פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1135/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1135/03 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 17.12.02 בת.פ.ח. 940/02 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא השופט י' פלפל, והשופטים נ' הנדל ור' יפה-כ"ץ תאריך הישיבה: י"ב בחשון התשס"ו (14.11.2005) בשם המערער: עו"ד סוזי שלו בשם המשיבה: עו"ד אלעד פרסקי בשם שירות המבחן: אסנת חמו פסק-דין השופטת ד' ביניש: המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בשלושה אישומים. באישום הראשון הורשע המערער בעבירות של חטיפה לשם ביצוע עבירת מין – עבירה לפי סעיף 374 לחוק העונשין תשל"ז-1977; איומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל; אינוס – עבירה לפי סעיף 345(ב)(1)(2)(3)(4) + 345(א)(1) לחוק הנ"ל ומעשה סדום – עבירה לפי סעיפים 347(ב) + 345(ב)(1)(2)(3)(4) + 345(א)(1) לחוק העונשין. באישום השני הורשע המערער בעבירות מאותו סוג, חטיפה, איומים, אינוס והדחה בחקירה – עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק הנ"ל. ובגין האישום השלישי הורשע המערער בחטיפה לשם ביצוע עבירת מין, איומים, ונסיון למעשה סדום - עבירה לפי סעיפים 347(ב) + 345(ב)(1)(2)(3)(4) + 345(א)(1) + 25 לחוק הנ"ל. עקב הרשעתו נידון המערער לעונש של 30 שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו. על גזר דין האמור הוגש הערעור שבפנינו. האישומים אשר בגינם הושת על המערער עונש המאסר הכבד מתייחסים למסכת מחרידה של עבירות מין אשר ביצע המערער באכזריות רבה בילדות קטנות. המעשים בוצעו במועדים שונים בשלוש הזדמנויות שונות, וקרבנותיהם היו קטינות אשר נקלעו באקראי על דרכו של המערער, ומשראה אותן חטף אותן לשם ביצוע מעשיו. ההרשעה באישום הראשון מתייחסת למעשים שבוצעו ב-10.3.01 בשעות הערב המוקדמות, כאשר המערער אגב נהיגה במכוניתו ברחובותיה של עיר, הבחין בקטינה בת 7.5, תפס אותה בכוח הטילה על המושב האחורי של מכוניתו, ונסע עימה לחורשה שמחוץ לעיר, בצידי הדרך, שם עבר למושב האחורי של מכוניתו, הורה לקטינה לפשוט את בגדיה, כיסה את פניה בחולצתה, ואנס אותה וביצע בה מעשה סדום. המערער לא שעה לבכייה ולהתנגדותה של הילדה עד שהגיע לסיפוקו המיני וגרם לקטינה לדימום באיבר מינה ובפי הטבעת שלה ולקרעים בנרתיק עד כי נזקקה לאשפוז ולטיפול רפואי. בתום המעשים, החזיר המערער את הקטינה לעיר, הורה לה לשקר להוריה ביחס לסיבת איחורה לשוב הביתה והורידה ממכוניתו. העבירות נשוא האישום השני נעברו כחודשיים לאחר הארועים נשוא האישום הראשון. גם הפעם, בשעות אחר הצהרים, עת נהג המערער במכוניתו באחד מרחובות העיר, הבחין בקטינה כבת 8, שעה שהלכה עם אחיה הקטן לכיוון ביתם. המערער יצא ממכוניתו, תפס את הקטינה בכוח והטילה על המושב האחורי של מכוניתו, באופן שנחבלה בראשה. המערער הסיע את הילדה אל מחוץ לעיר, בפרדס סמוך, עצר את מכוניתו, נכנס למושב האחורי, הסיר את משקפיה של הקטינה, כיסה את עיניה במטפחת שחורה, קשר את ידיה אל ידית הדלת, פשט את בגדיה, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד שבא על סיפוקו, והכל בכוח חרף התנגדותה ובכייה של הקטינה. הוא הותיר את עיני הקטינה קשורות ואיים עליה שאם תתלונן ירה בראשו של אביה או שירצח אותה. לאחר דברים אלו החזיר המערער את הקטינה לעיר, והורה לה לצאת ממכוניתו. לקטינה נגרמו חבלות ודימומים בכל חלקי גופה, והיא אושפזה ליום אחד בבית חולים. כשנה לאחר מכן, שוב בעודו נוהג במכוניתו הבחין המערער בקטינה שאף היא כבת 8 שנים, שהיתה בדרכה מביתה לבית הספר; הוא יצא