מדינת ישראל-משרד הפנים נ. לי בינג

פסק-דין בתיק עע"ם 11268/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 11268/04 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' עדיאל המערערים: 1. מדינת ישראל-משרד הפנים 2. הממונה על ביקורת גבולות נ ג ד המשיב: לי בינג תאריך הישיבה: כ"ה בטבת תשס"ה (6.1.05) בשם המערערים: עו"ד רויטמן יובל בשם המשיב: עו"ד אילן שויד פסק-דין השופט י' עדיאל: 1. המדינה מערערת על פסק דינו של בית משפט לעניינים מנהליים בתל-אביב (השופטת ש' דותן), אשר קיבל את עתירתו של המשיב (העותר לפני בית משפט קמא) והורה למדינה, "לפנים משורת הדין", לאפשר לו לעבוד אצל מעסיק בעל היתר להעסקת עובדים זרים. רקע עובדתי 2. המשיב נכנס לישראל ביום 16.3.01 על פי אשרת עבודה לצורך עבודה בתחום הבניין. הוא שהה בישראל משך שנתיים, מיום 16.3.01 ועד ליום 13.3.03. ביום 13.3.03 יצא המשיב מישראל למשך 10 ימים וביום 23.3.03 שב ונכנס לישראל, לאחר שקיבל רישיון עבודה עד ליום 30.3.03. ביום 18.10.03 נעצר המשיב לאחר שנחשד בביצוע עבירה. בהזדמנות זו נמצא כי הוא שוהה בישראל שלא כדין והוצאו נגדו צווי הרחקה ומשמורת. עתירה שהגיש המשיב לבית המשפט לעניינים מנהליים התקבלה, ובית המשפט הורה על ביטול צו ההרחקה וצו המשמורת וקבע שעל המערערים לאפשר את ניודו של המשיב למעביד אחר (להלן – פסק הדין הקודם). עד למציאת מעסיק חדש הורה בית המשפט למשיב להתייצב פעם ביומיים בתחנת המשטרה הקרובה למקום מגוריו. מאז מתן פסק הדין הקודם שניתן ביום 23.11.03 לא הסדיר המשיב את מעמדו בישראל והמשיך לשהות בארץ שלא כחוק. הוא לא ביקש לנייד אותו למעביד בעל היתר העסקה של עובדים זרים, הוא גם לא הודיע לרשויות כי נתקל בקושי בהסדרת מעמדו בישראל ומסתבר שגם לא התייצב בתחנת משטרה הקרובה למקום מגוריו כפי שהצטווה לעשות בפסק הדין הקודם. ביום 19.10.04 נעצר המשיב שנית על ידי המשטרה בגין שהייה שלא כדין בישראל. הוא הובא בפני הממונה על ביקורת הגבולות וזה הוציא כנגדו צו משמורת עד להרחקתו מישראל בהתאם לצו ההרחקה הקודם שהוצא נגדו עוד בחודש אוקטובר 2003. בעקבות זאת, המשיב חזר ועתר לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וביקש להורות על ביטול צו ההרחקה. פסק הדין של בית משפט לעניינים מנהליים 3. בפני בית המשפט לעניינים מנהליים טען המשיב כי מאז שחרורו בעקבות ההליך הקודם, הוא ניסה להסדיר את מעמדו בישראל בעזרת מעסיקיו וחברות כוח אדם, אך הדבר לא עלה בידו. הוא ביקש מבית המשפט ליתן לו הזמנות נוספת להסדיר את מעמדו וליישם לגביו את נוהל "שמיים סגורים" המאפשר העסקתו על ידי מעביד בעל היתר להעסקת עובדים זרים. העתירה התקבלה. בפסק הדין נקבע: "ממכלול הנסיבות כפי שהוצגו על ידי העותר נראה כי מחדליו אינם נובעים מזלזול בהוראת החוק או מרצון לעסוק במלאכה שונה מזו שלשמה ניתן לו ההיתר. ולמרות שאין זו הפעם הראשונה שהוא ניצב בפני דרישות החוק, התרשמתי כי בשל נסיבות שאינן בשליטתו, לא נקט באמצעים הדרושים להסדרת מעמדו ולכך יש להוסיף את העובדה ששחרורו של העותר על ידי כבוד השופטת פלפל לא הוגבל בזמן. לאור האמור לעיל, לפנים משורת הדין, החלטתי לקבל את העתירה באופן שבו תינתן לעותר אפשרות לעבוד אצל