פסק-דין בתיק רע"פ 11364/03
בבית המשפט העליון
רע"פ
11364/03
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
פלוני/ת
נ ג ד
המשיבים:
1. משטרת ישראל
2. בנק הפועלים בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום
23.12.03, בע"פ 7678/03, שניתן על ידי כבוד השופטים: י' הכט, מ' רביד, א'
אפעל-גבאי
תאריך הישיבה:
י"ז באדר תשס"ד
(10.3.2004)
בשם המבקש:
עו"ד ברק טל, עו"ד דפנה שטרן
בשם המשיבה 1:
בשם המשיב 2:
עו"ד יובל ששון, עו"ד עירית קאהן
עו"ד אמנון עברון
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
תמצית העובדות
1. במסגרת חקירה בעניין פלילי המתנהלת בקנדה,
נתבקשה ישראל להעביר לקנדה העתקים ממסמכי בנק שיש בהם כדי לקדם את החקירה. בקשה זו
התבססה על הסכם שנחתם בין שתי המדינות, שנועד לאפשר עזרה הדדית בעניינים פליליים (Treaty between the Government of the State of Israel and the Government
of Canada on Mutual Assistance in Criminal Matters (ראו כתבי אמנה 1321, כרך 45). בעקבות כך, הגישה המשיבה לבית משפט
השלום בירושלים בקשה להורות לבנק הפועלים, להציג בפניה מסמכים מחשבונו של המבקש
בהם מעוניינת הרשות הקנדית, והכוונה לאלה: "כל המסמכים הנוגעים ל-10 העברות
בנקאיות ע"ס 25,000 $ ארה"ב שבוצעו בסניף בתאריך... ומספרם ... וכן כל
הפרטים הנוגעים להעברות אלו, לרבות כל חשבונות הבנק הנוגעים להעברות אלו ושמות
הפקידים שטיפלו בהם לרבות כל פרט אחר הדרוש לחקירה". בתאריך 11.12.02 נעתר
בית המשפט לבקשה, במעמד צד אחד, ומשנודע הדבר למבקש הוא ביקש להצטרף להליך במטרה
למנוע את מה שהגדיר כפגיעה בזכות החיסיון המוקנית לו. הוא הוסיף וביקש כי תינתן לו
רשות לעיין בבקשתה של הרשות הקנדית, כדי שיוכל למצות את זכותו לטעון נגדה.
בית משפט השלום (כב' השופט נ' סולברג) לא
נעתר לבקשת ההצטרפות של המבקש, אולם בית המשפט המחוזי, בפניו הביא המבקש את
השגותיו, קיבל את הערעור, הורה על צירופו של המבקש להליך, והנחה את הערכאה הראשונה
לבחון את השאלה הנוספת, היינו, אם עומדת למבקש הזכות לעיין בבקשה הקנדית על
צרופותיה עובר לטיעון. משהתחדש הדיון טען בא-כוחו של המבקש, כי משהוחלט לצרף את
שולחו להליך, נגזרת מכך גם זכותו לעיין בבקשתה של הרשות הקנדית, הואיל וללא עיון
טיעונו ילקה בחסר. לקושי זה בפניו ניצב המבקש היה ער גם בית משפט השלום, אולם הוא
סבר כי מתן זכות לעיין במסמכי בקשתה של הרשות הזרה, תהיה כרוכה בשיבוש הליכי
החקירה, ומטעם זה נקבע בדין בישראל כי זכות העיון קמה רק משנסתיימה החקירה והוגש
כתב אישום לבית המשפט.
המבקש הוסיף וטען, כי שגויה היא ההשקפה
לפיה מעמדם של הבקשה ונספחיה כדין "חומר חקירה" במובן סעיף 74 לחוק סדר
הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982, הואיל ובישראל לא מתקיימת חקירה כלשהי
נגד המבקש. על כך השיב בית משפט השלום, כי חוק עזרה משפטית בין מדינות,
התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק העזרה המשפטית"), נועד להבטיח שיתוף פעולה
בין-מדינתי לשם לחימה בפשיעה החוצה גבולות, ועל כן אם תאומץ הפרשנות המצומצמת אותה
הציע המבקש למונח "חומר חקירה", תסוכל מטרת החוק. בית המשפט הוסיף וקבע
כי מניעתו של העיון מהמבקש מתחייבת גם מחובתה של הרשות המוסמכת בישראל לשמור על
סודיות הבקשה של הרשות הקנדית, ולעניין זה הוא הפנה לסעיף 11(א) לחוק העזרה
המשפטית ולסעיף 16 לאמנה.
