אימאן כמאל , עו"ד נ. שר המשפטים

פסק-דין בתיק בג"ץ 11269/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 11269/03 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט י' עדיאל העותרת: אימאן כמאל, עו"ד נ ג ד המשיבים: 1. שר המשפטים 2. המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין 3. עאדל עלי, עו"ד עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ד' בחשון התשס"ה (19.10.2004) בשם העותרת: עו"ד זכי כמאל בשם המשיב 1: עו"ד ענר הלמן בשם המשיבה 2: עו"ד רנאטו יאראק בשם המשיב 3: פרופ' מיכאל קורינאלדי פסק-דין השופטת ד' ביניש: עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטות המשיבה 2, המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין (להלן: המועצה הארצית או המועצה) מיום 30.11.03 ומיום 13.7.04, שבהן הוחלט (בין היתר) לקיים בחירות חוזרות במועצה לבחירת נציג לשכת עורכי הדין (להלן: הלשכה) בוועדת המינויים לקאדים מד'הב (להלן: ועדת המינויים), וכפועל יוצא לבטל את תוצאות הבחירות מיום 12.12.02 שבהן נבחרה העותרת, עו"ד אימאן כמאל, כנציגת הלשכה בוועדת המינויים. ביום 25.10.04 דחינו את העתירה. להלן נימוקינו. רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים 1. סעיף 11 לחוק בתי הדין הדתיים הדרוזים, תשכ"ג-1962 קובע כי אחד מתשעת חברי וועדת המינויים לקאדים מד'הב של בתי הדין הדתיים הדרוזים יהא "עורך דין שייבחר על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין לשלוש שנים". ביום 12.12.02 קיימה המועצה הארצית ישיבת מליאה מיוחדת לפי כללי לשכת עורכי הדין (בחירת נציגי הלשכה בוועדות בחירה ובוועדות מינויים), התשנ"ז-1997 כשעל סדר יומה בחירת נציגי לשכת עורכי הדין לוועדות המינויים למשרות השיפוטיות השונות. בישיבה זו השתתפו 41 חברי המועצה הארצית, לרבות עו"ד זכי כמאל, אביה של העותרת, אשר היה באותה עת חבר המועצה הארצית. על תפקיד נציג הלשכה בוועדת המינויים לקאדים מד'הב התחרו שני מועמדים: העותרת והמשיב 3, עו"ד עאדל עלי, שניהם עורכי דין דרוזים. בהצבעה על בחירת נציג הלשכה לתפקיד זה קיבלו שני המתמודדים מספר קולות זהה: 20 חברי מועצה הצביעו בעד העותרת, 20 חברי מועצה הצביעו בעד המשיב 3, ואילו חבר אחד נמנע. בשל השוויון במספר הקולות הוחלט על עריכת סיבוב הצבעה שני, שבו הצביעו בעד העותרת 21 חברים, ואילו 18 חברים הצביעו עבור המשיב 3 (חבר אחד לא השתתף בהצבעה ושני חברים לא היו נוכחים). לפיכך קבעה המועצה הארצית כי העותרת נבחרה כנציגת הלשכה בוועדת המינויים לקאדים מד'הב. אין חולק כי בשתי ההצבעות האמורות, אשר היו חשאיות, נטל אביה של העותרת חלק. 2. ביום 2.1.03 עתר המשיב 3 לבית משפט זה ובעתירתו ביקש הוא לבטל את מינויה של העותרת כנציגת הלשכה בוועדת המינויים ולהכריז עליו כזוכה בסיבוב ההצבעה הראשון (בג"ץ 76/03 עאדל עלי נ' שר המשפטים (לא פורסם)). טענתו העיקרית של המשיב 3 בעתירתו האמורה הייתה כי בהליך בחירתה של העותרת על ידי המועצה הארצית נפל פגם מהותי של ניגוד עניינים בשל השתתפותו של אביה בהצבעה. ביום 14.1.03 ניתן במסגרת אותה עתירה צו ביניים אשר הורה לשר המשפטים להימנע מלפרסם ב"רשומות" את דבר בחירתה של העותרת כנציגת לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת קאדים מד'הב. ביום 6.4.03, במסגרת דיון שאמור היה להיערך בעתירת המשיב 3, קיבל בית משפט זה החלטה כהאי לישנא: "בא-כוח המשיבה 2 [המועצה הארצית] לא התייצב לדיון הואיל ולא הוזמן ועל-כן נמנע מאיתנו מדון בעתירה לגופה. בה-בעת החלפנו דברים עם באי-הכוח האחרים של בעלי-הדין ועם עורך-דין ישראל כלוף, יו"ר המשיבה 2. מקובלת עלינו הצעתו של עורך-דין כלוף - הצעה שזכתה להסכמתם של באי-כוח בעלי-הדין האחרים - ולפיה ייוועץ עורך-דין כלוף במועצה במטרה להביא את הנושא להצבעה חוזרת בלא השתתפותו של עורך-דין זכי כמאל. עורך-דין כלוף הוסיף והודיענו כי יעלה את הנושא לדיון בישיבת המועצה הארצית הקבועה ליום 15.4.03. מיד בסמוך לאחר מכן תוגשנה הודעות מטעם באי-כוח בעלי-הדין, ובהן ידווח לבית-המשפט אם בעלי-הדין הגיעו לכלל הסדר מחוץ לכותלי בית-המשפט...". בעקבות ההחלטה הנ"ל, דנה המועצה הארצית ביום 15.4.03 באפשרות לקיים הצבעה חוזרת כאמור, אלא שאפשרות זו נדחתה על ידי המועצה, אשר החליטה שלא לשנות את עמדתה, לפיה דין עתירתו של המשיב 3 כנגד בחירת העותרת להידחות. יצוין כי אף בישיבה זו מיום 15.4.03 נטל אבי העותרת חלק, מכוח היותו חבר המועצה באותה עת. בעקבות זאת, ביום 28.4.03, נתן בית משפט זה במסגרת עתירתו של המשיב 3 צו על תנאי בו נדרשו המשיבים באותה עתירה ליתן טעם (בין השאר) מדוע לא תבוטל