מדינת ישראל נ. אלון כהן

פסק-דין בתיק ע"פ 11275/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 11275/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: אלון כהן ערעור על החלטת פסלות שופט בבית משפט השלום בצפת מיום 4.12.2005 בת"פ 1172/03 שניתנה על ידי כבוד השופט ש' סרחאן תאריך הישיבה: ד' בטבת התשס"ו (04.01.2006) בשם המערערת: עו"ד יאיר חמודות בשם המשיב: עו"ד אורון שוורץ פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בצפת (השופט ש' סרחאן) מיום 4.12.2005 לפסול עצמו מלדון בת"פ 1172/03. 1. כנגד המשיב הוגש, ביום 31.3.2003, כתב אישום המייחס לו עבירות זיוף ומרמה (ת"פ 1172/03). הליך זה מתנהל בבית משפט השלום בצפת בפני השופט ש' סרחאן. ביני לביני, הורשע המשיב (ביום 4.4.2004) בהליך אחר, שנדון אף הוא בפני השופט ש' סרחאן (ת"פ 2014/00; להלן – ההליך האחר). ביום 21.2.2005 ביקש המשיב את פסילתו של בית המשפט מלדון בת"פ 1172/03. עילת הפסילה נעוצה בתלונות שהגיש המשיב למשטרה ולנציבות תלונות הציבור כנגד השופט סרחאן. בתלונות אלו טוען המשיב כי הרשעתו בהליך האחר התבססה על מעשים פסולים בהם נקטה הפרקליטות. עוד נטען בתלונות, כי השופט סרחאן קיים בעברו קשר עסקי עם אחד מהעדים בהליך האחר. בית המשפט דחה בקשת פסילה זו (ביום 14.3.2005). נקבע, שתלונה המוגשת כנגד שופט אין בה, כשלעצמה, כדי ליצור עילת פסילה. כן נקבע, כי בית המשפט טרם נחשף לתלונה אלא רק נודע לו על עצם קיומה. בהחלטתו, התבטא בית המשפט בחריפות כנגד בקשת הפסילה וציין כי "מדובר, ככל הנראה, בעלילת שווא ועניין לנו בתלונה מופרכת, אומללה ונגועה במניעים פסולים...ותכליתה אחת: להלך אימים על בית המשפט, לפגוע בעצמאותו ואי-תלותו ולחתור תחת אושיות שלטון החוק...תלונת [המשיב] מהווה ביקורת פוגענית, לגופו של בית המשפט, ושלא כדין". על החלטה זו הוגש בפניי ערעור, בו נטען כי התבטאויות בית המשפט במסגרת ההחלטה לדחות את בקשת הפסילה יוצרות חשש ממשי למשוא פנים (ע"פ 3007/05; להלן – ערעור הפסלות). הערעור נדחה. קבעתי, ביום 19.4.2005, כי אף שהחלטת בית המשפט נוסחה באופן חריף וביקורתי, הרי שנסיבות העניין לא מקימות חשש ממשי לגיבוש דעתו של בית המשפט בנוגע לאשמתו של המשיב. 2. בחלוף מספר חודשים ממתן ההחלטה בערעור הפסלות, זימן בית המשפט, ביוזמתו, את בעלי הדין לטעון בפניו לגבי אפשרות פסילתו. בישיבה שהתקיימה בעניין (ביום 24.11.2005) סברה המערערת כי אין עילה לפסילת בית המשפט. כך נקבע בערעור הפסלות, ומאז מתן ההחלטה בערעור הפסלות לא השתנה דבר. בית המשפט יכול להתעלות מעל התלונות שהוגשו נגדו. אין לתת לנאשמים אפשרות לבחור את המותב שידון בעניינם על ידי הגשת תלונה. זאת ועוד: התיק מתנהל זמן רב בפני אותו מותב. כעת התיק נמצא לקראת סיומו. העברת התיק למותב אחר תפגע קשה באינטרס הציבורי. המשיב סבר כי אמנם אין עילת פסלות, אך יש מקום להעביר התיק למותב אחר. לשיטתו, הצטברות של חשדנות וחוסר אמון מצדו, יחד עם התלונות שהוגשו, יוצרים עננה שחורה מעל קיום ההליך בפני בית המשפט. לכן, ומשיקולים של מראית פני הצדק, יש להעביר התיק למותב אחר. עוד ציין המשיב כי אין ברצונו לנהל את דיוני ההוכחות מחדש. ניתן להמשיך ההליך, בפני מותב אחר, מאותה נקודה בה הופסק. 3. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ניתנה, ביום 4.12.2005, החלטת בית המשפט בה פסל עצמו מלדון בעניינו של המשיב. בית המשפט סקר את נסיבות העניין וקבע כי הדברים שנאמרו בהחלטתו הקודמת – על היות התלונה שהוגשה נגדו מופרכת - מקבלים משנה תוקף כעת. משטרת ישראל סירבה לפתוח בחקירה בעניין ואילו התלונה שהועברה לנציבות תלונות הציבור על שופטים נדחתה על הסף. בית המשפט הוסיף כי תלונה חדשה הוגשה לנציבות תלונות הציבור על שופטים, וכן הוגשה פנייה בעניין השופט סרחאן לוועדה לבחירת שופטים. לגוף העניין, קבע בית המשפט כי הגשת תלונה כנגד שופט אינה מקימה, כשלעצמה, עילה לפסילתו. עם זאת, בנסיבות מיוחדות, משיקולי מראית פני הצדק ולמען הסר לזות שפתיים, מוצדקת העברת הדיון לשופט אחר על אף שהשופט היה מסוגל לקיים את המשפט באובייקטיביות ובמקצועיות. על רקע זה, בית המשפט החליט לפסול עצמו: "לאחר ששמעתי את טיעוניהם של באי-כוח הצדדים, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שלעניין, החלטתי, לאחר לבטים קשים מאוד ובלב כבד, ומבלי שהדבר יהווה תקדים, לפסול את עצמי מלהמשיך ולישב בדינו של [המשיב]... [המשיב] זכה למשפט הוגן והצדק נעשה עימו על ידי בית המשפט, הן בתיק זה והן בתיק האחר... במכלול נסיבות העניין, חוששני, כי אין ביכולתו של בית המשפט לשכנע את [המשיב] והציבור, הגם שלא קיים בפועל חשש ממשי למשוא פנים, כי [המשיב] זכה, לאורך כל הדרך, למשפט צודק והוגן. להסרת כל לזות שפתיים ולמראית פני הצדק, מן הנכון, להעביר את התיק לשופט אחר. אכן, החלטתי זו, תיפגע, ככל הנראה ובמידת מה באינטרס הציבורי ועל כך יש להצטער רבות. אינני מסתלק, שלא כדין מהתיק. הסתלקותי מהתיק היא, לדעתי, כדין ומתבקשת ממכלול נסיבות העניין, נכון להיום, ומתוך דאגה אמיתית ורצינית לאמון הציבור ברשות השופטת ובשופטי ישראל. החלטתי זו, ניתנת, מתוך אחריות ועוצמה רבה וללא מורא. השופט היושב לדין, עומד הוא, בה בעת, לדין הציבור" על כך הגישה המערערת את הערעור שלפניי. 4. המערערת חוזרת על עיקר טיעוניה. לדעתה, הגשת התלונה אינה יוצרת חשש ממשי למשוא פנים, וכך גם קבע בית המשפט בעצמו. בית המשפט ביסס את החלטתו על שיקולי מראית פני הצדק. בכך, סטה בית המשפט מן ההלכות הקובעות שהגשת תלונה כנגד שופט אינה מצדיקה את פסילתו. העניין כבר הוכרע בערעור הפסלות. מאז, לא השתנה דבר למעט דחיית התלונות והגשת תלונות נוספות. החלטת בית המשפט פוגעת קשות באינטרס הציבורי, גם לאור השלב הדיוני בו מצוי התיק. החלטת בית המשפט מאפשרת לנאשמים להשפיע על זהות המותב הדן בעניינם; המשיב התנגד לקבלת הערעור וביקש לאשר את החלטת בית המשפט. המשיב ציין כי חל שינוי נסיבות המצדיק את השינוי בהחלטת בית המשפט. אמנם התלונות שהוגשו נדחו, אך הוגשה תלונה חדשה והוגש ערעור על החלטת המשטרה שלא לחקור. כן עלו ראיות לכאורה בהליך האחר, ועקב כך הוחל בהליכים לקיום משפט חוזר. עוד מדגיש המשיב כי אם יועבר התיק לשופט אחר, אין ברצונו לנהל ההליך מחדש. 5. לאחר שעיינתי בחומר המונח לפניי ושמעתי, ביום 4.1.2006, את טיעוני הצדדים, באתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. נדמה כי הכל מסכימים שלא קם חשש ממשי אובייקטיבי לגיבוש עמדתו של בית המשפט במחלוקת. קביעה זו עולה מטיעוני הצדדים. היא עולה מפורשות מהחלטות בית המשפט. היא תואמת הלכות קודמות לפיהן הגשת תלונה כנגד שופט אינה מקימה, כשהיא לעצמה, עילת פסלות "שאם לא תאמר כן יוכל כל בעל דין לפסול שופטים מלדון בענייניו באמצעות הפרחת תלונות נגדם" (ע"א 5714/97 מזור נ' מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); השוו גם: ע"פ 4771/05 זוזיאשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עובדה