ג'אבר אלטורי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1146/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1146/14 ע"פ 1195/14 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט א' שהם המערערים בע"פ 1146/14: 1. ג'אבר אלטורי 2. עבד אלטורי 3. סלים אלטורי 4. יוסף אלטורי המערערים בע"פ 1195/14: 1. ראזי אלטורי 2. חליל אלטורי 3. מוסא אלטורי 4. עלי אלטורי 5. זיאד אלטורי נ ג ד המשיבה בע"פ 1146/14 ובע"פ 1195/14: מדינת ישראל ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 8.1.2014, בת"פ 52268-07-10, שניתן על-ידי כב' השופטת ו' מרוז תאריך הישיבה: כ"ב באייר התשע"ד (22.5.2014) בשם המערערים בע"פ 1146/14: עו"ד אהוד בן יהודה בשם המערערים בע"פ 1195/14: עו"ד אסף טל בשם המשיבה בע"פ 1146/14 ובע"פ 1195/14: עו"ד עידית פרג'ון בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 8.1.2014, שניתן בת"פ 52268-07-10, על-ידי כב' השופטת ו' מרוז. 2. המדובר בתשעה מערערים שכולם בני משפחת אלטורי, ואשר הורשעו, על-פי הודאתם בעקבות הסדרי טיעון, בעבירות שיפורטו להלן. למען הנוחות אתייחס למערערים על-פי סדר הופעתם בכתב האישום ובגזר דינו של בית משפט קמא, ולא על פי חלוקתם בשני כתבי הערעור שהונחו לפנינו. ראזי אלטורי (להלן: המערער 1), ג'אבר אלטורי (להלן: המערער 2), עבד אלטורי (להלן: המערער 3), סלים אלטורי (להלן: המערער 4), ויוסף אלטורי (להלן: המערער 7), הורשעו, על יסוד הודאתם, בשתי עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ובקבלת רכב גנוב, לפי סעיף 413י' ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין. חליל אלטורי (להלן: המערער 5), מוסא אלטורי (להלן: המערער 6), עלי אלטורי (להלן: המערער 8), וזאיד אלטורי (להלן: המערער 9), הורשעו על פי הודאתם, בשתי עבירות של סיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(1) ו-(2) ועם סעיף 32 לחוק העונשין; ובקבלת רכב גנוב, לפי סעיף 413י' ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין. בנוסף, הורשעו המערערים 8 ו-9 בעבירה של התחזות כאדם אחר, לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין; ובשיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 רישא לחוק העונשין. 3. ביום 8.1.2014, ניתן גזר הדין בעניינם של המערערים. על המערער 1 הושתו 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו; ו-12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, כל עבירת אלימות שהיא פשע. על המערערים 3,2 ו-7 נגזרו העונשים הבאים: 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרם; ו-12 חודשי מאסר על תנאי, כפי שנקבע לגבי המערער 1; כמו כן, הושתו על כל אחד מהמערערים הללו פיצויים בשיעור של 5,000 ₪ לכל אחד מהמתלוננים. על המערער 4 נגזרו 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו; עונש מאסר על תנאי כפי שנקבע לגבי המערער 1; ותשלום פיצויים כפי שנקבע לגבי המערערים 3,2 ו-7. על המערערים 5 ו-6 נגזרו 8 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרם; עונש מאסר על תנאי כדוגמת המערער 1; ותשלום פיצויים בסך 2,500 ₪ לכל אחד מהמתלוננים. עונשם של המערערים 8 ו-9 הוא כדלקמן: 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרם; עונש מאסר על תנאי כדוגמת המערער 1; ופיצויים בסך 2,500 ₪ לכל אחד מהמתלוננים. יצוין, כי ביצוע עונשם של המערערים 8,6,5,4,1 ו-9 עוכב על-ידי חברי, השופט ס' ג'ובראן. עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערערים 4. נגד המערערים 7-1 הוגש בעקבות הסדר הטיעון כתב אישום מתוקן בשישית, ונגד המערערים 9-8 הוגש כתב אישום נפרד, שעובדותיו זהות. בכתב האישום נטען כי בין משפחתם של המערערים לבין בני משפחתם של אנואר אלטורי (להלן: אנואר) ואחמד אלטורי (להלן: אחמד) (ביחד להלן: המתלוננים) ניטש מזה שנים סכסוך על רקע כלכלי. במסגרת הסכסוך, תקפו המתלוננים, בלילה שבין 23 ל-24 יוני 2010, את חסן אלטורי (להלן: חסן) אחיהם של המערערים 1 ו-3. בגין תקיפה זו הוגש נגד המתלוננים כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. עובר לתאריך 10.7.2010 בסמוך לשעה 06:00, המתינו המערערים למתלוננים בכביש המכונה "שביל נהג המונית" בלוד, ביודעם כי המתלוננים אמורים לעבור בדרך זו בדרכם לעבודה. במטרה לעצור את המתלוננים ולפגוע בהם, נהג המערער 2 באחד מכלי הרכב, בהם הגיעו המערערים, והתנגש חזיתית ברכב מסוג ניסן בו נסעו המתלוננים. מעוצמת הפגיעה נעצר רכב הניסן ונפתחו בו כריות אוויר. אחד התוקפים האחרים התנגש באמצעות כלי רכב אחר בצידה האחורי של הניסן. יצוין, כי במסגרת אירוע זה נעשה שימוש ברכב מסוג דייהטסו אפלהאוז, שנגנב ביום 24.6.2010 מבעליו, ובגין כך הורשעו המערערים בעבירה של קבלת רכב גנוב. בעקבות ההתנגשות המכוונת של כלי הרכב יצאו המתלוננים מרכבם, ולאחר יציאתם מהרכב התנפלו עליהם התוקפים בצוותא חדא והיכו בהם במוטות ובאלות. בכתב האישום פורט חלקם של המערערים באירוע התקיפה, כדלקמן: א. המערער 1 אחז בחפץ דמוי נשק ואיים באמצעותו על אחמד. בהמשך, אחז המערער 1 במוט והכה באמצעותו באנואר. מעוצמת המכה נפל אנואר ארצה ונגרם לו חתך ושבר בגולגולת. לאחר מכן, הכה המערער 1 באמצעות מוט ברזל בכף ידו של אנואר וגרם לו לחתכים. ב. המערער 3 פגע באמצעות מוט ברזל באמת ידו הימנית של אחמד וגרם לו לשבר. בהמשך, ניגש המערער 3 לאנואר, התיישב עליו והכה אותו, וזאת בין השאר באמצעות אלה. ג. המערער 7 אחז בחפץ דמוי אקדח וכיוון אותו לעבר אחמד ובהמשך הוא הכה באמצעות