בעקבות החלטתו של בית משפט השלום, חזר
המבקש ופנה בערעור לבית המשפט המחוזי, אולם ערעורו נדחה. בית המשפט הניח כנקודת
מוצא, כי למבקש "יש מושג בדבר החשדות שבבסיס הבקשה, ומטעם זה אין לתאר את
מצבו המשפטי כמי שמגשש באפלה". בית המשפט הוסיף, כי שיקולי חקירה ואינטרס
הציבור מצדיקים מתן פירוש מצמצם לזכות העיון.
הבקשה
לרשות לערער
2. המבקש, שלא השלים עם תוצאתם של ההליכים
בפני ערכאות קמא, עתר לקבלתה של רשות לערער. לגרסתו, מעלה עניינו שאלות כבדות משקל
הנוגעות לנושאים שונים, וביניהם: היחס בין זכות העיון על פי חוק העזרה המשפטית,
לבין אותה זכות על פי הדין הכללי והפלילי בישראל; מהי התשתית הראייתית אשר תצדיק
צמצומה של זכות העיון כאשר עולה חשש לשיבוש הליכי חקירה; מהו האיזון הראוי בין
זכות העיון לצורך לשמור על תקינותה של החקירה; מהן ההשלכות הכרוכות בחשיפתם של
מסמכי בנק על של זכות המבקש לפרטיות ולחיסיון יחסי בנק-לקוח. המבקש הוסיף וטען, כי
הפנייתו של בית משפט השלום להוראתו של סעיף 11 לחוק העזרה המשפטית, לעניין חובת
הסודיות החלה על הרשות בישראל, היא הפנייה שגויה, באשר כוחה של השמירה על סודיות
יפה רק כלפי מי שהנו זר להליך, ולא כלפי מי שהוכר כבעל זכות ליטול בו חלק.
טענות
המשיבה
3. המשיבה סבורה כי יש לדחות את הבקשה לרשות
לערער, הואיל וזו אינה מעוררת אף אחת מהעילות בהן הכירה הפסיקה כמצדיקות קיומו של
הליך זה. כן נטען, כי למבקש ניתן יומו בשתי ערכאות, והעובדה שהשגותיו כנגד בקשתה
של המשיבה נדחו, אינה מהווה עילה לקיומו של ברור נוסף בפני ערכאת ערעור שניה.
לגופו של עניין נטען, כי הקביעה לפיה מדובר ב"חומר חקירה" נכונה היא,
ובמצב זה אין להקנות למבקש זכויות-יתר לעומת חשודים הנחקרים בישראל. המשיבה סבורה
עוד, כי ההחלטה למנוע מהמבקש לעיין בבקשה וצרופותיה נובעת הן מהרצון למנוע שיבוש
הליכי חקירה, והן ממחויבותה של ישראל כלפי קנדה לשמירה על סודיות המעוגנת באמנה
שבין שתי המדינות וגם מהחוק לעזרה משפטית. באשר לטענה בדבר חיסיון בנק-לקוח, סבורה
המשיבה, כי חיסיון זה אינו חזות הכול, ואין הצדקה לסכל בגינו חקירה פלילית, ולאיין
את יכולתן של רשויות האכיפה למצות את הדין עם מבצעיהן של עבירות.
