בני אוליאל נ. שלמה סלומון דדון

פסק-דין בתיק ע"א 1136/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1136/15 וערעור שכנגד לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט מ' מזוז המערער והמשיב שכנגד: בני אוליאל נ ג ד המשיבים והמערערים שכנגד: 1. שלמה סלומון דדון 2. משיח אלמליח 3. ב.ש.מ. ניהול אירועים בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 3310-05-10 שניתן ביום 18.12.2014 על ידי כב' השופט פרופ' עופר גרוסקופף תאריך הישיבה: ט"ו באייר התשע"ו (23.5.16) בשם המערער והמשיב שכנגד: עו"ד דוד מססה בשם המשיבים והמערערים שכנגד: עו"ד מור כהן; עו"ד ניסן חמוי פסק-דין השופט צ' זילברטל: 1. המערער והמשיבים 2-1 (להלן: המשיבים) היו שותפים בעסק שניהל והפעיל אולם אירועים באמצעות המשיבה, חברה שהקימו שלושת השותפים (להלן: החברה). לשלושת השותפים היו אף זכויות במקרקעין שעליהם הוקם אולם האירועים, והאולם הושכר על-ידם לחברה. בשלב כלשהו פרץ סכסוך בין המערער לבין המשיבים, והשותפים בחנו אפשרויות לפירוק קשר השותפות. בגדר כך נבחנה, בין היתר, האפשרות למכור את אולם האירועים לצד שלישי, כמו גם האפשרות שמי מהשותפים ירכוש את חלקו של חברו. בסופו של דבר נעשו על ידי הצדדים פעולות שונות ונחתמו מסמכים מתאימים במטרה להביא למכירת חלקו של המערער בחברה ובקרקע למשיבים. בין היתר קיבל המערער סכום כסף במזומן ולאחר מכן בהמחאות, הוא שוחרר מאחריותו להתחייבויות החברה, הוכן מאזן מבוקר ונקבע כיצד תחולת התמורה בין המניות לבין המקרקעין, נשלחו דיווחים לרשויות המס. יצוין, כי סכום התמורה נגזר מהמחיר שהצד השלישי היה מוכן לשלם עבור מכלול הזכויות. בנוסף, הוצגו לבית המשפט עותקים חתומים של הסכמים למכר המניות והזכויות במקרקעין. 2. המערער טען בתביעתו כי המשיבים גזלו את זכויותיו בחברה ובמקרקעין תוך הפעלת מסכת של איומים ולחצים, לרבות באמצעות הפעלת עבריינים מטילי מורא. עוד נטען על ידי המערער, בין היתר, כי חתימותיו על מסמכים שונים זויפו. לפיכך עתר המערער לקבלת סעד בדבר בטלות המסמכים שמכוחם, לכאורה, הועברו זכויותיו למשיבים. יצוין כי המערער תבע גם את בא כוחו של המשיב 1, תביעה שלאחר שמיעת כל מסכת הראיות נמחקה בהסכמה. 3. בית המשפט המחוזי (כב' השופט פרופ' ע' גרוסקופף) דחה את טענת המערער בדבר זיוף חתימותיו על חלק מהמסמכים. באשר לטענה בדבר מעורבות גורמים עבריינים ומשמעות מעורבות זו, ככל שהיתה, נפסק, שאכן "גורמים עלומים היו מעורבים בתהליך הפירוד ... והפעילו [על המערער] לחץ פסול" (פסקה 21 לפסק הדין). בצד קביעה זו הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי המערער לא נותר חסר אונים, הוא עמד על האינטרסים שלו והעלה דרישות שחלקן התקבלו. לפיכך לא ניתן לקבוע כי מעורבות הגורמים האמורים שללה את גמירות דעתו של המערער באופן שעושה את ההסכמות לבטלות מדעיקרא, ולכל היותר הדבר אפשר למערער לטעון לפגם ברצון, מה שמקנה לו זכות לבטל את ההסכמים, שאינם בטלים אלא ניתנים לביטול. ואולם, המערער לא ביטל את ההתקשרות החוזית גם לאחר שפסקה מעורבות הגורמים