דליה שחר (אמא) שחר איילת ז"ל נ. מדינת ישראל

9 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1146/20 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת י' וילנר העותרת: דליה שחר נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל 2. קרן לושי עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: א' בחשון התשפ"א (19.10.2020) בשם העותרת: עו"ד שרית תורן-תאלר; עו"ד מקס אלפסי בשם המשיבות: עו"ד יונתן קרמר פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. עתירה זו מופנית נגד החלטת פרקליטות המדינה, מחוז תל-אביב (פלילי) (להלן: פרקליטות המחוז), שלא להעמיד לדין את המשיבה 2 (להלן: המשיבה), ונגד החלטת מחלקת העררים בפרקליטות המדינה (להלן: מחלקת העררים) שלא לשנות מהחלטה זו. רקע 2. ביום 8.9.2017 נדרסה איילת שחר ז"ל (להלן: המנוחה), בתה של העותרת, בעת שרכבה על אופניה על המדרכה ברחוב אם המושבות בבני ברק מכיוון מערב למזרח, סמוך ליציאה לכביש מספר 4 לכיוון דרום. עובר לתאונה, פנתה המנוחה שמאלה וחצתה את הכביש במעבר חצייה בעודה רכובה על אופניה. באותה עת, נהגה המשיבה ברכבה באותו רחוב, אף היא מכיוון מערב למזרח. לפי ממצאי חקירת המשטרה, המשיבה נהגה במהירות 88.5 קמ"ש, שהם 18.5 קמ"ש מעל למותר במקטע הכביש הנדון, פגעה במנוחה בעת שחצתה את מעבר החצייה וגרמה למותה (להלן: התאונה). 3. לאחר חקירת האירוע על-ידי המשטרה, הועבר תיק החקירה לפרקליטות המחוז. עמדת המשטרה הייתה כי אף אם המשיבה הייתה נוהגת במהירות המותרת, היא לא הייתה יכולה למנוע את התרחשות התאונה. לפיכך, המליצה המשטרה לסגור את התיק בעילה של היעדר ראיות מספקות. 4. תיק החקירה נבחן על-ידי פרקליטות המחוז, ובחוות הדעת מטעמה נמצא כי אף ששקלול הנתונים הראייתיים לא מצביע בהכרח על כך שהתאונה הייתה בלתי נמנעת, וחרף נתונים נוספים הפועלים לחובת המשיבה, אין די ראיות כדי לקבוע כי המשיבה התרשלה בעת הפגיעה במנוחה. על יסוד חוות הדעת האמורה, החליטה ביום 4.12.2017 הממונה על תחום התעבורה בפרקליטות המחוז על סגירת התיק נגד המשיבה. 5. ביום 4.2.2018 הגיש אחיה של המנוחה לפרקליטות המחוז "בקשה לקבלת החלטה חדשה ופתיחת התיק", וביום 5.2.2018 העבירה פרקליטות המחוז למשטרה בקשה לביצוע השלמות חקירה. המשטרה התבקשה להעמיק את החקירה בשני מישורים עיקריים – בחינת האפשרות כי המשיבה השתמשה במכשיר הטלפון הנייד שלה עובר לתאונה, ובחינת האפשרות כי עובר לתאונה המשיבה עקפה את רכב המטאטא שנסע באזור באופן שסיכן את המנוחה, ושמא אף תוך נסיעה על שטח הפרדה. 6. ביום 5.3.2018 העביר רפ"ק מוזס התייחסות כתובה לבקשת השלמת החקירה, ובה חזר על עמדתו לפיה בנסיבות העניין התאונה הייתה בלתי נמנעת. בהמשך לכך, הפרקליטות שבה על מסקנתה לפיה אין די בראיות שנאספו כדי לייחס למשיבה אחריות פלילית לתאונה. 