אלון מורדוך נ. המגן חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 11294/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 11294/05 ע"א 11323/05 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר המערער בע"א 11295/05 והמשיב שכנגד: אלון מורדוך נ ג ד המשיבה בע"א 11294/05 והמערערת שכנגד: המגן חברה לביטוח בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.10.05 בת"א 1296/98 שניתן על ידי כבוד השופט י' כהן תאריך הישיבה: ב' בסיוון תשס"ח (5.6.08) בשם המערער בע"א 11294/05 והמשיב שכנגד: עו"ד ר' נבות-גלוסקה בשם המשיבה בע"א 11294/05 והמערערת שכנגד: עו"ד ע' אלמגור, עו"ד מ' הרצוג פסק-דין השופטת ע' ארבל: בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן) בתביעת פיצויים בגין תאונת דרכים. רקע עובדתי 1. המערער בע"א 11294/05 (להלן: המערער), יליד שנת 1970, נפגע ביום 25.4.96 בתאונת דרכים, אשר הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי גם כתאונת עבודה. המשיבה בע"א 11294/05 (להלן: המשיבה) הינה חברת הביטוח של המערער, אשר אין מחלוקת כי היא נושאת באחריות לתשלום הפיצויים. בתאונה נפגע המערער בצורה קשה ביותר בחלקי גופו השונים והובהל לבית החולים כשהוא מחוסר הכרה ומונשם באופן מלאכותי. המערער אושפז למשך 35 יום במחלקה הנוירוכירורגית, וכעבור זמן מה שב ואושפז בבית החולים לוינשטיין במחלקה לטיפול נמרץ למשך שלושה חודשים. לאחר מכן שהה במחלקה השיקומית בבית החולים לוינשטיין במשך שנה ושמונה חודשים ואז שוחרר לביתו. כיום המערער הינו משותק בארבע גפיו, מרותק לכיסא גלגלים, עם מגבלות קוגניטיביות, מגבלות בדיבור וקשיים בבליעה ובנשימה. המערער נזקק להשגחה צמודה בעת אכילה או שתייה, וכן אינו שולט על סוגריו. התובע מקבל טיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה, תקשורת, מחשבים ותמיכה נפשית, וכן עומד על מתקן עמידה כשלוש עד ארבע פעמים בשבוע. 2. המערער סיים 12 שנות לימוד ללא תעודת בגרות ולמד את מקצוע הדפוס, מקצוע בו עבד עובר לתאונה. כשמונה חודשים לפני התאונה, המערער נשא אישה ובני הזוג רכשו דירת שניים וחצי חדרים בעיר יבנה. לאחר שהמערער שוחרר מבית החולים ניסתה אשתו לטפל בו, אך כעבור מספר חודשים הבינה כי הנטל כבד מנשוא ומשימת הטיפול בתובע היא מעבר לכוחותיה. על כן בני הזוג התגרשו, ובתם המשותפת מתגוררת עם אמה, אך מקיימת קשר קבוע עם המערער, הנושא בתשלום מזונותיה. כיום מתגורר המערער בבית שבנה לעצמו בן שלוש קומות ומעלית ומטפליו מתגוררים עימו. 3. המערער הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד המשיבה לתשלום פיצויים עבור נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת הדרכים, כמשמעות הדבר בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. למערער נקבעו על ידי המוסד לביטוח לאומי נכות בשיעור של 100% לפי סעיף 29(3)(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התוספת) בגין קוודרופלגיה קשה וכן נכות בשיעור