רס"ן מריו פרגר נ. שר הבטחון

פסק-דין בתיק בג"ץ 11244/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 11244/03 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל העותר: רס"ן מריו פרגר נ ג ד המשיבים: 1. שר הבטחון 2. ראש המטה הכללי, צה"ל 3. ראש אגף כח אדם, צה"ל 4. יו"ר הוועדה לדירוג עובדי מחקר, צה"ל 5. ראש מינהל התשלומים, צה"ל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד אייל נון בשם המשיבים: עו"ד אביגיל בורוביץ פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: רקע 1. עניינה של העתירה בבקשה להחזיר לעותר, דרך קבע, את דירוג השכר האקדמי של עובדי המחקר הצבאיים, דירוג ממנו נהנה בעבר, ולשלם לו הפרשי שכר בהתאם. השאלה המרכזית העולה היא – האם צבר העותר ותק מזערי בן שלוש שנים לפחות בדירוג השכר של עובדי המחקר הצבאיים, שיש בו כדי לקַבֵּע דירוג זה בחישוב שכרו החודשי על פי פקודת הצבא, הן לצורך תשלום שכרו השוטף והן לצורך חישוב משכורתו הקובעת לצורך גמלה. העובדות 2. העותר, מהנדס כימי במקצוע אותו רכש במסגרת העתודה האקדמית, התגייס לצה"ל ביום 30.5.79, ונכון להגשת העתירה שירת בשירות קבע בצה"ל כקצין בדרגת רב סרן. במסגרת תפקידו, ביצע במשך שנים תפקידים שונים במערך הטכנולוגי של צבא היבשה. עם סיום הכשרתו, ביום 8.5.83, הוצב העותר במחלקה הטכנית של מפקדת קצין תחזוקה ראשי, יחידה המוכרת כ"יחידת מחקר", מעמד שתוכנו יובהר בהמשך. ביום 31.12.96 הוגשה בקשה מטעם היחידה בה הוצב העותר, להכיר בזכאותו לדירוג עובדי מחקר, המעניק לו זכאות להטבות בשכרו. ביום 12.2.97 ניתנה בעניינו החלטת הועדה לדירוג עובדי מחקר צבאיים (להלן – הועדה), והוא הוכר כזכאי לדירוג עובדי מחקר (דרגה ג') החל מיום 1.1.97. הועדה הוסיפה וקבעה בהחלטתה כי העותר זכאי אף ל"שתי שנות ראשוניות". 3. ביום 27.3.97 נשלח העותר על ידי רשויות הצבא ללימודים במכללה לפיקוד ומטה, בהם השתתף עד ליום 7.8.97. בסמוך לאחר מכן, ביום 30.10.97, נשלח העותר ללימודי תואר שני במינהל עסקים, על חשבון הצבא. לימודיו אלו הסתיימו ביום 10.4.99. במהלך שתי תקופות הלימודים, המשיכו רשויות הצבא לשלם את שכרו לפי דירוג עובדי המחקר. עם שובו מן הלימודים, הוצב העותר בתפקיד ראש מדור פיתוח חיל הרפואה וחיל התחזוקה באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, תפקיד אותו החל לבצע החל מיום 2.8.99. בעקבות השיבוץ בתפקיד האמור, הפסיק מינהל התשלומים בצבא את תשלום משכורתו של העותר לפי דירוג עובדי המחקר החל מיום 30.6.99. לפיכך, הגישה יחידתו החדשה של העותר בקשה להכיר בתפקידו החדש כתפקיד מחקר, ולהעניק לו דרגת מחקר גבוהה יותר במסגרת דירוג המחקר (דרגה ב'). ביום 26.1.00 החליטה הועדה לדחות את הבקשה לקידום בדרגה, אולם הכירה בזכאותו של העותר ליהנות מדירוג עובדי המחקר על פי דרגתו הקודמת, דרגה ג', החל מיום תחילת תפקידו החדש, ביום 2.8.99. בשל טעות בהזנת התאריך הנכון, שאינו במחלוקת, השכר שקיבל העותר בפועל על פי דירוג זה חושב רק מיום 29.8.99. 4. ביום 22.5.00 עם פירוק היחידה, סיים העותר תפקידו זה, ומונה החל מיום 16.8.00 לתפקיד ראש מדור שימור אנרגיה במרכז בינוי שבאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל, יחידה בה שירת עובר להגשת העתירה. יחידה זו אינה מוכרת כיחידת מחקר. על רקע זה, הודע לעותר כי לא יזכה עוד בתשלום לפי דירוג מחקר. העותר השיג על כך בפני ראש מינהל התשלומים וראש אגף כוח אדם בצה"ל, אשר דחו את פניותיו. ביום 1.10.00 נשללה ממנו תוספת השכר הכרוכה בדירוג המחקר. העותר חזר ופנה בבקשה נוספת לועדה, וביקש להכיר בתפקידו האחרון, כרמ"ד שימור אנרגיה, כתפקיד המזכה בדירוג עובדי מחקר. ביום 24.4.02 דחתה הועדה את בקשתו, בקובעה כי המדור בו משרת העותר אינו כולל "מסה קריטית של עבודת מחקר ופיתוח", ולפיכך, אין להכיר בו כיחידת מחקר. מכאן העתירה שבפנינו, בגדרה מלין העותר על מדיניות המשיבים ביחס לזכאותו לדירוג האמור. הוא פנה גם לנציב קבילות החיילים, ופנייתו נדחתה בהחלטה מנומקת של הנציב ביום 30.3.03. תשתית הדירוגים בצבא 5. הסדרי השכר בצבא, כבשאר השירות הציבורי, מתבססים על מערכת של דירוגים שונים, מהם נגזרת רמת השכר המשתלמת לאנשי הצבא. קצינים ואנשי קבע, המבצעים תפקידים הקשורים בתחומי ההנדסה ומדעי הטבע, מסווגים בדירוג מהנדסים. קבוצה נבחרת מתוכם, העוסקת במחקר ופיתוח, מדורגת בדירוג עובדי מחקר, אשר השתייכות אליה מקנה הטבות כלכליות משמעותיות. מטרת ההטבות היא לשמש תמריץ לקליטת כוח אדם איכותי בתחומי ההנדסה ומדעי הטבע, אשר ישולב במחקר ופיתוח במסגרת הצבא, בתחומים חשובים הנדרשים להגשמת יעדים של המערכת הצבאית. על רקע שיעורן הגבוה של הטבות המחקר האמורות, קבע מבקר המדינה, בדו"ח 54א לשנת 2003, כי מן הראוי להחמיר את מבחני הכשירות לזכייה בהטבות אלה, ולקבוע מכסות למספר הזכאים לדירוג האמור. 6. זכאותו של קצין לדירוג עובדי מחקר נעשית בהתאם להכרעות הועדה לדירוג עובדי מחקר, הקובעת את זכאותו של כל מועמד על פי נתוניו האישיים. לצד נתונים אלו, נבחן אופי המסגרת היחידתית אליה משתייך הקצין, כאשר תנאי להכרה בקצין כזכאי לדירוג מחקר, הוא הכרה ביחידתו כ"יחידת מחקר". בקשה להכרה בזכאות לדירוג מחקר מוגשת על ידי המפקד הממונה על בעל התפקיד הנדון, באמצעות צינורות הפיקוד, ועוברת למפקד ממונה בדרגת תא"ל לפחות, והוא המוסמך להחליט על הגשת הבקשה והעברתה לדיון, או לגניזתה. בקשה שהוגשה מועברת לועדה המורכבת בידי ראש אכ"א, וכוללת אנשי מקצוע בתחום המדעים, ונציגים המומלצים על ידי מפקדי החילות הנוגעים לדירוג מחקר. הועדה מחליטה בשאלת התאמתו של הנדון בפניה לקריטריונים המזכים בדירוג, ובמקרה של התאמה, מזכה את ממלא התפקיד בדירוג מחקר. החלטות הועדה ניתנות לערעור בפני ראש אגף כוח אדם בצה"ל. על פי הנתונים שהציג בפנינו העותר, משמעות הענקת הדירוג על פי תנאיו ובנתוניו