דיון
4. בהסכמת הצדדים החלטנו לדון בבקשה כאילו
ניתנה רשות לערער, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
כידוע, עבריינים שוב אינם תוחמים את
פעילותם למדינת מושבם, ולעתים קרובות עבריינותם חוצה גבולות. מצב זה חייב שיתוף
פעולה בין-מדינתי, במטרה להפוך את המלחמה בפשיעה ליעילה יותר. למאמץ זה נרתמה גם
מדינת ישראל, אשר נטלה על עצמה להושיט "עזרה משפטית" למדינות זרות, כאשר
מושג זה כולל את אלה (ראו סעיף 2 לחוק העזרה המשפטית): "המצאת מסמכים, גביית
ראיות, פעולות חיפוש ותפיסה, העברת ראיות ומסמכים אחרים, העברת אדם להעיד בהליך
פלילי או לקחת חלק בפעולת חקירה, פעולת חקירה, העברת מידע, חילוט רכוש, מתן סעד
משפטי, אימות מסמך ואישורו או ביצוע פעולה משפטית אחרת, הכל בקשר לענין אזרחי או
לענין פלילי". באשר לדין שיחול על בקשה לעזרה משפטית, נקבע בסעיף 8 לחוק:
"(א) פעולה בישראל על פי בקשה לעזרה משפטית של מדינה אחרת, תיעשה
בדרך שנעשית פעולה מסוגה בישראל, ויחולו עליה הוראות הדין החלות בישראל על פעולה
מסוגה, אלא אם כן נקבע אחרת בחוק זה או על פיו.
(ב) לא תיעשה פעולה בישראל על פי בקשה לעזרה משפטית של מדינה אחרת,
אלא אם כן הפעולה מותרת על פי הדין בישראל.
(ג) הפעולה המבוקשת תיעשה בדרך התואמת את בקשתה של המדינה המבקשת, כל
עוד מותרת הפעולה על פי הדין בישראל.
(ד) היתה הפעולה המבוקשת בקשר לענין פלילי יחולו הוראות חוק זה כאילו
העבירה שלגביה מבקשים את הפעולה נעשתה בישראל".
מטבע הדברים, גם בישראל הוכר הצורך לתת
בידי גופי החקירה כלים לאיתורן של ראיות הדרושות לחקירתן של עבירות והעמדת מבצעיהן
לדין, וכלי מסוג זה הוא צו לעריכתו של חיפוש הניתן מכוח סעיף 23 לפקודת סדר הדין
הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969. כלי נוסף מאותו תחום הוא זה
בו עוסק סעיף 43 לפקודה, לאמור: "ראה שופט שהצגת חפץ נחוצה או רצויה לצרכי
חקירה או משפט, רשאי הוא להזמין כל אדם, שלפי ההנחה החפץ נמצא בהחזקתו או ברשותו,
להתייצב ולהציג את החפץ, או להמציאו, בשעה ובמקום הנקובים בהזמנה". הוראה
ברוח דומה מצויה גם בחוק העזרה המשפטית עצמו, והכוונה לסעיף 29 לחוק:
"(א) הגישה מדינה אחרת בקשה לגילוי ראיה או חפץ, או לתפיסתם
ולהעברתם אליה לצורך ענין פלילי באותה מדינה, רשאית הרשות המוסמכת, לשם גילוי
הראיה או החפץ, לבקש מבית המשפט לתת צו להצגת החפץ, או לחיפוש במקום מסוים, או על
גופו של אדם או בגופו של חשוד, וכן לתת צו לתפוס את הראיה או החפץ ולהעבירם
כמבוקש; לבקשה לבית המשפט יצורפו העתק הבקשה של המדינה המבקשת וכל חומר או מידע
הקשורים אליה.
(ב) על בקשה לפי סעיף קטן (א) יחולו הוראות סעיף 11(א) ובית המשפט
ידון בה בדלתיים סגורות".
את הוראתו של סעיף 29 משלים סעיף 30
לחוק, הקובע את מסגרת הדיון בשאלת העברתו של החפץ הנתפס על פי צו בית המשפט, העברה
שעלולה להיות כרוכה בפגיעה בזכות קניינית. בדיון מסוג זה ייטול חלק לא רק מי
שמחזיק בחפץ, באשר זה עלול להתברר כמי שאין לו עניין להתנגד לבקשתה של הרשות הזרה,
אלא גם מי שטוען לזכות בחפץ, ובלשון החוק:
"נתפס חפץ, רשאית הרשות המוסמכת להגיש בקשה לבית המשפט לאשר את
העברתו למדינה המבקשת; לדיון בבקשה יוזמן האדם שממנו נלקח החפץ וכן כל מי שטוען
לזכות בו, אם הוא ידוע ...".
