מג'די עמראן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 11442/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 11442/04 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל המערער: מג'די עמראן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 31.10.04 בת"פ 8091/04 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' ברקאי תאריך הישיבה: י"ח באלול תשס"ה (22.9.05) בשם המערער: עו"ד אירנה גריצבסקי בשם המשיבה: עו"ד זיו אריאלי בשם שירות המבחן: גב' אסתי שדה פסק-דין השופטת ע' ארבל: בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי באר-שבע (כבוד השופטת ברקאי) שגזר על המערער 28 חודשי מאסר בפועל החל מיום 16.4.04 וכן מאסר על תנאי למשך 18 חודשים, בתנאי שלא יעבור עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה תוך 3 שנים מיום שחרורו, וכן מאסר על תנאי של 6 חודשים שלא יעבור עבירה של קבלת נכס שהושג בעוון למשך 3 שנים מיום שחרורו, ומאסר על תנאי ל-3 חודשים, שלא יעבור עבירה של כניסה לישראל שלא כדין, תוך 3 שנים מיום שחרורו. המערער הודה במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של כניסה ושהייה שלא כדין בישראל לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, קבלת נכס שהושג בעוון לפי סעיף 412 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין. המערער, יחד עם אחרים, נכנסו לישראל ושהו בה שלא כחוק. במועד בלתי ידוע, לפני 16.4.03, קיבלו לידיהם רכב מסוג טויוטה, שהושג בעוון. ביום האירוע, ישב המערער ליד הנהג, עת נסעו בשכונה ג' בבאר-שבע. במושב האחורי ישב אדם נוסף שהיה איתם. שוטרים שהבחינו ברכב הטויוטה, דיווחו על כך בקשר, ושוטרי מג"ב שזיהו את הרכב החלו בנסיעה אחריו. המערער וחבריו, שהבחינו בג'יפ מג"ב, החלו בנסיעה מהירה ופרועה ברכב הגנוב, כשהם מגבירים מהירות, חוצים צמתים ברמזור אדום, באופן שנהגי רכב שנסעו בכביש נאלצו לסטות או להאט נסיעתם על מנת להימנע מפגיעה. בצומת חטיבת הנגב ביצעו השוטרים מחסום באמצעות העמדת 3 כלי רכב אזרחיים וניידת בילוש, וחסמו את נתיבי הנסיעה. המערער וחבריו נסעו ברכב במהירות אל עבר המחסום, כך שהשוטר שעמד במחסום נאלץ לסטות שמאלה על מנת שלא להיפגע מהרכב. אחד השוטרים ירה לעבר גלגלי הרכב הגנוב, אך המערער וחבריו המשיכו בנסיעה מהירה ומסוכנת, כששוטרי מג"ב ברכב המשטרתי דולקים אחריהם, עד שנעצרו עקב תקר בגלגלים, יצאו מרכבם, ונעצרו על-ידי השוטרים. בית המשפט המחוזי קיבל תסקיר שירות המבחן, אשר נמנע מהמלצה טיפולית לגבי המערער, בשל היותו תושב שטחים, והמליץ להטיל עליו עונש מאסר לתקופה קצרה, ומאסר מותנה לתקופה ארוכה, באופן אשר יבהיר לו את חומרת מעשיו, ויציב לו גבולות ברורים להתנהגותו. בית המשפט המחוזי לא ראה להבחין בין הנהג לבין המערער שישב לידו, וגזר עליהם עונש זהה כפי שפורט. על הנאשם שישב מאחור הושת עונש של 3 חודשי מאסר, בגין עבירה של כניסה לא חוקית לישראל. בת כוח המערער מיקדה את ערעורה בנקודה אחת בלבד, לפיה היה מקום לאבחן בין עונשו של הנהג שנהג ברכב וביצע בפועל את המעשים שפורטו בכתב האישום, לבין המערער שישב ברכב וכל פועלו מסתכם באמירה לנהג "תברח". לדבריה, בעת ביצוע המעשים היה המערער צעיר בן 18.5, תחת השפעתו של חברו הנהג עליו, השפעה אליה מתייחס גם תסקיר שירות המבחן. בית המשפט בגזר הדין לא נתן דעתו לצורך לאבחן בין השניים. עוד הוסיפה, כי תקופת המאסר אותה ריצה עד כה הייתה משמעותית עבורו- הוא למד את הלקח מהמאסר, נסיבותיו האישיות קשות, אביו עיוור חלקית, והוא צריך לפרנס את משפחתו. בא כוח המדינה הפנה לעובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה המערער, הדגיש כי מדובר בנהיגה פרועה ומסוכנת, וציין את הצורך להכביד את היד על נהגים משתוללים. המערער אומנם היה נוסע ברכב, אך חלקו לא בהכרח קטן מחלקו של הנהג, ואין מקום להתערב ולהפחית מעונש המאסר שהוטל עליו. שמענו את טיעוני הצדדים, עיינו בחומר שצורף, כמו גם בתסקירי שירות המבחן, והחלטנו שאין מקום לקבל את הערעור. המעשים בהם הודה המערער הינם חמורים ביותר, מהלך האירועים מצביע על כך כי המערער, יחד עם חברו הנהג היו שותפים להגשמת תוכנית פלילית שראשיתה בכניסה בלתי חוקית לישראל, נסיעה משותפת ברכב גנוב, ומשזוהו על-ידי אנשי המשטרה, החליטו בצוותא להימלט מכוחות המשטרה הדולקים אחריהם. המערער, שישב ליד הנהג, עודד את חברו ואמר לו לברוח ממרדפי המשטרה. מטרתם הייתה משותפת- להציל את נפשם ממעצר וכליאה, זאת באמצעות נהיגה פרועה ומסוכנת, תוך ביצוע עבירות נלוות. גם אם הנהג היה המבצע העיקרי כמי שנהג ברכב, הרי שהמערער שנסע עימו היה שותף לעבירות, ושותף למטרת ההימלטות מאנשי החוק. העובדה שלשניהם הייתה מטרה משותפת, שנמשכה לאורך זמן במהלך המרדף כולו, כאשר המערער מעודד ומגבה את הנהג, הופכת אותם לשותפים לעבירות, המבצעים בצוותא את מעשה הנהיגה המסוכן, ולא ראינו להתערב בעונש, ולהקל עם המערער לעומת חברו הנהג. העונש שהושת על המערער וחברו אינו חמור, בהתחשב בהתנהגותם האלימה ופורעת החוק. במספר רב של פסקי דין חזרו בתי המשפט והדגישו את חומרתה של התופעה המדאיגה שפשתה לאחרונה, בפרט במחוז הדרום, בה מתבצעים מרדפים ברכב, תוך יצירת סיכון לחיי אדם, כלפי הנוסעים בכביש, כמו גם ההולכים ברגל. בית משפט זה חזר והנחה שיש להחמיר בענישה כלפי מבצעי עבירות אלו, שנעשות תוך התגרות במודע באנשי חוק, ומסכנות עוברי אורח תמימים, ועל כן מצווים בתי המשפט להרים את תרומתם למיגור התופעה. מנקודת השקפה זו, אין בעונש שנגזר על המערער חומרה כלשהי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור. ניתן היום, י"ח באלול תשס"ה (22.9.05). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04114420_B02.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.