שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ. ש.א.ב. חברה להשקעות ופיתוח בע"מ

פסק-דין בתיק רע"א 11320/04 בבית המשפט העליון רע"א 11320/04 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקשת: שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ ג ד המשיבה: ש.א.ב. חברה להשקעות ופיתוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 28.11.04 בבש"א 5704/04 שניתנה על ידי כבוד השופטת ו' מרוז בשם המבקשת: עו"ד י' באום בשם המשיבה: עו"ד א' ערב פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ו' מרוז), בגדרה חוייבה המבקשת להפקיד ערבות בנקאית במסגרת התובענה שהגישה נגדה המשיבה, חלף ערבות קודמת שהושבה לה. 2. אלו הן עובדות המקרה ככל שהן צריכות לענייננו: בשנת 1994 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תובענה כספית נגד המבקשת. לבקשת המשיבה הטיל בית המשפט עיקול זמני על חשבונות בנק שבבעלות המבקשת, להבטחת ביצוע פסק הדין לכשיינתן. בשנת 1995 החליט בית המשפט להמיר את העיקול בערבות בנקאית מטעם המבקשת, בעקבות הסכמה שהושגה בין בעלי הדין בנושא זה. ערבות כאמור הופקדה על ידי המבקשת בכספת בית המשפט (להלן - הערבות). סכום הערבות היה קרוב לשלושה מיליון ש"ח. סכומה העדכני, שעה שניתנה ההחלטה נשוא הבקשה דנא, בה נקבע שיש להפקידה מחדש, מגיע לכארבעה מיליון ש"ח. בשנת 2000 הסכימו הצדדים, כי הסכסוך שביניהם יועבר להכרעה בבוררות וכי ההליכים בבית המשפט המחוזי יעוכבו לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. בית המשפט נתן להסכמה זו תוקף של החלטה. ההסכמה לא כללה כל התייחסות לסוגיית הערבות. לקראת סוף שנת 2002 פנתה המבקשת למזכירות בית המשפט במכתב בו ביקשה כי תושב לה הערבות, מן הטעם שזו ניתנה להבטחת ביצועו של פסק הדין בהליך שעוכב ובו בלבד, ומשכך היא אינה רלוונטית להבטחת קיומו של פסק הבוררות. ביום 19.12.02 ניתנה על ידי בית המשפט (כב' השופטת מרוז) החלטה הדוחה בקשה זו, בנימוק שפנייה למזכירות אינה ההליך המתאים לשם השבת הערבות. יחד עם זאת נקבע באותה החלטה, כי אם המשיבה לא תנקוט הליכים כלשהם במשך 90 ימים מיום מתן ההחלטה, תימחק התביעה שהליכיה עוכבו והערבות תוחזר למבקשת. בחלוף פרק הזמן הנקוב שלחה מזכירות בית המשפט לשופטת מרוז מזכר בו צויין, כי לא הוגשה כל הודעה בתיק מאז ניתנה ההחלטה האמורה. בהחלטה מיום 1.4.03 קבע בית המשפט, כי בהמשך להחלטתו מתאריך 19.12.02 מורה הוא על מחיקת התובענה ועל השבת הערבות לידי המבקשת. מספר ימים לאחר מכן פנתה המזכירות לשופטת מרוז במזכר נוסף, בו הסבה את תשומת ליבה לעובדה שהתיק הסתיים בפשרה, כשהכוונה הייתה, כפי הנראה, לכך שהסכסוך הועבר להליך של בוררות בהסכמת הצדדים. לאור זאת התבקש בית המשפט ליתן החלטה בעניין המחיקה ובסוגיית השבת הערבות הבנקאית. ביום 6.4.03 נתן בית המשפט החלטה נוספת, לפיה ההחלטה בדבר מחיקת התביעה מבוטלת נוכח הסדר הפשרה. יחד עם זאת, חזר בית המשפט וקבע, כי יש להחזיר למבקשת את הערבות. בשל טעות מינהלית לא בוצעה ההחלטה האמורה, והערבות לא הושבה למבקשת. 3. ביום 27.5.03 הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 6.4.03. באותו יום קבע בית המשפט, כי עד להחלטה אחרת, אין לשחרר את הערבות הבנקאית. כעבור מספר חודשים פנתה פעם נוספת מזכירות בית המשפט לשופטת מרוז, בציינה כי התיק גמור וכי ישנה בכספת ערבות בנקאית. בעקבות זאת ניתנה ביום 28.1.04 החלטה, לפיה תוחזר הערבות למפקידתה, היא המבקשת דנא. בניגוד לקודמותיה, בוצעה החלטה זו והערבות הושבה למבקשת. בחלוף כ-11 חודשים, ביום 14.11.04, עתרה המשיבה לבית המשפט לביטול החלטתו מיום 28.1.04. בית המשפט התבקש להורות למבקשת להפקיד בשנית את הערבות שהושבה לה, או להמציא ערבות חלופית תחתיה. המשיבה הסבירה את השיהוי בהגשת הבקשה בכך שנודע לה אודות ההחלטה מיום 28.1.04 רק בתחילת חודש נובמבר אותה שנה, לטענתה. בית משפט קמא נעתר לבקשתה זו של המשיבה וביטל את החלטתו מיום 28.1.04. הנימוק לכך היה, כי ההחלטה ניתנה בשל טעות גרידא ובהעדר כל טעם המצדיק אותה. בית