פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 11212/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 11212/05 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 28/09/2005 בתפ"ח 1078/04 שניתן על ידי כבוד השופטים בן דוד, נשיא, ממן, סגן נשיא, ואברהם תאריך הישיבה: י' באייר תשס"ו (8.5.2006) בשם המערער: עו"ד מאיר סויסה בשם המשיבה: בשם שירות מבחן למבוגרים: עו"ד אליעד וינשל גב' ג'ודי באומץ פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. (1) המערער הורשע לפי הודאתו במעשה מגונה בנסיבות מחמירות (אינוס), עבירה לפי סעיף 348 (ב) בנסיבות סעיף 345 (ב)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977. על פי כתב האישום המתוקן בו הודה, עבד המערער כמאבטח בבית ספר. המתלוננת, בת 9 אז, היתה תלמידה שם; הוא חילק סוכריות לתלמידים ולא נותרו לו סוכריות בעבורה, ולכן הבטיח לבוא לביתה למחרת, וכך עשה. הוא הגיע לביתה של המתלוננת במושב (רק אחיה – שישן – שהה עמה בבית), ושם נתן לה סוכריות, ואחר כך נישק אותה על פיה, חיבק אותה, הרים אותה וליטף את ישבנה. משהשתחררה מאחיזתו, הציעה לו לשבת על כיסא, הוא ישב וביקש כי תתקרב אליו. חרף מיאונה הושיבה על ברכיו בכוח ונשקה על לחייה ועל פיה, הרים את חולצתה, ליטף את בטנה והחדיר את אצבעותיו אל מתחת למכנסיה ותחתוניה. המתלוננת התנגדה והגנה על אבר מינה בידיה, והנאשם הגיע עם אצבעותיו עד למפשעה, סמוך מעל אבר המין. משהתקשר אבי המתלוננת הביתה לשאול לשלומה, אמר המערער למתלוננת לומר לו כי היא לבדה בבית, וכך עשתה. שוב הרימה המערער, ליטף את ישבנה, וניסה (ואחר כך – משהושיבה – גם הצליח) לנשקה על פיה. לאחר שעזב חזר שוב, אך המתלוננת לא פתחה את הדלת. אף למחרת, לאחר שנודע למערער על התלונה שהוגשה נגדו במשטרה, התייצב המערער בבית ודפק בחזקה על הדלת וביקש להיכנס, אך משהוזעקה המשטרה – נמלט. (2) בית המשפט המחוזי עיין בתסקיר שירות המבחן מאפריל 2005, שתיאר את המערער כאיש משפחה וגמלאי של המשטרה, בעל עבר נקי, אשר עבד אחרי פרישתו כמאבטח; ועם זאת, אדם הפועל באורח אנוכי ובהכחשה, המתקשה להתחבר לסבל הזולת. המערער גם סירב לשוחח עם שירות המבחן על נטיותיו המיניות. המערער תואר עוד כ"אדם דל רגשית ומופנם, בעל בטחון ודימוי עצמי ירודים, אדם בעל תפיסת מציאות מעוותת, רואה בעצמו הקרבן האמיתי של האירוע הנדון, חש שנגרם לו עוול ובטוח בצדקתו וביושרו". נאמר גם כי המערער לא גילה אמפטיה לסבל המתלוננת. שירות המבחן נמנע מהמלצה "בשל חומרת העבירה, אי קבלת אחריות על מעשהו וחוסר נזקקות טיפולית". (3) בשלב מסוים לאחר הרשעתו, לאחר שנתקבל התסקיר, ביקש המערער לחזור בו מהודאתו, אלא שלימים שב וביקש להודות. בית המשפט, לאחר שיג ושיח עם המערער, נשתכנע בהודאתו – והוא שב והורשע. (4) בית המשפט עיין גם בתסקיר נפגע הנוגע למתלוננת, בו תוארה פגיעה במשפחה כולה, בהורים ובאח שהיה בבית וישן, ובעיקר במתלוננת עצמה שהיתה לילדה נפחדת ובודדה, היראה לישון במיטתה, שלימודיה הידרדרו והנזקקת לטיפול פסיכולוגי. תוארו תגובה טראומטית קשה של כולם, ותחושת בגידה מצד המערער המוכר למשפחה אישית, פגיעה בזוגיות, ותגובות סביבתיות בעייתיות. המתלוננת עצמה תוארה כמי שנפגעה קשה; היא סובלת מכך שפתחה את הדלת למערער בניגוד להוראות הוריה בגלל ההיכרות המוקדמת, היא חוששת מן המערער כמאבטח נושא נשק, וסובלת מאי שקט; אמנם בתחילה האופן שבו פעלה כדי "לנתק מגע" מן המערער זכה לשבח, אך לאחר מכן באה הידרדרות ובאו פחדים – והיא אף כתבה לבית המשפט וביקשה כי המערער ייאסר. תוארו גם ירידה בלימודים ובביטחון העצמי – כללם של דברים, טראומה קשה. (5) בית המשפט ראה בחומרה את המעשה. בגזר הדין צוין, כי אין המערער מקבל אחריות וכופר הוא בצורך לקבל טיפול. עם זאת הובאו בחשבון גם הנסיבות לקולה, לרבות העבר הנקי. נגזר על הנאשם עונש מאסר בפועל ועונש