בחירתה של העותרת על-ידי המועצה הארצית לכהונה כחברה בוועדה למינוי קאדים מד'הב. בתשובתה לצו על תנאי האמור (כמו גם בתגובתה המקדמית לעתירת המשיב 3) הייתה עמדת המועצה הארצית כי אין פסול בהליך בחירתה של העותרת, משום שכפי שיכול חבר המועצה הארצית להצביע בעד עצמו, כך רשאי אותו חבר להצביע בעד חברו, שותפו או בן-משפחתו. היועץ המשפטי לממשלה התבקש על ידי בית המשפט לשקול אפשרות להתערב בהליכי עתירתו של המשיב 3 ביחס להחלטת המועצה הארצית מיום 15.4.03. עמדת היועץ המשפטי היתה כי על המועצה הארצית לקיים דיון ממצה בסוגיה העקרונית אם יש מקום לקבוע כללים או נהלים פנימיים בסוגיית ניגוד העניינים בקשר לבחירת נציגי הלשכה בוועדות לבחירת נושאי כהונות שיפוטיות. לפיכך הציע היועץ המשפטי לממשלה, כי בית המשפט יורה למועצה הארצית - בין אם במסגרת פסק דין ובין אם במסגרת החלטת ביניים בעתירת המשיב 3 - לקיים בהקדם דיון נוסף בנושא העקרוני האמור וכי רק לאחר מכן יוחלט בעניינה הפרטני של העותרת. במאמר מוסגר הוסיף היועץ המשפטי לממשלה כי "על פני הדברים יש קושי בהצבעתו של אדם בעבור קרוב משפחתו, מכל מקום כשזה אינו חבר הגוף, מבלי לפגוע ביושרו וביושרתו, ואין הדבר דומה להצבעת חבר הגוף בעד עצמו במקרים מסוימים, שאף אם אינה נטולת בעייתיות, מובנית היא לתוך הגוף במסגרת כלליו" (הודעה מטעם היועץ המשפטי לממשלה מיום 18.8.03 במסגרת בג"ץ 76/03 עאדל עלי נ' שר המשפטים). ביני לביני, בעוד עתירתו של המשיב 3 תלויה ועומדת, נבחרה מועצה ארצית חדשה. יושבת ראש המועצה הארצית בהרכבה החדש החליטה לקיים דיון בעניין זה באחת מישיבותיה הראשונות של המועצה. לפיכך, ביום 30.11.03 קיימה המועצה הארצית דיון שכותרתו "עמדת המועצה הארצית בעתירה 76/03 עו"ד עאדל עלי נ' שר המשפטים". בישיבה זו נשמעו מספר דעות ונדונו שלוש הצעות החלטה אפשריות. בסופו של דבר החליטה המועצה בדעת רוב לערוך בחירות חוזרות ולפני עריכתן לאפשר למועמדים (העותרת והמשיב 3) להשמיע את טיעוניהם, ואילו את הדיון העקרוני בדבר הצורך בכללים לערוך מאוחר יותר. בעקבות ההחלטה האמורה של המועצה הארצית מיום 30.11.03, משך המשיב 3 את עתירתו בבג"ץ 76/03 הנ"ל, ואילו העותרת הגישה את העתירה שבפנינו. 3. ביום 14.1.04 התקיים דיון בעתירת העותרת שבסופו התקבלה החלטה בזו הלשון: "בהמלצתנו קיבל על עצמו עורך-הדין יאראק, בא-כוח הלשכה, להציע למועצה לקיים דיון עקרוני, בגדרו ייקבעו כללים, ואף, ראוי יהיה, לקבוע את תחולת הכללים בזמן. מר יאראק ימסור איפוא הודעה לבית-משפט זה תוך 30 יום, ועל-פיה נחליט על המשך טיפולנו בעתירה". בעקבות המלצת בית המשפט, החליטה המועצה הארצית לקיים דיון עקרוני לגבי ניגוד עניינים בבחירות נשוא העתירה ובהתאם לתוצאות דיון זה, לדון בהליך הבחירה שבו השתתפו העותרת והמשיב 3 (הודעה מטעם המשיבה 2 מיום 16.2.04). בהתאם להחלטתה האמורה, קיימה המועצה הארצית מספר ישיבות בעניין ובסופו של דבר, בתום דיון ארוך שהתקיים ביום 13.7.04, קיבלה המועצה הארצית ברוב דעות החלטה הקובעת כהאי לישנא: "א. 1) הצבעה של חבר מועצה בעד מי שאינו חבר מועצה, שהוא קרוב מדרגה ראשונה, או שותף עסקי על בסיס קבוע, נגועה בניגוד עניינים, ובמיוחד כשהכהונה נוגעת לכהונה בוועדה סטטוטורית. 2) יובהר כי הצבעה של חבר מועצה בעד חבר מועצה אחר אינה נגועה בניגוד עניינים אפילו אם מדובר בהצבעה לטובת קרוב מדרגה ראשונה ושותף עסקי על בסיס קבוע, או לטובת החבר עצמו, שהציג את עצמו כמועמד. 3) המועצה הארצית תתקין כללים שיסדירו את האמור לעיל. 4) בכללים שיותקנו אין כדי לשנות מן המצב המשפטי הנוהג היום. ב. 1) השתתפותו של עו"ד זכי כמאל בבחירות בהן נבחרה בתו, עו"ד אימאן כמאל, לוועדה למינוי קאדים מד'הב עומדת בניגוד לעיקרון של איסור ניגוד עניינים ולכן היא פסולה. 2) המועצה הארצית תקבע מועד חדש לבחירת נציג הלשכה לוועדה למינוי קאדים מד'הב במועד שייקבע." בהודעתה המשלימה מיום 27.7.04 הבהירה המועצה הארצית כי להשקפתה הכלל שנוסח בסעיף א לעיל מצהיר על מצב משפטי קיים, גם אם לא נקבע עד כה בכלל כתוב, ולכן הוא חל גם על בחירות שכבר נתקיימו, וכי על רקע זה נתקבלה ההחלטה בסעיף ב הנ"ל. יצוין כי לישיבת המועצה הארצית ביום 13.7.04 הוזמנו העותרת והמשיב 3. המשיב 3 ובא-כוחו הופיעו בפני המועצה והשמיעו דבריהם. העותרת ובא-כוחה, לעומת זאת, החליטו שלא להגיע לישיבה, אך שלחו מכתב בו חלקו על אופן הצגת נושא הישיבה וכן העלו שורה של טענות בעניין, ומכתב זה, על נספחיו, הונח בפני חברי המועצה הארצית שנטלו חלק בדיון. ביום 28.9.04, בהתאם להחלטה האמורה של המועצה הארצית מיום 13.7.04, הודיעה יושבת ראש המועצה הארצית כי בחירת נציג/ת הלשכה בועדת