של 40% לפי סעיף 29(7)(א)(III) לתוספת בגין שיתוק של אברי הדיבור עם הפרעות בהיגוי בצורה קשה. לפיכך, לא היתה מחלוקת בפני בית משפט קמא באשר לשיעורי הנכות אלא רק באשר לגובה הפיצויים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 4. בית המשפט דן בחוות-דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, ד"ר גבריאל זייליג, לפיה תוחלת חייו של המערער תהיה קצרה לכל היותר ב-5% מתוחלת חייו של אדם בריא, והחליט לאמץ את ההערכה המחמירה של 5%, כך שתוחלת חייו של המערער הועמדה על 41 שנים (במועד פסק הדין), עד לגיל 76. בית המשפט קבע למערער פיצויים בגין הפסד השתכרות בעבר על בסיס משכורתו של המערער ערב התאונה ובהתחשב בכך שבעקבות התאונה איבד המערער את כושר השתכרותו לחלוטין. סך הפיצוי שנפסק לו בראש נזק זה הוא 1,139,935 ₪. באשר להפסד השתכרות בעתיד נקבע כי המערער זכאי לפיצוי עבור הפסדי השתכרותו עד הגיעו לגיל 67. בית המשפט השתכנע כי המערער היה עובד מוכשר בענף הדפוס וצפוי היה ששכרו יעלה במהלך שנות עבודתו באופן ריאלי. לפיכך קבע כי הפסד ההשתכרות לעתיד יחושב על-פי סכום של 12,000 ₪ ברוטו (9,186 נטו). סך הפיצוי שנפסק למערער בראש נזק זה הוא 2,276,832 ₪. בראש הנזק של הפסדי פנסיה קבע בית המשפט כי תלושי השכר של המערער מלמדים כי החל לצבור זכויות לפנסיה, ועל כן הוא זכאי לפיצוי עבור הפסדי פנסיה, החל מגיל 67 ועד לגיל 76. חישוב ההפסד בוצע לפי שכר ברוטו בסך 12,000 ₪ בניכוי 5% כהפרשה לצורך רכישת זכויות פנסיה, וזכויות פנסיה מרביות בשיעור 70%, סך הכל 251,660 ₪. 5. בדיון בראש הנזק של עזרת הזולת דחה בית המשפט את טענות המערער לפיהן הוא חייב להעסיק עובד סיעוד ישראלי. בית המשפט לא מצא שמצבו של המערער שונה ממצבו של כל אדם אחר המעסיק מטפל ממוצא שאינו ישראלי שאינו דובר עברית, ולפיכך קבע כי המערער יכול להסתפק בעובד זר. כמו כן קבע בית המשפט כי אין הצדקה לפצות את המערער עבור העסקת עובד סיעוד דרך חברת כוח-אדם, למיצער לאחר שחלפה תקופה מסוימת מאז שחרורו מבית החולים, שכן ישנן אפשרויות זולות יותר של העסקה פרטית של עובד סיעוד, וכן יש להניח שאדם במצבו יקבל היתר להעסיק עובד סיעוד – ישראלי או זר – באופן פרטי. בקביעותיו הסתמך בית המשפט על פסק דינו של בית משפט זה בע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר חברת ביטוח, פ"ד נד(4) 450 (2000) (להלן: עניין אקסלרד)). לפיכך העריך בית המשפט את נזקי המערער בראש נזק זה בעלות של 12,000 ₪ לחודש, וזאת בשים לב לכך שהמערער זכאי לעזרה של 8 שעות ביום מטעם המוסד לביטוח לאומי ובהתחשב אף בהוצאות הכלכלה של המטפלים. הפיצוי שנפסק למערער עבור התקופה מחודש נובמבר 1997 ועד לחודש אפריל 1998, אשר לגביה הציג קבלות על טיפול של חברת דנאל, הועמד על 114,390₪; באשר לתקופה מחודש מאי 1998 ועד לתאריך פסק הדין חושב הפיצוי על-פי סכום של 12,000 ₪ לחודש, ובסך-הכל משוערך סכום של 1,268,060 ₪. עבור עזרת הזולת בעתיד נפסק למערער סכום של 3,398,345 ₪. באשר לעזרה במשק