שלו, היא העלאה בשיעור של למעלה מ-25% במשכורתו הקובעת. המסגרת הנורמטיבית 7. מערכת היחסים בין הצבא לבין המשרתים בו, לרבות אנשי הקבע המשרתים בתפקידים מקצועיים, אינה מתאפיינת ביחסי עובד ומעביד (ע"א 153/54 וידר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד י 1246 (1956); בג"ץ 279/72 עובד נ' שר הבטחון פ"ד כז(1) 169 (1972); בג"ץ 6840/01 פלצמן נ' רמטכ"ל צה"ל, פ"ד ס(3) 121 (2005); רות בן-ישראל דיני עבודה כרך ב' 407 (מהדורה ב', 2002); והשוו: דפנה ברק-ארז "'חוזה העבודה' של משרת הקבע בצה"ל" הפרקליט מ(א) 114 (1992)). מעמדם של המשרתים בצבא מוסדר בפקודות הצבא. בהתאם להוראות סעיף 2א לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, הארגון והמינהל של הצבא מוסדר במסגרת פקודות המטה הכללי. סוגיית הזכאות לדירוג שכר אקדמי של עובדי מחקר, והמנגנון לקביעת הזכאות, מוסדרים בפקודת מטכ"ל מספר 36.0108 דירוג שכר אקדמי – עובדי מחקר. על העתירה שבפנינו חלה הפקודה כנוסחה מיום 16.9.1992 (להלן – הפקודה). 8. על פי הפקודה, קצין בשירות קבע, בדרגת סרן לפחות, המועסק ביחידת מחקר, ועוסק בביצועו או בניהולו של מחקר או פיתוח במדעי הטבע והטכנולוגיה, זכאי לדירוג שכר אקדמי של עובדי מחקר, בכפוף להחלטת הועדה לדירוג עובדי מחקר (סעיפים 1-2 לפקודה). הדרישות להכרה בקצין כעובד מחקר, ולהכרה ביחידתו כיחידת מחקר, קבועות בסעיפים 3 עד 7 לפקודה. נוהל הטיפול בבקשות להכרה כעובד מחקר, לחידוש ההכרה או לקידום בדירוג המחקר, לרבות הגדרת הרכב הועדה ונוהליה, קבוע בסעיפים 34 עד 57. סעיפים 11 עד 33 דנים בקביעת מסגרת השכר והדרגות בדירוג המחקר, לרבות תוספות ותק ותפקיד, וזכויות פרישה. סעיפים 59 עד 63 עוסקים במנגנוני הפיקוח והמעקב, שתכליתם לוודא כי התוספת על פי דירוג זה תינתן לזכאים לה בלבד. בתוך כך, קבועה בהוראות אלה חובתו של מפקד ממליץ לוודא את נכונות פרטי הבקשה (סעיף 59); סמכות הועדה לאמת את הנתונים (סעיף 60); והחובה להודיע לוועדה על כל שינוי בתפקידו או בתעסוקתו של הקצין, והפסקת התשלום על פי דירוג המחקר, כאשר הדבר מתחייב על פי הפקודה (סעיפים 61 ו-62). 9. המועדים לתחילת הזכאות ולהפסקת הזכאות לדירוג עובד מחקר, מוסדרים בסעיפים 8 עד 10 לפקודה, הקובעים כך: 8. ממלא תפקיד זכאי לדירוג עובדי מחקר ממועד קבלת ההחלטה על כך על ידי הועדה. 9. הועדה לדירוג עובדי מחקר תוכל לזכות ממלא תפקיד בדירוג מחקר, או לאשר הטבה אחרת, כמפורט בפקודה זו, ממועד הדיון בוועדה ועד תשעה חודשים בדיעבד – אם תמצא הצדקה לכך. 10. זכותו של ממלא תפקיד לדירוג עובדי מחקר תפוג, אם התקיים אחד התנאים האלה: א. פסק מלעסוק במחקר, שבגלל העיסוק בו אושרה דרגתו. ב. עבר לביצוע תפקידי מחקר אחרים, שלא הוכרו לגביו כמזכים לדירוג עובדי מחקר. ג. הוצב מיחידתו ליחידה אחרת. ד. חל שינוי במינוי שנשא בעת הגדרתו כעובד מחקר. הכלל לפיו הדירוג תלוי בתקופת העיסוק במחקר, מסוייג בסעיפים 29 ו-30 לפקודה שזו לשונם: 29. מי שקיבל את שכרו לפי דירוג עובדי מחקר במשך תקופה מצטברת של שלוש שנים, וזכותו פגה בגלל אחת הסיבות המנויות בסעיף 10 לעיל– יקובע שכרו בדירוג מחקר. 30. לצורך מניין שלוש השנים, תימנה כל תקופה, שאחת מהן שמונה עשר חודשים רצופים, לפחות, ושבמהלכה קיבל שכר לפי דירוג עובדי מחקר. כללים אלה המעוגנים בפקודה, בהשתלבם עם כללי המשפט הציבורי והמינהלי, הם המגלמים את הנורמות המחייבות את הצבא בענייננו. ההנחה היא כי צה"ל, כרשות ציבורית, כבול למסגרת תשלומי השכר המוסדרים על פי החוק ופקודת המטכ"ל, ואינו רשאי לסטות ממסגרת זו, אלא כאשר הוקנתה לו סמכות שבשיקול דעת לעשות כן. "זכויותיו הכספיות של חייל צה"ל ושאיריו מוגדרות בעיקרן על פי חוק. אין המדינה רשאית לחרוג ממסגרות התשלומים על פי החוק, ועליה ליישם את קביעות החוק כלשונן וכרוחן" (בג"ץ 585/01 קלכמן נ' ראש המטה הכללי פ"ד נח(1) 694, 704 (2003) (להלן: פרשת קלכמן)). השאלה שבמחלוקת 10. בעניינו של העותר התגבשו, לכאורה, הנסיבות הנקובות בסעיף 10 לפקודה, לפיהן פגה זכותו לדירוג מחקר, כאשר שובץ החל מ-16.8.00 כרמ"ד אנרגיה, יחידה שלא הוכרה כיחידת מחקר. העתירה שבפנינו מתמקדת, אפוא, בשאלה העיקרית בדבר תחולתו של סעיף 29 לפקודה על העותר, אשר מכוחו עשוי ממלא תפקיד לזכות בקיבוע דירוגו כעובד מחקר, בהתמלא תנאים מסוימים, אף אם נתקיימו בו תנאי סעיף 10 לפקודה בדבר פקיעת הזכות לדירוג עקב שינוי שחל בביצוע התפקיד. השאלה העומדת להכרעה בהליך זה היא, אפוא, האם העותר צבר ותק של שלוש שנים לפחות בדירוג עובדי המחקר, על פי הנוסחה הקבועה בסעיף 30 לפקודה, שאם כן, זכותו לדירוג מחקר נתקבעה, ואין עוד רלבנטיות להסבתו לתפקיד שאינו מסווג כתפקיד מחקר. שאלה זו כרוכה, בעיקרה, בפרשנות הוראות הפקודה, ובעיקר בפרשנות הגדרת התקופה הנצברת לצורך צבירת ותק כזה. כן עולה, בשולי העתירה, שאלת זכאותו של העותר לדירוג מחקר על בסיס עבודתו המחקרית הנוכחית, וכן זכותו לתשלומי הפרשים שונים בגין תקופות בהן נשללה זכאותו. טענות העותר 11. טענתו המרכזית של העותר הינה, כי על פי הוראות סעיפים 29 ו-30 לפקודה, יש לראותו כמי ששכרו נתקבע בדירוג עובדי המחקר, שכן על פי החישוב המוצג על ידו, הוא זכה לשכר על פי דירוג זה במשך תקופה מצטברת העולה על שלוש שנים, כאשר אחת התקופות עולה על שמונה עשר חודשים רצופים. לפי החישוב המוצג על ידו, הנשען על פרשנותו להחלטות ועדת הדירוג ולדין החל, סך התקופות שצבר בדירוג זה עולות כדי חמש שנים, ארבעה חודשים ועשרים ואחד ימים. חישוב זה מבוסס על מספר אדנים: ראשית, לטענתו, יש למנות בתקופת הזכאות לדירוג אף את התקופה שבין 1.1.95 ליום 30.6.99, בהתאם לקביעת הועדה בדבר הענקת שנתיים של "ראשוניות". לטענתו, החלטת מינהל התשלומים להתעלם מתקופת השנתיים שקדמו להכרה במעמדו, אותה הוא מפרש כמזכה אותו בדירוג (אף אם לא שולם שכרו באותה עת בהתאם לדירוג