המינויים לקאדים מד'הב תתקיים ביום 26.10.04. בשלב זה ביקשה העותרת כי נקיים דיון דחוף בעתירתה ואכן הדיון התקיים והחלטתנו לדחות את העתירה נתקבלה, כאמור, ללא נימוקים. טענות הצדדים 4. בא-כוחה המלומד של העותרת, עו"ד זכי כמאל, טוען כי לא נפל כל פגם בהליך בחירתה של העותרת כנציגת הלשכה בועדת המינויים לקאדים מד'הב ביום 12.12.02, וכי לפיכך ההחלטה על עריכת בחירות חוזרות משוללת יסוד חוקי. לטענתו, כאשר גוף בעל אופי פוליטי-סיעתי כגון המועצה הארצית בוחר את נציגיו, ובעיקר כאשר מדובר בהצבעה חשאית, אין כל מקום לפשפש בשיקוליהם של חברי הגוף הבוחר ואין תחולה לכללי ניגוד העניינים. עוד טוען הוא שכפי שיכול חבר המועצה הארצית להצביע בעד עצמו, כך רשאי אותו חבר להצביע בעד חברו, שותפו או בן-משפחתו. לעניין זה מבקש בא-כוח העותרת להסתמך על עמדתה המקורית של המועצה הארצית, כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיר תשובתה לעתירתו של המשיב 3 וכן, לטענתו, נסמך הוא על הפרקטיקה שנהגה בה במשך שנים. עוד מציין הוא כי נוכחותו בהצבעה ביום 12.12.02 על מועמדותה של בתו לועדת המינויים הייתה ידועה לנוכחים, אך איש לא העלה אז כל טענה בדבר ניגוד עניינים. כמו כן טוען בא-כוח העותרת, כי על פי החלטת בית המשפט מיום 14.1.04 היה על המועצה לדון רק בשאלה העקרונית אם יש מקום לקבוע כללים ולא היה מקום לדון בעניין בחירתה של העותרת. עוד מוסיף הוא וטוען כי אף אם רשאית הייתה המועצה הארצית לדון בסוגיה העקרונית של ניגוד עניינים ולקבוע כללים בעניין, הרי שאין מקום להחילם רטרואקטיבית על העותרת. לטענתו, החלטות המועצה הארצית בהרכבה החדש מיום 30.11.03 ומיום 13.7.04 בדבר עריכת בחירות חוזרות, אשר הופכות את החלטות המועצה בהרכבה הקודם מיום 12.12.02 ומיום 15.4.03, נבעו משיקולים זרים ומסיבות פוליטיות ולקו בחוסר סבירות קיצוני, ולפיכך דינן להיפסל. מנגד טוען בא-כוחה המלומד של המועצה הארצית, עו"ד רנאטו יאראק, אשר ייצג את המועצה אף בעתירתו של המשיב 3, כי דין העתירה להידחות. בא-כוח המועצה הארצית אינו מכחד שמלכתחילה, כאשר קיימה המועצה את ההצבעה ביום 12.12.02, ואף כאשר הגנה על תוצאות הצבעה זו בתשובתה לעתירתו של המשיב 3, סברה המועצה כי אין פסול בהליך בחירתה של העותרת. אלא שלטענתו, אין כל פסול בכך שהמועצה החליטה לשנות את עמדתה. לטענתו, לא רק שרשאית ומוסמכת הייתה המועצה לשנות את החלטתה, אלא שמן הראוי היה שכך תפעל בעקבות הצו-על-תנאי וצו הביניים שהוציא תחת ידו בית משפט זה בעתירתו של המשיב 3 ובעקבות הערתו של היועץ המשפטי לממשלה במסגרת אותה עתירה. בא-כוח המועצה מציין כי המועצה אכן שינתה את דעתה כלפי השאלה המשפטית העקרונית ולפיכך בהחלטתה מיום 13.7.04 הביעה היא את דעתה בבירור כי הצבעה של חבר מועצה בעד מי שאינו חבר מועצה, שהוא קרוב מדרגה ראשונה, או שותף עסקי על בסיס קבוע, נגועה בניגוד עניינים אסור. עוד ציין בא-כוח המועצה כי רוב חברי המועצה בישיבה מיום 13.7.04 סברו כי בעמדה זו אין משום תיקון הכללים כי אם הצהרה על המצב המשפטי הנכון שהיה קיים אף בעת בחירתה של העותרת. מעמדה זו נגזרת באופן בלתי נמנע, לטענתו, המסקנה שנפל פגם בבחירתה של העותרת וכי יש לערוך בחירות חוזרות, משום שפגם זה גובר על כל נסיבה אחרת. עוד מבקש לטעון בא-כוח המועצה כי אף לפי הגישה הגורסת שלא נפל פגם חוקי בהליך בחירתה של העותרת, קיימת הצדקה לעריכת בחירות חוזרות "ולו למען מראית פני הצדק", על מנת להסיר את סימני השאלה שמרחפים מעל הליך בחירה זה, בהתחשב באי הנחת ובמחלוקת שעורר הליך זה בלשכה, ובהתחשב בחשיבותו וברגישותו של התפקיד אליו נבחרה העותרת. המשיב 3 מצטרף לעמדת המועצה הארצית והודיע כי החלטתה מיום 13.7.04 מקובלת עליו. כן מצטרף המשיב 3 לדעה כי החלטת המועצה מיום 13.7.04 משקפת מצב משפטי קיים ללא צורך בכלל מיוחד לעניין פסלות בחירות לועדת מינויים שבהן השתתף אב כאשר המועמדת היא בתו, ולדעה כי בחירתה של העותרת הייתה פסולה. לפיכך מצטרף הוא לטענה כי החלטות המועצה הארצית מיום 30.11.03 ומיום 13.7.04 בדבר עריכת בחירות חוזרות הנן סבירות ואין מקום להתערב בהן. המשיב 1, שר המשפטים, הינו משיב פורמאלי, אשר נמנע מלהביע עמדה בעתירה. דיון 5. השאלה העיקרית המתעוררת בענייננו הינה האם החלטות המועצה הארצית מיום 30.11.03 ומיום 13.7.04 בדבר קיום בחירות חוזרות לבחירת נציג הלשכה בוועדת המינויים לקאדים מד'הב הן סבירות, בהתחשב בעובדה שהחלטות אלו מבטלות החלטות קודמות של המועצה מיום 12.12.02 ומיום 15.4.03, ובהתחשב בפגיעה בעותרת הטמונה בקיום בחירות חוזרות. סבירותה של החלטה מנהלית המבטלת החלטה קודמת 6. הכלל הוא כי רשות מנהלית מוסמכת לבטל את