לעניין זה אוסיף, כי מכוח סעיף 13 לחוק
העזרה המשפטית, מקום שנקבעו בהסכם בין-לאומי שמדינת ישראל צד לו, הוראות בעניינים
שונים, וביניהם, המצאתם של מסמכים, יהיו להוראות אלו תוקף של דין, ותינתן להן
עדיפות מקום שקיימת סתירה בינן להוראותיו של חוק העזרה המשפטית עצמו או כל חוק
אחר. כאמור, בין ישראל לקנדה קיים הסכם מסוג זה, אולם הוראותיו אינן סותרות את
האמור בחוק העזרה המשפטית, אדרבא, הן הולכות בעקבות החוק, וכך לדוגמה נקבע בסוגיה
בה אנו דנים, כי "בקשה לחיפוש ותפיסה ולמסירה של פריט כלשהו תבוצע בהתאם
לדרישות של דיני המדינה המתבקשת" (סעיף 10 לאמנה).
5. העולה מהאמור עד כה הוא, שיש לבחון את
השגתיו של המבקש כנגד בקשתה של המשיבה לעניין "זכות העיון" וההגנה על
פרטיותו וחיסיון יחסי בנק-לקוח, כאילו היתה זו בקשה המוגשת במסגרת חקירה המתנהלת
בישראל. נפתח איפוא בסוגיית "זכות העיון", אשר כידוע תכליתה היא להבטיח
למבקש קיומו של הליך הוגן, והליך כזה, לו עלולות להיות השלכות במישור הפלילי,
לכאורה לא יהיה ממצה ושלם מבלי שהמבקש יוכל לדעת, לפחות בקווים כלליים, מהי
התחמושת אותה נושאת הרשות החוקרת באמתחתה. על חשיבותה של "זכות העיון"
עמד בית משפט זה במספר הזדמנויות, ולהלן אביא שני קטעים מתוך הפסיקה בעת שנדונו
סוגיות בעלות השלכות עונשיות, ותחילה מדבריו של מ"מ הנשיא לנדוי בע"פ
179/79 מדינת ישראל נ' גברון,
פ"ד לד(2), 688, 692, שם מנעה התביעה מסנגור לעיין בחומר חקירה אשר עשוי היה
להיות לו לעזר בהגנה על לקוחו, וכך אמר בית המשפט:
"יש להרשות לסניגור את העיון בתיק החקירה לא רק כדי למנוע את
הפתעת הסניגור על ידי הגשת מסמך כראייה מטעם התביעה מבלי שניתן לסניגור תחילה
לעיין במסמך, אלא הטעם העיקרי של הכלל הוא להבטיח משפט הוגן לנאשם ולאפשר לו לגלות
בחומר החקירה ראיות המצביעות על חפותו, אם יש כאלה. אם אין מגלים לנאשם את חומר
החקירה, לעולם אין לדעת אם קיימות בו ראיות העשויות לעזור לו בהגנתו. אין לדרוש
ממנו שיסמוך בנדון זה על הצהרות התובע".
בבג"צ 4914/94 יעקב טרנר נ' מבקרת המדינה ואח' (פ"ד מט(3), 771, 790) נדונה
השאלה אם זכות העיון עומדת גם למי שנפגע מדו"ח או חוות-דעת של מבקר המדינה.
