סולומון רדאי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 11438/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 11438/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר המערער: סולומון רדאי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 25.9.05, בת.פ. 904/05, שניתן על ידי כבוד השופט ע' חבש תאריך הישיבה: י"ז בחשון התשס"ח (29.10.07) בשם המערער: עו"ד נגה שמואלי-מאייר; עו"ד נתן מלסה בשם המשיבה: עו"ד אליעד ויינשל פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בתאריך 27.12.06, בשעת אחר הצהרים נכנס מולה סיסאי, יליד שנת 1950 (להלן: המתלונן), לסניף בנק הפועלים בבית-שמש, במטרה למשוך כסף מחשבונו. עקב קשיי שפה בהם נתקלה, נעזרה הפקידה אליה פנה גם במערער, הדובר אמהרית, כדי לתקשר עם המתלונן. זה האחרון משך סכום של 11200 ש"ח במזומן, שמרביתו היה בשטרות של 100 ש"ח. בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי המערער החליט לשדוד את כספו של המתלונן, ולצורך זה הוא הלך אחריו כאשר עשה את דרכו לביתו, החזיק בו בחוזקה ואיים להרוג אותו באקדח ובסכין שהוא נושא עמו. המתלונן התנגד לתוקף, ובמהלך המאבק שהתפתח ביניהם נפלו שניהם על הארץ עד שלבסוף הצליח המערער למצוא את הכסף במעילו של קורבנו ולגנוב אותו. כתוצאה מתקיפתו נחבל המתלונן בקרקפתו ובשפתיו והוא חש מחושים בבית החזה. המערער כפר במעשים שיוחסו לו, אולם בסופו של יום החליט בית המשפט להרשיעו, ובהמשך גזר לו 7 שנות מאסר, 3 שנים מאסר על-תנאי, קנס בסך 200 ש"ח והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 3000 ש"ח. 2. בערעור שבפנינו, בו משיג המערער כנגד הרשעתו, הוא טען את אלה: הוא לא זוהה על ידי המתלונן במסדר זיהוי בתמונות; לא היה מקום לתת משקל ראייתי להצבעת המתלונן על המערער בבית המשפט; אף שהוא פקד את הבנק כדי למשוך את תמורתו של שיק שניתן לו, הוא לא היה מעורב בשוד; לכספים שנמצאו בחיפוש שנערך בביתו (10,000 ש"ח), ניתן הסבר סביר שלא הופרך, היינו, שמדובר בכספים אותם חסך המערער מעבודתו; התנהלותו המעוררת תהיות בחקירתו, נבעה מהיותו "צרכן כרוני" של אלכוהול. 3. נקדים ונאמר כי לא מצאנו בכל אלה עילה לדחות את ממצאיו של בית המשפט המחוזי והתוצאה אליה הגיע. אדרבא, בפנינו הכרעת דין סדורה אשר בחנה בקפידה את כל הראיות שהובאו בידי הצדדים, ואלו מבססות היטב את המסקנה כי המערער, ולא אחר, הוא ששדד את המתלונן. להלן תמציתן של הראיות: א) במשך ימים אחדים הכחיש המערער מכל וכל את הטענה כי נכח בבנק שעה שהמתלונן ביקר שם. לבסוף, הוא נאלץ לסגת מגרסה זו מן הטעם הפשוט שהנעשה בבנק תועד במצלמה המותקנת שם. אותם תצלומים הראו את המערער ניצב ליד המתלונן, ולעניין זה נוסיף כי בחקירתו טען המתלונן כי זה שעמד לידו בבנק הוא זה ששדד אותו. ב) בחיפוש שנערך בביתו של המערער נמצא סכום של 10,000 ש"ח במזומן ובשטרות של 100 ש"ח, כשהוא מוסתר בתוך ספה. בשלב שבו נמצא הכסף החזיק המערער בכוס, ולדברי השוטרים שנכחו בחיפוש הוא הטיל את הכוס מידו וניפץ אותה. לשאלות החוקרים על מקור הכסף נמנע המערער מלהשיב באותו שלב, ואמר שיעשה זאת רק לאחר שיועץ בעורך דין. עם זאת הוא ביקש ללמוד מפי השוטרים "כמה יקבל על זה". ג) המערער התפתל במהלך חקירתו בין גרסאות שונות, וניכר היה בו שהוא מתאים את קו ההגנה שלו לראיות ולממצאים שהציגו החוקרים בפניו. על רקע כל אלה קבע בית המשפט המחוזי (ראו עמ' 15 להכרעת-הדין); "התרשמתי מהנאשם כמי שאינו דובר אמת". לא ראינו מקום לשנות ממצא זה, באשר מטבעו הוא שמור לערכאה הדיונית המתרשמת מהעדים המופיעים בפניה בדרך בלתי אמצעית, ולהשקפתנו היה לה להתרשמות זו על מה שתסמוך. ד) המערער נתבקש להמציא את הבגדים בהם נראה לבוש בעת ביקורו בבנק, והוא נמנע מכך תוך שהוא מציע הסברים בלתי סבירים ובלתי הגיוניים. להשלמת התמונה נוסיף, כי המערער הניח בפנינו בקשה להגשתן של ראיות נוספות, אולם בפתח הדיון בערעור הוא חזר בו מאותה בקשה. על מנת לסלק כל ספק נבהיר, כי לא היה מקום להתיר את הגשתן של אותן ראיות, הן משום שהמערער היה יכול להגישן במהלך משפטו, ובעיקר משום ששוכנענו כי אין בהן כדי לשנות מהרשעתו. באשר לערעור כנגד העונש – המערער תקף אדם לא צעיר ונטל ממנו בכוח ובאלימות רבה את כספו. זו אינה הפעם הראשונה שהמערער חוטא בפלילים, ודי אם נזכיר שבשנת 1997 הוא הורשע בעבירה של שוד מזוין, עליה נדון ל-5 שנות מאסר, ובערעור הועמד העונש על 4 שנים בלבד. נראה כי המערער מתקשה ללמוד את לקחו ולשנות את אורחותיו, ומכאן הצורך לנקוט נגדו ביד קשה. נוכח כל האמור – הערעור נדחה. ניתן היום, י"ז בחשון התשס"ח (29.10.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05114380_O08.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il