החפץ בראשו של אחמד. ד. המערער 4 שהיה רעול פנים, אחז בחפץ דמוי אקדח, ניגש לכל מתלונן והצמיד את החפץ לגופו של כל אחד מהם. בהמשך, הסיר המערער 4 את כיסוי הפנים שלו ואיים על המתלוננים כי בפעם הבאה יהרגם. ה. המערערים 5, 6, 8 ו-9 היו במקום האירוע, נהגו בכלי רכב וסייעו בנוכחותם לביצוע התקיפה. יצוין, כי המערער 9 נפגע במהלך האירוע בשורש כף יד שמאל ונגרם לו חתך עמוק. לאחר התקיפה נמלטו המערערים מהמקום, ואילו המתלוננים פונו לבית החולים. כתוצאה מהתקיפה נפגע אנואר בצורה קשה ונגרמו לו, בין השאר, הפגיעות הבאות: א. חתך בראש ושבר בגולגולת. ב. שברים פתוחים בעצם השוק והשוקית הימנית. ג. חבלה עם שבר בזרוע ימין. ד. חבלה במרפק שמאל עם שבר פתוח. ה. פצע בכף יד שמאל עם קרעים מלאים של גידים ופגיעה משמעותית באצבעות. ו. פצעים נוספים בארבעת הגפיים. אנואר אושפז בבית החולים ונזקק, בין היתר, לניתוחים שונים. כתוצאה מהתקיפה נפצע גם אחמד בצורה קשה ונגרמו לו, בין השאר, הפגיעות הבאות: א. פגיעות ראש כולל פצע פתוח. ב. שבר פתוח ביד ימין. ג. פצע בשוק רגל ימין עם שבר פתוח. ד. פצע עם שבר בצלע 8. ה. שבר פתוח במרפק. אחמד אושפז בבית החולים ונזקק לטיפולים שונים לרבות מספר ניתוחים. 5. באישום נפרד שיוחס למערער 8 נטען, כי למרות שהוא ידע שהוא דרוש לחקירה על ידי המשטרה, נמלט המערער 8 ושהה במקומות שונים בארץ, כדי להימנע מחקירת המשטרה. בתאריך 23.9.2012 בשעות הבוקר, הגיע צוות משטרתי לבית מסוים בישוב רהט והשוטרים פנו אל המערער 8, שהיה במקום, בבקשה להזדהות. המערער 8 הזדהה בפני השוטרים כאחיו של חסן אלטורי (להלן: חסן), והציג בפניהם את רישיון הנהיגה של חסן, באומרו כי זה רישיון הנהיגה שלו. כאשר החליטו השוטרים לעצור את המערער 8, הוא אמר להם "זה לא אני, זה אחי עלי שאתם מחפשים". 6. גם המערער 9 לא התייצב לחקירת המשטרה, למרות שידע כי הוא דרוש לחקירה על-ידי המשטרה. בתאריך 30.9.2012 בשעות הערב, נעצר המערער 9 בעיר לוד לצורך בדיקה, שעה שנהג ברכב. המערער 9 התבקש להזדהות והוא הזדהה בפני השוטרים כאדם בשם עבד אלטורי (להלן: עבד) ואף הציג את רישיון נהיגה של עבד וטען כי זה רישיון הנהיגה שלו. כאשר נאמר למערער 9 כי עבד אמור לשהות במעצר בית ועל כן הוא מעוכב בשל הפרת תנאי שחרורו, מסר המערער 9 את פרטיו הנכונים ואמר כי הזדהה כאחר כיוון שידע שהוא דרוש לחקירה. על יסוד העובדות שפורטו לעיל, יוחסו למערערים 8 ו-9 עבירות נוספות של התחזות כאדם אחר ושיבוש מהלכי המשפט. גזר דינו של בית משפט קמא 7. בפתח גזר דינו, ציין בית משפט קמא כי מתסקירי מבחן שהוגשו בעניינם של המערערים עולה כי דפוסי התנהגותם תקינים וכי הם ניהלו עד לפרשה זו אורח חיים נורמטיבי, מבלי שעמד לחובתם עבר פלילי. מרביתם סיימו 12 שנות לימוד והם שומרים, ככלל, על יציבות תעסוקתית לאורך שנים. שירות המבחן התרשם כי העבירות בוצעו על-ידי המערערים כביטוי למצוקתם ואכזבתם מאוזלת ידה של המשטרה, אשר לא הצליחה למנוע את אלימותם של המתלוננים. גם נכבדי השבט לא הצליחו להשכין שלום ולהרגיע את הרוחות הסוערות בקרב המתלוננים ובני משפחותיהם. המערערים נטלו אחריות מלאה על מעשיהם, גילו תובנה לגבי חומרתם והביעו חרטה על ביצועם. שירות המבחן התרשם כי ההליך הפלילי הציב גבולות מרתיעים למערערים והסיכון להישנות מעשים דומים הינו נמוך, הגם שהסכסוך בין המשפחות עומד בעינו וטרם הגיע לכלל סיום. המערערים מסרו כי קיימת רגיעה בין שתי המשפחות, אולם טרם נערכה סולחה בין הצדדים לסכסוך. על אף חומרת העבירות, המליץ שירות המבחן להימנע משליחתם של המערערים לריצוי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, ולגישתו יש להעמידם במבחן לתקופה של 12 חודשים, שבמהלכה הם יקבלו כלים להתמודדות עם מצבי לחץ בחייהם. עוד נאמר בתסקירים, כי ככל שיש כוונה להשית על המערערים עונש מאסר בפועל, מן הראוי כי זה ירוצה בעבודות שירות. 8. מכאן, פנה בית משפט קמא לבחון את נסיבותיו האישיות של כל אחד מהמערערים בנפרד. אשר למערער 1 צוין כי הוא כבן 38, נשוי ואב לשישה ילדים. בשנת 2012, בעיצומו של ההליך המשפטי, עבר המערער 1 תאונת טביעה בגן "הסחנה" שבעקבותיה הוא הוכר כנכה בדרגה של 100%. מהמסמכים הרפואיים שהוגשו בעניינו של המערער 1 עולה כי הוא סובל מפגיעה במישור הקוגנטיבי וההתנהגותי. מחוות דעת פסיכיאטרית מטעמו של הפסיכיאטר המחוזי עולה כי המערער 1 כשיר לעמוד לדין, אך הוא סובל מספטומים המתאימים להפרעת דחק פוסט טראומתית. נאמר בחוות הדעת כי כתוצאה מתאונת הטביעה, "... מצב רוחו (של המערער 1 – א.ש.) ירוד, מנותק, אינו פעיל, מכונס בעצמו, נמנע מלדבר על האירוע, מספר על פלאשבקים, נבהל מכל רעש קל, נמנע מכניסה לכל גוף מים, כולל אמבטיות... מספר כי מאז סובל מנפילות... ללא אובדן הכרה... אינו יוצר קשר עין, קפוא פסיכומוטורית... מפחד שיכולים להגיע אליו הביתה כדי לתקוף אותו" המערער 1 סובל מפגיעה בזיכרון לטווח הקצר "וביכולת שליפת המילים". לצד זאת, צוין בחוות הדעת כי למערער 1 יש תובנה תקינה לגבי מצבו, יכולת שיפוטי תקינה ואין עדות למצב פסיכוטי. כחודשיים לאחר תאונת הטביעה לקה המערער 1 בליבו ועבר צינתור, ומאז הוא נוטל תרופות לטיפול במצבו. מטעם המערער 1 העידה רעייתו, אשר תיארה את הקשיים הרבים שהם מנת חלקה של המשפחה, שעה שהיא נאלצת להתמודד עם כל אותם קשיים לבדה. רעיית המערער 1 העידה על תפקודו החלקי של המערער מאז תאונת הטביעה, ועל קשייו הרבים בפעילותו היומיומית. 