7. בהמשך לכך, הגישה משפחת המנוחה ערר על ההחלטה שלא להעמיד לדין את המשיבה. עם הגשת הערר נבחן שוב תיק החקירה על-ידי המשטרה ועל-ידי פרקליטות המחוז, וכן נבחן על-ידי מחלקת העררים ועל-ידי המשנה לפרקליט המדינה. בחוות הדעת של מחלקת העררים הומלץ לדחות את הערר, וביום 4.3.2019 אימצה המשנה לפרקליט המדינה את מסקנות חוות הדעת של מחלקת העררים והחליטה לדחות את הערר. העתירה דנן 8. בעתירה דנן מבקשת העותרת להשיג על החלטת פרקליטות המחוז לסגור את תיק החקירה נגד המשיבה, וכן על החלטת מחלקת העררים להותיר החלטה זו על כנה. בעתירה נטען, בעיקרו של דבר, כי בהתנהלותן של הפרקליטות והמשטרה נפלו פגמים, וכי המסקנות אשר אליהן הגיעו אינן עולות מהממצאים ומהראיות שנאספו בזירת התאונה. 9. העותרת מפרטת בעתירתה את הממצאים העובדתיים העולים מחומר החקירה שנאסף ביחס לתאונה: המנוחה חצתה את הכביש במעבר חצייה כשהיא רוכבת על האופניים; בעת התאונה היו תנאי ראות טובים; המהירות המותרת במקטע הכביש הנדון היא 70 קמ"ש, וסמוך למעבר החצייה ישנו תמרור נוסף המגביל את המהירות המותרת ל-50 קמ"ש; המשיבה חרגה מהמהירות המותרת ונסעה במהירות של 88.5 קמ"ש; בנתיב הימני של הכביש נסע בעת התרחשות התאונה רכב מטאטא שבו נהג באיטיות מר אימן מוגרבי (להלן: מוגרבי), שהיה עד להתרחשות התאונה; על-פי עדותו של מוגרבי, המשיבה עקפה אותו בסמוך להתרחשות התאונה; מתדפיס שיחות הטלפון של המשיבה עולה כי היא דיברה בטלפון בעת התאונה; מעדותו של בעלה של המשיבה עולה כי ברכב היה התקן לאחיזת הטלפון אך לא הייתה מותקנת בו דיבורית; על-פי עדותה של המשיבה היא הבחינה במנוחה רוכבת על אופניה על המדרכה בטרם אירעה התאונה. לטענת העותרת, מוגרבי לא נשאל באופן מפורש היכן בדיוק על-גבי מקטע הכביש עקפה אותו המשיבה. ואולם, כך נטען, מתוואי הדרך עולה כי אין ספק שהמשיבה עקפה את מוגרבי בקטע שבו הדרך הולכת ונעשית צרה, וככל הנראה סמוך לקו ההפרדה הרצוף האוסר עקיפה. 10. העותרת מסכמת וטוענת כי מהראיות המפורטות לעיל עולה כי המשיבה נסעה במהירות העולה על המותר, אשר הייתה בלתי סבירה בייחוד נוכח תנאי הדרך, עקפה במהירות את רכב המטאטא האיטי שהיה בצדה של דרך צרה יחסית שבה נתיב אחד, וכל זאת סמוך למעבר חצייה, בעודה משוחחת בטלפון הנייד ללא דיבורית, ולאחר שהבחינה מבעוד מועד במנוחה הרוכבת על אופניה. העותרת מוסיפה וטוענת כי על-פי הפסיקה, אף אם המנוחה "התפרצה" אל מעבר החצייה, אין בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי שבין רשלנותה של המשיבה לבין התאונה. בתוך כך נטען כי המשיבה צריכה הייתה לצפות התנהגות זו מצד המנוחה, והיה עליה להאט את מהירותה בהתקרבה אל מעבר החצייה. בנסיבות אלה, כך טוענת העותרת, היה על המדינה לקבוע כי יש די ראיות כדי להורות על העמדת המשיבה לדין וכי יש סיכוי סביר להרשעתה בגרם מוות ברשלנות. תגובתה