זה) הינה בבחינת חריגה מסמכות, שכן הגוף המוסמך להחליט על זכאותו לדירוג מחקר הוא ועדת דירוג מחקר בלבד. בנוסף, מלין הוא על כך שהועדה נמנעה מלהכיר בדירוגו לצרכי תשלום שכר, רטרואקטיבית לתאריך של תשעה חודשים קודם להחלטה, כפי שהיא מוסמכת לעשות מכח החוק, וזו החלטה הנגועה, לטעמו, בחוסר סבירות. כן הוא טוען, כי הגבלת סמכותה של הועדה לקבוע מועד תשלום לפי דירוג מחקר לתאריך הקודם להחלטתה בתשעה חודשים בלבד ראויה לביטול. שנית, טוען העותר כי יש לכלול בתקופת הוותק לקיבוע הדירוג אף את תקופות לימודיו, בהן בפועל שולם שכרו לפי דירוג המחקר. לטעמו, אף ההחלטה לנכות את תקופת לימודיו מחישוב הזמן לצורך קיבוע הזכויות בדירוג המחקר אינה חוקית, והיא בלתי סבירה ופוגעת באינטרס ההסתמכות שלו, בציפיותיו הסבירות, ובזכויותיו הקנייניות שנצמחו לו במשך השנים. תקופת הלימודים נחלקת לשניים: אשר לתקופת הלימודים במכללה הצבאית לפיקוד ומטה (להלן – פו"מ), טוען העותר, כי לפי הנוהל והפקודות באותה עת, נשא כל חניך בפו"מ באחריותו הצבאית המבצעית, ולכן יש לראותו אותה עת כמי שהמשיך בתפקידו המחקרי, אותו ביצע בפועל, לטענתו, גם במהלך תקופה זו. העותר מוסיף וטוען, כי גם מבחינת תכלית הפקודה, אין לשלול את התמריץ הכספי שנועד לתגמל את אנשי המחקר בצבא, במקום בו נשלחים חוקרים אלו להשתלמות מקצועית ביוזמת הצבא. מטעם זה, לטענתו, יש לפרש את הפקודה, בניגוד לנוסחה הלשוני הלכאורי, כמורה על המשך תשלום שכר בהתאם לדירוג גם כאשר המחקר נפסק, כל עוד עילת ההפסקה היא יציאה ללימודים במצוות הצבא. אשר ללימודיו האקדמיים, טוען העותר כי לא ידע, עם צאתו ללימודים, כי הצבא עתיד לשלול ממנו את דירוג המחקר בתקופת לימודיו, והוא הסתמך על מצב הדברים שהכיר, שאף התממש בפועל, לפיו קצינים שנשלחו ללימודים המשיכו לקבל שכר לפי דירוג המחקר בו זכו טרם צאתם ללימודים. התנהגות הצבא, אשר בגינה נשלל ממנו דירוג המחקר אך ורק עם הצבתו מחדש בתפקיד ביום 30.6.99, מלמדת אף היא כי גם כאשר עובדת לימודיו עמדה לנגד עיני רשויות הצבא, לא נמצא לנכון לשלול את דירוגו בתקופת הלימודים, אלא הדבר נעשה אך ורק נוכח הצבתו החדשה עם שובו לשירות. בכל אלו מבקש העותר לראות מצג מטעה מטעם רשויות הצבא, אשר הוליד הסתמכות בתום לב מצידו על זכאותו לתשלום על פי הדירוג האמור, ולשינוי מצבו לרעה עקב הסכמתו לצאת ללימודים, אליהם נשלח על ידי הצבא, במטרה להעלות את רמתו המקצועית לטובת המערכת. מטעם זה, יש לראות את החלטת המשיבים לנכות את תקופת הלימודים מחישוב סך הימים הנצברים לצורך קיבוע הוותק בדירוג המחקר על פי סעיף 29 כמפרה את חובת ההגינות של הרשות, וכחורגת ממתחם הסבירות, הנגזר מתכליתה של הפקודה המסמיכה. לגישתו, יש בכך אף משום הפרה של עקרון השוויון, שכן במקרה אחר החליטו רשויות הצבא שלא לשלול תוספת מסוג אחר (תוספת רמת פעילות) מקצינים היוצאים ללימודים. העותר אף תוקף את סבירות החלטת המשיבים, לפיה תקופת "הראשוניות" אינה באה בחשבון הוותק, על שום שלא התקבל בה שכר, על פי דירוג מחקר, ואילו תקופה שבה התקבל שכר על פי דירוג זה, גם היא, אינה באה במנין עקב העדר עיסוק במחקר, והוא רואה בעמדה זו משום חוסר עקביות שנועדה אך להרע עמו. לחלופין, טוען העותר כי היה מקום לזכות אותו בדירוג עובדי מחקר גם בשל תפקידו בעת הגשת העתירה. לדבריו, מועמדותו נפסלה בשל העובדה שיחידתו הנוכחית אינה עוסקת במחקר ופיתוח הקשורים לאמצעי לחימה או אמצעי סיוע ללחימה, ולכן, לא הוכרה כ"יחידת מחקר". לטענתו, מגבלה זו, הקשורה במבחנים להגדרת יחידה כיחידת מחקר, נקבעה במפורש בפקודת מטכ"ל שנכנסה לתוקף לאחר הדיון בעניינו, בנוסח מתוקן של פקודת מטכ"ל 36.0108 מיום 21.9.03. מגבלה זו אינה מעוגנת בנוסח הפקודה החל על עניינו, ולפיכך הועדה לא היתה רשאית להישען עליה במקרה זה. לטענתו, בכך הוחלה עליו מדיניות מחמירה, אשר היתה רק בשלבי גיבוש במועד הרלבנטי לעניינו, ונכנסה לתוקף רק לאחר הדיון בעניינו. בכך הוחלה עליו נורמה רטרואקטיבית, הפוגעת בזכויותיו. סירוב הועדה להכיר בו כזכאי לדירוג מחקר נגוע באי-חוקיות ובשיקולים זרים, והוא נוגד את עקרון חוקיות המינהל. כן הוא טוען, כי קצינים נוספים שאינם עוסקים במחקר הקשור באמצעי לחימה, הוכרו בעבר כזכאים לדירוג מחקר, ולפיכך סירוב הועדה להיעתר לבקשתו נגוע אף בהפליה ופגיעה בשוויון. בשל כל אלה, מבקש העותר לפסול את כל החלטות המשיבים הנוגעות בעניינו, הן בשל הליקויים וחוסר הסבירות הטמונים בכל אחת מהן בנפרד, והן בשל הפגיעה הבלתי-מידתית בזכויותיו הקנייניות ובציפיותיו, כעולה ממשקלן המצטבר. העותר מבקש להורות על קיבוע שכרו בדירוג עובדי המחקר, ועל תשלום הפרשי שכר בגין התקופות בהן נשללה ממנו תוספת זו, לרבות התקופה בה הוא מבצע את תפקידו הנוכחי בעת הגשת העתירה, ולרבות תשלום רטרואקטיבי בגין תשעת החודשים שקדמו להגשת הבקשה על ידו. טענות המשיבים 12. המשיבים טוענים, כי לפי החישוב המוצג על ידם, עולה תקופת זכאותו הנצברת של העותר לדירוג מחקר כדי תקופה של כשנה וחצי בלבד, ללא רציפות, ולפיכך, בדין נמנעו רשויות הצבא מלקַבֵּע את שכרו בדירוג המחקר, בהתאם להוראות סעיפים 29 ו-30 לפקודה. 