9. המערער 2, אחיהם של המערערים 4 ו-5, הוא כבן 25, נשוי ואב לשתי בנות קטנות, שאחת מהן נולדה לאחר שלב הטיעונים לעונש. למערער 2 יש 12 אחים ששלושה מהם אובחנו כחולי נפש. אביו של המערער 2 נפטר לפני כ-8 שנים ממחלת הסרטן. שירות המבחן התרשם כי המערער 2 פעל מתוך נאמנות למשפחתו, מבלי שגילה שיקול דעת עצמאי. צוין בתסקיר המבחן בעניינו של המערער 2, כי הוא אינו בעל דפוסים עברייניים או אלימים, הגם שלא נשללה האפשרות להישנות העבירות "בשל מחויבותו העמוקה לקודים התרבותיים והמשפחתיים ולציפיות ממנו". רעייתו של המערער 2 תיארה את בעלה כאדם טוב וחרוץ וביקשה להימנע משליחתו למאסר, למען שתי בנותיהם הרכות בשנים. כמו כן, העיד מעסיקו של המערער 2 במוסך שבבעלותו, ולדבריו מדובר בעובד מסור, נאמן ורציני ובעל יחסי אנוש מצויינים. 10. אשר למערער 3, הוא כבן 33, נשוי ואב ל-4 ילדים בגילאי שנתיים עד שבע. המערער 3 שלל בעייתיות בהתנהגותו, וציין כי האירוע המתואר בכתב האישום מהווה מעידה חריגה וחד פעמית מבחינתו. אף בעניינו של המערער 3 לא נשלל הסיכון להישנות מעשים דומים, נוכח הערכים התרבותיים-קולקטיביים שהפנים. בתסקיר משלים המליץ שירות המבחן להסתפק בהטלת עבודות שירות ובצו מבחן, וזאת לנוכח חלוף הזמן, תפקודו הנורמטיבי של המערער 3 ונכונותו להשתלב בטיפול ייעודי. 11. המערער 4, שהוא כאמור אחיו של המערער 2, הוא כבן 38, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאי 11-2.5 שנים. לאחר האירוע, נמלט המערער 4 משכונת מגוריו מחשש לנקמה, ועם שובו התממש חששו כאשר הוא נורה ברגליו על-ידי אחד מבני משפחת המתלוננים. המערער 4 הביע חרטה וצער על מעשיו. למערער זה הרשעה קודמת בעבירה של ביצוע עבודות בלא היתר, לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. לטובתו של המערער 4 העיד מעסיקו מזה 17 שנים בעסק לחשמלאות רכב. לדבריו, מדובר באדם משכמו ומעלה שהוגדר על-ידו כעובד מצטיין והוא מבקש לחזור ולהעסיקו. 12. המערער 5, אחיהם של המערערים 2 ו-4, הוא כבן 30, נשוי ואב לשני ילדים בגילאי 3 עד 5 שנים. 13. המערער 6 הוא כבן 28, נשוי ואב לארבעה ילדים בגילאי שנתיים עד שש שנים. הוא הבן הבכור במשפחה המונה זוג הורים ועשרה ילדים, ובהם אחות הלוקה בפיגור שכלי, שני אחים המכורים לסמים, ואחים נוספים הסובלים מבעיות רפואיות שונות. המערער 6 מסייע לאֶחיו, נושא בחובותיהם ועוזר בגידול ילדיהם. אביו של המערער 6 נכה בשיעור של 100%, על רקע מחלת כליות ובעיות בלב. שירות המבחן ציין כי מדובר במערער בעל יכולות חיוביות, והוא מודע לחומרת מעשיו ולהתנהגותו הפסולה. המערער 6 חרד מפני האפשרות כי יוטל עליו מאסר לריצוי בפועל בשל ההשלכות הצפויות לעונש זה על משפחתו הגרעינית ומשפחתו המורחבת. המערער 6 שלל ניזקקות טיפולית, ושירות המבחן המליץ להשית עליו 6 חודשי עבודות שירות כדי שלא לפגוע בסיכויי שיקומו. 14. המערער 7 הוא כבן 34, ואב לחמישה ילדים בגילאי שנתיים עד שלוש עשרה. כיום מתקיימת המשפחה מקצבת הבטחת הכנסה הניתנת לרעייתו של המערער 7, כאשר היא עצמה אינה עובדת. בנו הבכור של המערער 7 סובל מבעיות קשב וריכוז ונזקק לטיפולים שונים, אליהם מתלווה המערער. המערער 7 עבר תאונת דרכים בשנת 2007 והוא סובל מבעיות אורתופדיות, עקב כך. 15. המערער 8 הוא אחיו של המערער 9, הוא כבן 28 שנים, נשוי ואב לילדה בת שלוש וחצי שנים. אביו של המערער הוא כבן 70 ומצבו הבריאותי ירוד. את הימלטותו מהמשטרה הסביר המערער 8 במחוייבותו כלפי המשפחה, על רקע מעצרם של גברים רבים מבני המשפחה. שירות המבחן התרשם כי המערער 8 מתקשה להציב גבולות ביחס למשפחתו והוא פועל מתוך נאמנות לה. 16. המערער 9 הוא כבן 30, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאי ארבע עד שש שנים. ביום 1.9.2013, נולד למערער 9 תינוק אשר נפטר סמוך ללידתו, כתוצאה מבעיות רפואיות. יצוין, כי ביחס למערערים כולם העיד השייח חליל אזברגה, אשר לקח על עצמו לתווך בין משפחות המערערים והמתלוננים. לדבריו, הושגה רגיעה בין הצדדים מזה כשנתיים וחצי, והדבר מהווה צעד חשוב לקראת "סולחה", שלפי אמונתו תושג לבסוף. 17. בית משפט קמא ציין כי העבירות בהן הורשעו המערערים חמורות עד מאוד, שעה שהם נטלו את החוק לידיהם, על רקע סכסוך קרקעות, ועשו שפטים ביריביהם. בין הצדדים הניצים קיימת קירבת דם, וחרף זאת הם לא השכילו ליישב את הסכסוכים ביניהם בדרכי שלום, או למצער באמצעות בתי המשפט או בדרך של "סולחה". בית משפט קמא הוסיף, כי אין בעובדה שהמתלוננים הם שפתחו במעשי האלימות בכדי לשמש כנסיבה מקלה מבחינתם של המערערים. נהפוך הוא, המערערים השיבו מלחמה שערה "במלוא הכוח והעוצמה" וגרמו למתלוננים חבלות קשות, שעד היום הם סובלים מהן. בית משפט קמא קבע בנוסף, כי מדובר באירוע שתוכנן לפרטיו, כאשר המערערים הצטיידו בכלי רכב, שאחד מהם היה גנוב, באלות, במוטות ברזל ובאקדחי פלסטיק דמויי אקדחים אמיתיים. הם התנגשו בעוצמה בכלי רכבם של המתלוננים, ולאחר מכן תקפו אותם באכזריות וגרמו להם לחבלות קשות. בית משפט קמא ציין, כי מתחם הענישה הרלבנטי לעבירות שביצעו המערערים נע בין 18 חודשי מאסר ל-4 שנות מאסר לריצוי בפועל, למרות שקיימת קשת רחבה של עונשים בעבירות מסוג זה. לפיכך, ולמרות הנסיבות המקלות, אשר באות לידי ביטוי בהודאה האשמה; בהבעת החרטה; בזמן שחלף מאז האירוע; ובעונשים הקלים יחסית שקיבלו המתלוננים בגין עבירות התקיפה שביצעו, קבע בית משפט קמא כי לא ניתן להסתפק בעונש שירוצה בעבודות שירות. לאחר בחינת נסיבותיו האישיות של כל מערער וחלקו באירוע, גזר בית משפט קמא על העבריינים העיקריים (המערערים 3,2 ו-7) 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל. על המסייעים שלא הורשעו בעבירות נוספות (המערערים 5 ו-6) גזר בית משפט קמא 