הבית פסק בית המשפט כי לאור חומרת פציעתו של המערער יש להפריד בין סוגי העזרה שהוא מקבל, ולא להניח כי המטפל הסיעודי יוכל לבצע אף את עבודות הבית. לפיכך פסק בית המשפט למערער פיצויים בגין עזרה במשק הבית לעבר בסך של 150,000 ₪, ובגין עזרה לעתיד סך של 708,000 ₪ על בסיס חישוב של 15 שעות שבועיות לפי שכר של 37 ₪ לשעה. 6. בנוסף נפסקו למערער פיצויים בגין ראשי נזק של עזרת מיטיבים עבור תמיכת המשפחה ועזרתה; התאמת דיור; ניידות; אביזרים רפואיים וטיפולים רפואיים; כאב וסבל. מסכום הפיצויים הכולל נוכו תשלומים וקצבאות שקיבל המערער מהמוסד לביטוח לאומי וכן תשלומים תכופים שקיבל המערער, כך שסכום הפיצויים הכולל שנפסק למערער הועמד על 4,966,567 ₪. 7. הצדדים מעלים טענות באשר לראשי הנזק השונים. מרבית הטענות נסבות על גובה הפיצויים שנפסקו למערער ועל קביעות עובדתיות שונות של בית המשפט המחוזי. כלל ידוע הוא כי לערכאה הדיונית במקרים כגון דא ישנו שיקול דעת רחב בהערכת גובה הפיצוי הראוי, ולפיכך אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטותיה, אלא במקרים בהם היא סבורה שסכום הפיצויים שנפסק הינו בלתי סביר ורחוק מהמציאות. כמו כן יודגש כי ערכאת הערעור אינה מחויבת לבחון כל ראש נזק והיא רשאית להסתפק בבחינת הסכום הכולל שנפסק לאור נתוני היסוד באותו עניין (ע"א 10090/03 אלול-חמרני נ' ביטוח אישי ישיר בע"מ, פסקה 6 לפסק הדין (לא פורסם, 20.6.2007)). לאחר ששמענו את טענות הצדדים בדיון ועיינו בחומר שהוגש לנו ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, לא מצאנו כי יש מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא ובגובה הפיצויים שנפסק למערער, מלבד בנקודה אחת. עם זאת, מצאנו לנכון להתייחס לשתי נקודות המועלות בערעורים שבפנינו. קיצור תוחלת חיים 8. כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי תוחלת חייו של המערער קוצרה ב-5% ולפיכך היא עומדת על 76 שנים. המשיבה טוענת כי ד"ר זייליג, המומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט, העיד כי תיתכן ירידה של כ-10% בתוחלת חייו של המערער. כמו כן, לטענתה, ד"ר זייליג אישר כי במאמר שפורסם בכתב עת מקצועי, שאין חולק על רצינותו, נקבע כי תוחלת חיים של נכים במצבו של המערער מקוצרת בכ-20%-30%. למרות שד"ר זייליג טען כי אינו מסכים לאמור במאמר, לא יכול היה להצביע על עובדות המבססות את תחושתו. כן טוענת המשיבה כי ד"ר זייליג ייחס במידה מסוימת את הספק שהעלה באשר למאמר לעובדה שכושרו הקוגניטיבי של המערער לא נפגע בצורה חמורה. מנגד טוענת המשיבה כי על-פי הספרות המקצועית שאלת הכושר הקוגניטיבי אינה מהווה גורם מכריע בשאלת קיצור תוחלת החיים. לאור הערכתו של ד"ר זייליג כי צפויה החמרה במצבו של המערער במהלך השנים, יש לקבוע, לטענת המשיבה, קיצור תוחלת חיים בשיעור של 30%. לפיכך מבקשת המשיבה להעמיד את תוחלת החיים של המערער על 65 שנים. המערער טוען בתגובה כי ד"ר זייליג העיד שתוחלת החיים של המערער מתקרבת לזו של כלל האוכלוסיה. המערער