החלטותיה ולשנותן אף ללא הסמכה מפורשת לכך בחוק שמכוחו נתקבלה ההחלטה המקורית, שכן "באין הוראה בחוק הקובעת אחרת, רשות מינהלית אינה מוגבלת על-ידי הכלל של 'גמר המלאכה' (functus officio). סמכותה לבטל את החלטותיה ולשנותן היא פועל יוצא מסמכות ההחלטה המוקנית לה" (בג"ץ 4492/92 שנקרנקו נ' מנכ"ל משרד הבריאות, פ"ד מז(4) 861, 864 (להלן: פרשת שנקרנקו); וראו גם: בג"ץ 707/81 שוורץ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, תל-אביב-יפו, פ"ד לו(2) 665, 668-667; בג"ץ 795/79 המועצה האזורית גזר נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד לו(1) 561, 571-569; בג"ץ 189/78 אסדי נ' ועדת העררים לענייני מוניות, פ"ד לב(3) 645, 648-647; י' זמיר הסמכות המנהלית (כרך ב, תשנ"ו) 983-982, 995-992 (להלן: זמיר)). כלל זה יפה גם לעניין החלטתה של המועצה הארצית על קיום בחירות חוזרות במקרה דנן (וראו גם סעיף 14 לחוק הפרשנות תשמ"א-1981 לפיו "הסמכה לעשות מינוי - משמעה גם הסמכה להתלות את תקפו, לבטלו, לפטר את מי שנתמנה או להשעותו מתפקידו"). מקובלת עלינו, אפוא, טענת המשיבים 3-2 כי המועצה הארצית הייתה מוסמכת לקבל את החלטותיה לקיים בחירות חוזרות. סמכותה של הרשות המנהלית לשנות או לבטל החלטה קודמת צריכה להיות מופעלת בהתאם לעקרונות הכלליים של שיקול הדעת המנהלי. כך, בין היתר, היא צריכה להיות מופעלת על יסוד שיקולים עניינים בלבד, ללא הפלייה ובאופן סביר (זמיר הנ"ל, בע' 1002; בג"ץ 3406/91 בבלי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מה(5) 1, 10 (להלן: פרשת בבלי)). יחד עם זאת, העובדה שמדובר בהחלטה המבטלת החלטה קודמת צריכה להילקח בחשבון בבחינת סבירותה של ההחלטה, אשר צריכה לאזן כראוי בין האינטרס הציבורי שביסוד הביטול לבין הפגיעה שעלול הביטול לגרום לפרט (על השיקולים המיוחדים הרלוונטיים לבחינת סבירותה של החלטה המבטלת או משנה החלטה קודמת, ראו למשל: זמיר הנ"ל, בע' 1012-1003; פרשת בבלי הנ"ל, בע' 11-10; פרשת שנקרנקו הנ"ל, בע' 864; ע"א 433/80 נכסי י.ב.מ. ישראל נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, תל-אביב, פ"ד לז(1) 337, 352-344 (להלן: פרשת נכסי י.ב.מ.)). במקרה שלפנינו, שני השיקולים המרכזיים שהיה על המועצה הארצית להביא בחשבון בהחליטה על עריכתן של בחירות חוזרות הם עילת ביטולן של הבחירות הקודמות (קרי, האם נפל בהליך בחירתה של העותרת פגם וחומרתו של פגם זה), ועוצמת האינטרס של העותרת בקיום ההחלטות הראשונות מיום 12.12.02 ומיום 15.4.03. נעמוד על שני שיקולים אלה על פי סדרם. עילת ביטולה של ההחלטה הראשונה 7. העילה לביטולה של ההחלטה הראשונה הינה, כמובן, מן השיקולים המרכזיים בבחינת סבירותה של החלטת הביטול. ככל שעילת הביטול חזקה יותר כך גובר האינטרס הציבורי בביטול ההחלטה. כך למשל, אם ההחלטה הראשונה הייתה בלתי חוקית על פניה, או תגרום לרשות לפעול בניגוד לחוק, גובר המשקל שיש לתת לאינטרס הציבורי בתיקון ההחלטה על פני המשקל שיש להעניק לאינטרס הפרטי בקיום ההחלטה הראשונה כפי שהיא (זמיר הנ"ל, בע' 1006; פרשת שנקרנקו הנ"ל, בע' 864; פרשת נכסי י.ב.מ. הנ"ל, בע' 352-351; ע"א 1928/93 רשות ניירות ערך נ' גבור סברינה מפעלי טקסטיל, פ"ד מט(3) 177, 192-191). על פי טענות המשיבים 3-2, העילה לביטולן של הבחירות במקרה שלפנינו הינה פגם שנפל בהליך בחירתה של העותרת. לטענתם, השתתפותו של אבי העותרת בהצבעה שבה היא נבחרה מהווה פגם המחייב עריכתן של בחירות חוזרות. לעומתם טוען בא-כוח העותרת, כי בהליך בחירתה לא נפל כל פגם, לא כל שכן פגם המחייב עריכתן של בחירות חוזרות. השאלה להכרעתנו הינה, אפוא, האם נפל בהליך בחירתה של העותרת פגם והאם מדובר בפגם המצדיק את ביטול בחירתה ועריכת בחירות חוזרות. השאלה אם נפל פגם בהליך בחירתה של העותרת תלויה בשאלת תחולתו של הכלל בדבר ניגוד עניינים על החלטותיה של המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין בבחירת נציגיה לוועדות סטטוטוריות כגון ועדת המינויים דנן. כאמור, שאלה זו שנויה במחלוקת בין הצדדים. מהטעמים שיובהרו להלן, סברנו כי הדין במחלוקת זו הוא עם המשיבים 3-2. תחולתו של הכלל בדבר ניגוד עניינים 8. הכלל בדבר ניגוד עניינים הוא בעל תחולה רחבה. מדובר בעיקרון משפטי המתפרס על כל תחומי המשפט, הן הפרטי והן הציבורי (בג"ץ 7279/98 שריד נ' ממשלת ישראל, פ"ד נה(1) 740, 757 (להלן: פרשת שריד); בג"ץ 595/89 שמעון נ' הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים, פ"ד מד(1) 409, 413 (להלן: פרשת שמעון); בג"ץ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל נ' המפקחת על הביטוח, פ"ד נה(3) 625, 659-655). במסגרת