13. אשר לתקופה הקודמת לשנת 97, טוענים המשיבים כי טענות העותר ביחס לזכאותו לתשלום שכר בגין תקופה זו לוקות בשיהוי. כן דוחים הם את הפרשנות המוצעת על ידי העותר למושג ה"ראשוניות", אשר נקבע לגביו בהחלטת הועדה. לטעמם, אין לראות בתקופה זו תקופה הנצברת לוותק לצורך קיבוע. המשיבים מסבירים, בטענה המגובה בתצהיר יו"ר הועדה לדירוג עובדי מחקר, כי המונח "ראשוניות" משמש את הועדה להורות על "קיצור פז"מ", קרי: קיצור התקופה הנדרשת על מנת לזכות בקידום לדרגה הבאה במסגרת דירוג המחקר. לטענתם,יש לפרש מונח זה, אשר אינו נזכר בפקודה, אלא משמש את עבודת הועדה בלבד, על פי המובן שהועדה מייחסת לו. כן עומדים המשיבים על כך שההכרה ב"ראשוניות" אין משמעה הצהרה על עיסוק במחקר במשך אותן שנתיים, אלא מתן ביטוי לרמתו המחקרית של הקצין הנדון בפניה, וזאת בלבד. המשיבים מדגישים גם את מקומה של יחידת האם בהליכי הפנייה לקבלת דירוג מחקר, וטוענים כי על פי מבנה הנוהל הקבוע בפקודה, אין מקום להעניק לקצין הטבה זו כל עוד היא לא נדרשה על ידי יחידתו, אשר היא, ורק היא, מוסמכת לפנות לוועדה מדעיקרא. לפיכך, מתנגדים המשיבים אף לטענת העותר המתייחסת לתשעת החודשים הקודמים למועד הגשת הבקשה מטעמו, לאור סמכותה של הועדה להכיר בזכאות ממלא התפקיד עד תשעה חודשים בדיעבד. המשיבים מדגישים, כי אין לראות בתקופת הראשוניות עדות על זכאות קודמת לדירוג; וכי אין הועדה נוהגת לאשר בקשות לתקופה הקודמת למועד הגשת הבקשה על ידי יחידת האם. לטעמם, סמכותה של הועדה להקנות את הזכאות בדיעבד, מתייחסת אך למקרים בהם מחליטה הועדה לתת ביטוי לפער הזמן בין מועד הגשת הבקשה לבין מועד הדיון בוועדה, ותו לא. מסיבה זו, הועדה, אשר דנה ביום 12.2.97, אישרה את זכאות העותר החל מיום 1.1.97, שכן הבקשה הנוגעת אליו, שאושרה בידי מפקדיו, הוגשה אך יום קודם לכן, ביום 31.12.96. לטענתם, הועדה אינה מוסמכת להעניק הטבה זו לתקופה הקודמת להגשת הבקשה, ומכל מקום, אין לראות בסמכותה להעניק את ההטבה באופן רטרואקטיבי, בה נקטה במקרה זה, בבחינת סמכות חובה אלא ענין שבשיקול דעת. 14. אשר לתקופת לימודיו של העותר, בה שולם שכרו לפי דירוג המחקר, עומדים המשיבים על דעתם כי דינה של תקופה זו שלא להיספר ולא להיצבר בגדר שלוש שנות הוותק לצורך קיבוע. זאת, משום שלטענתם, בתקופה זו, העותר קיבל בטעות שכר על פי דירוג מחקר, ואין מקום לאפשר לו להיבנות מטעותו של הצבא גם לצורך רכישת ותק לקיבוע דירוג מחקר. המשיבים טוענים, כי לפי פרשנותה הראויה של הפקודה, הזכות לקיבוע הוותק ניתנת למי ששימש בפועל בתפקיד מחקר מוכר, ושכרו על פי דירוג מחקר שולם במשך שלוש שנים כדין, ואילו תשלום בטעות אינו מקים זכות. אשר לתקופת הלימודים בפו"מ, מדגישים המשיבים כי העותר לא נתפס על ידי הצבא כמי שהמשיך למלא תפקיד מחקר באותה תקופה, ואמנם נתמנה לו ממלא מקום אותה עת. ואכן, העותר עצמו נמנע מלפרט בעתירתו את טיבה של הפעילות בה היה מעורב בתקופת לימודיו בפו"מ. כך הוא, מכוח קל וחומר, גם ביחס לתקופת הלימודים האקדמיים של העותר, מה גם שלימודיו לא התייחסו לתחום הטכנולוגיה כלל, אלא לתחום מינהל עסקים. המשיבים מתנגדים אף לטענת ההסתמכות ומצג השווא שהעלה העותר, ומביאים נתונים מהם עולה כי רובם המכריע של הקצינים שיצאו ללימודים על חשבון הצבא לאחר שזכו לדירוג מחקר, הורדו לדירוג מהנדסים במשך תקופת לימודיהם. 15. אשר לתקופת שירותו של העותר ביחידה לשימור אנרגיה בעת הגשת העתירה, המשיבים עומדים על כך שהועדה היא הגוף המקצועי והמוסמך להכריע אודות סיווג יחידות צבאיות כיחידות מחקר. הכרה זו היא תנאי מוקדם להכרה בממלאי תפקידים באותה יחידה כזכאים לדירוג מחקר. לטענתם, החלטת הועדה להימנע מהכרה במדור שימור אנרגיה במרכז הבינוי בצה"ל כיחידת מחקר בהעדר "מסה קריטית של עבודת מו"פ", הינה סבירה וראויה, ונשענת על הנוהג הקיים להכריע בענין סיווג זה בהתאם לשאלת הזיקה בין המחקר והפיתוח לתחום אמצעי הלחימה, או הסיוע להם ("אמל"ח ואמסל"ח"). לטענתם, המגובה בתצהיר יו"ר הועדה, כך נהגה הועדה מאז ומעולם, ותיקון הפקודה באופן המבהיר זאת במפורש הוא בבחינת "דין מצהיר" ולא "דין יוצר". כן לוקחת הועדה בחשבון שיקולים הקשורים בגודלה של היחידה, היקף המחקר הנערך בתחומה, וחשיבותו היחסית של מחקר זה ליעדיה של המערכת הצבאית. המשיבים מטעימים, כי שאלה זו היא בעלת אופי מקצועי מובהק, אשר היקף ההתערבות השיפוטי הראוי לה מצומצם עד מאד. הם אף דוחים את טענת האפליה שהעלה העותר בהקשר זה, תוך התייחסות פרטנית למקרים אליהם ביקש העותר להשוות את מעמדו, ומצביעים על הבדל ממשי ברמת הזיקה של המחקר המתנהל ביחידותיהם לתחום האמל"ח והאמסל"ח, לבין רמה זו ביחידה בה שירת העותר בעת הדיון בעתירה. 16. המשיבים אף דוחים את טענת העותר לזכות מכוח הסתמכות או מצג מטעמם, וטוענים כי הסתמכות או מצג כאלה לא נתבססו על ידי העותר ברמה העובדתית; מכל מקום, אין בטענות אלה כדי לזכותו בסעדים הנתבעים על ידו ברמה המשפטית. 17. לאור כל אלה, טוענים המשיבים כי לא ניתן, בגדרי הדין, להכיר בזכאותו של העותר לשלוש שנות ותק בדירוג המחקרי, כנדרש בפקודה, וממילא, החלטתם להימנע מלקבע את דירוגו של העותר בדירוג המחקרי, הינה סבירה, ראויה ומידתית. הילכת המשפט המינהלי, לפיה יימנע בית המשפט מלהמיר את החלטת הרשות המוסמכת בהחלטתו הוא, תקפה שבעתיים ביחס לרשויות הצבא, ובמיוחד כאשר היא נוגעת להיבטים המקצועיים הנוגעים לפעילות הצבא. המשיבים אף טוענים להשלכות רוחב משמעותיות על המערכת כולה אם ייפרץ הסכר בדרך יישום הכללים הקיימים הנוגעים לקיבוע הוותק לצורך דירוג המחקר. הכרעה 18. השאלות המחייבות הכרעה בענייננו הן שלוש: ראשית, האם היחידה בה שירת העותר בעת הגשת העתירה עונה על התנאים הנדרשים לצורך סיווגה כ"יחידת מחקר", והאם עבודתו של העותר באותה יחידה עונה לדרישות הפקודה המזכות אותו בדירוג מחקר. שנית, ולחלופין – האם דירוג המחקר לו זכה העותר בעבר נתקבע על פי תנאי הפקודה, הקובעת כי קיבוע כזה יתקיים אם הוענק הדירוג לתקופה מצטברת של שלוש שנים, ולצורך כך תימנה כל תקופה, שלכל הפחות אחת מהן היא של 18 חודשים רצופים לפחות, שבמהלכן קיבל שכר לפי דירוג מחקר. שלישית, האם מגיעים לעותר הפרשי שכר שלא שולמו לו בהתאם להחלטות הרשות המוסמכת. שאלת זכאות לדירוג מחקר בתפקיד רמ"ד שימור אנרגיה במרכז בינוי בצה"ל 19. עובר להגשת העתירה, החל העותר למלא תפקיד ראש מדור שימור אנרגיה במרכז הבינוי בצה"ל. על רקע זה, נעשתה פנייה לוועדה בבקשה להכיר בתפקיד זה כמזכה בדירוג עובדי מחקר. הועדה דחתה בקשה זו בנימוק כי ביחידה זו אין "מסה קריטית" של עבודת מחקר ופיתוח, הנדרשת לצורך הכרה