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל. על המסייעים שהורשעו גם בהתחזות כאדם אחר ובשיבוש מהלכי המשפט (המערערים 8 ו-9) השית בית משפט קמא 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל. אשר למערער 1, שאף הוא הוגדר כעבריין עיקרי, התחשב בית משפט קמא במצבו הרפואי, עקב תאונת הטביעה שבה היה מעורב, וגזר עליו 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בית משפט קמא הקל גם בעונשו של המערער 4, אשר נמנה אף הוא על העבריינים העיקריים, בשל פציעתו כתוצאה מירי שנעשה על-ידי בן המשפחה היריבה, והטיל עליו 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל. עונשי המאסר בפועל הם בנוסף לעונשי מאסר על תנאי וחיוב בפיצויים, כמפורט בפיסקה 3 לעיל. הערעורים על חומרת העונש 18. בכתב האישום ובגזר דינו של בית משפט קמא הופיעו המערערים בסדר מסוים, אך במסגרת ערעור זה התקבלו שתי הודעות ערעור נפרדות, שבאחת מהן (ע"פ 1146/14), אשר הוגשה על-ידי עו"ד אהוד בן יהודה, מדובר במערערים 2, 3, 4 ו-7, ואילו בהודעת הערעור השניה (ע"פ 1195/14), אשר הוגשה על-ידי עו"ד אסף טל, מדובר במערערים 1, 5, 6, 8 ו-9. נודה על האמת, כי לא הצלחנו לרדת לטיבה של חלוקה זו, אך החלטנו כי בהתייחסות למערערים השונים נשתדל לשמור על הסדר הקיים, למרות שהדבר יחייב דילוג מהודעת ערעור אחת לרעותה. 19. בהודעת הערעור שהוגשה על-ידי עו"ד אסף טל נטען, באופן כללי, כי המערערים כולם נקלעו לעימות עם המתלוננים, על רקע סכסוך קרקעות שהוליד מסכת של אלימות הדדית. המתלוננים פגעו קשות בחסן, אחיהם של המערערים 1 ו-3, והתגובה האלימה מצד המערערים באה עקב אוזלת ידה של המשטרה לטפל בנושא. המתלוננים, שתקפו באכזריות את חסן, נדונו ל-24 חודשי מאסר לריצוי בפועל בלבד, היינו לעונש קל מזה שהוטל על חלק מהמערערים, למרות שהם אלו אשר פתחו במסכת האלימות. 20. בהודעת הערעור שהוגשה על-ידי עו"ד אהוד בן יהודה, צוין בחלק הכללי כי העונשים שהושתו על כלל המערערים הינם חמורים ביותר, מבלי שנערך על-ידי בית משפט קמא איזון ראוי בין חומרת מעשיהם לבין נסיבותיהם האישיות, עברם הנקי, המלצות שירות המבחן בעניינם, חלקם של המתלוננים ובני משפחתם באירועים האלימים, והיותם של המערערים בעלי דפוסי התנהגות נורמטיביים. עוד נטען, כי המערערים הבליגו תקופה ארוכה למעשי ההתנכלות היומיומית מצידם של המתלוננים ובני משפחתם, ורק לאחר שהוברר להם כי המשטרה אינה מתכוונת לשים קץ למעשי האלימות של המתלוננים הם החליטו לפעול. עוד נטען, כי מעשיהם של המערערים הם ביטוי למצוקה מתמשכת, בלתי נסבלת ורצופה באלימות "שגרמה למערערים לאבד את שיקול דעתם". נטען בנוסף, כי שליחתם של המערערים לכלא, משמעה פגיעה קשה בהם ובבני משפחותיהם התלויים עד מאוד במערערים. נטען, כי הדבר יביא לקריסה כלכלית של המשפחה המורחבת ולהתדרדרות במצבה הסוציו-אקונומי, שהוא קשה גם כך. 21. אשר לטענות הפרטניות, נטען לגבי המערער 1 כי מצבו הרפואי הוא בכי רע בשל תאונת הטביעה שהיתה מנת חלקו, וחלה התדרדרות חמורה במצבו הנפשי, כעולה מחוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי. שליחתו של המערער 1 לכלא תביא בהכרח להחמרה במצבו "נוכח התנהגותו סביב אנשים המקיפים אותו". עו"ד טל טען עוד, כי מקומו של המערער 1 אינו בכלא, שכן עליו לשקם את חייו והוא זקוק לטיפול נפשי עמוק, הכולל טיפול תרופתי וטיפול באמצעים אחרים. עוד נטען, כי שירות בתי הסוהר אינו יכול להתמודד עם מצבו המורכב של המערער 1, ובעיקר כאשר מדובר במי שסובל מפגיעה קוגניטיבית ומבעיה קרדיולוגית. כיום, מטופל המערער 1 במרכז לבריאות הנפש בלוד ומקבל טיפול תרופתי וכן תמיכה נפשית, ומחוות דעת רפואית שהוגשה עולה כי הוא אינו יכול לשאת רעש וסובל מהפרעות שינה. לפיכך, התבקשנו לבטל את רכיב המאסר בעניינו של המערער 1 ולהסתפק בעבודות שירות. 22. בהתייחס למערער 2, טען עו"ד בן יהודה כי מדובר בצעיר כבן 25, ללא עבר פלילי ואב לשתי קטינות. מצבו הסוציו-אקונומי קשה ביותר, והמערער נאלץ לטפל בשלושה אחים הסובלים ממחלת נפש קשה. נטען בנוסף, כי מדובר באדם נורמטיבי שפעל מתוך מצוקה ונאמנות למשפחתו, כאשר עונש מאסר בן 28 חודשים הינו חמור וקשה, ואינו נותן ביטוי לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות. 23. אשר למערער 3, מדובר במי שלקח אחריות על התנהגותו והביע צער וחרטה כנה על מעשיו. שירות המבחן המליץ להסתפק בעבודות שירות ולא היה מקום, כך נטען, לגזור עליו עונש כה כבד, היינו 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל. 24. בהתייחס למערער 4, טען עו"ד בן יהודה, כי הוא הודה במיוחס לו וקיבל אחריות מלאה על מעשיו. מערער זה היה קורבן לפעולת נקם מצידה של משפחת המתלוננים, שעה שהוא נורה על-ידי אחד מבני המשפחה היריבה ונפצע קשות. הוא סובל כיום ממגבלות בגפיו התחתונות ומכאבים עזים בירך, המקובע באמצעות גוף מתכתי. לטענתו של עו"ד בן יהודה, פגיעה זו נלקחה בחשבון בצורה שאינה מספקת, מבלי שניתנה הדעת למסוכנותם של המתלוננים ובני משפחותיהם, אשר גורמים למצוקה קשה למערערים ולמקורביהם. 25. לגבי המערער 5 טען עו"ד טל, כי התסקיר שהוגש בעניינו "הינו תסקיר חיובי להפליא", המבטא את הפנמתו לחומרת המעשים שביצע. המערער 5 "הראה ללא כחל וסרק את הכאתו על חטא והביע חרטה עמוקה באשר לחלקו באירוע". עוד נטען, כי המערער 5 היה בחזקת מסייע בלבד וחלקו באירוע הוא מינורי ביותר. בשל נתוניו "החיוביים להפליא" המליץ שירות המבחן להסתפק בעבודות שירות, ונטען כי כל עונש חמור מכך עלול לפגוע בסיכויי שיקומו ובעיקר בבני משפחתו של המערער 5. 