עמי- אגודה לשיפור ולפתוח ילדים מוגבלים נ. ציפורה גל

החלטה בתיק ע"א 11227/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 11227/03 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערת: עמי - אגודה לשיפור ולפיתוח ילדים מוגבלים נ ג ד המשיבה: ציפורה גל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת.א. 3322/97 מיום 10.11.03, שניתן על ידי כבוד השופט ב' אזולאי תאריך הישיבה: ג' באלול תשס"ה (7.9.05) בשם המערערת: עו"ד י' מנדה בשם המשיבה: עו"ד מ' אלטרמן פסק דין 1. המערערת מפעילה מעון לאנשים מוגבלים. המשיבה, ילידת שנת 1945, עבדה במעון כעובדת ניקיון, וכן סייעה למטפלות שבמעון. המשיבה נטלה חלק בטיול שערכה המערערת למטופלים. במהלך הטיול, ביום 13.6.93, הרימה המשיבה יחד עם מטפלת את אחת המטופלות. בתביעה שהגישה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע היא טענה, כי היא נפגעה בגבה בעת פעולת ההרמה של המטופלת וכי המערערת אחראית לנזקיה. בית המשפט (מפי כבוד סגן הנשיא ב' אזולאי) מצא, כי אכן המערערת אחראית לפגיעה שנגרמה למשיבה בגבה. נתברר, כי המשיבה סובלת מהגבלה קשה בתנועה של עמוד השדרה המותני, מהפרעת תחושה בגפה הימנית, מחולשת שרירים ומכאבים. המשיבה נאלצה לעבור מספר ניתוחים. היא נזקקת להליכון. נקבע, כי שיעור נכותה הרפואית של המשיבה הוא 44 אחוזים, כי נכותה התפקודית מגיעה כדי 100 אחוזים וכי איבדה לחלוטין את כושר השתכרותה. הסכום הכולל שנפסק למשיבה עלה על שני מיליון ש"ח וממנו, כך נקבע בפסק הדין, יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי לעניין נכות מעבודה וקצבה מיוחדת. בערעור שהגישה מלינה המערערת על כך שנקבע כי היא אחראית בנזיקין ועל כך שבית המשפט נמנע מלייחס למשיבה אשם תורם. כמו-כן מועלות טענות כנגד ראשי הנזק השונים. 2. לא מצאנו ממש בערעור ככל שנוגע הוא לסוגיית האחריות. מפסק הדין עולה, כי המערערת לא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה לעניין הרמתם ונשיאתם של המטופלים ואף לא הדריכה את המשיבה כיצד לנהוג שעה שמרימים את אחד המטופלים. יש לזכור, כי מדובר בעובדת שהועסקה בעיקר בעבודות ניקיון ונתבקשה לסייע למטפלות בעבודתן, כל זאת בלא שקיבלה הדרכה והנחייה. על כן, גם לא היה מקום לקבוע כי קיים אשם תורם. אף לא מצאנו יסוד לטענות בעניין הקשר הסיבתי, שיעור הנכות הרפואית והקביעה כי אין המשיבה מסוגלת לעבוד בעבודה כלשהי בשל מגבלותיה הנובעות מן הפגיעה בגב. נדון במספר טענות הנוגעות לראשי נזק מסוימים והמצדיקות התייחסות. 3. בפסק הדין נקבע, כי המשיבה תזדקק להחליף את דירתה וזאת לאור מצבה הגופני. בית המשפט חייב את המערערת לשאת בסכום של 150,000 ש"ח לעניין זה. מסתבר, כי בכתב התביעה לא נכלל ראש נזק זה. די בכך על מנת שהערעור יתקבל בנקודה זו. נוסיף מעבר לכך, כי בית המשפט הפליג ביותר בסכום שפסק, הן בהתחשב במגבלותיה של המשיבה והן לאור העובדה שערך דירתה הקיימת של המשיבה מגיע ל-30,000 דולר. 4. בכל הנוגע לעזרת הזולת חילק בית המשפט את התקופה שמיום האירוע ועד ליום מתן פסק הדין לשתי תקופות משנה. התקופה הראשונה משתרעת על שבע שנים, מעת האירוע ועד חודש מרץ 2003. לתקופה זו נפסק בגין עזרת הזולת סכום של 1,000 ש"ח לחודש. לגבי תקופת המשנה הנוספת, מחודש מרץ 2000 ועד ליום מתן פסק הדין (5.11.03) נפסק סכום של 2,000 ש"ח לחודש. עוד קבע בית משפט קמא, כי הפיצוי בגין עזרת הזולת לתקופה שמיום פסק הדין ועד שהמשיבה תגיע לגיל 80 יהא סך של 2,000 ש"ח לחודש (כמובן שהחישוב נעשה בהתחשב במקדם ההיוון). אף באשר לראש נזק זה נראה לנו כי בית המשפט המחוזי הפריז בסכום שנקבע, הן לגבי תקופת המשנה שמשנת 2000 והן לגבי העתיד. אין ספק, כי תפקודה של המשיבה נפגע בצורה קשה כך שאין היא מסוגלת לעבוד לפרנסתה. עם זאת, ברור כי המשיבה מסוגלת לתפקד בתוך ביתה שלה, אף שבצורה מוגבלת. בית משפט קמא גם לא הסביר מדוע הוגדל הסכום שנפסק לעניין עזרת הזולת לגבי התקופה שמחודש מרץ 2000 ואילך. נראה לנו, כי ראוי להעמיד את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 1,000 ש"ח לחודש וזאת החל מיום האירוע ועד ליום מתן פסק הדין וכך אף לגבי התקופה שמיום פסק הדין ועד שהמשיבה תגיע לגיל 80. 5. טענה נוספת של המערערת שיש להתייחס אליה נוגעת לאי ניכוי רעיוני של קצבת ניידות. כאמור, בית המשפט המחוזי הורה לנכות קצבת נכות מעבודה וכן קצבה מיוחדת, אך נמנע מליתן הוראה דומה באשר לקצבת ניידות. מסתבר, כי בעוד שחוות הדעת של האקטואר לעניין שתי הקצבאות שנוכו הוגשו בשלב מוקדם של ההליך, הרי חוות הדעת באשר לקצבת הניידות צורפה לסיכומי המערערת בבית משפט קמא. עיון בחוות דעת זו מלמד, כי האקטואר הציג בה חלופות שונות, בין היתר בהתייחס לסוג הרכב. זאת ועוד, מן האמור בחוות הדעת עולה, כי קבלתה של קצבת ניידות תגרור הקטנה של הקצבה המיוחדת. אף באשר לכך ננקבו מספר חלופות. עוד יצוין, כי על פי חלופות מסוימות אפשר כי הקיטון בקצבה המיוחדת יהא בסכום דומה לסכומה של קצבת הניידות. ברי, אם כן, כי המערערת לא הצליחה להוכיח ובמועד הנכון מבחינת התנהלות ההליך מה השיעור המתבקש של קצבת ניידות, וכל זאת בהנחה שהמשיבה הייתה זכאית לקצבה כאמור. בנסיבות אלה, דין הטענה בעניין קצבת הניידות להידחות. 6. אשר על כן, הננו מחליטים לדחות את הערעור בעניין האחריות ולקבלו באשר לראשי הנזק של התאמת דיור ועזרת הזולת, כאמור לעיל. שכר טרחת עורך דין בבית משפט קמא יתוקן בהתאם. המשיבה תישא בשכר טרחת עורך דין בערכאתנו בסכום של 10,000 ש"ח. ניתן היום ג' באלול תשס"ה (7.9.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03112270_S09.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il