מציין כי הכתבה עליה מסתמכת המשיבה עוסקת בנתונים סטטיסטיים בלבד, וכי מאז התאונה חלפו 10 שנים, בהן לא חלה המערער באף מחלה הגורמת לקיצור תוחלת חיים. המערער טוען בערעורו כי יש לפסוק לו פיצויים בעבור מלוא השנים עד לגיל 79 בהתאם לטבלאות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לטענתו תוחלת החיים עולה בהתמדה; פגיעת הראש של המערער שונה מפגיעות ראש אחרות שכן כושרו הקוגניטיבי לא נפגע בצורה חמורה; וכן המערער מקבל טיפולים שונים שיש להם השפעה מיטיבה על המערער ולכן לא צפוי קיצור בתוחלת חייו. 9. לאחר שעיינתי בפרוטוקול עדותו של ד"ר זייליג נחה דעתי כי דין טענות הצדדים בעניין זה להידחות, וכי אין להתערב בקביעתו של בית משפט קמא לפיה תוחלת החיים של המערער קצרה ב-5% בלבד. ד"ר זייליג הינו מומחה שמונה מטעם בית המשפט ולא מטעמו של אחד הצדדים. בעדותו בבית המשפט העריך בנוגע לקיצור תוחלת חייו של המערער כי "השיעור צריך להיות בין אפס ל-10" (עמ' 51 לפרוטוקול). בית המשפט בחר בממוצע של 5% וקביעה זו סבירה לאור עדותו של המומחה. אכן, המומחה עומת עם מאמר שקובע כי תוחלת החיים של אנשים במצבו של המערער מקוצרת בשיעור של 20%-30%. עם זאת, המומחה נימק את השגותיו לגבי המאמר. ראשית ציין כי המאמר אינו לוקח בחשבון מרכיבים פסיכו-סוציאלים, אשר מניסיונו מאפיינים קבוצות גדולות של נפגעים בארצות הברית; שנית, לטענתו המטופלים בארצות הברית אינם מקבלים את הטיפולים והתמיכה הניתנת לנפגעים כאן בארץ אשר יכולים להשפיע על תוחלת החיים. לבסוף ציין המומחה כי המאמר פורסם בכתב עת בעל משקל פחות בתחום. באשר להחמרה במצבו של המערער, העיד המומחה כי הוא סבור שתחול החמרה במצבו הקוגניטיבי, הנפשי ובכאבי מפרקים. לא נראה כי החמרות אלו אמורות להשפיע באופן משמעותי על תוחלת חייו של המערער, בייחוד משציין המומחה כי הטיפולים שמקבל המערער אמורים לדחות את ההחמרה הצפויה. מנגד, אף לא מצאתי לנכון לקבל את טענות המערער לעניין הפחתת שיעור קיצור תוחלת החיים ל-0%. מאחר שהערכתו של המומחה היתה שיעור בין 0 ל-10%, הערכה שלא נסתרה על ידי המערער, לא הוכח כי תוחלת חייו של המערער צפויה לעלות על מה שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי. עזרת הזולת 10. טענתו המרכזית של המערער בפנינו נסבה על ראש הנזק של עזרת הזולת. המערער טוען כי בית המשפט שגה כאשר ניכה פעמיים את קצבת השירותים המיוחדים שמקבל המערער מהמוסד לביטוח לאומי: פעם אחת במסגרת ניכויי התשלומים והקצבאות של המוסד לביטוח לאומי מהפיצויים שנקבעו למערער, ופעם שניה בהערכת הפיצוי עבור עזרת מטפל תוך התחשבות בכך שהמערער זכאי לעזרה של 8 שעות ביום מטעם המוסד לביטוח לאומי. באשר לסכום שנפסק למערער עבור עזרת הזולת, בגובה של 12,000 ₪ לחודש, טוען המערער כי בהתאם לרישום החוב שהגיש מחברת "דנאל" עלות המטפלים החודשית מגיעה לסך של 30,202 ₪ בתוספת הוצאות כלכלה. עוד מסתמך המערער על עדויות מנהלת בחברת "דנאל" ומנהל סניף "מטב" בטענתו כי יש להגדיל את סכום הפיצוי