ממכוניתו פתח את תא המטען והשליך את הקטינה לתוכו. המערער המשיך בנסיעתו חרף צעקותיה וקריאות העזרה של הקטינה שהיתה בתא המטען עד אשר הגיעו לפארק. שם כיסה את פניו בחולצתו, פתח את תא המטען, הוציא את הקטינה מתוכו, השכיבה מחוץ למכונית, כיסה את עיניה, קשר את ידיה זו לזו מאחורי גבה באמצעות שרוכי הנעלים שלה, הפשיט את מכנסיה ואת תחתוניה, וניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה; משלא הצליח, שפשף את איבר מינו בגופה, חרף התנגדותה ותחנוניה. כדי להתגבר על התנגדותה, סטר לה בפניה. לאחר שביצע בקטינה את זממו, החזירה לתא המטען, וכך הביאה חזרה לעירה, כשהיא חבולה בכל חלקי גופה. בגזר דינו עמד בית המשפט קמא על חומרת המעשים של המערער. בית המשפט נתן דעתו לחוות דעת פסיכיאטרית, לתסקיר שירות המבחן, ולהסבריו של המערער בהודאותיו בחקירה; כן עיין בתסקירים המתייחסים לתסקירי נפגע אודות שלוש הקטינות, אשר תיארו את הנזקים שנגרמו למתלוננות, את הפגיעה הנפשית שנגרמה להן, ואת ההרס והנזקים שנגרמו למשפחותיהן. על יסוד כל אלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי קשה למצוא נימוקים לקולת עונשו של המערער, לבד מהעובדה כי המערער הודה בעובדות. בהתחשב בעקרון ההלימה, במסוכנות המערער במספר העבירות ובאכזריותן, החליט בית המשפט לגזור את העונש של 30 שנות מאסר. בפנינו טענה באת-כוחו של המערער, עו"ד ס' שלו, כל שניתן כדי שנקל במידת מה בעונשו של המערער. בטיעוניה עמדה על מצבו הקשה של המערער הלוקה בפדופיליה, בהסתמכה על הודאותיו תיארה הסנגורית המלומדת את המאמצים שעשה כדי להימנע מכניעה לחולשתו, בהיותו מודע למשיכתו המינית. בעיקר ביקשה באת-כוח המערער כי ניתן למערער תקווה לשיקום, תוך אפשרות להעזר בטיפול רפואי באמצעות התרופה לסירוס כימי, וציינה כי העונש שנגזר על המערער הוא יוצא דופן בחומרתו, גם ביחס לעברייני מין אחרים, שנידונו לטענתה, בגין עבירות לא פחות חמורות. שקלנו את הטענות, אך לא שוכנענו כי יש מקום להתערב להקלה בעונשו של המערער. העונש אשר הושת על המערער הוא אכן חמור, ונמנה עם העונשים החמורים שהושתו על עברייני מין. עם זאת, אין להתעלם מכך כי המעשים אשר ביצע המערער הם מן החמורים שבאו בפני בתי המשפט. בא-כוח המדינה, עו"ד א' פרסקי, עמד בטיעוניו על האכזריות הרבה שאיפיינה את המעשים, וציין בצדק כי המערער, אף על פי שהיה מודע לבעייתו ומשיכתו לילדות קטנות לא יזם ולא נקט בכל אמצעי טיפולי, אלא חזר לסורו שנה לאחר שביצע את המעשים הקודמים. אף אנו, כבית המשפט קמא, סבורים כי שיקולי הענישה, הגמול, ההרתעה ובעיקר החשש מפני המסוכנות הנובעת מן המערער, מצדיקים את העונש החמור שהושת עליו. קרבנותיו של המערער היו ילדות רכות בשנים, הנזק אשר נגרם להן, ככל הנראה, ילווה אותן כל שנות חייהן. המערער לא גילה כלפיהן כל חמלה, והתעלל בהן באכזריות רבה. ההצעה כי המערער יקבל בשלב זה טיפול רפואי, אין בה כדי לענות על תכלית הענישה, ואף לא להפחית ממסוכנותו בשלב זה של ריצוי עונשו. מתסקיר שירות המבחן עולה גם כי הטיפול האמור הוא רלוונטי לתקופה בה הוא ניתן, ואין בו משום ריפוי לטווח הארוך. עם זאת, עולה מתסקיר שירות המבחן כי המערער מגלה מוטיבציה בכלא לקבלת טיפול, לרבות "טיפול שיחתי", ובשלב מאוחר יותר של ריצוי עונשו תיבדק האפשרות על ידי מב"ן לקיים עמו קשר טיפולי, בכתלי בית הסוהר. נוכח כל אלה, לא ראינו להתערב בעונשו של המערער, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ב בחשון התשס"ו (14.11.2005). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03011350_N06.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il