מותנה, וביחד שלוש וחצי שנות מאסר, מהן שנתיים בפועל ושנה וחצי על תנאי. כן הושת על המערער פיצוי למתלוננת בסך 15,000 ₪. ב. (1) בערעור נטען, כי בית המשפט קמא לא נדרש די לנסיבות המקרה, שלא פשט בו המערער בגדיו, לא הפשיט את המתלוננת ולא נגע באבר מינה, וכן לא הגיע לפורקן מיני. נטען כי היה זה מקרה חד פעמי, ללא איומים בכוח וכפיה; כך גם באשר לנסיבותיו של המערער, שתואר כאדם נורמטיבי, אשר היה נתון בהשפעת שינוי בתרופות שנטל, ושקיבל בעבר תרופות נגד דיכאון. נטען כי כליאה ממושכת תפגע במערער ובאפשרות שיקומו, וכי למד את לקחו. (2) בא כוחו המלומד של המערער הטעים גם בפנינו את עברו הרפואי של שולחו, שהיה בטיפול נפשי מ-1998, והפסקתה – על דעת עצמו – של קבלת תרופה פסיכיאטרית חדשה חודש לפני המעשה גרמה לו ליצר מיני מוגבר. לטענת בא כוח המערער, התהליך שעבר שולחו במשפט – הודאה, חזרה הימנה והודאה מחדש - מעיד על בלבול. עוד הוטעם עברו הנורמטיבי של המערער, שקיבל ציון לשבח כגשש והיה זקיף מוערך בבית משפט. עוד נדרש המערער לפסיקה שבה נגזרו בעבירות מין עונשים קלים יותר; והמערער אף שהה 8 חודשים במעצר בית מלא. אף לשיטתו העבירה חמורה – אך היא ברף הנמוך של החומרה, ומעידה חד פעמית. (3) בא כוח המדינה טען כי המדובר בעונש שאינו חמור אלא קל יחסית, נוכח חומרת המקרה, שבו מי שזכה לאמון ילדים כמאבטח בבית הספר פגע מינית בילדה. החלטת שירות בתי הסוהר שלא להוציא את המערער לחופשות משמעה, לשיטת המדינה, חשש למסוכנות. ג. (1) לא ראינו מקום להיעתר לערעור. (2) עיינו בתסקירי שירות המבחן, שתוכנם פורט לעיל, וכן בתסקיר מעדכן של שירות המבחן, המדווח על התנהגות המערער במאסרו עובר לשמיעת הערעור. תסקיר זה אינו מגלה התנהגות חריגה של המערער בכלא, ומזכיר הודאה חלקית מצדו במעשה, חרטה ובושה, תוך קושי להסברת המניעים לעבירה. (3) המערער כשל בעבירה שיש בה חומרה מזויות אחדות: הוא שימש כמאבטח בבית הספר, וכך רכש את אמון הילדים. דבר זה, בצירוף להיכרות עם משפחת המתלוננת, היה הבסיס לביקורו בבית המתלוננת במושב ולכך שבניגוד ל"הוראות-הקבע" של הוריה פתחה לו את הדלת (ואחר כך נאלצה לכחד לאביה, לפי הנחיית המערער); עצם הפרתו של האמון בדרך בוטה כל כך מחמיר את הנסיבות ומצדיק ענישה הולמת. ועוד, המערער – איש מבוגר - פגע מינית בילדה שהיתה בת 9 לעת האירוע. לימים מסתבר כי בניגוד למה שנראה מייד לאחר המעשה, שעה שהכל שיבחו את המתלוננת על אומץ הלב להתמודד עם המערער גם באורח מתוחכם, הותירה הפרשה עקבות עמוקים, במיוחד בה אך גם במשפחתה. אין צורך להכביר מלים על משמעה של חויה קשה, מטביעת חותם, מעין זו, משמע הנהיר לכל בן אנוש. אכן, למערער רקע נורמטיבי אישי ומשפחתי ואף שנות שירות רבות במשטרה ועמן ציון לשבח, וגם סבל מבעיות נפשיות במשך שנים. אף את אלה יש לשקול. ואולם, העונש שנגזר עליו, הגם שאינו קל, בוודאי למי שלראשונה בחייו נכלא בגיל קרוב ל-55, גם אינו חמור יתר על המידה בהתחשב בנסיבות שתוארו מעלה. (4) גם מפסיקת בתי המשפט המחוזיים ובתי משפט השלום שחלק עמנו בא כוחו של המערער נראה כי אין המדובר בנידון דידן בענישה חורגת, והיא מצויה במקום שאינו חמור (ואף אם אינו קל) בסולם הענישה בעבירות מעין אלה. הוא הדין לפסיקה שהציג בא כוח המדינה. אזכיר כאן רק כי בע"פ 10959/04 בציר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט גרוניס) אושר גזר דין של שתי שנות מאסר בפועל שהושת במקרה של מי שעשה מעשים דומים בקטינה שבהשגחתו, אף הוא ללא עבר פלילי קודם; כך גם בענייננו. (5) התוצאה היא כי לא נוכל להיעתר לערעור. תקוותנו היא כי יימצא מזור למתלוננת ולמשפחתה, וכי המערער – אחר שיפנים עד תום את מעשהו – לא יבוא עוד לידי עבירה. ניתן היום, י' באייר תשס"ו (8.5.2006). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05112120_T03.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il