שנקבע. לבסוף טוען המערער אף באשר לזהות המטפל. לטענתו, יש לחשב עלות מטפל ישראלי ולא מטפל זר שכן הוא זקוק לאדם שיעזור בטיפול בענייניו האדמיניסטרטיביים, כגון בנקים, קניות וקופת חולים, הן בשל השיתוק ממנו הוא סובל והן בשל הקושי להבין את דיבורו. עוד הוא טוען כי אפילו מטפל ישראלי מתקשה להבין את דיבורו, קל וחומר כאשר מדובר במטפל זר. לטענתו, מצבו הנפשי מחייב תקשורת טובה עם המטפל על מנת שיוכל להרגיעו ברגעים קשים. כן טוען המערער כי הוא זקוק למטפל בעל רישיון נהיגה ישראלי על מנת להסיעו, וכן למטפל שיוכל לקרוא ולכתוב עברית במקום המערער. המערער מציין כי הוא אינו דובר שפות זרות, ובכלל זה אנגלית. 11. המשיבה טוענת מנגד כי לא בוצע ניכוי כפול של קצבת השירותים המיוחדים, שכן על-פי הסכם בין המוסד לביטוח לאומי לבין קופת החולים "מכבי" הטיפול הסיעודי או מימונו יבוצעו על ידי קופת החולים עצמה. בנוסף היא טוענת כי על-פי עדותו של ד"ר זייליג נדרש למערער סיוע בהיקף של 16 שעות בלבד, ולאחר הפחתת שמונה שעות להן הוא זכאי מקופת החולים, היקף הסיוע שיש לפסוק לו צריך לעמוד על שמונה שעות בלבד. באשר לזהות המטפל טוענת המשיבה כי הפיתרון היעיל ביותר עבור המערער הינו העסקת עובד זר. לחלופין, טוענת המשיבה כי עלות העסקתו של מטפל ישראלי עומדת על סכום חודשי של 8,417 ₪ ובניכוי 8 שעות סיוע מקופת חולים עומדת עלות ההעסקה על 4,667 ₪ לחודש בלבד. המשיבה טוענת כי בית המשפט לא ניכה מהסכום שנפסק את שיעור ההשתתפות של קופת חולים, ומוסיפה כי על-פי הפסיקה יש להעדיף את העסקתו של עובד זר באופן ישיר, ולא באמצעות חברת כוח-אדם, למעט במקרים חריגים ביותר, אשר בית משפט קמא לא התרשם כי התקיימו בעניין זה. 12. המערער הגיש בקשה לצירוף ראיות, המוכיחות לטענתו כי אין הוא זכאי כלל לשמונה שעות סיעוד מהמוסד לביטוח לאומי או מקופת החולים, ולכן יש להגדיל את הפיצויים שנפסקו לו עבור עוד שמונה שעות ביממה של טיפול סיעודי. מדובר בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה מיום 19.8.01, וכן בהתכתבויות של המערער עם קופת החולים "מכבי" באשר לשעות הסיעוד להן הוא זכאי. המערער טוען כי מדובר בראיות על עובדות שאירעו לאחר מתן פסק הדין ולפיכך לא יכול היה המערער לדעת על קיומן. בתגובה טוענת המשיבה כי פסק הדין של בית הדין לעבודה ניתן בעת התנהלות הדיון בבית המשפט המחוזי, ולכן אין הצדקה להבאתו בשלב הערעור, וכי ממילא אין לפסק הדין כל רלבנטיות לשאלה במחלוקת, שכן הוא אינו עוסק בהסכם בין המוסד לביטוח לאומי לבין קופת חולים "מכבי" אשר הוגש לבית משפט קמא. באשר לתכתובת, אותה ביקש המערער לצרף, מציינת המשיבה כי רק מכתב אחד מתייחס להסכם הרלוונטי, והאמור במכתב זה עומד בניגוד מוחלט לאמור בהסכם עצמו ובעדותו של סמנכ"ל הכספים של קופת חולים "מכבי". המשיבה טוענת כי המערער היה יכול להשיג תכתובת זו עוד בטרם מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, וכי כעת לא ניתן לחקור את כותב המכתב חקירה נגדית. הצדדים הקדישו לנקודה זו חלק עיקרי מטיעוניהם בפנינו. 