זו, לפיה הגשת התלונה כנגד השופט סרחאן לא הקימה חשש ממשי למשוא פנים, עולה גם מהחלטתי הקודמת בעניין (מיום 19.4.2005). מאז, על פי החומר המונח לפניי, לא קם שינוי נסיבות מהותי שמצדיק סטייה מקביעה זו. אמנם, הוגשו תלונות והחלו הליכים חדשים לאחר שתלונות קודמות נסגרו. שינוי נסיבות זה אינו מצדיק סטייה מהקביעה שנעשתה בהחלטתי הקודמת. עם זאת, לא מן הנמנע כי התפתחויות עתידיות בתלונותיו של המשיב תגרומנה ליצירת חשש ממשי למשוא פנים. חשש זה, על כל פנים, אינו מתקיים לעת עתה. 6. בית המשפט בחר לפסול עצמו, איפוא, על אף כי לא גיבש עמדה מוקדמת במחלוקת (השוו: ע"א 5797/05 אקו"ם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה נ' ב.ש. מסעדות הרצליה פיתוח בע"מ (לא פורסם)). הוא עשה כן משיקולים של מראית פני הצדק ואמון הציבור. הוא בחר לפסול עצמו משום שחשש שאין ביכולתו לשכנע את המשיב והציבור כי למשיב ניתן משפט צדק. הוא עשה כן למרות הפגיעה הקשה באינטרס הציבורי. אמת, כאשר בית משפט בוחר לפסול עצמו יש לתת משקל להחלטתו זו. "לא הרי צו המורה לשופט, המבקש להמשיך לדון בתיק, להימנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן" (ע"א 4845/01 אלרון נ' קיבוץ עינת (לא פורסם)). עם זאת, המבחנים לפסילת שופט, בין אם מדובר על פסילה עצמית ובין אם מדובר על סירוב לפסילה, הינם אובייקטיבים. עמדתו הסובייקטיבית של השופט אינה מכרעת (ראו: 756/04 הועדה המקומית לתכנון ובניה כ"ס נ' יורשי טובה אחימן ז"ל (לא פורסם)). 7. מהתמונה המצטיירת לפניי, לעת הזו, נמצא כי לא היה מקום לפסילת בית המשפט. שיקולי אמון הציבור ופגיעה במראית פני הצדק אינם מצדיקים, בנסיבות העניין, את פסילת השופט סרחאן. "השתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגעת בהגינות המשפט, באמון הציבור וגוררת אחריה עיוות דין באותה מידה כמו המשך דיון בעניין שמן הראוי הוא לשופט לפסול עצמו ממנו. בעיקר כך, מקום שאינטרסים ראויים להגנה של הצד האחד - זה הצד שלא ביקש את פסילת השופט - נפגעים ממעשה הפסילה" (ע"א 4160/96 שחר נ' מושנוב; ראו גם: ע"פ 28/98 אסרף נ' בן-דורי (לא פורסם) (להלן – פרשת אסרף)). כך גם בענייננו. פגיעה חמורה באמון הציבור תיגרם לו תינתן לבעל דין האפשרות לבחור את המותב הרצוי לו על ידי הגשת תלונות, שאינן בהכרח מוצדקות. תחושתו הסובייקטיבית של המשיב כי נגרם לו עוול, ככל שישנה תחושה כזו, אינה מצדיקה את העברת ההליך למותב אחר. "אין מקום להרחיב את השימוש בטענת 'מראית פני הצדק', אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו מועלה טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה" (פרשת אסרף). כך גם בענייננו, השימוש בטענות מראית פני הצדק בענייננו עלול לרוקן מתוכן את הלכות הפסלות הנוגעות למקרה של הגשת תלונה על שופט. הוא מהווה סטייה מההחלטה הקודמת בעניין, וללא שינוי נסיבות מהותי. לעניין זה, גם רצף תלונות שמגיש בעל דין אינו יכול להקים עילת פסלות, מקום בו לא הייתה עילה כזו מלכתחילה. סוף דבר: חזקה על בית המשפט, כפי שעולה מהחלטתו שלו עצמו, שידון בעניינו של המשיב ויכריע באשמתו ללא דעה קדומה ומשוא פנים. אשר על כן, הערעור מתקבל. החלטת השופט ש' סרחאן לפסול עצמו מהמשך דיון בת"פ 1172/03 מתבטלת. ניתן היום, י' בטבת התשס"ו (10.1.2006). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05112750_A01.doc/דז/ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il