וכך אמר השופט א' גולדברג תוך ציטוט, בהסכמה, מדברים שנאמרו בבג"צ 469/74 גונן ואח' נ' ועדת החקירה - מלחמת יום הכיפורים ואח', פ"ד
כט(1), 635, 640; ובג"צ 381, 390 בנק לאומי לישראל
בע"מ ואח' נ' ועדת החקירה לעניין ויסות מניות הבנקים ואח',
פ"ד לט(4), 225, 246):
"הצדק הטבעי מחייב, שהנחקר לא ייפגע על-ידי חומר נסתר. מכאן גם
הוראותיו של סעיף 15 לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, הבאות 'להבטיח, שהנפגע
הפוטנציאלי יהיה מבחינת המידע הרלוואנטי, ככל האפשר, באותו מצב שבו נמצא הגוף
החוקר' ... רק בהצגת המידע הרלוואנטי המלא (בכפוף לסייגים המחייבים את חסיונו)
בפני מי שעלול להיפגע מן החקירה, באה לידי ביטוי זכותו להציג באופן מושלם את עמדתו
כנגד הראיות שנתקבלו, לפני הרשות הציבורית הדנה בעניינו, טרם שזו תכריע את הכף
לחובתו. משנמנע מן הנפגע לקבל את כל חומר הראיות, הרי שבכך נפגמה זכותו לטעון...
הערך המוגן של כבוד האדם, בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, אף הוא מחייב
את המסקנה כי גם פגיעה בכבוד האדם לתכלית ראויה, לא ראוי לה שתיעשה קודם שמיצה, מי
שכבודו עלול להיפגע, את זכות הטעון, במובן של קבלת חומר הראיות בשלמותו והזדמנות
להגיב עליו, זכות שהיא 'חגורת ביטחון' כנגד פגיעה העולה על הנדרש".
הפן האחר של הסוגיה העומדת לדיון הוא,
שההליך נגדו עותר המבקש לטעון את טענותיו, הוא הליך "חקירתי", ומטבע
הדברים חשיפה בשלב זה של ראיות שנאספו בפני מי שעלול להיות מעורב, חשוד או נאשם
במעשה פלילי, עלולה לסכל את החקירה ואת האפשרות שהיא תניב תוצאות, ומכאן ועד
לפגיעה באינטרס הציבור, המרחק אינו רב. לפיכך, אימץ המחוקק בישראל את הגישה לפיה
מקום שהחשש מפני סיכול החקירה כבר אינו קיים, למשל כאשר הוגש כתב אישום לבית
המשפט, קמה לנאשם וסנגורו הזכות לעיין בחומר החקירה (סעיף 74(א) לחוק סדר הדין
הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982), ואף נקבע סעד למי שזכותו זו הופרה (סעיף
77(א) לחוק). מאידך, עיון כזה בשלבי החקירה הוא כמעט בלתי אפשרי, מהטעם של שיבוש
החקירה והנגזר ממנה – פגיעה באינטרס הציבור. השאלה היא איפוא, אם נכונה השקפתה של
המשיבה לפיה בקשתה של הרשות הזרה נושא הדיון היא בבחינת "חומר חקירה",
הואיל ואם נשיב על שאלה זו בחיוב, המסקנה הנוספת אשר תתחייב מכך, בהתחשב בכך
שמדובר בהליכים מקדמיים אשר טרם בשלו להגשתו של כתב אישום, היא שלמבקש לא קמה
הזכות לעיין בה.
6. כאמור, זכות העיון נועדה בעיקר לאפשר
לנאשם הגנה נאותה מפני אישום המיוחס לו. לאור זאת הובעה הדעה כי "אין לפרש את
המונח 'חומר החקירה' שבסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי פירוש דווקני ומצמצם, המגביל
את תחולת הסעיף לחומר הראיות, המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם.
'חומר חקירה', במובן ההוראה האמורה, גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של
האישום במשמע" (בג"צ 233/85 אל הוזייל נ'
משטרת ישראל ואח', פ"ד לט(4), 124, 129; וכן ראה בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1), 376, 381; בג"צ
1885/91 צוברי נ' פרקליטת מחוז ת"א ואח',
פ"ד מה(3), 630, 633 ואילך; בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת
ישראל, פ"ד נד(3), 625, 635). עם זאת נקבע, כי "הגישה המרחיבה
אינה חסרת גבולות. הרחבה יתרה העשויה בנסיבות מסוימות להרחיב את היריעה שלא לצורך
ובכך לא זו בלבד שלא תתרום להגנת הנאשם, אלא שעלולה היא גם לפגוע בזכויותיהם
המוגנות של אחרים באופן בלתי מידתי וללא הצדקה (בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי ואח' נ' בית הדין הצבאי לערעורים ואח', טרם
פורסם).