ביחידה כמזכה לדירוג עובדי מחקר. 20. אין עילה להתערב בהחלטה זו של הועדה. הועדה בתורת רשות מוסמכת, מקבלת את החלטתה המקצועית על פי נתונים שונים הרלבנטיים לסיווג מקצועי של יחידות שונות כיחידות מחקר ופיתוח. הועדה לא הכירה במדור שימור אנרגיה כיחידת מחקר. כפי שהוסבר על ידי המשיבים, השיקול העיקרי להכרה ביחידה כיחידת מחקר הוא קיומה של זיקה הדוקה בין המחקר והפיתוח המתנהל בה, לבין תחום אמצעי הלחימה ואמצעי הסיוע ללחימה. קריטריון זה שימש קו מנחה לאורך כל השנים, ובשלב מסוים גם עוגן סטטוטורית בפקודה – עיגון אשר שיקף מצב קיים, ולא הביא מהפכה במדיניות הסיווג של הועדה. על פי המדיניות הקיימת בצבא, מחקר ופיתוח שאינו קשור לאמצעי לחימה ואמצעי סיוע ללחימה אינו עונה לתנאי דירוג המחקר. נתון נוסף המובא בחשבון הוא היקף המחקר והפיתוח בתחום האמל"ח ואמסל"ח המתבצע ביחידה. ככל שהיקף המחקר האמור הוא גדול, כך הסיכוי לסיווג היחידה כיחידת מחקר גדל, ולהיפך. כן נשקל טיב המחקר הספציפי ועד כמה חשוב לצבא לעודדו, וזאת על רקע התקציבים המוגבלים, המחייבים כי הטבות תוענקנה על פי סדרי עדיפויות חשובים לצבא (ע"ע 1350/02 קוסלמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.12.2003)). 21. הועדה בחנה את יחידתו של העותר, ומצאה משיקולים מקצועיים כי אין לסווגה כיחידת מחקר, על פי הקריטריונים המקובלים לענין זה. נקבע, כי אין "מסה קריטית" של מחקר ופיתוח בתחומי אמל"ח ואמסל"ח. מדובר במדור בודד בו משרתים מספר מועט של קצינים, כאשר גודל היחידה ואיכות המחקר נשקלו אף הם. הועדה מצאה, כי היקף פעילותה של היחידה בתחום האמל"ח והאמסל"ח הוא קטן ביחס לפעילותה הכוללת של היחידה. 22. אין מקום להתערבותנו בהחלטה זו של הועדה. המדובר בהחלטה מקצועית מובהקת, המתקבלת על יסוד נתונים שונים המובאים בפני הרשות המוסמכת, ולא נמצא כל פגם מינהלי בשיקוליה של הועדה, ובדרך קבלת החלטתה בענין זה, המצדיקים התערבות שיפוטית. על אחת כמה וכמה, לאור ריסון ההתערבות השיפוטית המתחייב ביחס להחלטות של רשויות הצבא (בג"צ 734/83 שיין נ' שר הבטחון, פ"ד לח(3) 393, 398-399 (1984); בג"צ 676/82 ההסתדרות הכללית נ' רמטכ"ל, פ"ד לז(4) 105, 112 (1983); בג"צ 561/75 אשכנזי נ' שר הבטחון, פ"ד ל(3) 309, 319 (1976)). הגדרת תפקיד מסוים כבעל אופי מחקרי היא פעולה הכרוכה, מעצם טיבה, בפרשנות והפעלת שיקול דעת מינהלי בענין בעל היבטים מקצועיים מובהקים. הועדה מורכבת מאנשי מקצוע בתחומי המדע, ואנשים בעלי זיקה לתחומי ההתמחות הטכנולוגית שבתחום עבודתה; היא הגוף המוסמך והכשיר להגדיר יחידה פלונית כיחידת מחקר על פי מדיניות הצבא. במסגרת שיקול דעתה, מוסמכת הועדה אף לקחת בחשבון את היקף המשאבים העומדים לרשות הצבא, ולהחליט להרחיב או להצר סיווג יחידות כיחידות מחקר, בהתאם למדיניות ולהיקף המשאבים הכספיים המוקצים לענין זה. אין טעם לפגם במדיניות המבקשת לצמצם את ההכרה בזכאות לסיווג המחקרי ליחידות העוסקות במחקר בעל אופי צבאי דומיננטי, להבדיל ממחקרים שיעדיהם העיקריים הם אזרחיים, ומכל מקום, אין מדובר בשיקול זר המצדיק התערבות. אך טבעי הוא כי מחקרים המצויים בליבת העיסוק הצבאי הם בעלי חשיבות יתירה לצבא, ובתחומים אלה ישנה חשיבות מיוחדת למתן תמריץ לאנשי מחקר, המכוון לעודדם להמשיך ולתרום ממרצם וכישרונותיהם לטובת העשייה הצבאית. נקיטה במדיניות זו הינה בגדר סמכותה של הועדה, ומציבה את החלטותיה המיישמות מדיניות זו במתחם הסבירות. אף שיקוליה האחרים, הנוגעים בגודל היחסי של הפעילות המחקרית ביחידה אל מול כלל נושאי הפעילות המתבצעים בה ובהיקף – בערכים מוחלטים – של המחקר והעוסקים במחקר במסגרת היחידה, הינם שיקולים סבירים וראויים, היונקים מעצם טיבה של הדרישה להעריך את כישורי ממלא התפקיד לצורך זכאות לדירוג מחקרי לא רק על פי פעולותיו ותפקידו שלו, אלא גם בשים לב לאופייה הכללי של יחידתו. סיכומו של דבר, לא נפל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בהחלטת המשיבים להימנע מהכרה בתפקידו הנוכחי של העותר כמזכה אותו בדירוג מחקרי. ממילא, תקופת עבודתו בתפקיד רמ"ד שימור אנרגיה אינה מזכה אותו בדירוג מחקר. הטענה הראשונה נדחית, אפוא. צבירת ותק לצורך קיבוע דרגת המחקר 23. שאלה נוספת היא, האם נתקיימו בעותר התנאים לקיבוע דרגת המחקר שזכה לה בעבר, גם בהנחה שתפקידו בעת הגשת העתירה לא זיכה אותו בדירוג מחקר. לצורך מענה לשאלה זו, נסקור את התקופות השונות שהעותר טוען כי הן נצברות לתקופת הוותק הנטענת, לצורך קיבוע דירוג המחקר שהוענק לו בזמנו. תקופת ה"ראשוניות" 24. תקופה זו עניינה בשנתיים שקדמו לתחילת הענקת הדירוג המחקרי לעותר. כזכור, קביעת הועדה זיכתה את העותר בדירוג מיום 1.1.97, וכן היא הוסיפה "שנתיים ראשוניות". העותר טוען שתי טענות ביחס לתקופה זו. הראשונה הינה טענה כללית ביחס לתקופת ה"ראשוניות" האמורה, אשר, לדבריו, ראויה, כשלעצמה, להיצבר לצורך הוותק הנדרש לשם קיבוע דירוגו. טענתו השנייה, מתייחסת אך ורק לחלקה של התקופה, ובפרט: לתשעת החודשים שקדמו למועד ההכרה, קרי: לתקופה שבין 1.4.96 עד ל-1.1.97. לגבי תקופה זו, טוען העותר כי היה ראוי שהועדה תכיר בזכאותו לתשלום שכר בדירוג המחקר גם בתשעת חודשים אלו, מכוח הסמכות הנתונה לה במסגרת הפקודה. נדון בשתי הטענות, אחת לאחת. התקופה שמיום 1.1.95 25. גדר המחלוקת לגבי תקופה זו טמון בפרשנות מוסד ה"ראשוניות" המוזכר בהחלטת הועדה (נספח עת/3 לעתירה המתוקנת). לטעמו של העותר, יש לראות תקופה זו כהצהרת הועדה על שנתיים של עיסוק במחקר, הראויות כשלעצמן להימנות לצורך צבירת הוותק לדירוג המחקר. המשיבים, מצידם, טוענים כי קביעת הראשוניות רלבנטית אך ורק לפרק הזמן המינימאלי (הפז"מ) הנדרש לצורך קידום בדרגה, ואין לו רלבנטיות כלשהי לצבירת ותק לצורך קיבוע דירוג המחקר. 