עמותת "דרור למשפחה" נ. השר לביטחון פנים

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1143/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ש' שוחט העותרים: 1. עמותת "דרור למשפחה" 2. ישראל גור אריה נ ג ד המשיבים: 1. השר לביטחון פנים 2. שירות בתי הסוהר עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד רותם טובול בשם המשיבים: עו"ד מוריה פרימן, עו"ד יעל קולודני פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מעוררת סוגיה שעל-פי הנטען יש לה השלכה על זכויותיהם של אסירים. במרכזה – טענות הנוגעות למגבלות החלות על הפקדת כספים בחשבונותיהם של אסירים לצורך שימוש בהם ב"קנטינה" של בית הסוהר. 2. ברקעה של העתירה מצויים הכללים החלים על שימוש באמצעי תשלום על-ידי אסירים. ככלל, אסירים אינם מורשים להחזיק כסף מזומן או אמצעי תשלום אחר בין כתלי בית הסוהר. איסור זה מעוגן בסעיף 7 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר), וכן בתקנות 37 ו-39 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978. בצד זאת, לאסירים עומדת האפשרות לפתוח "חשבון אסיר" על שמם, שנועד בעיקרו לשמש אותם בקניותיהם במרכז המכר ("קנטינה") בבית הסוהר. אפשרות זו מוסדרת בשני נהלים של שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס): נוהל מס' 07-1008 "הפקדות משפחה ואחרים לחשבון האסיר" (1.3.2000) (להלן: נוהל ההפקדות) ונוהל מס' 03-4025 "ניהול חשבון אסיר" (3.2.2002). סעיף 1 לנוהל ההפקדות מתיר בתנאים מסוימים הפקדת כספים לזכות חשבונו של אסיר. הפקדת הכסף נעשית במזומן בלבד, והיא מתאפשרת בעת ביקור משפחה בבית הסוהר או בבנק הדואר. ההפקדה נעשית באמצעות חשבון שמוקצה לאסיר בבנק הדואר ומצוי בבעלותו של שב"ס. קרוביו של האסיר המבקשים להעביר לו כסף נדרשים להגיע לבית הסוהר או לבנק הדואר, להציג תעודה מזהה ולבצע הפקדה. לאחר מכן הסכום מועבר באופן אוטומטי לחשבון האסיר במערכת הפנימית של שב"ס (ראו: סעיף 4.4 לנוהל ההפקדות, וכן עע"ם 2796/13 מגאדבה נ' שירות בתי הסוהר, פסקאות 3-2 (6.9.2017)). 3. העותרים בהליך דנן הם עמותה הפועלת בתחום של זכויות אסירים, העותרת 1 (להלן: העותרת), וכן אסיר, הוא העותר 2. המשיבים לה הם השר לביטחון הפנים ושב"ס. בעיקרו של דבר, העתירה ממוקדת בטענות שעניינן הקשיים הכרוכים בהגעה פיזית לבנק הדואר או לבית הסוהר לצורך הפקדת כספים, ולא כל שכן בתקופה של משבר בריאותי נוכח התפשטות נגיף הקורונה. על-פי הנטען בעתירה, יש לקדם את האפשרות של הפקדת כספים לחשבונות אסירים גם מרחוק, ולא במזומן בלבד. העותרים פנו בעניין זה לשב"ס, ונענו כי מערכת לתשלום מרחוק (בהעברה בנקאית או בכרטיס אשראי) לא תאפשר את הפיקוח הנדרש ביחס לזהות מפקיד הכספים. כן הובהר כי המערכות הטכנולוגיות הקיימות בשב"ס אינן ערוכות לכך וכי הפיתוח הנדרש לשם כך כרוך בעלויות גבוהות מאד. עוד צוין כי מתבצעת עבודת מטה רחבה בהובלת שב"ס ובשיתוף בנק הדואר ומשרדי ממשלה נוספים, הבוחנת את האפשרות העתידית לעבור להפקדת כספים מקוונת. על רקע זה, משלא ניתן מענה לדרישותיהם של העותרים, הוגשה העתירה שבפנינו ביום 15.2.2022. 