בג"ץ 1120-22
טרם נותח

פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול לערעורים

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)

פסק הדין המלא

-
1 3 בבית המשפט העליון בג"ץ 1120/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת י' וילנר העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול לערעורים 2. בית הדין הרבני האזורי בפתח תקוה 3. פלוני עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרת: עו"ד יוסף גביזון בשם המשיב 3: עו"ד גיל בנדל פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת לביטול החלטתו של בית הדין הרבני הגדול לערעורים, המשיב 1, מיום 13.1.2022. החלטה זו נסבה על אופן חלוקתם של הכספים שהתקבלו בגין מכירתה של דירת מגורים משפחתית. 2. העותרת והמשיב 3 (להלן: המשיב) נישאו ביום 25.2.2007, ולהם ילד משותף, קטין. בסמוך לאחר נישואיהם רכשו השניים במשותף דירת מגורים (להלן: הדירה), ונטלו לצורך כך הלוואת משכנתה שאותה התחייבו לפרוע באמצעות החזר חודשי בסך של 4,200 שקלים. ביום 1.5.2016 עזב המשיב את הדירה, ולמחרת היום הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה וכרך בה, בין השאר, אף את הנושאים הרכושיים. במסגרת ההליך בבית הדין הרבני האזורי ניתנו החלטות שונות במחלוקת הרכושית בין הצדדים, שבהקשר הנוכחי יש צורך להידרש לעיקריהן בלבד. 3. העותרת הצהירה שהיא מעוניינת לרכוש את חלקו של המשיב בדירה. ביום 7.4.2019 בית הדין הרבני האזורי קבע כי יינתן לעותרת פרק זמן מסוים שבמהלכו תוכל לפעול להשגת האישורים הנדרשים לצורך הרכישה, וככל שלא תצליח בכך, ימונה כונס נכסים אשר יפעל למכירתה של הדירה לצד שלישי. עוד נקבע בהחלטה זו כי עד לחודש מרץ 2019 יישאו הצדדים בתשלום החזר המשכנתה בחלוקה שווה, והחל מחודש אפריל 2019 תישא בכך העותרת לבדה, לנוכח הצהרתה כי בכוונתה לרכוש את חלקו של המשיב בדירה. בהמשך, ביום 13.2.2020 בית הדין הרבני האזורי קבע פעם נוספת כי החל מחודש אפריל 2019 אין המשיב מחויב בהחזרי המשכנתה. בית הדין הרבני האזורי נימק זאת בכך שהעותרת אינה משלמת למשיב דמי שימוש בגין מגוריה בדירה. 4. בסופו של דבר לא הצליחה העותרת להשיג את ההון הדרוש לצורך רכישת חלקו של המשיב, וביום 8.6.2020 נמכרה הדירה לצד שלישי. עד למכירת הדירה, נצבר חוב פיגורים בגין אי-תשלום החזרי המשכנתה במועדם. החוב שולם לבנק על-ידי כונס הנכסים, והצדדים נחלקו בשאלה האם החוב יקוזז באופן שווה מחלקם בכספי התמורה שהתקבלה בגין הדירה. 5. ביום 20.8.2020 קבע בית הדין הרבני האזורי כי סכום החוב יקוזז באופן שווה מחלקם של שני הצדדים. בית הדין האזורי חזר על קביעה זו בהחלטתו מיום 20.5.2021. 6. כנגד ההחלטה האחרונה הגיש המשיב ערעור לבין הדין הרבני הגדול, בטענה שיש בה כדי להפוך החלטות קודמות שנתן בית הדין הרבני האזורי. בהחלטה מיום 29.8.2021 קבע בית הדין הרבני הגדול כי אמנם באופן עקרוני חוב המשכנתה – ככל חיוב הוני אחר – צריך להתחלק שווה בשווה בין הצדדים, אך בנסיבות העניין יש גם מקום לחייב את העותרת בדמי שימוש בגין מגוריה בדירה. עוד הוסיף בית הדין הרבני הגדול וציין כי המשיב העמיד מדור בעין לצורך מגורי בנם של העותרת והמשיב, שאת שוויו יש לקזז מדמי השימוש שבהם מחויבת העותרת. אשר על כן, בית הדין הרבני הגדול החזיר את התיק לבית הדין הרבני האזורי לצורך הערכה וחישוב של הסכומים האמורים. 7. לאחר שניתנו החלטות שונות של בית הדין הרבני האזורי המבהירות את ההכרעה במחלוקת הרכושית, קבע בית הדין הרבני הגדול כי הערעור מתקבל, במובן זה שחוב הפיגורים בגין אי-תשלום המשכנתה יושת כולו על העותרת. עוד ציין בית הדין הרבני הגדול כי "ממילא היא פטורה מתשלום דמי שימוש והאיש פטור מדמי מדור". 8. מכאן העתירה שבפנינו, שבה מבקשת העותרת מבית משפט זה להתערב בהחלטתו של בית הדין הרבני הגדול ולקבוע כי חוב הפיגורים בגין המשכנתה יחולק בין הצדדים בחלקים שווים, תוך התחשבות, בין היתר, בדמי המדור של הקטין. עוד מבקשת העותרת צו ביניים המורה על עיכוב ביצועה של החלטתו של בית הדין הרבני הגדול, כך שלא יחולקו כספי תמורת הדירה המוחזקים בידי כונס הנכסים עד להכרעה במחלוקת. 9. לאחר עיון בעתירה, בתגובתו המקדמית של המשיב ובנספחים שצורפו אליהן, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. 10. כלל ידוע הוא כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים אלא בנסיבות חריגות, כגון במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או כאשר נדרש סעד מן הצדק (ראו: בג"ץ 1370/18 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה, פסקה 7 (29.4.2018); בג"ץ 4940/20 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, פסקה 19 (29.4.2021)). 11. בנסיבות העניין, לא מצאנו כי המקרה הנדון נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטתו של בית הדין הרבני הגדול, ודי בכך כדי לדחות את העתירה. בחינת טענות העותרת לגופן מעלה כי אלו נושאות בעיקרן אופי ערעורי ומכוונות כנגד טעויות שנפלו לשיטתה ביישום הדין ובשיקול הדעת שהפעילו בתי הדין הרבניים בנסיבות הפרטניות של המקרה. עיון בהחלטותיו של בית הדין הרבני הגדול, כמו גם של בית הדין הרבני האזורי, מעלה כי הסוגיות השונות במסגרת חלוקת הרכוש, לרבות חוב המשכנתה ודמי השימוש, נדונו והוכרעו במסגרת החלטות רבות לאחר שניתנה לשני הצדדים הזדמנות לטעון את טענותיהם. לא למותר לציין כי ההחלטה מושא הערעור נסמכת על רצף של החלטות הקשורות זו בזו, כאשר הראשונה שבהן ניתנה לפני כשנתיים. 12. סוף דבר: העתירה נדחית, ועמה גם הבקשה למתן צו ביניים. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"א באדר ב התשפ"ב (‏24.3.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 22011200_A02.docx עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1