המשפט הציבורי הוא חל על כל עובדי הציבור, בלא הבחנה במהותה של הפונקציה המתבצעת על-ידם (בג"ץ 5734/98 עזריאל נ' ועדת המשנה של מועצת מקרקעי ישראל, פ"ד נג(2) 8, 13, 18 (להלן: פרשת עזריאל)). הכלל בדבר ניגוד עניינים חל על בעלי תפקידים פוליטיים ומינהליים גם יחד (פרשת שריד הנ"ל, 757; פרשת שמעון הנ"ל, בע' 413). הכלל בדבר ניגוד עניינים חל גם על המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין במילוי תפקידיה על פי דין, ובחירת נציגיה לוועדות סטטוטוריות, ובהן ועדות המינויים לתפקידים השיפוטיים השונים, הוא מהתפקידים המובהקים של המועצה. כבר נקבע בפסיקתנו, כי כתאגיד סטטוטורי כפופה לשכת עורכי הדין לכל דיני המשפט המינהלי - בין שהיא מפעילה סמכויות חובה ובין שהיא מפעילה סמכויות רשות (בג"ץ 6218/93 שלמה כהן נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד מט(2) 529, 538). כלשונו של הנשיא שמגר (בדעת מיעוט, אך לא לעניין זה): "הלשכה היא גוף ציבורי... פשוט וברור ומקובל הוא כי ראשי הלשכה חייבים לקדם את האינטרסים של כלל חברי הלשכה. הם נאמני הציבור. אין להם משל עצמם ולא כלום. כל מעשיהם בלשכה ובקשר אליה הם קודש לקידום מטרות הלשכה וחבריה. ... הלשכה... כפופה לדיני המשפט המינהלי. עליה לפעול בהתאם לאיזונים החוקתיים הקבועים במשפטנו. עליה לפעול במסגרת סמכותה. עליה להפעיל את שיקול-דעתה על-פי דיני המשפט המינהלי - ­בתום-לב ובהגינות, בסבירות, ללא הפליה וללא שיקולים זרים, ועליה לקיים את דרישת המידתיות". (שם, בע' 539-538; וראו גם: בג"ץ 2832/96 בנאי נ' המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, פ"ד נ(2) 582, 592-591 (להלן: פרשת בנאי)) דברים אלה יפים גם להחלטותיה של המועצה הארצית של הלשכה במקרה דנן, ואין בהיותה גוף בעל אופי פוליטי-סיעתי כדי לפטור אותה מתחולתו של הכלל בדבר ניגוד עניינים, כפי שמבקש בא-כוח העותרת לטעון. אכן, עוד בבג"ץ 531/79 סיעת "הליכוד" בעיריית פתח-תקוה נ' מועצת עיריית פתח-תקוה, פ"ד לד(2) 566, 579 (להלן: פרשת סיעת "הליכוד") נקבע כי "עצם העובדה כי ענין לנו בגוף פוליטי נבחר אין בה כדי לשלול את תחולתם של הכללים בדבר ניגוד ענינים" (וראו גם: בג"ץ 971/99 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ועדת הכנסת, פ"ד נו(6) 117, 150-149). אף בעובדה שאין מדובר בהחלטה מנהלית רגילה כי אם בהצבעה הנערכת בהליך של בחירת נציג הלשכה לועדת המינויים, אין כדי לשלול את תחולתו של הכלל בדבר ניגוד עניינים, שכן אף כשמדובר בהחלטות מסוג זה "...מחובתו של עורך הדין להיות מודרך בעת שהוא מצביע, הן בבחירות והן בתפקידו כנבחר, אך ורק על-ידי שיקולים ענייניים ועל-פי הכרתו, כי הצבעתו תשרת את טובת הכלל וטובת ציבור עורכי הדין" (בג"ץ 669/86 רובין נ' ברגר, פ"ד מא(1) 73, 82). אמת, בפרשת רובין הנ"ל נקבע כי אין פסול בהסכמים קואליציוניים אשר עוסקים, בין השאר, באיוש משרות בגופים אליהם שולחת הלשכה את נציגיה, כגון הוועדה לבחירת שופטים. אולם, אין ללמוד מקביעה זו כי בהחלטות מסוג זה פטורים חברי המועצה הארצית מן החובה להימנע מלפעול תוך ניגוד עניינים. גם הקביעה האמורה בפרשת רובין הנ"ל התבססה (בין היתר) על כך ששיקול-דעתו של חבר הלשכה וכן של נבחר למוסדותיה אינו נשלל ואינו נפגם חרף ההסכמים, ועל כן אין חשש כי הסכמים אלו ימנעו ממנו להצביע רק על פי שיקולים ענייניים וראויים. כלשונו של השופט גולדברג באותה פרשה, "לא ההתחייבות שנטלה על עצמה הרשימה, שעמה נמנה הנבחר, היא המצפן, שיורה לו את דרך הצבעתו, אלא צו מצפונו, וכל אימת שסותרת ההתחייבות את חובתו למלא את תפקידו באמונה, גוברת ידה של האחרונה" (שם, בע' 82; וכן ראו דברי השופט (כתוארו דאז) ברק בע' 81). זאת ועוד, העובדה שמדובר בהצבעה חשאית אין בה כדי לשלול את תחולתו של הכלל בדבר ניגוד עניינים, כפי שמבקש בא-כוח העותרת לטעון. זאת משום שלעניין הכלל בדבר ניגוד עניינים האיסור הוא אף על הימצאות במצב בו מתקיים חשש ממשי לניגוד עניינים, ואין נפקא מינה מה היו שיקוליהם של חברי הגוף הבוחר בפועל. השאלה האם נפל בהחלטה פגם של ניגוד עניינים תוכרע, אפוא, על-פי מבחנים אובייקטיביים ללא צורך לפגוע בעקרון החשאיות ו"לפשפש בשיקוליהם של חברי הגוף הבוחר", כלשונו של בא-כוח העותרת. כפי שציינתי בהקשר אחר בבג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש-הממשלה, פ"ד נז(6) 817, 942- 943: "הכלל האוסר על ניגוד עניינים כולל את העיקרון שלפיו על נושא תפקיד ציבורי להימנע מלהימצא במצב של "דעה קדומה" או "משוא פנים" בשל סתירה בין הצורך למלא את תפקידו בנאמנות כלפי ציבור לבין אינטרס שיש לו העלול לפגוע ביכולתו למלא את תפקידו