4. בתגובתם המקדמית מיום 15.3.2022 טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בדמות הגשתה של עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי, בהתאם לסעיף 62א לפקודת בתי הסוהר. המשיבים מדגישים כי העתירה דנן אינה באה בגדרי המקרים החריגים שבהם קיימת הצדקה מיוחדת לקיום דיון בבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק חרף קיומו של סעד חלופי קונקרטי. עוד טוענים המשיבים כי מדובר בעתירה תיאורטית, שכן העותרים לא הצביעו על נפגעים כלשהם. בהקשר זה הוטעם כי בדיקה מטעם שב"ס לא הצביעה על ירידה בכמות ההפקדות לחשבונות האסירים או ברכישות שהתבצעו באמצעותם, כי בנק הדואר המשיך לפעול לאורך כל תקופת משבר הקורונה, וכי נהלי שב"ס מאפשרים לכל אדם בעל תעודה מזהה הרשום במנהל האוכלוסין להפקיד כספים לזכותו של אסיר, ולא רק לבני משפחתו. המשיבים מוסיפים וטוענים כי רכישת מוצרים בקנטינה היא טובת הנאה ואינה בגדר זכות קנויה, וכי מלוא צרכיהם של האסירים מסופקים על-ידי שב"ס. לבסוף, חוזרים המשיבים ומציינים כי מתבצעת עבודת מטה לשם בחינת האפשרות של הפקדת כספים לחשבונות האסירים באופן מקוון או בכרטיס אשראי. 5. בתשובה לתגובה המקדמית מיום 12.4.2022 נטען כי העותרת מסייעת כחלק מפעילותה לבני משפחותיהם של אסירים להפקיד כספים ומשמשת כשלוחתם לצורך כך. עוד נטען כי העותרת "מייצגת את מכלול האסירים ובני משפחותיהם", כך שהחלופה של עתירת אסיר אינה מתאימה בנסיבות העניין. העותרים מוסיפים וטוענים כי קבלת הטענה באשר לקיומו של סעד חלופי בדמות הגשתה של עתירת אסיר, תחסום את הדרך להגשת עתירות עקרוניות בנושא של זכויות אסירים. 6. לאחר ששקלנו את הדברים ומבלי לנקוט כל עמדה לגוף העתירה, אנו סבורים כי דינה להידחות על הסף, וזאת אך מן הטעם שאמנם עומד ביחס אליה סעד חלופי. כידוע, בפסיקתו של בית משפט זה נפסק בעבר כי "דרך המלך" לתקיפת החלטות ונהלי שב"ס היא באמצעות הגשת עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי מכוח סמכותו לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר. בהתאם לכך הובהר לא אחת כי אף העובדה שהעתירה מעלה שאלות עקרוניות, אשר יש להן השלכה פוטנציאלית על עניינם של אסירים נוספים, אינה מצדיקה כשלעצמה חריגה מכלל זה (ראו למשל: בג"ץ 4283/14 ‏עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שירות בתי הסוהר (17.6.2014); בג"ץ 2316/19 המוקד להגנת הפרט נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 4 (1.7.2019)). אכן, עשויים להיות מקרים נדירים שבהם תקום הצדקה לכך שבית משפט זה יפתח את שעריו לעתירה "רוחבית" בנושא של זכויות אסירים (ראו למשל: בג"ץ 6109/12 מלכה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 6 (25.12.2012); בג"ץ 8297/15 הררי נ' שירות בתי הסוהר (18.8.2019)). אולם, לא מצאנו כי העתירה שבפנינו נמנית עמם. ויודגש, במקרה דנן טעם זה לדחייה על הסף אינו פורמאלי בלבד, אלא משתלב בכך שבחינת הקשיים הכרוכים בהפקדת כספים עבור אסירים במקרים פרטניים, עשויה לחדד את הסוגיות העומדות על הפרק והשינויים הנדרשים, ככל שאלה אפשריים, באופן קונקרטי (השוו: רע"ב 5898/10 מג'אדבה נ' שרות בתי הסוהר, פסקאות י'-ט"ז (23.11.2010)). 7. למעלה מן הצורך, נוסיף כי טוב עושים המשיבים בכך שהם בוחנים את האפשרויות לטיוב השירות הניתן בכל הנוגע להפקדות כספים, בשים לב לשינויים הטכנולוגיים העדכניים. בחינה של התאמות הנובעות מהתפתחות טכנולוגית לצורך הנגשת שירותים היא דבר שניתן לצפות לו מכל רשות שלטונית, לטובת ציבור הנזקקים לשירותיה. כמובן – החובה לשקול, אין פירושה חובה לשנות מהנהלים הקיימים – הכול לפי הממצאים והמסקנות שיתקבלו. 8. סוף דבר: העתירה נדחית. במכלול הנסיבות אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ג בניסן התשפ"ב (‏14.4.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22011430_A07.docx תא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1