נימר בן עבדאללה אבו-עסא נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 1126/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק בג"ץ 1126/02 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט א' גרוניס העותרים: 1. נימר בן עבדאללה אבו-עסא 2. חלימה בת יונס אלעמור (אבו-עסא) נ ג ד המשיב: שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: י"ז בחשוון התשס"ג (23.10.02) בשם העותרים: עו"ד רענן כרמון בשם המשיב: עו"ד שרון רוטשנקר פסק-דין השופט מ' חשין: בקשה שהגיש העותר למשרד הפנים ל"איחוד משפחה" עם אשתו נדחתה. העתירה שלפנינו תוקפת דחייה זו. מדיניות היא הנוהגת במשרד הפנים, ולפיה מסרב המשרד להידרש לבקשות של איחוד משפחה במקום שהמדובר הוא בנישואי ביגמיה. משרד הפנים סובר כי היענות לבקשה לאיחוד משפחה במקום שבן-הזוג הישראלי חייב עצמו בעבירת ביגמיה, יש בה לא אך סיוע בעקיפין - לאחר מעשה - לביצוע העבירה, אלא עידוד ביצועה של העבירה גם-כן. מטעם זה סירב משרד הפנים להיעתר לבקשת העותר, הואיל ולאחר בירור הסתבר לו כי העותרת השניה נשואה, אמנם, לעותר, אלא שנישואיהם של השניים היו נישואי ביגמיה. עורך-דין כרמון, בא-כוח העותרים, טען לפנינו כי מדיניות משרד הפנים, יש בה כדי לפגוע שלא באורח נאות באישה - ואפשר אף בילדים שנולדו בינתיים - וכי מטעם זה יש לצוות על משרד הפנים להיעתר לבקשה. אכן כן הוא הדבר: סירוב לעותר יכול שיפגע באישתו החוקית, ואולם אין בפגיעה זו כשלעצמה כדי לפגום במדיניות משרד הפנים. מדיניות משרד הפנים מושתתת על טעמים טובים וראויים, ולא נמצא לנו כי עניינם של העותרים מהווה חריג ראוי למדיניות הכללית. אם, אמנם - כטענת עורך-דין כרמון – סירוב לעותר יפגע באישה פגיעה קשה, יכול העותר ללכת אחריה למקומה, שהרי אישהּ הוא, ודאגתו לאישתו ולילדיו היא הדאגה הראשונה שחייבת להטריד אותו. לא מצאנו עילה להתערב בהחלטתו של שר הפנים, ואנו מחליטים לדחות את העתירה. היום, י"ז בחשוון תשס"ג (23.10.2002). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 02011260_G06.doc נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il