ישקר בע"מ נ. מנהל המחלקה המקצועית ,מרכז ההשקעות

פסק-דין בתיק בג"ץ 11456/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 11456/04 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות העותרת: ישקר בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. מנהל המחלקה המקצועית, מרכז ההשקעות 2. מינהלת מרכז השקעות 3. שר האוצר 4. שר התעשיה, המסחר והתעסוקה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד ד' אבי-יצחק; עו"ד י' מהולל בשם המשיבים: עו"ד י' רויטמן פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. העותרת היא חברה שביצעה תכנית השקעות, שנועדה להרחיב את מפעלה הנמצא בתפן. התכנית אושרה על ידי המשיבה 2 ביום 22.4.01 במסגרת "המסלול החלופי" לקבלת הטבות מס, הקבוע בסעיף 51 לחוק לעידוד השקעות הון, תשי"ט-1959 (להלן - חוק לעידוד השקעות הון). המחלוקת בין בעלי הדין נוגעת לשאלה כיצד יש לחשב את הטבות המס המגיעות לעותרת בשל הרחבת המפעל. ביום 28.9.04 שלח המשיב 1 מכתב לעותרת ובו הודיע לה, כי ההטבות יחושבו על בסיס השוואת המחזור של העותרת בכל אחת משנות הטבות המס למחזור העותרת בשנת הבסיס (היינו המחזור לפני הרחבת המפעל). עוד נקבע על ידי המשיב 1, כי המחזור שייחשב למחזור בשנת הבסיס יהיה ממוצע המחזורים בשנים 1998 ו-1999. העותרת תוקפת קביעה אחרונה זו. לטענתה, משנקבעה שנת 2000 כ"שנת ההפעלה" של התכנית, הרי בהתאם לסעיף 74(ב)(1) לחוק לעידוד השקעות הון יש לראות את המחזור של העותרת בשנת 1999 כמחזור בשנת הבסיס. טענה נוספת של העותרת נוגעת להחלטת המשיבה 2 מיום 12.7.04 למנות את נציגי מרכז ההשקעות ונציג של מס הכנסה לשם חלוקת הטבות המס, להן זכאית העותרת, בין התוכנית האמורה ב"מסלול החלופי" לתכנית נוספת של חברה בשם מיקרודנט (שפעילותה מוזגה לתוך העותרת בשנת 1999), שאושרה ב"מסלול המענקים". טענתה של העותרת באשר ל"תכנית מיקרודנט" הינה כי "שנת ההפעלה" שלה היא שנת 1999 ולא שנת 2000. על כן תכנית זו והתכנית ב"מסלול החלופי" לא הופעלו באותה שנה ואין לפיכך כל צורך לחלק את ההטבות בין שתי התכניות. 2. דין העתירה להידחות על הסף. העותרת הגישה שני עררים לפי סעיף 25 לחוק לעידוד השקעות הון בנוגע לשתי ההחלטות אותן היא תוקפת בעתירה. הערר האחד, שנוגע לתכנית ב"מסלול המענקים", הוגש ביום 6.9.04 ואילו הערר השני, הנוגע לתכנית ב"מסלול החלופי", הוגש ביום 28.11.04. שני העררים עודם תלויים ועומדים בפני השרים – שר האוצר ושר המסחר והתעשיה - וטרם נתקבלה בהם החלטה. העותרת טוענת, כי הגישה את העררים "מטעמי זהירות" ועל מנת שלא להחמיץ את המועדים הקבועים בחוק להגשתם. אולם, כך טוענת העותרת, מן הראוי לברר את טענותיה בבית משפט זה ולא בגדרו של הליך הערר, שכן טענותיה נגד שתי ההחלטות האמורות מבוססות על עילה של חוסר סמכות. עמדת העותרת בנוגע לפורום המתאים לדון בטענותיה אינה מקובלת עלינו. איננו סבורים, כי קיימת מניעה בגדרו של הליך הערר לפי סעיף 25 לחוק לעידוד השקעות הון להעלות טענה, שעניינה סמכותו של מקבל ההחלטה נשוא הערר לקבל את אותה החלטה (השוו, עע"מ 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(1) 196; בג"צ 699/88 חשאן נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז חיפה (לא פורסם)). יצוין, כי בנוגע לקביעתו של המשיב 1 בדבר אופן חישוב המחזור בשנת הבסיס טוענת העותרת, כי לא מדובר כלל בהחלטה של המשיבה 2 ועל כן לא ניתן לתקוף אותה לפי סעיף 25 לחוק לעידוד השקעות הון. אף טענה זו דינה להידחות, שכן במסגרת הליך הערר מוסמכת הוועדה הפועלת מכוח סעיף 25(ב) לחוק לעידוד השקעות הון לדון אף בשאלת עצם סמכותה לדון בערר (השוו, ע"א 463/65 טירת הכרך בע"מ נ' ועדת השומה שליד עירית נתניה, פ"ד כ(2) 234, 249-246). 3. אשר על כן, העתירה הינה עתירה מוקדמת והיא נדחית על הסף. משכך נקבע, אין לנו צורך להידרש לעת הזו לטענת סף אחרת שהעלו המשיבים והיא - שיהוי. העותרת תישא בשכר טרחת עורך דין לטובת המשיבים בסך 10,000 ש"ח. יובהר, כי היה וההחלטות בשני העררים שהגישה לא יספקו את העותרת, תוכל היא, כמובן להשיג על אותן החלטות אם תמצא לנכון. ניתן היום, כ"ה באדר א' תשס"ה (6.3.05). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04114560_S04.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il חכ/