המקדמית של המדינה לעתירה 11. בתגובתה המקדמית טענה המדינה כי יש לדחות את העתירה, שכן ההחלטות בתיק החקירה בעניינה של המשיבה נומקו בטעמים ראייתיים שהובילו למסקנה לפיה לא התגבש סיכוי סביר להרשעה. כן נטען, כי החלטות אלה מצויות בליבת שיקול הדעת הרחב המסור לרשויות התביעה ביחס להגשת כתבי אישום, וכי הן התקבלו לאחר בחינה יסודית של התיק אף על-ידי גורמים בכירים בפרקליטות המדינה. 12. בתוך כך, נטען כי המשטרה ערכה פעולות חקירה מגוונות לשם בירור העובדות, וכי לטיפול בתיק החקירה הוקצו משאבים משמעותיים. עוד נטען, כי גם הפרקליטות העמיקה בבחינת התיק, הייתה פתוחה לשמוע את טענות משפחת המנוחה וביקשה שיבוצעו השלמות חקירה. המדינה הוסיפה כי תיק החקירה נבחן לפני ולפנים על-ידי גורמים בכירים בפרקליטות המדינה, ולמעשה השאלה אם יש מקום להעמיד לדין את המשיבה נבחנה בשלוש הזדמנויות שונות, בין היתר מתוך הבנה בנוגע לשבר העמוק שחוותה משפחת המנוחה. 13. המדינה הוסיפה וטענה עוד כי התשתית הראייתית שנאספה אינה כוללת תיעוד חזותי של התאונה (לא נמצאה מצלמה שתיעדה את התאונה), אך היא מורכבת מממצאים שנאספו בזירה, מעדויות רלוונטיות של עדי ראייה ומהערכות מקצועיות של בוחני תנועה. נטען כי מהתשתית הראייתית האמורה עולה כי בנסיבות העניין ישנה למצער אפשרות של ממש כי התאונה הייתה בלתי נמנעת, אף אם המשיבה הייתה נוהגת במהירות המותרת. 14. בתוך כך, נטען כי המשיבה טענה בחקירתה במשטרה כי המנוחה "ירדה לכביש בלי להסתכל", וכי גרסה זו נתמכה בחיזוק ראייתי משמעותי בדבריו של מוגרבי, אשר מסר כי המנוחה חצתה את מעבר החצייה על אופניים ומבלי לעצור. עוד צוין כי מאפליקציית הרכיבה של המנוחה עלו נתונים שניתן לייחס להם משמעויות סותרות ביחס לשאלה אם המנוחה עצרה טרם חציית הכביש. בנוסף לכך, טענה המדינה כי בשחזור התאונה נלקחו בחשבון גם הנחות המחמירות עם המשיבה, והשאלה אם ניתן היה למנוע את התאונה נותחה אף בהנחה שהמנוחה רכבה על אופניה במהירות נמוכה באופן משמעותי ממהירות הרכיבה הממוצעת. המדינה הוסיפה כי בשים לב לממצאים אלו, מצא בוחן התנועה כי המשיבה הגיבה לכך שהמנוחה חוצה את הכביש בסמוך לאחר שהחלה בחצייה, וכי התאונה הייתה בלתי נמנעת, אף אם המשיבה הייתה נוהגת במהירות המותרת של 70 קמ"ש. 15. עוד יש לציין כי המדינה לא התעלמה בתגובתה מנתונים שונים הפועלים לכאורה לחובת המשיבה: נהיגה במהירות גבוהה מהמותר; סתירות שהתגלו בין הודעותיה של המשיבה במשטרה לממצאים מהשטח בכל הנוגע למהירות נהיגתה ולשלב שבו החלה לבלום; עקיפת רכב המטאטא והאפשרות שהאיצה את רכבה במהלך עקיפה זו; מחיקת הודעות באפליקציית WhatsApp החל מיום התאונה וקדימה, לאחר שמסרה את גרסתה הראשונה ובטרם מסרה את מכשיר הטלפון שלה לידי המשטרה. ואולם, חרף נתונים אלה, כך נטען, החליטו כל הגורמים המקצועיים כי לא ניתן לשלול