הנדונים ויש לראות בו כמי שבחר בביצוע החוזה לאחר שפסקה הכפייה. לא זו אף זו - המערער המשיך בתהליך מכירת חלקו וקיבל את יתרת התמורה שהובטחה לו, חודשים רבים לאחר שהיה ידוע לו שהגורמים המאיימים יצאו מהתמונה. עוד נקבע כי לא הובאה בפני בית המשפט כל אינדיקציה לפיה התמורה ששולמה למערער לא היתה הוגנת. בנוסף, דחה בית המשפט המחוזי את טענות המערער לפיהן ההסכמים הופרו על ידי המשיבים באי תשלום מלוא התמורה וכי הם בוטלו על ידו כדין. נפסק כי כל התמורה המגיעה למערער שולמה לו. 4. המשיבים הגישו נגד המערער תביעה שכנגד שעניינה אי קיום חלקו של המערער בתשלומי החובה המוטלים על המקרקעין ואי הסרת עיקול שהוטל על המקרקעין על ידי גרושתו. בגין הפרות אלה תבעו המשיבים פיצויים בסכום של כ- 800,000 ש"ח. בית המשפט דחה תביעה זו והמשיבים הגישו בגין כך ערעור שכנגד, אשר נמשך על-ידם במהלך הדיון בערעורים. הערעור שכנגד נדחה, אפוא, ללא צו להוצאות. 5. המערער מדגיש בטענות אותן פרש בגדר ערעורו את משמעות הלחצים והאיומים להם היה נתון מצד גורמים עבריינים. לטענתו, מצב דברים זה, שדבר קיומו נקבע כממצא, מחייב את המסקנה לפיה אין לראות את המערער כמחויב על פי ההסכמות שלכאורה הושגו בינו לבין המשיבים. המערער מדגיש את מצבו הנפשי הקשה, כפי שהוכח גם בעדות הפסיכיאטר שטיפל בו, ומוצא תימוכין לטענותיו גם בעובדה שהתמורה סולקה, לדבריו, באיחור ממשי. מכך למד המערער כי המהלכים הוכתבו לו ונכפו עליו. בהקשר זה גם נטען, כי כל עוד לא סולקה התמורה היה המערער זכאי להכנסות מהעסק ומהחברה, וכי חלק מהתמורה שולמה לו מתוך כספי החברה, להם היה זכאי ממילא אותה עת, כך שחלקו של המערער נרכש הלכה למעשה בכספו שלו. לטענת המערער, חלקו נרכש ב"נזיד עדשים" וכי היה זכאי לבטל את ההסכמים גם במועד הגשת התביעה. 6. בחנו את טענותיו של המערער ומצאנו שאין בידינו להיעתר לערעור. מקצת הטענות (כגון שהתמורה לא שיקפה את שווי הזכויות) נטענו מבלי שהמערער הניח ביסודם תשתית ראייתית כלשהי. יתר הטענות נבחנו ונשקלו אחת לאחת על ידי בית המשפט המחוזי, אשר הוציא תחת ידו פסק דין מפורט ומנומק כהלכה, אשר התייחס לכל הטענות, בחן בקפידה ובהעמקה את המצב המשפטי והגיע בדין לממצאים ולמסקנות שפורטו לעיל. בפסק הדין אף נקבעו ממצאי מהימנות מובהקים כלפי המערער, כשבית המשפט מדגיש כי גרסתו ועדותו "היו רוויות בפירכות ובדיות" (פסקה 23 לפסק הדין) בעניינים מרכזיים. התוצאה היא שאנו דוחים את הערעור בגדר סמכותנו שעל פי הוראת תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאחר שמצאנו כי אין מקום לדחות את המימצאים העובדתיים הכלולים בו, כי ממצאים אלה תומכים במסקנה המשפטית וכי אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק. 7. הערעור נדחה. המערער יישא בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים בסך 50,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ג באייר התשע"ו (‏31.5.2016). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15011360_L08.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il