26. אשר למערער 6, נטען על-ידי עו"ד טל, כי חלקו הסתכם בהחזקת אקדח דמה, והוא לא נטל חלק במעשי האלימות. בנו הקטן לוקה במחלת ריאות נדירה ומתאשפז לעיתים קרובות, וזקוק להשגחה צמודה. עובר לאירוע ניהל המערער 6 חיים נורמטיביים, שמר על יציבות תעסוקתית והוא נעדר עבר פלילי. עוד נטען, כי הוא תומך באביו החולה במחלת כליות, באֶחיו המכורים לסמים, וכן באחות למחצה הלוקה בפיגור שכלי. המלצתו של שירות המבחן היתה חד משמעית להימנע ממאסר בפועל על מנת שלא לקטוע את תהליך שיקומו של המערער 6. 27. המערער 7 יוצג על-ידי עו"ד בן יהודה ונטען לגביו כי הוא סובל מבעיות רפואיות אורתופדיות, עקב תאונת דרכים בה היה מעורב בשנת 2007. מצבה הכלכלי של המשפחה בכי רע, והיא מתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה של רעייתו של המערער 7. עוד נטען, כי בנו של המערער 7 סובל מבעיות קשב וריכוז ונזקק להשגחה ולליווי של המערער. בנסיבות אלה, סבור עו"ד בן יהודה כי ניתן להסתפק בעונש של עבודות שירות. 28. בהתייחס למערער 8, נטען על-ידי עו"ד טל, כי אף הוא הביע חרטה עמוקה וצער על מעשיו ושירות המבחן התרשם כי הסיכון להישנות מעורבותו בפלילים נמוך מאוד. שירות המבחן המליץ שלא להורות על כליאתו של המערער 6, ולפיכך התבקשנו להורות על ביטול רכיב המאסר שהושת על המערער 8, ולאמץ "בחום" את המלצות שירות המבחן. 29. לבסוף, נטען לגבי המערער 9 כי הוא חווה טרגדיה קשה, כאשר בעת שהתנהל התיק הפלילי בעניינו רעייתו ילדה בן, אך לאחר זמן קצר הפעוט נפטר. נטען כי טרגדיה זו השפיעה על המערער 9 ועל משפחתו הגרעינית ויש לה השלכות במישור היחסים של המערער 9 עם רעייתו. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם נורמטיבי שהביע חרטה כנה על מעשיו והסיכוי כי הוא ישוב ויסתבך עם רשויות החוק הינו נמוך. לפיכך, יש מקום, כך נטען, להורות על השמתו של המערער 9 תחת צו מבחן. תסקירי מבחן עדכניים בעניינם של המערערים 30. לקראת הדיון בערעורים שלפנינו, ביקשנו משירות המבחן להכין תסקירי מבחן משלימים אודות המערערים. נציין כי שניים מהתסקירים, לגבי המערערים 4 ו-5, התקבלו לאחר הדיון שהתקיים בעניינם של המערערים. נסקור, אפוא, בקצרה את האמור בתסקירי המבחן העדכניים. בתסקיר בעניינו של המערער 1 נאמר כי הוא ומשפחתו מתקיימים מקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי שאושרה לו לאחרונה, לאחר שנקבעה לו דרגת נכות של 114% לצמיתות. שירות המבחן התרשם ממצבו הקשה של המערער 1, עקב טביעתו לפני כשנתיים. מחוות דעת פסיכיאטרית שניתנה על-ידי המרפאה לבריאות הנפש בעירו, עולה כי מצבו של המערער 1 בכי רע. הוא משפשף את רגליו ללא הפסקה באי שקט, אינו יוצר קשר עין, אינו מתמצא בזמן, מצב רוחו ירוד, והוא בעל סף גירוי נמוך וחוסר סובלנות – גם אם ללא גילויי תוקפנות. המערער 1 מדווח כי אנשים רודפים אחריו ומנסים לפגוע בו. כושר שיפוטו לקוי, כאשר התובנה שהוא מגלה אינה ברורה. לאור מצבו זה, הוחלט להעלות את המינון התרופתי בו הוא מטופל. הרופאה המטפלת מסרה כי היא אינה יכולה לנבא מה יהיו השלכות המאסר, במידה שיוטל כזה על המערער 1, אך לדעתה "אין לשלול כי מאסר עלול להביא להתדרדרות נוספת במצבו הרפואי", ועוד נמסר כי הוא זקוק להשגחה ומעקב רפואי צמוד. הומלץ על-ידי שירות המבחן לקחת דברים אלה בחשבון בשיקולי הערעור. 31. בתסקיר בעניינו של המערער 2 נאמר, כי הוא מרצה את עונשו בכלא "אלה" מיום 19.3.2014. התנהגותו של המערער 2 בכלא תקינה, ללא בעיות משמעת והוא מועסק במפעלים המצויים במקום. המערער 2 מבטא מוטיבציה ראשונית לטיפול והוא עתיד להשתלב בקבוצה אגפית לצורך הגברת מודעותו לטיפול בתחום האלימות. המערער 2 נוטל אחריות על התנהגותו האלימה, הגם שהוא תופס את עצמו כאדם שאינו אלים, ולדברי העובדת הסוציאלית, הוא מתקשה לגלות תובנות לגבי חומרת מעשיו והשלכותיהם. המערער מתעתד להשתלב בקבוצה טיפולית לשליטה בכעסים, כצעד ראשון לטיפול בדפוסי התנהגותו האלימים. צוין בתסקיר, כי עדיין לא נערכה "סולחה" עם בני המשפחה היריבה, אך לדברי המערער 2 בשנים האחרונות נמנעים הצדדים מלנקוט באלימות הדדית. להערכת שירות המבחן, ההליך המשפטי שהתנהל בעניינו של המערער 2 הביא להפנמת האיסור והפסול בהתנהגותו של המערער ולהבנת הצורך ביצירת שינוי בתפיסתו ובדרך התנהגותו במקרים דומים. בשל כך, ובשים לב לעובדה כי מזה כשלוש שנים לא ננקטו פעולות איבה בין הצדדים, הסיכון להישנות מעשים דומים בעתיד הינו מצומצם יותר. הומלץ לקחת את האמור לעיל במסגרת שיקולי הערעור. 32. בתסקיר הנוגע למערער 3 נמסר כי הוא מרצה את עונשו בבית סוהר "אלה" והתנהגותו מתוארת כתקינה ללא בעיות משמעת. הוא נמצא בקשר עם העובדת הסוציאלית המטפלת בו והוא ביטא מוטיבציה ראשונית לטיפול בנושא האלימות. הוא מקבל אחריות על מעשיו ומביע חרטה על התנהגותו. המערער 3 חש מצוקה עקב השלכות מאסרו עליו ועל בני משפחתו. צוין בתסקיר, כי זהו מאסרו הראשון של המערער 3 ועד להסתבכותו בפרשה זו הוא תפקד באופן תקין ונורמטיבי. הוא מודע לפסול שבהתנהגותו, מגלה אמפתיה כלפי המתלוננים, ומעוניין לעבור תהליך טיפולי. אף כאן הומלץ לקחת את האמור בתסקיר בשיקולי הערעור. 