את האפשרות לפיה המנוחה לא עצרה את רכיבתה טרם חציית הכביש, אלא נכנסה אל מעבר החצייה בנסיעה רציפה, באופן שהפתיע את המשיבה, וכאמור, לא אפשר לה למנוע את התאונה, אף אם הייתה נוהגת במהירות המותרת. המדינה הדגישה כי אופן כניסת המנוחה אל מעבר החצייה כשהיא רכובה על אופניה כמתואר לעיל משליך על אפשרות התביעה להוכיח במישור העובדתי וברף הגבוה הנדרש בפלילים, כי המשיבה הייתה יכולה לחזות את חציית הכביש על-ידי המנוחה ולמנוע את התאונה. 16. בתגובתה, הוסיפה המדינה והתייחסה אף לשתי טענות נוספות שהועלו בעתירה: הטענה לפיה המשיבה השתמשה בטלפון הנייד סמוך לתאונה – נטען כי מהנתונים שנאספו בנדון אין לדעת אם השימוש נעשה לפני התאונה או לאחריה, ועל אף שהאפשרות כי החיוג ממכשירה של המשיבה נעשה טרם התאונה בהחלט קיימת, לא ניתן לבססה ברמה הנדרשת בפלילים, שכן קיימת אפשרות שחיוג זה נעשה מיד לאחר התאונה. הטענה לפיה המשיבה עקפה את רכב המטאטא – נטען כי אין אינדיקציה לכך שהעקיפה סיכנה את המנוחה או השפיעה על קרות התאונה, בין היתר משום שהתעורר קושי לקבוע את מיקום העקיפה ומשום שסימני הבלימה שנמצאו על הכביש אינם מעידים על חזרה מתמרון. השלמת טיעון מטעם הצדדים 17. במסגרת הדיון שהתקיים לפנינו חזרה העותרת על טענותיה וכן הוסיפה כי על-פי תוואי הדרך לא הייתה למנוחה, כרוכבת אופניים, אפשרות להמשיך ברכיבה קדימה אלא לרדת אל מעבר החצייה ולחצות בנקודה שבה חצתה, וזאת תוך עצירה, ולו למספר שניות בשל זווית הפנייה. לכן, כך נטען, המשיבה הייתה יכולה לצפות את חציית הכביש על-ידי המנוחה ולמנוע את התאונה. מאחר שסברנו כי לטענה זו לא ניתן מענה מספק במסגרת הדיון, הורינו למדינה, בהחלטה מיום 19.10.2020, להגיש הודעת עדכון, ובה תודיע אם ישנה נכונות מצדה לשוב ולבחון את סוגיית העמדתה לדין של המשיבה בגין התאונה. זאת, בהינתן מכלול הנתונים שהוצגו ובכלל זה הטענה האמורה בדבר תוואי הדרך. 18. בהודעת עדכון מטעם המדינה מיום 29.11.2020 צוין כי המדינה שבה ובחנה את האפשרות להעמיד את המשיבה לדין בגין התאונה, וכי בשים לב לשאלות שהועלו במהלך הדיון ובהחלטה שניתנה בעקבותיו, הורתה המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים) על ביצוע השלמות חקירה. המדינה הוסיפה כי לאחר שהתקבלו תוצרי השלמת החקירה, ולאחר שאלה נבחנו על-ידי פרקליטות המחוז, מחלקת העררים והמשנה לפרקליט המדינה, נמצא כי אין בנסיבות התיק הקונקרטי סיכוי סביר להרשעה. כן צוין כי בפועל, תוצרי השלמת החקירה שנערכו חיזקו את עמדתה המקורית של המדינה, לפיה לו יתנהל משפט לא ניתן יהיה לשלול, למצער ברף הנדרש במשפט פלילי, את האפשרות המזכה לפיה, התאונה, בנסיבותיה, הייתה בלתי נמנעת. 