עניינו של המבקש שונה במובן זה, שעקב
הנסיבות המיוחדות לו הוא מציע כי נעניק פרוש מצמצם למונח "חומר חקירה",
הואיל ובדרך זו הוא יוכל לדלג מעל המשוכה הקבועה בסעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי
(הגשתו של כתב אישום כתנאי לעיון). המבקש הוסיף וטען, כי כך ראוי לנהוג גם מן הטעם
שבישראל לא מתנהלת נגדו חקירה כלשהי, ואין כוונה להגיש נגדו כתב אישום. את הפרשנות
הזו אין בידי לאמץ, ולכך שני טעמים, ראשית, במהלך הדיון הוצגה בפנינו הבקשה של
הרשות בקנדה על כל צרופותיה, ולכך הוסיפו הנוגעים בדבר גם הסברים על-פה, ומסקנתי
היא כי מדובר בחומר השייך ל"גרעין הקשה" של חומר החקירה בפרשה זו,
וממילא עלולה חשיפתו להיות כרוכה בנזק ממשי. שנית, העובדה שבישראל לא מתנהלת חקירה
נגד המבקש ואפשר שלא יוגש נגדו כאן כתב אישום, אינה מעלה ואינה מורידה, הואיל
ולשונו של סעיף 8(א) לחוק העזרה המשפטית ברורה, לאמור: "פעולה בישראל על פי
בקשה לעזרה משפטית של מדינה אחרת, תיעשה בדרך שנעשית פעולה מסוגה בישראל, ויחולו
עליה הוראות הדין החלות בישראל על פעולה מסוגה...". מכאן ברור, כי מרגע הגשת
בקשתה של הרשות הקנדית, דין בקשה זו כדין בקשה שהוגשה בישראל, ועל כן אנו חוזרים
לשאלת המוצא, אם בנסיבותיו של תיק זה היה נעתר בית המשפט בישראל לבקשתו של מי
שטוען לזכות במסמכים, לעיין בבקשה להצגתם או לתפיסתם, כאשר עיון זה עלול להיות
כרוך בסיכול החקירה. כאמור, על שאלה זו נכון להשיב בשלילה, ולו מן הטעם שסעיף
74(א) לחוק סדר הדין הפלילי אינו מעניק זכות עיון בנסיבות אלו. אולם זה אינו
המכשול היחיד העומד בדרכו של המבקש, הואיל וסעיף 29(ב) לחוק העזרה המשפטית קובע כי
על בקשה לבצע חיפוש ותפיסה בישראל, יחולו הוראות סעיף 11(א) לחוק (העוסק בשמירת
סודיות הבקשה של הרשות הזרה), ובית המשפט ידון בבקשה בדלתיים סגורות. להשלמת
התמונה אוסיף, כי השמירה על סודיות הבקשה מתחייבת גם מסעיף 16(2) של האמנה בין
ישראל לקנדה ("המדינה המתבקשת, אם אכן התבקשה לכך [וזה המצב בתיק זה – א' א'
לוי], תשמור על הבקשה לעזרה, על תוכן הבקשה, על המסמכים התומכים, על עובדת הענקת
העזרה האמורה, ועל כל פעולה הננקטת בהתאם לבקשה, בסוד...").
לשאלת
חיסיון יחסי בנק-לקוח
7. יחסי
בנק-לקוח הוכרו בפסיקה כראויים לחיסיון אף שהם אינם נכללים במסגרת הראיות החסויות
המנויות בפרק ג' של פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. ברוח זו התבטא בית
המשפט ברע"א 1917/92 יעקב סקולר נ' ג'רבי, פ"ד
מז(5), 764, 771:
"מוסכם על הכל כי מוטלת על הבנק חובת סודיות לגבי ענייניו של
לקוחו. חובת הסודיות עולה מעצם טיבו של החוזה שבין הבנק ללקוח, ומאופייה של מערכת
היחסים שביניהם. עניינו של הלקוח כי פעולותיו הכספיות ומצבו הכלכלי לא יהיו נחלת
הכלל, ונותן הוא את אמונו בבנק, כי לא ייתן להם פומבי. המערכת הבנקאית מושתתת על
יחסי אמון וחובת סודיות. בלעדי אלה לא תיכון, ונמצא אז נפגע גם האינטרס
הלאומי-כלכלי בקיומה של מערכת זאת". (וראה לעניין זה גם את מאמרו של אלכס
שטיין - חסיון בנק-לקוח בדיני הראיות, הוצאת משפטים, כרך כ"ה, סיון תשנ"ה, יוני
1995, בעמוד 45 ואילך).