13. באשר לעזרה במשק הבית, טוענת המשיבה כי ד"ר זייליג העיד שהמטפל הסיעודי יכול לבצע אף את עבודות משק הבית, ולפיכך לא היה מקום לפסוק פיצויים בראש נזק זה. מנגד טען המערער כי בחוות דעתו של ד"ר זייליג נקבע שהמערער זקוק לעזרה נוספת בכל הפעולות של משק הבית בהיקף של כ-15 שעות שבועיות. 14. אני סבורה כי בכל הנוגע למחלוקת בדבר מימון שמונה שעות סיעוד למערער על ידי קופת החולים "מכבי", דין הערעור להתקבל. אין חולק כי המערער אינו זכאי לשעות סיעוד מכוח הסכמים קודמים שנחתמו בין המוסד לביטוח לאומי לקופת החולים "מכבי", הסכמים משנת 1996 ומשנת 2000. המחלוקת המרכזית בעניין זה הינה האם זכאי המערער לשמונה שעות סיעוד מכוח הסכם שנחתם בין המוסד לביטוח לאומי לבין קופת החולים "מכבי" ביום 23.6.03 (נ/18) (להלן: ההסכם). מאחר שהמערער הוכיח את זכאותו לפיצויים עבור עזרת הזולת, הרי שנטל ההוכחה עובר למשיבה להוכיח כי הוא זכאי לשמונה שעות סיעוד שינוכו מסכום הפיצויים שנפסק לו. עוד בטרם אתייחס למחלוקת בעניין הגשת ראיות חדשות בערעור, אציין כי אף בהתעלם מראיות אלה ניתן לקבוע שהמשיבה לא הוכיחה כי המערער אכן זכאי לשמונה שעות סיעוד מטעם קופת החולים "מכבי" בהתאם להסכם. המשיבה מסתמכת בטענתה זו על נוסח ההסכם עצמו ועל עדותו של מר דני פייגה, סגן ראש אגף הכספים בקופת חולים "מכבי", מיום 24.2.04 (עמ' 181-182 לפרוטוקול). עם זאת, לטעמי ראיות אלו אינן מוכיחות כי ההסכם האמור חל על המערער. אסביר במה דברים אמורים. סעיף 25 להסכם קובע כי "הסכם זה יחול מיום 1.1.2000 עד יום 31.12.03...". מהסעיף לא ברור מהו האירוע הנבחן לצורך תחולת ההסכם- האם מועד הפגיעה במבוטח, האם מועד ההכרה בו או האם ההסכם חל על כל מבוטח הזקוק לסיעוד במהלך תקופת ההסכם. אף עדותו של מר פייגה אינה מבהירה את הפרשנות שמייחסת לסעיף קופת החולים "מכבי". לשאלת עו"ד אלמגור: "ההסכם הזה חל מינואר 2000" משיב מר פייגה: "נכון. מי שימצא זכאי, זכאי מ- 1.1.00". תשובה זו אינה מספקת מענה לשאלה כיצד נקבעת תחולתו של ההסכם על המבוטח. לפיכך, ניתן לקבוע בהסתמך על הראיות שהוגשו לבית משפט קמא בלבד כי לא הוכח שהמערער אכן זכאי למימון שמונה שעות סיעוד על ידי קופת חולים "מכבי". 15. הראיות החדשות שהמערער מבקש להגיש לכאורה רק מחזקות את המסקנה האמורה, שכן הן כוללות את מכתבה של סגנית מנהל רפואי במחוז ירושלים והשפלה בקופת חולים "מכבי" המבהירה לבא-כוח המערער כי מועד הפגיעה וההכרה הם הרלבנטיים לתחולתו של ההסכם, ולפיכך אין ההסכם חל על המערער והוא אינו זכאי מכוחו לשירותי סיעוד. אמנם, ההלכה היא כי קבלת ראיות חדשות בשלב הערעור מתאפשרת במשורה, וכי בית המשפט יתיר הגשתן של ראיות חדשות לאחר מתן פסק הדין בערכאה הדיונית רק אם המבקש לא ידע על הראיה ולא יכול היה לגלותה בשקידה ראויה, ובלבד שנהג בתום לב. עם זאת, כבר הוכרה בבית משפט זה האפשרות לסטות מכלל זה בנסיבות חריגות, וכאשר בראיות החדשות יש חשיבות מכרעת לצורך בירור האמת העובדתית וקביעת הזכויות