כאמור. חשש ממשי וטבוע מראש מפני קיומו של שיקול זר, חשש אפריורי הוא, והוא חלק מהכלל האוסר על ניגוד עניינים. אם על-פי מבחנים אובייקטיביים מתקיים חשש ממשי כזה, אין צורך להעמידו במבחן מעשי כדי להכריע כי קיים ניגוד עניינים". יפים לעניין זה דבריו של השופט (כתוארו דאז) ברק בפרשת סיעת "הליכוד" הנ"ל, בע' 572: "האיסור אינו רק על שיקול הדעת עצמו בביצוע הפעולה או התפקיד. האיסור הוא על הימצאות במצב בו עלול להיות ניגוד ענינים. מטרת הכלל היא למנוע את הרע בטרם יארע. הכלל צופה פני העתיד. אין זה מעלה ואין זה מוריד אם בפועל שיקול הדעת הוא ראוי. מטרת הכלל היא למנוע פיתוי מאדם ישר והגון, בחינת אל תביאונו לידי ניסיון. על כן, אין צורך להוכיח בפועל קיומו של ניגוד ענינים. די בכך שקיימת אפשרות ממשית של ניגוד ענינים... אפשרות ממשית זו נמדדת באמות מידה אוביקטיביות..." (וראו גם: בג"ץ 6641/93 סיעת "צעירים למען חיפה" בעיריית חיפה נ' מועצת העיר חיפה, פ"ד מח(3) 555, 560-559 (להלן: פרשת "צעירים למען חיפה")). המסקנה היא כי עצם העובדה שמדובר בהחלטה שהתקבלה בהצבעה חשאית, אין בה כדי למנוע את החלתו של הכלל בדבר ניגוד עניינים בכל הנוגע ליחס שבין המשתתפים בהצבעה לבין המועמדים להיבחר. כמו כן, מקובלת עלינו עמדת המשיבים 3-2 כי הכלל בדבר ניגוד עניינים חל על המועצה הארצית אף ללא צורך בעיגונו בכתב בכללי הלשכה. הכלל האוסר ניגוד עניינים מעוגן בעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית ובפסיקתו הענפה של בית משפט זה; כלל זה אינו מותנה בקיומה של הוראה חקוקה ואינו מתמצה בהוראות החקוקות הקיימות (ע"א 6983/94 פחימה נ' פרץ, פ"ד נא(5) 829, 835, 848; פרשת "צעירים למען חיפה" הנ"ל, בע' 559). "הכלל בדבר איסור ניגוד עניינים הפך, זה מכבר, לחלק מ'המשפט המקובל נוסח ישראל' שנוצר ונתגבש בפסיקתו של בית-משפט זה" (פרשת עזריאל הנ"ל, בע' 13). וכבר נפסק לא פעם כי "מדובר בעקרון יסוד אוניברסלי 'המרחף' מעל כל דברי החקיקה הרלבנטיים ואין מפעילים לגביו את הכלל שיש ללמוד דבר משתיקת המחוקק" (בג"ץ 2419/94 פריד אברהם נ' ראש העיר טירת הכרמל (לא פורסם) בפסקה 3; וראו גם: פרשת סיעת "הליכוד" הנ"ל, בע' 573; פרשת שריד הנ"ל, בע' 757-756). כן נפסק כי אפילו כאשר המחוקק קבע הסדר סטטוטורי בעניין ניגוד עניינים בנושא מסוים, אין בו, ככלל, ליצור הסדר שלילי המונע את המשך תחולתם של הדינים ההילכתיים בדבר ניגוד עניינים באותו נושא (ראו למשל: פרשת עזריאל הנ"ל, בע' 20-19; פרשת שמעון הנ"ל, בע' 414-413). 9. הנה כי כן, הכלל בדבר ניגוד עניינים חל גם על החלטותיה של המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין בבחירת נציגיה לוועדות סטטוטוריות כגון ועדות המינויים לתפקידים השיפוטיים השונים. תחולה זו הינה מכוח העיקרון ההלכתי האוסר ניגוד עניינים ואינה מותנית בעיגונו של הכלל בדינים החרותים המסדירים את פעילותה של הלשכה. צודקים, אפוא, באי-כוח המשיבים 3-2 בטענתם כי החלטת המשיבה 2 מיום 13.7.04 בדבר האיסור על קיומו של ניגוד עניינים בהחלטותיה של המועצה הארצית בבחירת נציגיה לוועדות מינויים, אינה אלא החלטה המצהירה על המצב המשפטי הקיים, וכן בטענתם כי הכלל בדבר ניגוד עניינים חל על המועצה הארצית אף בעת שנבחרה העותרת. משכך, דינה של טענת בא-כוח העותרת בדבר החלה רטרואקטיבית של הכלל על העותרת להידחות. נותר לנו, אפוא, לבחון האם הופר הכלל בדבר ניגוד עניינים בהליך בחירתה של העותרת לועדת המינויים והאם הפרה זו מהווה פגם המחייב קיומן של בחירות חוזרות. 10. בישיבה שקיימה המועצה הארצית ביום 12.12.02 נבחרה העותרת כנציגת הלשכה לוועדת המינויים לקאדים מד'הב על ידי גוף שאביה היה אחד מחבריו. אין חולק כי אביה של העותרת השתתף בישיבה האמורה ואף נטל חלק בשתי ההצבעות בהן נבחרה היא בסופו של דבר לתפקיד. ההצבעות היו חשאיות ולפיכך איננו יודעים כיצד הצביע אבי העותרת ומה היו שיקוליו ושיקולי חבריו בהצבעתם. אולם, עובדה זו אינה מעלה ואינה מורידה לעניין השאלה האם הופר הכלל האוסר על הימצאותם של חברי הגוף הבוחר במצב של חשש ממשי לניגוד עניינים. די בכך שמבחינת הנתונים האובייקטיבים, ועל סמך שיקולים המבוססים על ניסיון החיים והשכל הישר, ברי כי אבי העותרת היה מצוי במצב המעורר חשש ממשי לניגוד עניינים בין חובתו במסגרת תפקידו כחבר המועצה לבחור בין המועמדים את הנציג הראוי והמתאים ביותר לדעתו, אך ורק על פי שיקולים הנוגעים לתפקידו הציבורי ועל-פי הכרתו כי הצבעתו תשרת את טובת הכלל וטובת ציבור עורכי הדין; לבין האינטרס האישי המובהק הנובע מקרבתו לאחת המועמדות, קרבת אב לבתו. אכן, מצב בו חבר הגוף הבוחר הינו קרוב משפחה מדרגה ראשונה של