מדינת ישראל נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"פ 11265/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 11265/05 ע"פ 11435/05 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ד' חשין המערערת ב-ע"פ 11265/05: מדינת ישראל המערער ב-ע"פ 11435/05: פלוני נ ג ד המשיב ב-ע"פ 11265/05: פלוני המשיבה ב-ע"פ 11435/05: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת ב-ת"פ 1013/04 מיום 27.10.2005 שניתן על ידי כב' השופטת גבריאלה (דה-ליאו) לוי תאריך הישיבה: י"ג באב התשס"ו (07.08.06) בשם המערערת ב-ע"פ 11265/05 והמשיבה ב-ע"פ 11435/05: עו"ד יעל שרף בשם המערער ב-ע"פ 11265/05 והמשיב ב-ע"פ 11435/05: עו"ד מראם יונס בשם שירות המבחן לנוער: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. ערעור של המדינה על קולת העונש וערעור של המשיב (בערעור המדינה) על חומרתו. המשיב, שהיה בן 17 וחצי בעת האירוע, ושני אחרים היו שותפים בביצוע של עבירת שוד בנסיבות מחמירות והתפרצות למקום מגורים. המתלוננת היא אישה כבת 70 שהתגוררה לבדה בדירתה. המשיב, שעבד בעבר בדירה זו בשיפוצים, קשר עם שני שותפיו האחרים לפרוץ לדירתה של המתלוננת. השלושה פרצו לדירה לפנות בוקר, כשהמתלוננת ישנה בחדרה. אחד השותפים דחף אצבעותיו לעינה של המתלוננת ושותף אחר דחף ידו לפיה, שניהם התנפלו עליה והיכו אותה בכל חלקי גופה, קשרו את עיניה וידיה בסרט הדבקה רחב, חסמו את פיה בסרט ההדבקה והפילו אותה לרצפה כשהם מכים אותה ובועטים בה. לבסוף כיסו אותה בכיסוי מיטה ונטלו מן הדירה כסף וחפצי ערך בשווי עשרות אלפי שקלים. המתלוננת הצליחה לנשום רק בזכות שן שנפלה מפיה כתוצאה מהמכות שספגה, היא השמיעה קולות מצוקה. השודדים צעקו לה לשתוק ודקרו אותה בפניה בסכין. כתוצאה מכך דיממה המתלוננת. אחד השותפים ספג דם זה במגבת ותחב את המגבת לפיה של המתלוננת כדי להשתיקה. למתלוננת נגרמו חבלות בראשה ובפניה שהצריכו טיפול רפואי. בתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי המליץ שירות המבחן על עונש מאסר על תנאי ופיקוח של השירות. בתסקירו עמד השירות על הסיבות המשפחתיות שלדעת שירות המבחן הביאו את המשיב להסתבך בעבירות. התסקיר עמד על כך שהמשיב הודה, הביע חרטה ונטל אחריות. המעצר היווה עבור המשיב גורם מרתיע, ויש צורך בהתערבות טיפולית סמכותית כדי לחזק את כוחותיו ולכוונו ללימודים משלימים ורכישת מקצוע. 2. בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת גבריאלה (דה-ליאו) לוי) לא קיבל את המלצת שירות המבחן ועמד על הצורך בענישה מחמירה ומרתיעה שרק בה יש כדי לאזן כראוי בין כל האינטרסים. בית המשפט הביא בחשבון שעל שותף אחר, שהיה בגיר ושוהה בלתי חוקי הוטלו חמש שנות מאסר. על המשיב הוטלו 30 חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה. 3. כאמור, המדינה מערערת על קולת העונש שאינו מבטא את החומרה שבעבירה ואילו המשיב מערער על חומרתו. לטעמו לא ניתן משקל מספיק לעובדת היותו קטין ולהמלצת שירות המבחן. 4. דין ערעורה של המדינה להתקבל. בדין לא קיבל בית המשפט את המלצת שירות המבחן שהוגשה לבית המשפט המחוזי, המלצה המביאה בחשבון רק את המשיב, עברו הקשה ושיקומו אך אין בה שמץ התייחסות לקורבן העבירה ולמה שהמשיב וחבריו עוללו. ענין זה בא על תיקונו בתסקיר שהוגש בערעור. 