מעסיק בעל היתר. על מנת למנוע תקלות בעתיד, אני קובעת שאם עד לתאריך 1.1.05 לא יסודר הסדר ההעסקה והאשרה, יורחק העותר". טענות הצדדים בערעור 4. המדינה טוענת בערעורה כי בית המשפט קמא שגה משהחליט להורות על שחרורו של המשיב ממשמרות, "לפנים משורת הדין" ולאפשר לו לעבוד אצל מעסיק אחר בעל היתר להעסקתו בישראל. בקובעו כך, טוענת המדינה, סטה בית המשפט קמא מההלכה הפסוקה בכל הנוגע לסמכותו של בית משפט המקיים הליך מסוג של "ביקורת שיפוטית", החליף את שיקול דעתה של הרשות המסוכמת בשיקול דעתו, והתערב בהחלטת הרשות המוסמכת, למרות שההחלטה הייתה החלטה ראויה וסבירה ולא נפל בה כל פגם. טענה נוספת שמעלה המדינה בערעורה, היא כי בית המשפט קמא שגה כאשר נתן את פסק דינו ללא קבלת כתב תשובה מהמדינה וללא שניתנה הסכמת המדינה לדון בעתירה כאילו הוגש כתב תשובה. 5. המשיב טוען כי לאחר ששוחרר על פי פסק הדין הקודם ממשמורת, הוא פנה למעבידים שונים אצלם עבד וניסה להסדיר בעזרתם את מעמדו בישראל. לטענתו, הדבר לא עלה בידו בשל מחדלם של המערערים מלעדכן את מערכת המחשב שלהם, דבר שהביא לכך שכל המעבידים שפנו למשיבים כדי להסדיר את מעמדו של המשיב בישראל נענו בסירוב. בנסיבות אלו, טוען המשיב, למערערים, אשר סיכלו את הסדרת האשרה עבורו, אין להלין אלא על עצמם. לחילופין, טוען המשיב, כי הקבלנים שאצלם עבד היו צריכים להסדיר את אשרתו, ועליהם מוטלת האחריות בגין אי הסדרת האשרה. דיון 6. דינו של הערעור להתקבל. בניגוד להתרשמותו של בית משפט קמא אשר סבר ש"נראה כי מחדליו [של המשיב] אינם נובעים מזלזול בהוראות החוק", התרשמותנו שלנו היא שהתנהגותו של המשיב נגועה בזלזול מתמשך ובוטה בחוק. עובדה היא שבחלוף שנה מאז מתן פסק הדין הקודם, המשיב טרם הסדיר את מעמדו בישראל. הוא גם לא הודיע לרשויות המוסמכות כי נתקל בקושי בהסדרת מעמדו ולא הלין על ה"תקלה" שנפלה לטענתו במחשבי המשיבים, בשלה לא עלה בידו להסדיר את מעמדו בישראל. מסתבר שהמשיב גם לא התייצב במשטרה כפי שנקבע שעליו לעשות בפסק הדין הקודם. 7. אולם, גם אם אניח, כפי שהניח בית המשפט קמא, שהמשיב לא הסדיר את מעמדו בישראל "בשל נסיבות שאינן בשליטתו", אין בכך כדי לחייב את המערערים ליתן לו אשרת שהייה בישראל. למשיב אין זכות קנויה לשהות בישראל ואשרת השהייה והעבודה שלו בישראל הותנתה בכך שיעבוד, על פי אישור, אצל מעביד בעל היתר להעסקת עובדים זרים. משהדבר לא נעשה והמשיב המשיך לשהות בישראל שלא כדין, המערערים היו רשאים להרחיקו מישראל. בנסיבות אלו לא נפל בהחלטתם של המערערים - להרחיק את המשיב מישראל - כל פגם. גם בית המשפט קמא לא מצא בהחלטתם של המערערים להרחיק את המשיב מישראל פגם. עצם ההחלטה לקבל את העתירה "לפנים משורת הדין", מעידה על כך שגם לשיטתו של בית המשפט קמא, מעשי המערערים נפלו בגדרה של שורת הדין. משכך, לא קמה עילה המצדיקה התערבות שיפוטית בשיקול דעתם. 8. התוצאה היא שהערעור מתקבל, פסק דינו של בית המשפט קמא מבוטל והעתירה שהגיש המשיב בפני בית המשפט קמא נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ט בטבת תשס"ה (10.1.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04112680_I07.docהג מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il