אחד המועמדים הינו מצב המקים חשש ממשי וטבוע מראש לניגוד עניינים (וראו למשל: בג"ץ 333/74 חאג' יחיא נ' המועצה המקומית טייבה, פ"ד כט(1) 457, 463-462 (להלן: פרשת חאג' יחיא); בג"ץ 496/81 אללטיף נ' מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, פ"ד לו(2) 415, 421; בג"ץ 606/86 עבדל-חי נ' מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, פ"ד מא(1) 795, 801; בג"ץ 788/90 זוהר חוצות נ' עירית רמלה, פ"ד מד(3) 843, 847- 848). לעניין זה אין לנו אלא לחזור על דברים שנפסקו כבר לפני כ- 30 שנה מפי השופט חיים כהן בפרשת חאג' יחיא הנ"ל: "מבחינת הצדק יש פגם חמור בכך שקירבה משפחתית קרובה, ואפילו לא נוצרה אלא על-ידי חיתון, תשפיע, או תהא עלולה להשפיע, על שיקוליו של ראש המועצה המקומית או של חבר ועדת מכרזים להעדיף מועמד זה על-פני מועמד אחר. אפילו נניח - ומוכנים אנחנו להניח - שהעדפתו את העותר נובעת אצל ראש המועצה המקומית משיקולים עניניים ותום-לב, ושהוא באמת ובתמים רואה בו את המועמד הטוב והראוי ביותר, הרי לאור הקירבה המשפחתית הקרובה שביניהם חייב היה לפסול את עצמו מלדון במועמדותו: הוא שאמרו, הצדק צריך לא רק להיעשות כי-אם גם להיראות. מטעם זה בלבד אין אנו רואים מנוס מלפסול את הליכי שתי הוועדות וכתוצאה מכך הן את מינויו של העותר והן את מינויו של המשיב". (שם, בע' 462; וראו גם דברי השופט עציוני, בע' 463). לפיכך, היה על אבי העותרת להימנע מלהשתתף בהצבעות על מועמדותה של בתו לתפקיד נציגת הלשכה בוועדת המינויים, ומשלא עשה כן, אין מנוס מן המסקנה כי הכלל בדבר ניגוד עניינים הופר בהליך בחירתה של העותרת. ודוק, במקרה דנן איננו נדרשים להכריע בשאלה באילו מקרים ובאילו גופים רשאי חבר הגוף הבוחר להצביע בעד עצמו או בעד חבר אחר באותו גוף על אף קירבה אישית ביניהם, מבלי שהדבר ייחשב כהפרתו של הכלל בדבר ניגוד עניינים. עם זאת, די אם נאמר שקיימת לכאורה הבחנה עניינית בין בחירה בחבר מועצה כנציג הגוף שבו הוא משמש חבר לבין בחירה באדם חיצוני שאינו נכלל בגוף הבוחר. לפיכך, אף אם נקבל את העמדה כי חבר המועצה הארצית רשאי להצביע בעד עצמו או בעד חבר מועצה אחר כשקיימת קירבה אישית ביניהם, אין בכך להוביל למסקנה כי חבר הגוף הבוחר רשאי גם להצביע בעד מועמד שהינו קרוב משפחתו מדרגה ראשונה אשר אינו חבר הגוף הבוחר. תוצאתו של הפגם שנפל בהליך בחירתה של העותרת 11. על חשיבותו של הכלל בדבר ניגוד עניינים, שהינו מן הראשונים במלכות בתורת המינהל הציבורי בישראל (בג"ץ 6499/99 המפד"ל - המפלגה הדתית לאומית נ' הרב בן-עזרא, פ"ד נג(5) 606, 618 (להלן: פרשת המפד"ל)), ועל טעמיו של כלל זה אין צורך להכביר במילים (ראו למשל: פרשת סיעת "הליכוד" הנ"ל, בע' 571; פרשת שמעון הנ"ל, בע' 414; פרשת פחימה הנ"ל, בע' 835; בג"ץ 4360/94 טאטור נ' שר המשטרה, פ"ד נ(2) 560, 565). לפיכך, הפרתו המובהקת של כלל זה במקרה דנן מהווה פגם חמור בהליך בחירתה של העותרת. ואכן, פגם זה בהליכי הבחירה הוא מן הפגמים שחומרתם מחייבת, ככלל, לערוך בחירות חוזרות (ראו למשל: פרשת חאג' יחיא הנ"ל, בע' 462- 463; פרשת המפד"ל הנ"ל, בע' 619, 623-622). לכך יש להוסיף כי על פי הנתונים המונחים לפנינו, לפיהם בסיבוב ההצבעה הראשון היה שוויון בין העותרת לבין המשיב 3, ניתן לקבוע (אף מבלי לבחון כיצד הצביעו חברי המועצה ומה היו שיקוליהם בפועל) כי קיימת אפשרות ממשית שלפגם זה הייתה השפעה על תוצאות ההצבעה. המסקנה המתבקשת מכך שבהליך בחירתה של העותרת נפל פגם מהותי של פעולה בניגוד עניינים ומכך שלפגם זה עשויה הייתה להיות השפעה על תוצאות ההצבעה, הינה כי למועצה הארצית אכן הייתה עילה של ממש להחליט על ביטולן של הבחירות מיום 12.12.02. 12. מול עילת ביטולן של הבחירות יש לשקול אמנם את אינטרס העותרת בקיומן של תוצאות הבחירות מיום 12.12.02, אלא שבמקרה דנן אין באינטרס זה כדי להטות את הכף נגד עריכתן של בחירות חוזרות. העותרת בודאי נפגעה בשל ציפייתה לכהן בועדת המינויים, אך עם זאת לא הצביעה על כך ששינתה את מצבה לרעה בעקבות הבחירות מיום 12.12.02. ואמנם, בחינת השתלשלות העניינים, בין בחירתה של העותרת ביום 12.12.02 לבין החלטת המועצה הארצית מיום 30.11.03 לערוך בחירות חוזרות, מלמדת כי לא היה לעותרת אינטרס הסתמכות מבוסס על יסוד תוצאות הבחירות מיום 12.12.02 וכי לא היה בידה לגבש במקרה דנן ציפייה סבירה כי בחירתה לא תבוטל. מיד לאחר שנבחרה העותרת ביום 12.12.02, העלה המשיב 3 טענות כנגד הבחירה בשל השתתפותו של אבי העותרת בהצבעה. זמן קצר לאחר מכן, ועוד לפני שמינויה של העותרת הושלם על ידי פרסומו ברשומות, הגיש המשיב 3 עתירה נגד בחירתה של העותרת. במסגרת עתירתו של המשיב 3 אף ניתן