המהותיות של בעלי הדין (ראו ע"א 2723/05 עאצי נ' רשות הפיתוח (לא פורסם, 18.12.07)). אכן, במקרה דנן יכול היה המערער להשיג את עמדתה של קופת החולים "מכבי" עוד במהלך ההליכים בבית המשפט המחוזי. עם זאת, אני סבורה כי מקרה זה מצדיק בכל זאת את קבלת הראיות החדשות, הן בשל חשיבותן לבירור האמת העובדתית בתיק זה, והן בשל מהות העניין העומד על הפרק. 16. למרות האמור, אני סבורה כי נכון יהיה להחזיר את הדיון בעניין זה לבית המשפט המחוזי, ולא לקבוע בפסק דין זה כי המערער זכאי להגדלת הפיצויים בגין עזרת הזולת, מאחר והטענות בסוגיית שמונה שעות הסיעוד לא הועלו בבית משפט קמא, ומאחר והראיות החדשות שלכאורה תומכות בטענת המערער ניתן היה להשיגן בשלב ניהול ההליך בערכאה הדיונית. בית המשפט המחוזי ישמע את הראיות שיבקשו הצדדים להגיש לעניין זה, יקבע האם אכן זכאי המערער לסיעוד מטעם קופת החולים "מכבי", ויפסוק פיצויים בגין עזרת הזולת בהתאם לקביעותיו. 17. באשר למחלוקת בדבר גובה עלותו של מטפל, הרי שלא מצאתי כי יש מקום להתערבות בקביעותיו של בית משפט קמא, אשר התבסס במסקנותיו על הראיות שהוגשו בפניו. כן אציין כי הסכום שנפסק אינו חורג באופן משמעותי מהסכומים הנהוגים בפסיקת בתי המשפט לעניין פיצויים בגין עזרת הזולת. בנוגע למחלוקת בין הצדדים באשר לזהות המטפל הסיעודי – עובד זר או ישראלי – כלל הוא, כפי שנפסק בפרשת אקסלרד, כי יש להעדיף העסקת עובד זר. במקרה שלפנינו, אפילו היינו מניחים כי הניזוק נדרש לסיוע נוסף, הרי שצודקת המשיבה בטענותיה בנוגע לראש הנזק של עזרה במשק הבית, ומשכך אין לומר כי בית המשפט המחוזי המעיט בפיצוי. אסביר את קביעתי. 18. בעניין אקסלרד נקבעו הקווים המנחים לפסיקת פיצויים עבור עזרת הזולת לה זקוקים נכים קשים אשר איבדו כליל את כושר ניידותם. וכך מסכם את הדברים השופט (כתוארו אז) אור: "אם נסכם את האמור לעיל, נראה שבדרך כלל יסופקו צרכי הסיעוד של נפגע קשה הרתוק למיטתו בהתמלא התנאים הבאים: יהיה עובד זר אשר יתגורר עמו ויספק את כל צרכי הסיעוד שלו, הן עזרה בפעולות היומיומיות, והן עזרה בעבודות הבית ככל הנדרש. עובד זה גם ילווה אותו בניידותו, ובמקרים שנדרש שיהיה לו רישיון נהיגה ניתן לנסות להבטיח את הדבר. יהיה עובד מחליף, ישראלי, אשר יחליף את העובד הזר בסופי שבוע ובימי העדרות שלו מן העבודה. בהתחשב בסיכון שבמשך פרקי זמן מסויימים לא יימצא עובד זר, או שתהיה הגבלה על הבאתם של עובדים זרים ארצה, או שעלות העסקתם תגדל, יש להוסיף לסכום העלות של הסיעוד סכום אשר יבטא סיכון זה. כן יש לקחת בחשבון, שלעובד אשר יתגורר עם הנפגע יש לספק מקום מגורים בבית הנפגע, וכן שעל הנפגע לשאת בעלות צרכי היומיום של העובד, כמו מזון, מים, כביסה וכיוצא באלה" (עניין אקסלרד, בעמ' 458-459). יוער, כי בעניין אקסלרד הועמד הסכום עבור עזרת הזולת על 12,000 ₪ לחודש. עם זאת, הודגש באותו עניין כי גם לכללים שנקבעו ישנם חריגים ובכל עניין יש לפעול בהתאם לגישה האינדיבידואליסטית, לפיה על בית המשפט לבחון את מצבו של התובע שבפניו ואת