26. שאלת סמכותה של הועדה לקבוע "תקופת ראשוניות" לשם קיצור הפז"מ בין הדרגות אינה ניצבת להכרעה בפנינו. מכל מקום, מהנתונים שבפנינו עולה כי אין למושג "הראשוניות" רלבנטיות לענין קיבוע דירוג מחקר. ה"ראשוניות" משמעה הכרה בכשירותו המחקרית של הקצין קודם להכרה בו לצורך דירוג המחקר. היא משקפת הכרה בפוטנציאל הכישורים המחקריים של הקצין האמורה לסייע לו במעבר מדרגה לדרגה בשירותו בצבא ואין לה דבר עם צבירת ותק לצורך קיבוע דירוג המחקר. הדבר עולה מתצהירו של יו"ר הועדה, המעיד על משמעותו של מונח זה על פי תפיסת הועדה, וכן מהוראות הפקודה התומכות במסקנה לפיה קביעת "הראשוניות" אינה מהווה בסיס להכרה בתקופת זכאות רטרואקטיבית לצורך צבירת ותק לשם קיבוע דרגת המחקר. אכן, אין ספק שהכרה בממלא תפקיד כעובד מחקר, מבוססת על העובדה שקודם לפנייתו עבד כחוקר, והגיע להישגים מתאימים, שסופם שזיכוהו בדירוג המחקר. אולם מבנה הפקודה מסמיך את הצבא לשלם את התוספת הכרוכה בדירוג מחקר רק ממועד ההכרה בפועל בקצין כעובד מחקר. סעיף 29 לפקודה מורה במפורש כי: 29. מי שקיבל שכרו לפי דירוג עובדי מחקר במשך תקופה מצטברת של שלוש שנים, וזכותו פגה בגלל אחת מהסיבות הנמנות בסעיף 10 לעיל - יקובע שכרו בדירוג מחקר (ההדגשה אינה במקור). מנוסח זה משתמע, כי לצורך חישוב הוותק, אין להכיר בתקופת המחקר שקדמה להכרה כעובד מחקר. הוותק המצטבר הנדרש לשם קיבוע הדירוג הוא, אפוא, וותק מבחינת קבלת שכר בדירוג המחקר, ולצורך כך, העיסוק במחקר קודם למתן הדירוג אינו נלקח בחשבון. אין, לפיכך, מקום להתערב בהחלטת המשיבים, לפיה תקופת ה"ראשוניות" לא תיכלל בגדר הוותק הנדרש לקיבוע דירוג המחקר. תכליתה של תקופת "הראשוניות" היא אחרת. התקופה מיום 1.4.96 עד יום 31.12.96 - זכאות של תשעה חודשים בדיעבד 27. סעיף 9 לפקודה קובע: 9. הועדה לדירוג עובדי מחקר תוכל לזכות ממלא תפקיד בדירוג מחקר, או לאשר הטבה אחרת, כמפורט בפקודה זו, ממועד הדיון בוועדה עד תשעה חודשים בדיעבד - אם תמצא הצדקה לכך (ההדגשה אינה במקור). החלטת הועדה בעניינו של העותר ניתנה ביום 12.2.97, והוא הוכר כזכאי לדירוג עובדי מחקר (דרגה ג') באופן רטרואקטיבי, החל מיום 1.1.97, שהוא יום אחד לאחר מועד הגשת הבקשה מטעם יחידתו. העותר טוען כי ראוי היה להעניק לו את הדירוג כבר מיום 1.4.96, שהוא תשעה חודשים רטרואקטיבית מיום החלטת הועדה. בהקשר לטענה זו מוסיף העותר, ראשית, כי יש לפרש את סעיף 9 כקובע את מועד תחילת ההכרה, על דרך הכלל, ביום הגשת הבקשה, ולא ביום כינוס הועדה. שנית, לטעמו, סמכות הרשות לזכות את ממלא התפקיד בדירוג המחקר לתקופה של עד תשעה חודשים בדיעבד, הופכת בנסיבות עניינו לסמכות חובה, שכן הועדה הכירה בעבודתו המחקרית של העותר, שנמשכה לפחות שנתיים קודם לכן, ובנסיבות אלה היה מקום לתת לכך ביטוי ראוי, על דרך הכרה רטרואקטיבית בזכותו למשך 9 חודשים לאחור. הוא קובל על כי נמנעה ממנו הכרה מעין זו. המשיבים מצידם, טוענים כי סמכות רשות זו, להקדים את מועד ההכרה בזכות למועד הדיון בוועדה, נועדה כל כולה לשם התגברות על פער הזמנים בין מועד הגשת הבקשה על ידי היחידה לבין מועד הדיון בוועדה. משהחליטה הועדה להעניק לעותר את ההכרה בדירוג האקדמי ממועד הגשת הבקשה מטעמו, הקודם ליום כינוס הועדה, אין מקום להכרה בזכות לתקופה קודמת לכך. 28. גם לענין זה לא נפל בהחלטת המשיבים פגם הראוי להתערבותנו. ההסבר הניתן על ידי המשיבים למדיניות השימוש באמצעי ההחלה הרטרואקטיבית של הזכות הוא סביר והגיוני. על פי הסבר זה, הוראת הרטרואקטיביות המוגבלת לתשעה חודשים על פי הפקודה מקורה בפער המתקיים, לעיתים, בין מועד הגשת הבקשה על ידי היחידה להעניק לקצין דירוג מחקר, לבין מועד כינוס הועדה, והחלטה בבקשה. כדי לאפשר גישור על פני פער זה, ניתנה לוועדה סמכות להכיר רטרואקטיבית בזכות לדירוג מחקר מיום הגשת הבקשה, אך לא יותר מרף עליון של 9 חודשים לאחור. לא היתה כוונה לאפשר הכרה רטרואקטיבית בזכות שלא בהקשר כזה. במקרה של העותר, זכותו אושרה ממועד אישור הבקשה על ידי הקצין המאשר ביום 1.1.97. 29. מעבר לכך, טענותיו של העותר ביחס לזכותו לשכר בתקופת הראשוניות, ובתשעת החודשים שקדמו להכרה בזכאותו על פי החלטת הועדה, הועלו בפני רשויות הצבא כבר בסמוך לקבלת ההחלטה, בראשית שנת 97. העותר, אשר תשובת הצבא לא השביעה את רצונו, פנה בקבילה לנציב קבילות החיילים ביום 12.12.97. תשובת הנציב, הדוחה את קבילתו, ניתנה ביום 30.6.98 (עת/20). בין מועד זה לבין הגשת העתירה חלפו למעלה מחמש שנים. תקופה זו נגועה בשיהוי. טעם זה מצטרף לטעמים המהותיים שבשלם דין טענה זו של העותר להידחות. עולה, אפוא, כי התקופה שקדמה למועד ההכרה בזכאותו של העותר שחל ביום 1.1.97, אינה נמנית על תקופת הוותק שניתן לצרפה לצורך קיבוע דירוג המחקר. תקופות הלימודים 30. כאמור לעיל, התגלעה מחלוקת האם ניתן לצבור לתקופת הוותק לצורך קיבוע דרגת המחקר שתי תקופות לימודים, בהן זכה העותר לתשלום שכר בדירוג המחקר. טענת העותר היא, כי יש לצרף תקופות אלה לצורך צבירת הוותק, בין היתר, מאחר שבאותן תקופות קיבל שכר על פי דירוג מחקר. לטענת המשיבים, בתקופות אלה העותר לא עסק במחקר, ושכרו על פי דירוג מחקר שולם לו באותן תקופות בטעות, ואין תקופות אלה ראויות להימנות לצורך קיבוע הוותק בדירוג זה. מדובר בשתי תקופות לימודים: תקופת הקורס במכללה הצבאית לפיקוד ומטה (פו"מ), ותקופת הלימודים האקדמיים. נדון בהן כסדרן. תקופת הלימודים בפו"מ: 27.3.97- 7.8.97 31. העותר למד במסגרת הצבא בקורס פיקוד ומטה במשך כחמישה חודשים: מ-27.3.97 ועד 7.8.97. בתקופה זו, כמו גם בתקופת לימודיו האקדמיים, זכה העותר לשכר בדירוג מחקר, ולכן, לכאורה, במובן הטכני, מקיים הוא את התנאי לפיו באותו פרק זמן "קיבל שכרו לפי דירוג עובדי המחקר", הנקוב בסעיף 29 לפקודה לצורך חישוב צבירת הוותק הנדרש לקיבוע הדרגה. עם זאת, קבלת השכר כנתון טכני אינה מספקת, כל עוד לא עמדה למקבל השכר הזכות הנורמטיבית לקבלו. אם השכר על פי דירוג המחקר שולם בטעות, הרי אפילו לא דרשה הרשות את השבתו, אין להנציח את הטעות על ידי הכרה בזכות נוספת הנגזרת מן הטעות, זכות שאינה מגיעה בדין. משהחליטה הועדה כי בשתי תקופות הלימודים פסק העותר, למעשה, מלעסוק במחקר, הרי שזכותו להטבה הטמונה בדירוג המחקרי לא עמדה לו באותן תקופות בהתאם להוראות סעיף 10 לפקודה, הקובע באחת מחלופותיו כי זכאותו של ממלא תפקיד לדירוג עובדי מחקר תפוג אם פסק מלעסוק במחקר שבגלל העיסוק בו אושרה דרגתו. 