המשפט התבסס בהחלטתו על הוראת תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המסמיכה אותו לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד. אליבא דידו, הוראה זו חלה מקל וחומר לגבי מצב הדברים שהתקיים במקרה שבפניו, בו ניתנה ההחלטה ביוזמת בית המשפט מבלי שנזקק לבקשת מי מהצדדים. בית המשפט הוסיף, כי משהמבקשת נמנעה מלערער על ההחלטות השיפוטיות הקודמות אשר שללו את זכותה להשבת הערבות, אין היא יכולה להישמע כיום בטענות התוקפות אותן. לפיכך, הורה בית המשפט למבקשת להפקיד ערבות בנקאית חדשה בגובה הערבות שהוחזרה לה, בתורת השבת המצב לקדמותו לנוכח הטעות שחלה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. 4. במסגרת טיעוניהם של בעלי הדין בבקשת רשות הערעור דנים הם בהרחבה בכל אחד משלביה השונים של השתלשלות האירועים המתוארת, ומבקשים להסיק מהם את המסקנות המשפטיות התומכות בעמדתם. איני סבור, כי יש צורך להידרש לכל מסכת הטענות שפרשו בפניי הצדדים. חלקן של הטענות מטות את הכף לכיוונה של המבקשת בעוד שטענות אחרות צריכות לזכות את המשיבה. ברור שבית המשפט תרם תרומה נכבדה לכל מה שאירע. בדברי על בית המשפט כוונתי הן להתנהלות של השופטת הנכבדה והן לטיפולה של המזכירות. זמן שיפוטי רב ופעילות מקיפה של המזכירות הוקדשו לעניין פעוט. המקרה הנוכחי מעלה חשש שמא נושא הערבויות הבנקאיות אינו מטופל כהלכה. ניתן להניח שבמזכירויות של בתי המשפט השונים בארץ מוחזקות אלפי ערבויות בנקאיות, הן כאלה הנוגעות להליכים אזרחיים והן אחרות שקשורות בהליכים פליליים. הואיל והליכים משפטיים לסוגיהם השונים נמשכים לעתים עת ארוכה, אפשר שחלק מן הערבויות נמצאות בידי המזכירות במשך שנים ארוכות. אני מניח שהערבויות מוחזקות בכספות ולא בתיקים עצמם. יש לקוות, כי נעשה רישום מסודר ומדויק של הערבויות וכי שעה שמסתיים תיק מטופלת אף הערבות, על מנת שלא יווצר מצב שערבות תישמר בבית המשפט במשך שנים לאחר סיומו של ההליך. אף רצוי שתיערך בדיקה תקופתית, למשל מידי שנה, כדי לוודא שערבויות לא תוחזקנה לאחר שתיק הגיע לסיומו (למעט במקרים מסוימים בהם הדבר נדרש, למשל לאור תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אחד הלקחים שיש להפיק מן המקרה הנוכחי הוא זה: כאשר עולה על הפרק בפני בית המשפט סוגיה של השבת ערבות בנקאית שהופקדה, בין בעקבות בקשה של בעל דין ובין לאחר שהמזכירות מעוררת את העניין, יש לבקש את עמדתו של בעל הדין שעלול להיפגע אם הערבות תוחזר. רק לאחר שעמדתו של בעל הדין עומדת לנגד עיני השופט או הרשם ראוי שתתקבל החלטה בעניין. 5. במקרה הנוכחי ביטל בית המשפט, בסופו של דבר, את החלטתו מיום 28.1.04, בה הורה על החזרת הערבות לידי המבקשת. בית המשפט אף ציווה על המבקשת להפקיד ערבות חדשה תחת הערבות שהוחזרה לידיה, בעקבות החלטתו מיום 28.1.04. בכך הוחזר המצב לקדמותו. בית משפט קמא לא דן באופן ממשי בשאלה האם בעקבות העברת הסכסוך להכרעה בבוררות, במקום בבית המשפט, היה מקום להותיר את הערבות או שמא שינוי זה צריך היה להוביל לשינוי כלשהו בכל הנוגע לערבות. זו השאלה החשובה מבחינה מהותית, ולא השאלה כיצד התגלגלו העניינים מהחלטה להחלטה באופן בלתי תקין ובלתי מסודר. 6. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וזה הוגש על פיה. בנסיבות העניין נראה לי להותיר על כנה את החלטתו של בית המשפט. ביצועה של ההחלטה עוכב על ידי בגדר סעד ארעי ולכן, כך נראה, טרם הופקדה הערבות מחדש. על המבקשת להפקיד הערבות תוך 5 ימים מעת המצאתה של החלטה זו. עם זאת תהא המבקשת רשאית להגיש תוך 15 ימים מעת המצאת ההחלטה בקשה לבית המשפט בעניין השבת הערבות ובית המשפט יחליט בעניין. לעניין החלטתו יתעלם בית המשפט מכל השתלשלות העניינים שתוארה על נפתוליה השונים. ההתייחסות לבקשה, אם תוגש, תהא כאל בקשה שהוגשה מיד לאחר שהצדדים הסכימו על העברת העניין לבוררות. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ג בשבט תשס"ה (23.1.05). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04113200_S03.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il חכ/