סימן טוב לוי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 11392/05 בבית המשפט העליון ע"פ 11392/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: סימן טוב לוי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת פסלות של בית משפט השלום בטבריה בת.פ. 2165/05 מיום 5.12.2005 שניתנה על ידי כבוד השופט ד' פורת בשם המערער: עו"ד אברהם מוסקוביץ' בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בטבריה (השופט ד' פורת) מיום 5.12.2005 שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 2165/05. 1. כנגד המערער הוגשו בעבר הוגשו שלושה אישומים שנדונו בפני השופט פורת (ת"פ 1438/04; 1562/04; 1745/04). באישומים אלו הורשע המערער (ביום 21.11.2004). נגזרו עליו שבע שנות מאסר בפועל (ביום 20.1.2005). על גזר דין זה הוגש ערעור, שהתקבל במובן זה שעונשו של המערער הוקל לחמש שנות מאסר (ע"פ 1077/05; השופטים י' כהן, א' אברהם, ג' (דה-ליאו) לוי). על שהתרחש באחד מהדיונים בשלושת תיקים אלו הוגש (ביום 21.12.2004) כתב אישום אחר כנגד המערער, המייחס לו עבירות של איומים והעלבת עובד ציבור. על פי עובדות כתב אישום זה, במהלך אחד מהדיונים בפני השופט פורת החל המערער מאיים על השופט ומעליבו. הליך זה מתנהל בבית משפט השלום בנצרת. ביני לביני, הוגש כנגד המערער (ביום 23.1.2005) כתב אישום נוסף, המייחס לו עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק (ת"פ 2165/05). תיק זה מתנהל בבית משפט השלום בטבריה, בפני השופט פורת. ביום 9.11.2005 ביקש המערער, במסגרת תיק זה, את פסילת השופט פורת. נטען, כי האישום שהוגש בנצרת, בו נדונים הדברים שהטיח המערער כלפי השופט פורת, מעמיד את בית המשפט בעימות עם המערער. אפשר אף שבעתיד השופט פורת יוזמן לתת עדות כנגד המערער. עוד נטען, כי השופט פורת נחשף, במסגרת ההליכים הקודמים בהם ניתן פסק דין, לעברו הפלילי של המערער. בית המשפט דחה, ביום 5.12.2005, את בקשת הפסילה. נקבע, כי האיומים שהשמיע המערער, בגינם הוגש נגדו כתב אישום, אינם מקימים עילה לפסילת בית המשפט. עוד נקבע, כי העובדה שבית המשפט נחשף לעברו הפלילי של המערער בתיקים קודמים אינה מהווה חשש למשוא פנים. בית המשפט ציין בהקשר זה כי אותו מותב שומע את מרבית התיקים הפליליים בבית משפט השלום בטבריה. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. 2. בערעור חוזר המערער על עיקרי טענותיו. בית המשפט – כך נטען – ניצב בעימות עם המערער נוכח קיומו של ההליך בנצרת. המערער מדגיש כי כבר הוגש כתב האישום המייחס לו איומים כלפי השופט פורת. ההליך בטבריה מצוי בשלב התחלתי ואין מניעה פראקטית להעבירו. עוד מציין המערער, כי גזר הדין הכבד שהושת עליו בת"פ 1438/04 – וששונה בערכאת הערעור (בע"פ 1077/05) – מעיד אף הוא על השפעת האיומים על פסיקתו של השופט פורת. מראית פני הצדק – כך סבור המערער – מצדיקה אף היא את העברת התיק לשופט אחר; המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. לשיטתה, לא קם חשש ממשי למשוא פנים. נסיבות העניין, לרבות התנהגותו של המערער בעטייה הוגש כתב האישום המתנהל בנצרת, אינן תומכות בהעברת התיק למותב אחר. משיקולי מראית פני הצדק אין לאפשר לנאשם לבחור את המותב הרצוי לו. 3. עיינתי בחומר המונח לפניי. שמעתי, ביום 4.1.2006, את טיעוני הצדדים. באתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. אשר להיחשפות בית המשפט לעברו הפלילי של המערער בתיקים קודמים, הרי שלא אחת נפסק כי חשיפה כזו אינה מקימה, כשהיא לעצמה, עילה לפסילת בית המשפט (ראו למשל: ע"פ 8854/00 אלמקייס נ' מדינת ישראל (לא פורסם); לעניין היכרות קודמת ראו: ע"פ 3215/97 אבוקסיס נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). גם ביחס לטענתו העיקרית של המערער, קיום ההליך בנצרת, לא מצאתי עילת פסילה. נטען, כי הליך זה – בו מיוחסות למערער עבירות של העלבת עובד ציבור ואיומים כלפי השופט – מקים עילת פסילה. דא עקא, אמת המידה לבחינת טענת הפסלות בסיטואציות כאלו הינה אמת המידה הרגילה לבחינת טענות פסלות, דהיינו האם נתקיים חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים מצד בית המשפט (לטענת פסלות בסיטואציה דומה ראו למשל: ע"פ 3144/01 שיבלי נ' הוועדה לתכנון ובניה גליל מזרחי (לא פורסם); להלן – פרשת שיבלי). עצם העובדה כי מתנהל הליך מקביל בו מיוחסות למערער עבירות פליליות בשל התנהגותו כלפי השופט פורת – אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים. בענייננו, המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו להראות כי נתקיים חשש ממשי למשוא פנים כלפיו מצד בית המשפט. כל שהוצג בפניי הוא כתב האישום שנדון בפני בית המשפט בנצרת, בו השופט פורת אינו מופיע ברשימת עדי התביעה (השוו: פרשת שיבלי). גם העובדה כי ערכאת הערעור בחרה להתערב בגזר הדין בתיק אחר שבו נדון עניינו של המערער, אינה מעידה על חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט. אף למראית פני הצדק אין לחשוש בנסיבות העניין. כך, בהתחשב באינטרס הציבורי לפיו אין ליתן לבעל דין – על ידי נקיטת אמצעים פרובוקטיביים – אפשרות לקבוע את המותב הדן בעניינו (ראו: ע"פ 1867/01 מיארה נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4) 865; ע"א 8306/99 חדד נ' מזור (לא פורסם)). נמצא, כי על אף קיומו של ההליך בנצרת שעניינו הדברים החריפים שהטיח המערער בבית המשפט, חזקה על בית המשפט, כבית משפט מקצועי, שידון בעניינו של המערער ללא משוא פנים ודעה קדומה. טענות המערער, ביחד ולחוד, אינן מקימות לעת עתה עילת פסילה בת"פ 2165/05. הערעור נדחה. ניתן היום‏, י' טבת, תשס"ו (10.01.06). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05113920_A01.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il