פרטי נזקו בהתאם למצבו המיוחד ולנסיבותיו המיוחדות. ואכן, ניתן למצוא פסקי דין הסוטים מסכום הפיצוי שנקבע בעניין אקסלרד, כלפי מעלה או כלפי מטה, בשל נסיבותיו המיוחדות של התובע בעניינם. כך למשל נפסק לנכה, הסובל מקואדרופלגיה הנזקק לסיעוד צמוד, פיצויים עבור העסקת מטפל דובר עברית, וזאת מאחר שהוכח כי התובע מתקשר עם הסביבה באמצעות כתיבה, וכי התקדמותו מתאפשרת באמצעות גירויים אינטנסיביים מהסביבה (ע"א 3417/00 יניב נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 24.7.01); כן ראו ע"א 7771/02 רינגלר נ' עירית ירושלים, פ"ד נט(1) 842 (2004)). 19. בענייננו הוכח, כי למערער ישנם קשיים בתקשורת וכי קשה להבין את דיבורו. אני סבורה כי עבור מטלות היומיום הקבועות יוכל המערער להסתדר עם מטפל זר ולפתח איתו תקשורת ברמה מספיקה. עם זאת, נראה כי במקרה מיוחד זה עשוי המערער להזדקק למספר שעות מצומצם בשבוע למטפל נוסף ישראלי לביצוע מטלות שונות הדורשות תקשורת ברמה יותר גבוהה, הן בין המטפל למערער, והן לצורך תיווך בין המערער לגורמים אחרים, כך שהמטפל ישמש למערער כפה במקום שנדרש. 20. מנגד, כאמור, אני סבורה כי צודקת המשיבה בטענותיה, לפיהן יכול המטפל הסיעודי הצמוד לבצע את עבודות משק הבית בזמן שאינו מטפל באופן אקטיבי במערער. בעניין אקסלרד נפסק כי בדרך כלל נדרש שיימצא אדם בקרבת הנכה משך כל שעות היממה, כאשר נדרשת ממנו עזרה בפועל, לסירוגין, משך כ-3-4 שעות ביממה בלבד. לפיכך נפסק, כי יש לפסוק פיצויים בהתאם לעלותו של עובד אשר יתגורר עם הנכה ויספק את כל צורכי הסיעוד שלו, הן עזרה בפעולות היומיומיות, והן עזרה בעבודות הבית ככל הנדרש. איני סבורה כי במקרה זה הוכח שהמערער זקוק לטיפול וסיעוד מעבר לאמור בעניין אקסלרד. ההיפך הוא הנכון. מעדותו של ד"ר זייליג, המומחה השיקומי שמונה על ידי בית המשפט, עולה כי המטפל הסיעודי יכול לבצע אף את עבודות הבית בזמן שהמערער עסוק בענייניו (עמ' 48 לפרוטוקול). אמנם בחוות דעתו נקבע כי המערער זקוק ל-15 שעות שבועיות של עזרה במשק הבית, אך כאשר נשאל על כך המומחה בבית המשפט השיב, כאמור, כי המטפל הסיעודי יכול לבצע את עבודות משק הבית כאשר הוא לא מטפל באופן אקטיבי במערער. 21. מהאמור עולה כי ערעורו של המערער לעניין זהות המטפל מתקבל באופן חלקי, ומנגד מתקבל ערעורה של המשיבה לעניין העזרה במשק הבית. אני סבורה כי ניתן לקזז בין סכומי שני הערעורים, ולפיכך אין תוצאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי משתנה בעניינים אלו. סיכום 22. סיכומם של דברים, הייתי מציעה לדחות את הערעורים, הן של המערער והן של המשיבה, מלבד בנקודה אחת, בה יוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי, כאמור בפסקה 16 לעיל. ש ו פ ט ת המשנה לנשיא א' ריבלין : אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ארבל. ניתן היום, כ"ט בסיוון תשס"ח (2.7.08). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05112940_B13.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il