19. ביתר פירוט, ציינה המדינה כי מממצאי השלמת החקירה עולה כי בין מעבר החצייה לבין סיום אבני המדרכה לכיוון מזרח נמדדו 27 מטרים, כך שהמנוחה יכולה הייתה להמשיך בנסיעה על המדרכה לאורך 27 מטרים לאחר המקום שבו חצתה. עוד צוין כי המרחק שבין מעבר החצייה לבין ההשתלבות לכביש 4 לדרום הוא 172 מטרים, וכי לאחר סיום אבני המדרכה, וטרם ההשתלבות לכביש 4 ניתן לפנות ימינה לכניסה של מרכז לוגיסטי. במצב דברים זה, כך נטען, לא ניתן לומר שלא הייתה למנוחה אפשרות אחרת, אלא לרדת למעבר החצייה בנקודה שבה חצתה את הכביש. בנוסף לכך, צוין כי קצין הבוחנים ערך מספר ניסויים כדי לבחון את מהירות הרכיבה על אופניים תוך חציית מעבר החצייה במקום התאונה. בכל אחד מששת הניסויים שנערכו, כך נטען, חצה קצין הבוחנים את מעבר החצייה בלי לעצור. לפיכך, לטענת המדינה, לא ניתן יהיה להוכיח בהליך פלילי כי המנוחה עצרה, ולו למספר שניות, טרם חציית הכביש. בהקשר זה שבה המדינה וציינה כי אף לפי עדותו של מוגרבי, המשיבה ירדה אל מעבר החצייה ללא עצירה. 20. נוכח האמור בהודעת העדכון מטעם המדינה, הורינו לעותרת להודיע אם היא עומדת על עתירתה. בהודעה שהגישה העותרת מיום 17.12.2020 צוין כי היא עומדת על עתירתה. בתוך כך, שבה העותרת והדגישה את הראיות אשר לטענתה מובילות למסקנה כי יש להעמיד את המשיבה לדין, וכן טענה כי אף הראיות שנאספו במסגרת השלמת החקירה תומכות במסקנה זו. דיון והכרעה 21. לאחר העיון בעתירה ובתגובת המדינה, שמיעת טענות הצדדים ועיון בהודעות המשלימות מטעמם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות בשל היעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות התביעה ואכיפת החוק. 22. כידוע, לרשויות התביעה נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע לנקיטת הליכים פליליים, ובכלל זה ביחס להחלטה על העמדה או אי העמדה לדין וסגירת תיק חקירה. על כן, נקבע לא אחת כי בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתן של רשויות התביעה, אלא במקרים נדירים אשר בהם לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קיצוני (ראו: בג"ץ 3373/20 סמיונוב נ' פרקליטות המדינה מחלקת עררים, פסקה 16 (25.6.2020); בג"ץ 1782/19 כוסבה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 24 (3.9.2020)). הלכה זו תקפה ביתר שאת בכל הנוגע להחלטות שעניינן סגירת תיק מחוסר ראיות, כבענייננו – אשר, מטבע הדברים, הן החלטות המבוססות על ההיכרות של הגורמים המקצועיים עם העובדות והעדים ועל מקצועיותם וניסיונם בהערכת טיב הראיות. לפיכך, התערבות בית משפט זה בכל הנוגע לשיקול דעתן של רשויות התביעה בדבר דיות הראיות תעשה רק מקום שבו ההערכה תהא בלתי סבירה בעליל (ראו למשל: בג"ץ 1019/15 פלוני נ' פרקליטות מחוז תל אביב פלילי, פסקה 11 (14.7.2015); בג"ץ 625/18 בונדרנקו נ' מדינת ישראל, פסקה 24 (5.7.2018)). איני סבורה כי המקרה שלפנינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. 