33. ומכאן לתסקירו של המערער 4. נאמר בתסקיר המשלים כי מדובר באדם שהתנהל באופן נורמטיבי במסגרות חייו השונות (תעסוקה, זוגיות ומשפחה), תוך גילוי אחריות ומחויבות לכל המוטל עליו. המערער 4 שב והביע חרטה על הפגיעה הקשה שנגרמה למתלוננים ולדבריו הוא פעל מתוך תחושות תסכול, זעם וחוסר אונים אל מול התייחסותם האלימה של המתלוננים כלפי בני משפחתו. לפני כעשרה חודשים עבר המערער 4 ניתוח ברגלו אשר נפגעה עקב ירי שנעשה לעברו מצד אחד מבני משפחת המתלוננים, ולדבריו אין לו רצון לנקמה בגין ירי זה, שעה שקיימת רגיעה בין שתי המשפחות, וסולחה עתידה להיחתם בתום ההליך הפלילי. להערכת שירות המבחן, רמת הסיכון להתנהגות אלימה מצידו של המערער 4 אינה גבוהה, ועוד נמסר כי הוא מתאים לענישה שיקומית במסגרת צו מבחן. 34. בתסקיר שהוגש בעניינו של המערער 5 נמסר, כי עד למעצרו בפרשה זו הוא תפקד באורח נורמטיבי ועבד באופן יציב ועקבי במוסך לחשמלאות רכב. לאחר שחרורו מהמעצר הוא מתקשה לחזור למעגל התעסוקתי ואינו מוצא מסגרת עבודה מסודרת וקבועה. רעייתו של המערער 5 מצויה בהריון, ולצד הטיפול בילדיו הוא מסייע לאחיו הבכור (המערער 4) בנטל הטיפול באחים הסובלים מבעיות נפשיות. המערער 5 שב ולקח אחריות על חלקו באירוע וביטא חרטה על הפגיעה הקשה שנגרמה למתלוננים. המערער שלל מוטיבציה לנקמה או לפגיעה חוזרת במתלוננים, למרות שאחיו נורה ברגלו על ידי מי מבני משפחתם. להערכת שירות המבחן, מדובר במי שהינו בעל פוטנציאל לתפקוד תקין ובוגר. הוא אינו בעל דפוסי חשיבה והתנהגות אלימים, והוא הצליח להתנהל באופן בלתי אלים בתוך הסכסוך המשפחתי המתמשך. שירות המבחן התרשם כי רמת הסיכון להתנהגות אלימה מצידו של המערער 5 אינה גבוהה, ונמסר כי הוא מתאים לענישה שיקומית במסגרת צו מבחן. 35. אשר למערער 6, נמסר בתסקיר כי הוא מודע לחומרת התנהגותו ומבין "באופן בהיר יותר" את גבולות החוק ומשמעותם. להתרשמות שירות המבחן, מדובר באדם בעל מאפייני תפקוד נורמטיביים, כאשר התנהלותו במהלך חייו היתה תקינה ובאה לידי ביטוי במעורבות בגידול ילדיו ובעזרה להוריו ולאחיו. שירות המבחן ציין כי המערער 6 הפיק את הלקחים הנדרשים מההליך המשפטי הממושך. 36. המערער 7 מרצה את עונשו בכלא "מעשיהו", והוא דיווח על הסתגלות הדרגתית לתנאי הכלא, ללא בעיות התנהגות או משמעת. המערער 7 הביע צער על מעורבותו בסכסוך, והתחייב לחזור לתפקוד נורמטיבי לאחר שחרורו מהכלא. המערער ביטא מוטיבציה ראשונית להשתלב במסגרת טיפולית במהלך מאסרו. להערכת שירות המבחן, המערער 7 אינו מאופיין בקווי אישיות אלימים או פוגעניים, וקיימת רמת סיכון נמוכה להישנות התנהגות אלימה מצידו. כיום, אף ניכרת הפחתה נוספת בסיכון להישנות התנהגות בעייתית מצידו, בשל המחיר האישי והמשפחתי המשמעותי ששילם עד כה. שירות המבחן ממליץ לקחת את האמור לעיל בשיקולי הערעור. 37. בתסקיר בעניינו של המערער 8 נאמר, כי הוא לקח אחריות על מעורבותו בעבירות שיוחסו לו וגילה אמפתיה כלפי המתלוננים. עם זאת, הוא ציין כי פעל כמתואר בכתב האישום בתגובה לפגיעה קודמת של המתלוננים בבני משפחתו. לדבריו, הוא ניסה להתחמק מהמשטרה בשל מעצרם של רוב הגברים במשפחה, וזאת בכדי לספק הגנה לנשים ולילדים במשפחה. המערער 7 ציין, כי הוא אינו עובד מזה כשנתיים, והוא מתקשה לפרנס את משפחתו ולעמוד בחובות שצבר. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם המתפקד באורח תקין בדרך כלל, וכי האירוע מושא כתב האישום אינו מאפיין אותו ואת אישיותו. הצורך בהתמודדות עם ההליך המשפטי וגזר הדין העמיקו את מודעותו לצורך באיפוק והוא מודע לחומרת התנהגותו. הומלץ לקחת בחשבון נתונים אלה בשיקולי הענישה במסגרת הערעור. 38. גם המערער 9 לקח אחריות מלאה על חלקו בביצוע העבירות, והוא ביטא חרטה עמוקה וכנה על מעשיו. בריחתו מהמשטרה הוסברה על-ידו בתחושת מחויבות להגן על בני המשפחה, לאחר שמרבית הגברים במשפחה נעצרו. שירות המבחן התרשם כי המערער 9 תפקד באורח חיובי בדרך כלל וכי מעורבותו בפרשה מושא כתב האישום היא חריגה להתנהלותו הכללית. שירות המבחן מעריך כי עצם קיומו של ההליך המשפטי, העמיק אצל המערער 9 את מודעותו והבנתו לגבי חומרת התנהגותו ותוצאותיה הקשות, והדבר מהווה עבורו גורם מציב גבולות ומרתיע. בסיומו של התסקיר הומלץ לקחת בחשבון את הנתונים הנ"ל בשיקולי הערעור. טיעוני הצדדים בדיון בערעור 39. עו"ד בן יהודה, בא כוחם של המערערים 4-2 ו-7, טען בדיון בערעור כי בית משפט קמא לא בחן כל מערער על פי חלקו באירוע, אלא התייחס למערערים כמקשה אחת. נטען בנוסף, כי כל המערערים הם אנשים נורמטיביים ללא הרשעות קודמות, אשר נקלעו למצוקה קשה עקב התנהגותם האלימה של המתלוננים שתקפו אחד מבני משפחתם וחבלו בו בצורה קשה, ללא סיבה או התגרות קודמת. עוד נטען, כי מדובר במסכת ארוכה של תקיפות והתגרות מצד המתלוננים ובני משפחתם, שנמשכה שנים על גבי שנים, עד כי הגיעו מים עד נפש. לטענת עו"ד בן יהודה, כל המגעים להגיע לסולחה כשלו, וגם המשטרה היתה חסרת אונים בטיפולה בפרשה. כיום, הפיקו כל המערערים את הלקח הנדרש והם הפנימו את חומרת מעשיהם, ועל כן אין צורך בענישה כה חמורה. אשר לרמת הענישה במקרים דומים, הזכיר עו"ד בן יהודה את העונש שנגזר על המתלוננים בפרשה זו, אשר תקפו אחד מבני משפחת המערערים באמצעות מוטות ברזל, והותירו אותו בשטח כשהוא פצוע וחבול. על השניים נגזרו 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וערעורם לבית משפט זה נדחה (ע"פ 2431/11 אלטורי נ' מדינת ישראל (14.9.2011) (להלן: עניין אלטורי)). יצוין, כי במועד שבו נגזר דינם של המתלוננים בבית המשפט המחוזי, היה ידוע לבית משפט קמא על תקיפתם החמורה על ידי המערערים, ונקבע בעניין אלטורי כי "נכון לגנות בכל פה את החלטתם של בני המשפחה היריבה לגמול למערערים (המתלוננים בתיק מושא הערעור – א.ש.) באותה דרך". עם זאת, הוסיף וקבע בית משפט זה, "כי כדי לצמצם את ממדיהם של תופעות מסוג זה, נכון להעניש ביד קשה את כל החוטא בהן, גם אם הוא מוצא את עצמו ברבות הימים קורבן להתנהגות דומה". בנוסף, הזכיר עו"ד בן יהודה את העונש שנגזר על ראשד אלטורי, אשר ירה במערער 4 וגרם לו לפצע ירי עם שבר מרוסק שבו רסיסים מתכתיים בירך שמאל, וכן לשפשופים בבית החזה ובירך ימין (ת.