32. ייחודה של תקופת הלימודים בפו"מ, על פני תקופת הלימודים האקדמיים, היא בקיומם של הלימודים במסגרת הצבאית, ובטענת העותר לפיה אף במהלך הקורס תרם ממרצו לתפקידו הקודם. העותר אף מוסיף וטוען כי אין זה ראוי, מבחינת התכלית העומדת מאחורי הענקת הדירוג המחקרי, לשלול את הדירוג ממי שנשלח על ידי הצבא לקורסים פיקודיים לצורך השבחת כישוריו במסגרת תפקידו, שכן יש בכך משום תמריץ שלילי למאמצי הפיתוח והקידום של הסגל המקצועי בצבא. אלא שלטענת המשיבים, בתקופת שהותו בקורס פו"מ, בוטל מינויו של העותר לתפקיד המחקר שמילא אותה עת, ומונה לו ממלא מקום, כך שבפועל לא נשא בכל תפקיד מחקר בתקופה זו. לפיכך, אפילו תתקבל טענת העותר לפיה, על פי נוסח הפקודה אותה עת, לא היה בשליחתו לקורס פו"מ משום הצבה ליחידה אחרת, הרי שלא ניתן לטעון כי בתקופה זו עסק בעיסוקו המחקרי, שזיכה אותו בדירוג. לפיכך, בהתאם לסעיף 10(א) לפקודה, דירוגו המחקרי היה אמור לפקוע בעת זו. אין, אפוא, יסוד לטענת העותר, לפיה לאור המצב הנורמטיבי הקיים, הוא היה זכאי אותה עת לדירוג המחקר. מכל מקום, אפילו היתה מתקבלת טענת העותר לגבי תקופה זו, לא היה בכך כדי להביאו לרף שלוש השנים הנדרשות בפקודה, כפי שנראה להלן. תקופת הלימודים האקדמיים: 30.10.97 עד 10.4.99 33. בתקופת לימודיו האקדמיים, מ-30.10.97 ועד 10.4.99 למד העותר לקראת תואר שני במינהל עסקים. גם בתקופה זו הוסיף הצבא לשלם את שכרו לפי דירוג עובדי המחקר. גם בהקשר זה נטען על ידי המשיבים כי הדבר נעשה בטעות, נוכח הוראות סעיף 10 לפקודה, אשר על פיהן משחדל ממלא התפקיד לעסוק במחקר, פוקעת זכותו לדירוג המחקר. משהטבה זו שולמה לעותר בטעות, ולא מכוח זכות בדין, אין לראות בתקופה זו בסיס לצבירת ותק לשם קיבוע דירוג המחקר. העותר אינו חולק על כך כי לא עסק במחקר באותה תקופה, אולם הוא טוען כי יש לכלול במסגרת הזכאות לדירוג אף תקופות לימודים אליהן נשלח ממלא תפקיד על ידי הצבא, שאם לא כן, יווצר תמריץ שלילי ביחס למדיניות הצבא לעודד השבחת ידע והתקדמות מקצועית של אנשי צבא. כן טוען העותר, כי העובדה שקיבל שכר על פי דירוג מחקר גם בתקופה זו יצרה מצג, עליו הסתמך, כאשר החליט לצאת ללימודים ולקטוע את עבודתו המחקרית. אילו ידע את תוצאות הדברים לאשורם, היה נמנע מלצאת ללימודים, ונשאר בתפקידו המחקרי עד תום צבירת הוותק המינימאלי לצורך קיבוע דירוג המחקר. המשיבים מצידם, מביאים בתשובתם נתונים על שכרם של קצינים שהיו בדירוג מחקר ונשלחו ללימודים, מהם עולה כי לא היה קיים נוהג לשלם את שכרם על פי אותו דירוג בעת הלמודים, וכי הקצינים שזכו בתשלום לפי הדירוג המחקרי בעת לימודיהם הם שלושה במספר מתוך 45 קצינים ומהווים חריג, שאין בו כדי ללמד על הכלל, ואין בו גם כדי להקים מצג מחייב כלשהו כלפי העותר. לפיכך, קשה לקבל את הטענה כי תשלום השכר על פי דירוג המחקר היווה בסיס איתן להסתמכותו ולשינוי מצבו לרעה מבחינת רכישת הוותק בדירוג המחקר. 34. העותר לא ביסס במישור העובדתי את טענתו בדבר הסתמכותו ושינוי מצבו לרעה, באופן המצדיק הכרה בזכות הנטענת על ידו. טענתו כי הושפע בהחלטתו לצאת ללימודים ממצבם של קצינים אחרים ששכרם המשיך להשתלם להם על פי דירוג מחקר בתקופת לימודיהם לא הוכחה, שכן רק מיעוט מבוטל זכה בכך, ובשוגג. הרוב המכריע של הקצינים הורדו לדרגת מהנדסים בתקופת לימודיהם. הטעות שבהמשך תשלום שכרו על פי דירוג מחקר בתקופת לימודיו אינה יוצרת הסתמכות בת תוקף משפטי, המצדיקה הכרה בתקופת הלימודים כתקופה נצברת לצורך קיבוע דירוג המחקר. יתר על כן, לא נתקיימו במקרה זה התנאים לגיבוש הבטחה מינהלית מחייבת. הצדק עם הרשות בטענתה כי הטעות שארעה בהמשך תשלומי דירוג המחקר לעותר בתקופת הלימודים אינה מצמיחה זכות להנצחת הטעות על דרך הולדת זכויות כספיות נוספות שלא על פי דין, גם אם המדינה הודיעה כי לא תעמוד על דרישת השבה של הסכומים ששולמו לעותר ביתר עקב טעות, וזאת בשל התחשבות בקשיים הכרוכים בכך מבחינתו (ע"ע (ארצי) 39/99 אסרף נ' מדינת ישראל, פד"ע לז 179, 188 (2001)). לא הוכח, אפוא, כי העותר הסתמך על מצגם של המשיבים או מי מהם בצאתו ללימודים, ושינה מצבו לרעה עקב כך; לא כל שכן, שלא ניתן לראות במצב דברים זה משום הבטחה מינהלית, המחייבת את רשויות הצבא, משאין מצג זה עומד באף אחד מן התנאים ההופכים הבטחה מינהלית למחייבת (השוו: פרשת קלכמן). 35. הטענה לפיה ראוי, כענין שבמדיניות, לשלם תוספות שכר גם לקצינים היוצאים ללימודים על מנת שלא ליצור תמריץ שלילי למגמה להשביח את הרמה המקצועית של הקצונה הצבאית, גם היא אינה יכולה לשמש עילה להתערבות בהחלטת הרשות המוסמכת בענייננו. אופן חלוקת התמריצים הכספיים, המתוחם על פי היקף המשאבים המצוי בידי הרשות, הוא ענין הנתון לסמכותה, ואין בהחלטת רשויות הצבא לקטוע את זכאותו של איש הצבא לדירוג מחקר עם סיום תפקידו המחקרי, משום חוסר סבירות המצדיק התערבות שיפוטית במדיניות זו. זאת ועוד: אפילו היה נקבע כי איש הצבא זכאי גם בתקופת הלימודים להטבת השכר, על פי דירוג המחקר, גם אז, אין הכרח להסיק מכך כי תקופה זו צריכה להצטרף לוותק הנדרש לצורך קיבוע דרגת מחקר. תקופת לימודים אקדמיים, שכמובן אינה חופפת לעבודה בפועל במחקר בצבא, עשויה להימשך מספר שנים, ופעמים רבות תקופה זו עשויה להימשך ברציפות 18 חודשים ואף להתפרש על פני שלוש שנים רצופות. ברי, כי אין זו כוונת הפקודה וההסדרים על פיה, להעניק קיבוע דירוג מחקר לכל מי שקיבל דירוג כזה, גם אם