23. אכן, כפי שעולה מהעתירה עצמה ואף מתגובתה המקדמית של המדינה, מנסיבות התאונה הקטלנית ומהתנהלות המשיבה בעקבותיה ובמסגרת החקירה, עולים נתונים העומדים לכאורה לחובת המשיבה. כך, הנהיגה במהירות הגבוהה מהמותר; הסתירות שנמצאו בין הודעותיה של המשיבה במשטרה לבין הממצאים בשטח; הערכת פרקליטות המחוז לפיה המשיבה מחקה הודעות WhatsApp ממכשיר הטלפון הנייד שלה החל מיום התאונה וטרם מסירת מכשיר הטלפון לידי המשטרה – כל אלה מעוררים, על פני הדברים, קושי ממשי. לכך מצטרפת התוצאה הקטלנית של התאונה, אשר הובילה לקיפוח חייה של המנוחה בעת שרכבה על אופניה במעבר חצייה – מרחב שאמור להיות בטוח לחציית הכביש. 24. ואולם, לאחר שרשויות התביעה בחנו שוב ושוב את הנסיבות והנתונים הרלוונטיים, הן הגיעו למסקנה כי אין די בנתונים האמורים כדי לבסס העמדה לדין של המשיבה בגין מותה של המנוחה. לא ראיתי להתערב במסקנה זו, המבוססת על בחינה מעמיקה ומקצועית של הראיות, והמצויה בליבת שיקול הדעת של הגורמים המקצועיים. כך, לאחר איסוף של ראיות רבות על-ידי המשטרה (ובהן – דו"ח בוחן תנועה; שחזור התאונה; הוצאת נתוני רכיבה מאפליקציית "Road Bike" שהייתה מותקנת בטלפון הנייד של המנוחה; חוות דעת מומחה ביחס לנתוני אפליקציית הרכיבה; ועוד), הועבר התיק לבחינה של פרקליטות המחוז, ולאחר מכן נבחן התיק גם במחלקת העררים ועל-ידי המשנה לפרקליט המדינה. רשויות התביעה הגיעו למסקנה כי הראיות הקיימות בתיק אינן מספיקות כדי להעמיד את המשיבה לדין, וכי לו יתנהל משפט, לא ניתן יהיה לשלול, למצער ברף הנדרש במשפט פלילי, את האפשרות לפיה התאונה הייתה בלתי נמנעת. זאת, כך נטען, מאחר שלא ניתן לשלול את האפשרות שהמנוחה נכנסה אל מעבר החצייה בנסיעה רציפה, באופן שהפתיע את המשיבה, ואשר לא אפשר לה למנוע את התאונה אף אם הייתה נוהגת במהירות המותרת. 25. לא זו אף זו, בדיון שנערך לפנינו, כאמור, טענה העותרת כי מסקנה זו של רשויות החקירה והתביעה מוטעית, שכן תוואי הדרך מחייב מסקנה לפיה המשיבה נאלצה לעצור טרם הפנייה אל מעבר החצייה, וכי המשיבה יכולה הייתה לצפות בסבירות גבוהה כי המנוחה תפנה אל עבר מעבר החצייה. ואומנם, לאחר העיון בממצאים העולים מהליכי חקירה משלימים שביצעו הגורמים המקצועיים, נחה דעתי כי ניתן מענה מספק אף לטענות אלה של העותרת בעניין תוואי הדרך, וכי לא נמצאה הצדקה להתערב בשיקול דעתן של רשויות החקירה והתביעה שלא להעמיד לדין את המשיבה בגין התאונה. המדינה פירטה בהודעתה כי תוואי הדרך מאפשר המשך נסיעה מזרחה לאחר המקום שבו חצתה המשיבה את הכביש, ומשכך לא ניתן יהיה לשלול כי המשיבה לא יכולה הייתה לצפות את פנייתה של המנוחה אל עבר הכביש. כמו כן, מהניסויים שערך קצין הבוחנים עלה גם שניתן היה לחצות את מעבר החצייה באופניים מבלי לעצור בטרם החצייה. 26. לנוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהתנהלות המשטרה או הפרקליטות המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בהחלטה שלא להעמיד לדין את המשיבה בגין גרימת מותה של המנוחה. יפים לענייננו דברי השופט (כתארו אז) מ' חשין: "נזכור, נדע ונשנן זאת היטב: האחריות בנושא הגשתו – או אי-הגשתו – של כתב-אישום, על שכמן של רשויות התביעה נופלת היא; על שכמן ועל שכמן בלבד. והנושא באחריות מחזיק אף בסמכות, אלא אם חרג ביתר מסמכותו" (בג"ץ 4736/98 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נד(1) 659, 667 (2000)). 27. סוף דבר: אציע לחבריי לדחות את העתירה, ללא צו להוצאות. 28. טרם סיום אבקש להשתתף בצערם העמוק של בני משפחתה של איילת שחר ז"ל, ולאחל כי ימצאו מזור לכאבם, אף שעתירה זו לא הובילה לתוצאה שאליה ייחלו. ש ו פ ט ת השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט הנשיאה א' חיות: אני מצטרפת בהסכמה לחוות-דעתה המפורטת של חברתי השופטת י' וילנר ולמסקנתה כי בנסיבות המקרה דנן לא נמצאה לנו עילה בדין להתערב בהחלטת רשויות התביעה שלא לנקוט בהליך פלילי נגד המשיבה 2. כפי שצויין, במהלך הדיון בפנינו עלתה מצד העותרת הטענה כי נוכח תוואי הדרך, חייבת היתה המנוחה לעצור טרם שפנתה לחצות ברכיבה במעבר החצייה, וזאת בניגוד למסקנת רשויות התביעה כי המנוחה פנתה בנסיעה רציפה מן המדרכה אל מעבר החציה. סברנו כי בטרם נכריע בעתירה יש להפוך גם את האבן הזו, שמא יש בה כדי לשנות מהחלטת רשויות התביעה כי המדובר בתאונה בלתי נמנעת ובראיות שאין די בהן כדי להקים סיכוי סביר להרשעת המשיבה 2 בגרימת מותה של המנוחה. כפי שפירטה חברתי בחוות-דעתה, בהתאם להוראתינו, סוגיה זו נבחנה אף היא לעומקה ומן ההודעה המעדכנת שהוגשה התברר כי ניתן לה מענה מספק מטעם רשויות התביעה, המתיישב עם החלטתן. לפיכך, אני מצטרפת כאמור, לעמדת חברתי לפיה לא נוכל להתערב בהחלטת המשיבה 1 במקרה דנן וזאת בהתאם לכללים הנוהגים עמנו, ולפיהם אין בית משפט זה נוהג להתערב בהחלטות בדבר אי העמדה לדין שקיבלו רשויות התביעה, אלא אם כן ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני, מה שאין כן במקרה דנן. ליבנו עם משפחת המנוחה ועם כאבה. אך אנו אמונים על כללי המשפט ולצערנו כללים אלה אין בכוחם, מעצם טבעם, ליתן תמיד מענה ומזור לשברון הלב שחש הפרט נוכח אירועים טרגיים וקשים המתרגשים עליו בחייו. שברון הלב שנגרם בעטיה של התאונה הקטלנית שבה קיפחה המנוחה את חייה, מלווים וימשיכו ללוות את בני משפחתה כל ימי חייהם. אך עם כל הצער שבדבר קצרה ידו של המשפט להקל על תחושות אלה במקרה דנן מן הטעמים שפירטנו. ה נ ש י א ה הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת י' וילנר. ניתן היום, ‏כ"ו בטבת התשפ"א (‏10.1.2021). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 20011460_R11.docx הא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1