פ.ח 16198-01-11, בית המשפט המחוזי מרכז-לוד). במסגרת הסדר טיעון סוכם כי הצדדים יעתרו במשותף לעונש שיכלול, בין היתר, רכיב של מאסר בפועל למשך 18 חודשים. בא-כוח המאשימה הסביר את דבר ההסדר המקל בקשיים ראייתיים שעמדו בפני התביעה, ורצונה שלא לחשוף מידע מודיעיני הקשור בתיק זה. ביום 4.7.2013, נגזר דינו של אותו נאשם לעונש המוסכם, ובית משפט קמא הבהיר כי קיומו של קושי ראייתי הוא שיקול שהתביעה היתה רשאית להביאו בחשבון, במסגרת הסדר הטיעון. לטענתו של עו"ד בן יהודה, בני משפחתם של המערערים רואים בירי לא פחות מניסיון חיסול, ומבחינתם אין כל יחס בין העונש שנגזר על היורה לבין העונשים שהושתו על המערערים בתיק זה. כתוצאה מהאירוע, נפגע קשות המערער 4, ונגרמה לו נכות קשה ובלתי הפיכה. כמו כן, אשתו של המערער 4 מצויה בחודש השביעי להריונה. 40. עו"ד טל מיקד את טיעוניו במערער 1, שעקב טביעתו נגרמה לו פגיעה בתפקוד המוחי. לצורך כך, הוגשה לעיוננו חוות דעת שניתנה על-ידי פרופ' טיאנו, מיום 16.3.2014, שבה נאמר כי נכותו הפסיכיאטרית של המערער 1 עומדת על 50% לצמיתות. 41. המשיבה, אשר יוצגה על-ידי עו"ד עידית פרג'ון, מבקשת לדחות את ערעוריהם של המערערים כולם. לגישת המשיבה, מעשיהם של המערערים מצויים ברף חומרה גבוה, למרות תיקונו של כתב האישום. המדובר במעגל אלימות בלתי פוסק הממשיך לאיים על שתי המשפחות, וגם אם מצויים אנו כיום בתקופת רגיעה, עדיין לא הוסכם על סולחה בין הצדדים. עוד נטען, כי התקיפה שבוצעה על ידי המתלוננים באחד מבני משפחתם של המערערים נלקחה בחשבון במסגרת שיקולי הענישה, ולפיכך הוחלט שלא למצות את הדין עימם. נטען בנוסף, כי מדובר באירוע אלים במיוחד, שלו היו שותפים תשעה תוקפים, אשר כל אחד על-פי חלקו גרם לחבלות קשות ביותר למתלוננים. לנוכח חומרת המעשים, נטען על-ידי המשיבה כי עונש של 28 חודשים לריצוי בפועל, שהוא העונש הגבוה ביותר שנגזר, הינו עונש מאוזן ואף נוטה לקולה. דברים אלה נאמרים ביתר שאת לגבי עונשיהם של יתר המערערים, שהינם קלים אף יותר מכך. אשר לתסקירים החיוביים שהוגשו בעניינם של המערערים נטען, כי הם אינם לוקחים בחשבון את חומרת העבירות ואת תוצאותיהן הקשות, ועל כן אין מקום להימנע מהטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל. אשר למערער 1, לגביו ביקשנו מהמשיבה לשקול את האפשרות להקלה בעונשו בשל מצבו הרפואי והנפשי הקשה, השיבה עו"ד פרג'ון כי מערער זה כבר זכה להקלה משמעותית בעונשו, כאשר נגזרו עליו 12 חודשי מאסר בלבד, בעוד שעל יתר העבריינים העיקריים הושתו 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בנסיבות אלה, טענה עו"ד פרג'ון כי אין מקום להקלה נוספת, וביקשה לדחות גם את ערעורו של המערער 1. דיון והכרעה 42. בפתח הדיון בערעור נזכיר את ההלכה המושרשת לפיה ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שהוטל על הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים של סטייה קיצונית ממדיניות הענישה במקרים דומים, או כאשר מדובר בטעות מהותית שנפלה בגזר הדין (ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 6095/10 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (18.7.2012); ע"פ 9074/12 מדינת ישראל נ' אבו אחמד (13.6.2013); ע"פ 4568/12 מדינת ישראל נ' סראחין (11.6.2013)). לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הרב שהונח לפתחנו, לרבות בתסקירי שירות המבחן – הקודמים והמשלימים, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בגזר דינה של הערכאה קמא, למעט בעניינו של המערער 1, הכל כפי שיובהר להלן. 43. המערערים נמנים על בני משפחה אחת שלה עימות מתמשך ועקוב מדם עם פלג אחר של אותה משפחה, על רקע סכסוך קרקעות. אין חולק, כי המתלוננים בפרשה זו תקפו אחד מבני משפחתם של המערערים (שהוא אחיהם של המערערים 1 ו-3) במוטות ברזל וגרמו לו לחבלה של ממש, תוך שהם מותירים אותו בשטח כשהוא פצוע ומדמם. בתגובה לכך, ואפשר שגם בתגובה להתנכלויות קודמות מצד המתלוננים, יצאו המערערים למסע נקם שבסיומו נגרמו חבלות קשות ביותר למתלוננים, שהצריכו ניתוחים ואשפוזים בבית חולים. בית משפט קמא ראה את המערערים 1, 2, 3, 4 ו-7 כעבריינים העיקריים בפרשה זו והשית עליהם (למעט על המערערים 1 ו-4) 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל. ואכן, עולה מכתב האישום כי המערער 2 נהג ברכב והתנגש בעוצמה רבה ברכבם של המתלוננים כדי לגרום לעצירתם, עד כי נפתחו כריות האוויר ברכב. בכך גרם המערער 2 לחסימת דרכם של המתלוננים וליציאתם מהרכב. לאחר מכן, התנפלו המערערים 1, 3, 4 ו-7 על המתלוננים והכו אותם במוטות ברזל ואלה, איימו עליהם באמצעות חפץ דמוי אקדח והוסיפו להכותם באמצעות חפץ זה. כאמור, התוצאות היו קשות ביותר ולמתלוננים נגרמו שברים בגולגולת, בגפיים וחבלות קשות נוספות. בית משפט קמא הקל בעונשו של המערער 4 לעומת עמיתיו וגזר עליו 22 חודשי מאסר, וזאת בשל הירי שבוצע לעברו ופציעתו באירוע זה.להקלה מיוחדת זכה המערער 1, אשר נדון ל-12 חודשי מאסר לריצוי בפועל בלבד, בשל הפגיעה הפיזית והנפשית שנגרמה לו עקב טביעתו בבריכת הסחנה. קבוצה שניה של מערערים היא קבוצת המסייעים (המערערים 5, 6, 8 ו-9). המערערים 5 ו-6 נכחו במקום האירוע, נהגו בכלי רכב וסייעו בעצם נוכחותם לביצוע התקיפה, ועונשם נקבע לכדי 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל. המערערים 8 ו-9 סייעו אף הם לעבריינים העיקריים בעצם נוכחותם או נהגו בכלי רכב שהגיעו למקום, ופרט לכך ביצעו מערערים אלה עבירות נוספות של התחזות כאדם אחר ושיבוש מהלכי משפט. לפיכך, נגזרו עליהם 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל. כמו כן, חוייבו המערערים כולם (פרט למערער 1) בתשלום פיצויים למתלוננים, ונציין כי הגם שנושא זה עלה בהודעות הערעור, איננו נדרשים לדון בשאלת הפיצויים בשל אי צירופם של המתלוננים לערעור שבפנינו. 