פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 113/18
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופטת י' וילנר
כבוד השופט א' שטיין
המערער:
רונן רחמים
נ ג ד
המשיבים:
1. כונס הנכסים הרשמי
2. שולמית אייל
3. יניב אינסל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק עשא 030329-07-17 שניתן ביום 23.11.2017 על ידי כבוד השופטת עירית וינברג-נוטוביץ'
תאריך הישיבה:
כ"ט באייר התשע"ט
(03.06.2019)
בשם המערער:
עו"ד שחר סקופ ועו"ד אבי פישלוביץ
בשם המשיב 1:
עו"ד ענבל קדמי-עברי
בשם המשיבה 2:
בעצמה
בשם המשיב 3:
בעצמו
פסק-דין
1. ענייננו בתביעת חוב שהגיש המערער ואשר נדחתה על ידי הנאמן (המשיב 3).
בתמצית, המערער טען כי הלווה לחייבת (המשיבה 2) הסך של 650,000 ₪ במזומן ובגין חוב זה נרשם משכון על דירתה. החייבת כפרה בטענת המערער ולטענתה, קיבלה ממנו סך של 50,000 ₪ בלבד, שהוחזר על ידה למערער בסדרת שיקים בסך 2,500 ₪ כל אחד.
2. בהעדר ראיה אובייקטיבית-חיצונית להעברת הכספים מהמערער לחייבת, דחה הנאמן את תביעת החוב. ערעורו של המערער על החלטת הנאמן נדחה על ידי בית המשפט קמא, ונקבע כי המערער לא הרים את הנטל להראות כי העביר לחייבת תשלום במזומן בסך 650,000 ₪.
על קביעה זו נסב הערעור שלפנינו.
3. איננו מוציאים מכלל אפשרות כי לא כל הנסתרות נגלו לעיני הנאמן. ברם, בהעדר כל אסמכתא חיצונית להעברת הסך של 650,000 ₪ במזומן לידי החייבת (דבר שהוכחש על ידה), רשאי היה הנאמן – ובית המשפט בעקבותיו – לדחות את תביעת החוב, ואיננו רואים להתערב בהחלטה זו.
כפי שציין הנאמן בפנינו, בכובעו כנאמן הוא בוחן את תביעות החוב על פי האסמכתאות והמסמכים שמצרפים בעלי תביעות החוב. אלה הם "כללי המשחק" כאשר בהליכי פשיטת רגל או פירוק עסקינן, שהרי אין לצפות מבעל התפקיד לנהל הליך של שמיעת ראיות כדי להכריע על פי "אותות האמת" בין גרסת החייב כי לא קיבל כסף במזומן, לבין גרסת הנושה כי העביר לחייב כסף במזומן. במקרה דנן, בהיעדר אסמכתא להעברת מזומן בעסקת היסוד אשר שימשה לרישום המשכון, לא היה מקום להכיר בתביעת החוב.
אף לא למותר לציין כי גרסתו של המערער העלתה תמיהות. כך, המערער טען, בין היתר, כי מקור הכספים הוא בדירה שנמכרה על ידו, אך הלה לא הציג כל אסמכתא למכירת דירה, ובדיון בפנינו טען כי מדובר בדירה שמכר כעשרים שנה לפני כן. כפי שציין בית משפט קמא, המערער לא טרח לצרף תצהיר של עורך הדין שערך את העסקה ואשר החזיק בנאמנות בשטר המשכון. בנוסף, מדפי החשבון שצירף המערער עולה כי חשבונו עמד ביתרת חובה של כ-100,000 ₪, מה שאינו מתיישב עם טענתו כי היו ברשותו סכומי כסף גדולים בעת החתימה על הסכם ההלוואה.
4. אשר על כן, הערעור נדחה ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.
לאור התוצאה אליה הגענו, אנו דוחים את בקשת החייבת למתן סעד זמני. נציין כי הבקשה הוגשה בסמוך לאחר הדיון, במעמד צד אחד, אף מבלי ליידע את הנאמן. כפי שציין הנאמן בתגובתו, נראה כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, כצעד נוסף של החייבת לעיכוב מימוש הדירה. מכל מקום, בקשת החייבת חורגת ממסגרת הדיון בערעור.
ניתן היום, כ"ט באייר התשע"ט (6.6.2019).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
18001130_E04.docx עכב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il