5. השוד שביצעו השודדים מאופיין באלימות קשה. האלימות שהופעלה היא הרבה מעבר ל"נדרש" לשם השגת "התכלית" של השגת כספה של הקשישה וחפציה. המשיב ושותפיו התעללו בקורבנם. מדובר ברוע ורשע לשמם. המשיב היה זה שהביא את האחרים לביתה של המתלוננת, בית בו עבד בשיפוצים, ובכך מעל באמונה של המתלוננת. בית המשפט הזכיר בגזר דינו את עדותה של המתלוננת, אשר העידה על ליל הסיוטים שעבר עליה, על סיוטיה הנמשכים, על פחדים קשים המוסיפים ללוות אותה, ועל כאביה הפיזיים. נראה לנו כי לקורבן העבירה ולסבלה לא ניתן המשקל הראוי. ציינו לאחרונה, בעניין אחר, תוך אישור עונש מאסר של שנים רבות שהוטל על שודדים: "...חברה שבה תחושת הביטחון האישי של בניה ובנותיה, ובמיוחד החלשים שבהם, כגון קשישים, מעורערת – זקוקה לשיקום ולחיזוק, כדי שתחושה ראויה תשוב על כנה. זו תפיסת החוק והסדר, law and order, שתושבי המדינה מצפים לה ומייחלים כי רשויות הממשל יתנו לה מענה ופתרונות. בית המשפט הוא אחת הכתובות ההכרחיות לציפיה זו. אין בידו ארנק של תקציבים לחיזוק הביטחון האישי, אך יש בידו חרב שבמקרים המתאימים עליו להניפה, היא חרב הענישה. הענישה הספציפית היא כמובן אינדיבידואלית, בכל מקרה לגופו ולנסיבותיו; לא אחת הנאשמים באים עצמם מרקע קשה המצדיק התחשבות; אך המחוקק והפסיקה רואים לנגד עיניהם גם את הקרבנות, קרבנות בפועל וקרבנות פוטנציאליים, את היחיד שאיתרע מזלו להיות קרבן, ואת כלל החברה החוששת כי ירבו קרבנות. מלאכת האיזון בין מכלול השיקולים אינה קלה; התחבטה בכך הועדה לבחינת דרכי ההבניה של שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין (ועדת השופט אליעזר גולדברג; ראו דו"ח הועדה מתשרי תשנ"ח-אוקטובר 1997), ובין נסיבות החובה המחמירות, שיש להביאן בחשבון, כללה ריבוי מבצעי עבירה, התעללות בקרבן, ריבוי קרבנות, ותכנון מוקדם (עמ' 23-22); מרבית הנסיבות האישיות, למעט ליקוי נפשי או שכלי וגיל צעיר, הן נסיבות רשות (עמ' 25). ראו גם Marvin Frankel, Criminal Sentences, 1972. גזירת הדין היא מן הקשות שבמטלות השיפוטיות, כי עניינה דיני נפשות לנאשמים - אך דיני נפשות הם גם לקרבנות וזולתם..." (ע"פ 2163/05 אלייב נ' מ"י (טרם פורסם, ניתן ביום 2.12.2005) ) 6. גם אנו לא נמצה, עם זאת, את הדין ולא נטיל על המשיב את העונש שהוא באמת ראוי לו, וזאת משני טעמים: האחד – שאין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין; השני שעל שותף אחר שהיה בן 21 בעת ביצוע העבירה בעוד הנאשם היה קטין בן 17 וחצי, הוטלו 5 שנות מאסר בלבד. עניינו של אותו שותף אחר אינו עומד לפנינו. דיינו אם נאמר שלכאורה העונש שהוטל עליו אינו חמור די הצורך גם כן (ראו ע"פ 2163/05 הנזכר לעיל). אך כדי לשמור על פרופורציה בין העונשים לא נחמיר עם המשיב באותה מידה שראוי היה להחמיר עימו. 7. אנו מקבלים את ערעור המדינה ומחליטים להעמיד את תקופת המאסר בפועל על 45 חודשים, וכן מחייבים אנו את המשיב לשלם למתלוננת פיצוי של 10,000 ₪. בקביעת גובה הפיצוי הבאנו בחשבון את עמדת הפרקליטות שהציעה להטיל פיצוי לא גבוה בשים לב למצב הכלכלי בבית משפחתו של המשיב. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. ניתן היום, ‏י"ג אב, תשס"ו (7.8.2006). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05112650_C01.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il