44. בחינת גזרי הדין שניתנו בעניינם של המערערים מובילה למסקנה כי מדובר בעונשים ראויים ומאוזנים, ונראה כי בית משפט קמא עשה הבחנה נכונה ומוצדקת בין המערערים, בינם לבין עצמם. טענתם המרכזית של המערערים היא כי הם נאלצו ליטול את החוק לידיהם מתוך מצוקה וחוסר אונים, בשל אוזלת ידה של המשטרה וחוסר יכולתם של נכבדי השבט להביא לסיום הסכסוך בין הניצים בדרכי שלום. אין בידי לקבל טענה זו. כפי שנקבע בע"פ 5625/11 זובידאת נ' מדינת ישראל (1.3.2012), שם דובר בתקיפה על רקע סכסוך בין חמולות יריבות, כי "אוזלת ידה של הרשות החוקרת, חמורה ככל שתהא, אינה יכולה לשמש טעם או נימוק לעשיית דין עצמי ולטעמי אין להביא שיקול זה במניין השיקולים לקולה בנסיבות המקרה דנן". ואכן, לא אחת נחשפים אנו לפעולות נקם ותגמול המתבצעות על רקע סכסוכים ומריבות בין משפחות יריבות, והתוצאות הן לעיתים הרות אסון. אינני סבור כי על בית המשפט לחקור ולדרוש בשאלה כיצד החל הסכסוך, מי פתח במסכת האלימות, ומי נקם או הגיב על מעשי יריביו. מתפקידו של בית המשפט להתייחס בחומרה גם לפעולות גמול בתגובה למעשים קודמים, ועל מנת לצמצם את מימדי התופעה, מן הראוי לנקוט ביד קשה כלפי כל החוטא במעשים מעין אלה, גם אם הוא או בני משפחתו היו קורבן להתנהגות דומה. 45. אשר לטענה הנוגעת לעונשים שנגזרו על המתלוננים ועל נאשם נוסף שהורשע בירי לעבר המערער 4, נראה כי אין בה כדי להועיל למערערים. המתלוננים נדונו ל-24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכפי שצוין בעניין אלטורי, נלקחה בחשבון העובדה כי הם הותקפו באכזריות על-ידי המערערים ונגרמו להם חבלות קשות. כמו כן, רמת האלימות שננקטה על ידם היתה פחותה במידה רבה, מזו שהפעילו המערערים כלפיהם. לפיכך, אין ללמוד בהכרח מעונשם של המתלוננים לגבי העונש שנגזר על העבריינים העיקריים בפרשה שלפנינו. נציין עוד, כי גם לוּ סברנו כי ניתן היה להסתפק בעניינם של המערערים ב-24 חודשי מאסר, גם אז לא היינו מתערבים בעונש משום שאין מדובר בסטייה מהותית מרמת הענישה הראויה. אשר לנאשם שהורשע בירי לעברו של המערער 4 ופגיעה ברגלו ובירכו, הובהר על-ידי המאשימה כי בשל קשיים ראייתיים עתרו הצדדים במשותף להשית עליו 18 חודשי מאסר בלבד. אין צריך לומר כי רמת ענישה זו אינה משליכה על עונשם של המערערים, שבעניינם לא היתה סיבה לגישה מקלה מעין זו (ראו, בהקשר זה, ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577 (2002)). 46. לבסוף, מן הראוי להתייחס לטענות הנוגעות להמלצות שירות המבחן בעניינם של המערערים. אכן, עולה מהתסקירים כי מדובר באנשים חסרי עבר פלילי אשר ניהלו אורח חיים נורמטיבי, טרם מעורבותם בפרשה זו. לפיכך, הומלץ בתסקירים הקודמים להסתפק בענישה שאינה כוללת מאסר מאחורי סורג ובריח, ובתסקירים העדכניים התבקשנו לקחת בחשבון את נתוניהם החיוביים של המערערים במסגרת שיקולנו לצורך הכרעה בערעור. כידוע הוא, כי המלצת שירות המבחן, כשמה כן היא, בגדר המלצה בלבד ואין בית המשפט מחויב לפעול לפיה. כפי שנקבע בבש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (29.6.2005): "...עם כל ההערכה לתסקירי שירות המבחן ולעבודתו המקצועית והחשובה של השירות, מדובר בהמלצה בלבד ובית המשפט עצמאי בהפעלת שיקול דעתו... לא למותר לציין גם כי השיקולים המנחים את שירות המבחן בהמלצתו והשיקולים והאינטרסים שעל בית המשפט לשקול לצורך החלטתו לא בהכרח זהים וחופפים הם" (וראו גם, ע"פ 3472/11 פלוני נ' מדינת ישראל (3.11.2011) בפסקה 16; ע"פ 333/10 סרנקו נ' מדינת ישראל (28.10.2010) בפסקה 9). סבורני, כי במקרה המונח לפנינו אין לקבל את המלצות שירות המבחן לעניין עונשם של המערערים, ובנסיבות דנן לא ניתן להימנע מהטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל, כפי שנקבע על-ידי בית משפט קמא. 47. לאור האמור, אציע לחבריי לדחות את ערעוריהם של כלל המערערים, למעט ערעורו של המערער 1. כפי שהוברר במהלך הדיון, ביני לביני המערער 1 נענש כבר מידי שמיים כאשר הוא נפגע פיזית ונפשית כתוצאה מתאונת הטביעה. לפיכך, והגם שלא ניתן להימנע כליל מעונש מאסר ממשי, נראה כי יש להקל במידת מה במשך המאסר לריצוי בפועל שהוטל עליו, ובהקשר זה נציין כי שירות בתי הסוהר מסר כי הוא ערוך לקלוט ולטפל במערער 1. לאור האמור, אציע לחבריי להעמיד את עונש המאסר בעניינו של המערער 1 על 7 חודשי מאסר לריצוי בפועל. יתר חלקי גזר דינו של המערער 1 יעמדו בעינם. עם זאת, תשומת לב השב"ס מופנית לכך שיש לנקוט בכל האמצעים הדרושים כדי למנוע הדרדרות במצבו הרפואי. 48. ההחלטה על עיכוב ביצוע עונשם של המערערים 1, 4, 5, 6, 8 ו-9 מבוטלת בזאת. מערערים אלה יתייצבו לריצוי עונשם ביום 5.11.2014 עד לשעה 10:00, בימ"ר ניצן, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר כשברשותם תעודת זהות ועותק מפסק דין זה. על המערערים לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים 08-9787377 או 08-9787336. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שהם. ניתן היום, ‏י"ב בתשרי התשע"ה (‏6.10.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14011460_I06.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il