אולם החיסיון המוענק ליחסי בנק-לקוח אינו
מוחלט, הואיל והוא נשען על איזון בין זכותו של אדם לפרטיות, מחד, וזכותו של הציבור
להשיג מידע הדרוש לו, מאידך, לדוגמה, לצורך גילוין של עבירות והעמדתם של עבריינים
לדין. בנסיבות אלו על בית המשפט לוודא כי גילוי המידע המצוי בספרי הבנק חיוני
להגנה על אינטרס הציבור, שהוצגו ראיות לכאורה המצדיקות את הגילוי, ושהמבקש את
הגילוי אינו יכול לפנות לראיות חלופיות. להשקפתי, כל אלה התקיימו במקרה הנוכחי,
ועל כן סבורני כי דינו של הערעור להידחות.
ש ו פ ט
הנשיא א' ברק:
מסכים אני עם חברי השופט א' א' לוי, כי
דין הערעור להידחות. מקובלת עלי המסקנה כי בנסיבות העניין, אין לאפשר למערער לעיין
בבקשה הקנדית לעזרה משפטית ובצרופותיה, שהם בבחינת "חומר חקירה". עם
זאת, אבקש להבהיר כי קביעתי זו אינה מתבססת על שלילה גורפת של זכות העיון ב"חומר
חקירה", בטרם הגשת כתב אישום, מכל מי שעלול להיות מעורב, חשוד או נאשם במעשה
פלילי נשוא החקירה. מבחינה עקרונית, בקשה של צד מעוניין – לרבות חשוד – לעיין
בחומר חקירה שבתיק משטרה צריכה להיבחן לפי נסיבות העניין. זו, כך נראה, גם גישתה
הבסיסית של המשיבה. השיקול המרכזי שעשוי להצדיק שלילה של זכות עיון הוא החשש כי
העיון עלול להפריע להשלמת החקירה. בנוסף יש להביא בחשבון אינטרסים ציבוריים
ופרטיים שונים. כך למשל, יש לתת משקל לזכויות החשוד, לזכות לפרטיות של המעורבים
בחקירה, לאינטרס הציבורי בהתנהלות תקינה של החקירה ולאינטרסים הכרוכים ביחסי החוץ
של המדינה.
בנסיבות המקרה הנדון, בדין סורבה בקשתו
של המערער לעיין בחומר החקירה. המערער הצטרף להליך המשפטי בנוגע לבקשה הקנדית
בעילום שם. זהותו כלל אינה ידועה למשיבה. בשים לב למטריה הפלילית בה עוסקת הבקשה,
פלוני הוא בגדר חשוד פוטנציאלי במעורבות בפשעים הנחקרים. יש לזכור עוד כי מדובר
בחקירה המתנהלת במדינה זרה. במצב דברים זה, מבלי לדעת את זהותו של המערער ואת
זיקתו לחקירה, לא ניתן לשלול את החשש כי חשיפת החומר בפניו תביא לשיבוש הליכי
החקירה בקנדה. לשיקול זה מתוספת מחויבותה של המדינה כלפי קנדה לשמירה על סודיות
הבקשה לעזרה משפטית, יחד עם האינטרס הציבורי הכללי בשיתוף פעולה בינלאומי במלחמה
בפשיעה.
ה נ ש י א
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים לפסק-דינו של השופט לוי ולהערותיו
של הנשיא.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' א'
לוי.
ניתן היום, י"א בסיון תשס"ד
(31.5.2004).
ה נ ש י א ש
ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03113640_O03.doc/שב
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il