צו ביניים, אשר מנע את פרסום דבר בחירתה של העותרת ברשומות, וכן ניתן צו-על-תנאי. בשלב זה, בעוד עתירתו של המשיב 3 תלויה ועומדת והצווים האמורים עומדים בתוקפם, התקבלה החלטת המועצה הארצית מיום 30.11.03 לערוך בחירות חוזרות. העיון בפסיקתו של בית משפט זה מלמד כי במקרים בהם נפל פגם חמור של ניגוד עניינים בהליך המינוי לא היסס בית משפט זה לפסול את המינוי אף לאחר שהמינוי נכנס לתוקף והמועמד שנבחר החל למלא את תפקידו, ואפילו כאשר לקתה העתירה נגד המינוי בשיהוי מסוים (ראו: פרשת חאג' יחיא הנ"ל, בע' 463-462; פרשת המפד"ל הנ"ל, בע' 623-622; וכן ראו והשוו: בג"ץ 5848/99 פריצקי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נד(3) 5, 20-19, 43-42; בג"ץ 5743/99 דואק נ' ראש-עיריית קרית ביאליק, פ"ד נד(3) 410, 423). גישה זו, השמה דגש על האינטרס הציבורי שבביטול מינוי שהתקבל תוך פגם חמור של ניגוד עניינים, יפה מקל וחומר במקרה שלפנינו בו טרם נכנס המינוי לתוקף רשמי והעותרת לא החלה למלא את תפקידה. המסקנה היא אפוא, כי החלטת המועצה הארצית לערוך בחירות חוזרות, וכפועל יוצא להצהיר על בטלות בחירת העותרת מיום 12.12.02 כנציגת הלשכה בוועדת המינויים, הינה סבירה ואין מקום להתערב בה. הטענה בדבר שיקולים זרים 13. אשר לטענת בא-כוח העותרת, לפיה שיקולי המועצה בעריכת הבחירות החוזרות לא היו שיקולים ענייניים, אלא שיקולים פוליטיים בלבד, אין לנו אלא להדגיש את הדברים הבאים. אכן, שיקוליו של גוף המורכב מסיעות פוליטיות, כמו הסיעות המיוצגות במועצה, עשויים להיות גם שיקולים סיעתיים-פוליטיים. שיקולים מסוג זה נטועים בליבה של השיטה כשמדובר בגוף נבחר שפועל על בסיס של נציגות סיעתית. עם זאת, לשכת עורכי הדין היא גוף ציבורי-מקצועי המייצג ציבור משפטנים. ככזו, הלשכה היא נאמן הציבור בכלל ונאמן ציבור עורכי הדין בפרט (פרשת בנאי הנ"ל, בע' 592). שיקולים משפטיים-מקצועיים רלוונטיים הם שיקולים שעל הלשכה להביא בגדר שיקוליה. בכל הנוגע למילוי תפקידיה הסטטוטוריים, על שיקולים מקצועיים אלה להיות השיקולים הדומיננטיים. במקרה דנן, לאחר שעיינו בפרוטוקולים של ישיבות המועצה הארצית אשר צורפו לכתבי הטענות של הצדדים, לא שוכנענו כי קיים יסוד לטענת בא-כוח העותרת בדבר שיקולים זרים. מהפרוטוקולים עולה כי בדיוני המועצה הועלו שיקולים רלוונטיים לשאלה שבמרכז העתירה והתקיים דיון מקיף ומפורט בהיבטים השונים של שאלת ניגוד העניינים ביחס לאופן בחירת נציג הלשכה לועדת המינויים לקאדים מד'הב. לא נעלם מעינינו כי שינוי עמדתה של המועצה הארצית ביחס לסוגיה העקרונית של ניגוד עניינים וביחס להליך בחירתה של העותרת התרחש לאחר שהרכבה של המועצה השתנה. אולם אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להביא למסקנה כי ההחלטות התקבלו משיקולים זרים. זאת ועוד, אין לשכוח כי לשינוי העמדה של המועצה לא קדם רק השינוי בהרכב המועצה, כי אם גם צו-על-תנאי שניתן במסגרת עתירתו של המשיב 3, ואשר ניתן לאחר הודעת המועצה מיום 15.4.03 לפיה עומדת היא על דעתה כי לא נפל פגם בהליך המינוי. לכך ניתן להוסיף כי לשינוי עמדתה של המועצה קדמה גם הודעת היועץ המשפטי לממשלה מיום 18.8.03 במסגרת עתירת המשיב 3, שבה קרא היועץ המשפטי לממשלה למועצה הארצית לבחון מחדש את עמדתה העקרונית בסוגיה. נזכיר עוד כי אף במסגרת העתירה הנוכחית, בהחלטתו מיום 14.1.04, המליץ בית משפט זה לקיים דיון עקרוני בשאלת הכללים הנוגעים לניגוד עניינים ומועד תחולתם. מעיון בפרוטוקולים נראה כי עובדות אלה אמנם עמדו בפני המועצה בדיוניה. כן עולה מעיון זה כי בפני המועצה הובאו העמדות השונות והושמעו דעות שונות ביחס להחלתו של הכלל האוסר ניגוד עניינים, וכי במסגרת הדיון אף הציג בא-כוחה של המועצה, עו"ד יאראק, את הבעיות העולות מהעתירה. בהתחשב באופיים ובהיקפם של הדיונים, כפי שהם משתקפים מהפרוטוקולים, אין לומר כי המועצה לא הביאה בגדר שיקוליה שיקולים עניינים וראויים. לכל אלה ניתן להוסיף כי למועצה הארצית אכן הייתה, כפי שהובהר לעיל, עילה של ממש לבטל את הבחירות ולהחליט על בחירות חוזרות. לפיכך, דינה של טענת בא-כוח העותרת בדבר שיקולים זרים להידחות. 14. בשולי הדברים רואים אנו להדגיש כי אין בכל האמור לעיל כדי להצביע על פגם או פסול כלשהו בכישוריה או בכשירותה של העותרת למלא את תפקיד נציגת הלשכה בועדת המינויים לקאדים מד'הב. דיוננו נסב על הליך הבחירה להבדיל מהבחירה עצמה. אשר על כן, מהנימוקים שפורטו לעיל דחינו את העתירה ללא צו להוצאות. ניתן היום, כ"ה בכסלו התשס"ה (8.12.2004). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03112690_N15.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il