עסק במחקר בצבא תקופה קצרה, ולאחריה יצא ללימודים לתקופה ארוכה, כאשר התקופות המצטברות מגיעות ל-3 שנים, וזאת גם אם יחזור אחר כך לצבא לתפקיד שאינו קשור כלל במחקר, ואינו מתבצע ביחידת מחקר. אין, אפוא, פגם בעמדת המדינה, לפיה חישוב הוותק לצורך קיבוע הדירוג מצריך חישוב תקופות של עיסוק ממשי ומוכר במחקר, וכאלה בלבד, ומוצאות מכך תקופות אחרות, לרבות תקופות לימודים, שאינן עונות לתנאי זה, אפילו שולם במהלכן שכר הקצין על פי דירוג מחקר, ולו בטעות. אין גם בסיס לטענת העותר בדבר אפלייתו לרעה אל מול קצינים אחרים, שכן הוא לא הצביע על מקרה אחר שבו נלקחה תקופת לימודים בחשבון לצורך קיבוע דירוג המחקר, בין אם שולם בגינה שכר דירוג, ובין אם לאו. סוף דבר 36. זכויותיו הכספיות של חייל בצה"ל מוגדרות על פי חוק, וקביעות החוק, כלשונן וכרוחן, הן המגבשות את מסגרת התשלומים אותם רשאית הרשות לשלם לו. (השוו: פרשת קלכמן, בעמ' 704-705). בענייננו, פעלו המשיבים לאור פרשנות ראויה של הפקודה, עת קבעו כי תקופות בהן לא עסק העותר במחקר מוכר, ובכלל זה שתי תקופות לימודיו, אין למנותן בגדר השירות במחקר לצורך צבירת הוותק הנדרש לקיבוע הדירוג על פי סעיפים 29 ו-30 לפקודה. גם בעובדה כי שכרו של העותר שולם בתקופות לימודיו על פי דירוג מחקר אין כדי לשנות ממסקנה זו, משברי כי התשלום על פי דירוג המחקר נעשה בטעות. המדינה אמנם הצהירה כי לא תעמוד על דרישה להשבת הכספים כלפי העותר, אך אין בכך כדי לאפשר הכללת תקופות הלימודים בגדר התקופה הנדרשת לצורך מניין הוותק הנדרש לקיבוע הדרגה על פי הקריטריונים הקיימים. 37. בסך הכל, היה העותר זכאי לדירוג מחקר במועדים הבאים: 1. מ- 1.1.97 עד 26.3.97 (רמ"ד טכני ביצורים) – 2 חודשים ו-25 ימים; 2. מ- 8.8.97 עד 29.10.97 (מפקדת חיל תחזוקה) – 2 חודשים ו-21 ימים; 3. מ- 11.4.99 עד 1.8.99 (חיל תחזוקה) – 3 חודשים ו-23 ימים; 4. מ- 2.8.99 עד 28.8.99 (רמ"ד פיתוח חר"פ) – 26 ימים; 5. מ- 29.8.99 עד 21.5.00 (רמ"ד פיתוח חר"פ) – 8 חודשים ו-22 ימים. יוצא מכך, כי צירוף התקופות מביא לתוצאה כי העותר שירת בדירוג מחקר מוכר תקופה מצטברת של כ-19 חודשים בלבד, כאשר במסגרתם לא היתה אף תקופה רצופה אחת של 18 חודשים לפחות. ברי, אפוא, כי תנאי סעיפים 29 ו-30 לפקודה אינם מתקיימים בו, וכי העותר אינו זכאי לקיבוע זכות לדירוג מחקר לגבי העתיד. הפרשי שכר 38. העותר טוען, כי גם על פי החלטות המשיבים, מגיעים לו הפרשי שכר שלא שולמו. המדינה מודה בסעיף 12 לתגובתה המשלימה, כי מגיעים לעותר הפרשי שכר עבור תקופות מסוימות, ויש להניח כי כבר שילמה הפרשים אלה. תוצאה 39. מהניתוח שהובא לעיל עולה, ראשית, כי תפקידו של העותר בעת הגשת העתירה כרמ"ד אנרגיה באגף הבינוי בצה"ל אינו מזכה אותו בדירוג מחקרי; כמו כן, הוא אינו מקיים את התנאים הנדרשים לקיבוע דרגת המחקר, מאחר שלא נתקיימה בו צבירה של שלוש שנים בדרגה, על פי דרישת סעיפים 29 ו-30 לפקודה. שתי שנות "הראשוניות" על פי החלטת הועדה מתייחסות לקיצור פז"מ, ואינן רלבנטיות לצבירת ותק לצורך דירוג מחקר. כן לא היתה חובה על הועדה להכיר בזכאות העותר לתקופה של 9 חודשים, הקודמים למועד מתן החלטתה. תקופות הלימודים בפו"מ ובאקדמיה גם הן אינן נלקחות בחשבון, שכן העותר לא עסק במחקר באותן שנים, ותשלומי ההטבות בזמן הלמודים על פי דרגת המחקר שולמו לו בטעות, אף שהשבתן לא נדרשה על ידי המדינה. 40. לאור כל האמור, כדין קבעו המשיבים כי לא נתקיימו התנאים המפורטים בפקודה המזכים את העותר בקיבוע שכרו בדירוג האקדמי. כדין נמנע הצבא מתשלום שכרו של העותר בהתאם לדירוג זה. 41. המדינה הודתה כי מגיעים לעותר הפרשי שכר שלא שולמו, ועליה לשלמם (סעיף 12 לתגובה המשלימה). יש להניח כי הפרשים אלה שולמו כנדרש. 42. בטרם סיום, אני רואה להוסיף את ההערות הבאות: מצד אחד, חשוב לציין כי הקפדתו של הצבא ביישום מדוקדק של הקריטריונים לקיבוע דירוג מחקר עולה בקנה אחד עם מדיניות ראויה, השוקדת לבצע בזהירות ודווקנות את מדיניות התמרוץ המקצועי שצה"ל נוקט בה באפיקים המיוחדים של פעילותו. כל הקלה הסוטה מן הדין בהפעלת הקריטריונים לקיבוע דירוג המחקר עלולה לפגוע במערכת סדרי העדיפויות בהקצאת כח האדם, ובשימוש האופטימאלי במשאבים הכספיים העומדים לרשות הצבא בתכנון ויישום משימותיו החשובות. היא עלולה להעלות טענות הפלייה ופגיעה בשוויון. על רקע שיקולים אלה, ישנה חשיבות מיוחדת בצמידות לנוהלים ולמדיניות בהכרה בדירוג המחקר ובחישוב הוותק הנצבר לצורך קיבוע הדירוג, כפי שנעשה בעניינו של העותר כאן. מצד שני, ודווקא על רקע הדברים האמורים לעיל, הטעות שצה"ל מודה בה בתשלומי שכר על פי דירוג מחקר לעותר במשך שנות לימודיו מעוררת תמיהה ביחס לסדרי המינהל הכספי בצבא אותה עת. העותר קיבל לכיסו תשלומי הטבות במשך שנות לימודיו, להם לא היה זכאי, ואשר אותם לא נדרש להשיב. מציאות דברים זו לא רק גורעת מקופת המדינה וצה"ל כספים שלא היו צריכים להיגרע ממנה, אלא גם יוצרת אי שוויון בעייתי בין העותר לבין קצינים אחרים שנמצאו באותו מצב ממש, ואשר בתקופת לימודיהם קבלו את שכרם על פי דירוג נמוך יותר של מהנדסים. הטעות ברמת תשלומי ההטבות לעותר יצרה עוול מערכתי הן מבחינת גריעת הכספים מהקופה והן מבחינת טשטוש השוויוניות במעמדם של קצינים שמצבם דומה. הקשיים שטעויות מסוג זה מעלים הם ברורים על פניהם, ואינם צריכים הדגשה. חזקה על הצבא כי הלקח נלמד, וכי בצד ההקפדה על יישום ראוי של מבחני קיבוע דרגת המחקר, תינתן בעתיד תשומת לב ראויה לצורך להימנע מתשלומים עודפים לפרט, החורגים מאמות המידה המקובלות לגבי הכלל. העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת לפיכך, הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. ניתן היום, י"ז בתמוז התש"ע (29.6.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03112440_R12.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il