סמי רובינוב נ. משרד הבריאות מח' התמכרויות

פסק-דין בתיק בג"ץ 11354/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 11354/03 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור העותר: סמי רובינוב נ ג ד המשיבים: 1. משרד הבריאות מחלקת התמכרויות 2. מ.א.מ.ץ. לנפגעי סמים - חוף שמן עתירה למתן צו על-תנאי פסק-דין השופטת ד' ביניש: בעתירה זו מבקש העותר, נרקומן מזה כעשרים שנים, נשוי ואב לילדים, אשר טופל מאז שנת 1999 בתחליף הסם מתדון, כי נורה על המשך הטיפול בו בתחליף הסם, לאחר שזה הופסק בהנחיית הצוות הטיפולי במרכז מ.א.מ.צ לנפגעי סמים בפיקוח משרד הבריאות. מהעתירה ומתגובת המדינה לעתירה עולה כי בתקופות שונות, החל משנת 2000, נערכו לעותר בדיקות לגילוי סמים שנערכו לעותר כבר בשנת 2000 נמצא כי הוא משתמש בסמי רחוב במקביל לטיפול בתחליף הסם אותו קיבל במרכז. עוד התברר כי בעקבות אירוע בו היה מעורב עקב השימוש בסמים ולאחר שעניינו נדון על-ידי הצוות הטיפולי, הוחלט כי תופסק השתתפותו בטיפול במסגרת מרכזי הטיפול בתחליפי סם והומלץ בפניו לפנות לקבלת טיפול גמילה במסגרת אישפוזית קצרת טווח בה יהיה מוגן מפני שימוש בסמי רחוב. לאחר מכן, בחודש יוני 2002 חודש הטיפול בעותר במרכז הטיפול בתחליפי סם. למרות הסכם טיפולי עליו חתם העותר ובו התחייב להפסיק את השימוש בסמי רחוב, נמצא בבדיקות מעבדה כי הוא ממשיך להשתמש בסמי רחוב, ובמיוחד בהרואין ובקוקאין. בפגישה שנערכה לעותר עם מנהל המרכז הטיפולי ועם רופא המרכז, הוסבר לו כי ניתנת לו הזדמנות טיפולית נוספת בטרם יועבר באופן זמני לטיפול אחר ואף הוצע לו לקיים בדיקות טיפוליות סדירות; אולם בבדיקה שנערכה לעותר ביום 16.11.03 נמצא כי חזר להשתמש בסמי הרחוב. ביום 26.11.03 הודע לעותר כי בעקבות השימוש שעשה בסמי הרחוב, בניגוד לכללי המרכז ובניגוד להתחייבויות שנטל על עצמו, הוחלט להעבירו באופן זמני לטיפול במרכז בטבריה. מתגובת המדינה עולה כי העותר לא השלים עם החלטה זו ובעקבותיה התנהג שלא אף כראוי ואיים על המטפל. בעקבות התנהגותו זו של העותר, קוימה ישיבה נוספת בעניינו, במהלכה נשקלו מכלול נסיבות חייו ומצבו הטיפולי של העותר ובסיומה הוחלט כי אכן אינו מתאים להמשך הטיפול במסגרת המרכז וכי עליו לעבור לטיפול בגמילה במוסד סגור, אשר ימנע ממנו את השימוש בסמי רחוב. יחד עם זאת, החליט הצוות הרפואי כי העותר יוכל לשוב ולפנות בבקשה לחידוש הטיפול בו במסגרת מרכז מ.א.מ.צ בסוף חודש מארס 2004 וכי בקשתו תבחן לגופה. כאמור, על החלטה זו של הצוות הטיפולי מלין העותר בפניי. בעתירתו מדגיש העותר את התלות הגדולה שלו בתחליף הסם ומבקש כי תינתן לו הזדמנות נוספת להוכיח את עצמו. כלל הוא, כי אין בית משפט זה מתערב בנקל בהנחיות גורמים מקצועיים ואין הוא שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתם. כפי שעולה מתגובת המדינה, העותר לא עמד בכללי המרכז לטיפול במתדון לפיהם השימוש בסמי רחוב אסור בתכלית ואף נהג באלימות כלפי אנשי המרכז. בנסיבות אלה, אין היתרונות הטיפוליים של שימוש בתחליף סם באים לידי ביטוי ולפיכך החלטת הגורמים המוסמכים במרכז להפנות את העותר לטיפול במסגרת גמילה במוסד סגור, אשר יאפשר הרחקתו מסמי הרחוב, הינה החלטה מקצועית סבירה. כאמור, נכון המרכז לשוב ולבחון את מידת התאמתו של העותר לטיפול בתחליף הסם בסוף חודש מארס 2004, במידה ויגיש בקשה לחידוש הטיפול. העתירה אינה מגלה, אפוא, עילה להתערבותנו, ובפני העותר לא נסגרה הדלת לקבלת הטיפול שהוא מעונין בו. אשר על כן, דין העתירה להידחות. ניתן היום, ט"ו באדר התשס"ד (8.3.2004). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03113540_N04.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il