לשכת המסחר ת"א נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 1120/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1120/12 לפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן העותרת: לשכת המסחר תל אביב והמרכז נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. הסתדרות העובדים הכללית החדשה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד שלומי לויה פסק-דין השופט ע' פוגלמן: לפנינו עתירה המכוונת להחלטת בית הדין הארצי לעבודה מיום 2.2.2012, שבגדרה הוסר צו זמני למניעת השביתה שבכוונת ההסתדרות הכללית לקיים, ונקבע כי אין מניעה לקיומה של שביתה כללית במשק ביום רביעי 8.2.2012, החל משעה 06:00. 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות) הכריזה ביום 11.10.2011 על סכסוך עבודה שעניינו העסקת עובדים במשק בצורות העסקה בלתי ישירה שלא במסגרת הסכמים קיבוציים (לרבות העסקה בחוזים אישיים, באמצעות קבלני שירותים, מיקור חוץ וכדומה). על רקע סכסוך זה, הודיעה ההסתדרות על כוונתה לפתוח בשביתה כללית במשק. המדינה, מרכז השלטון המקומי וארגוני מעסיקים ובהם העותרת שלפנינו, פנו לבית הדין הארצי לעבודה בבקשה לצו מניעה זמני וקבוע נגד השביתה המתוכננת. בית הדין הארצי לעבודה נתן את חסותו למשא ומתן בין הצדדים, והוציא צו מניעה זמני נגד שביתה כללית, בהתירו שביתה מוגבלת בזמן למשך ארבע שעות (החלטה מיום 7.11.2011). משא ומתן בין ההסתדרות לבין המדינה וארגוני המעסיקים נמשך, וצו המניעה הזמני נותר על כנו גם בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה מיום 10.1.2012. בהמשך, עלו המגעים בין הצדדים על שרטון וההסתדרות הודיעה לבית הדין הארצי לעבודה על כוונתה לפתוח בשביתה כללית במשק ביום 7.2.2012. המעסיקים, מצידם, עמדו על טענתם כי יש להותיר את צו המניעה על כנו, נוכח עילות השביתה והנזקים הכרוכים בה. 2. בית הדין הארצי לעבודה (כב' הנשיאה נ' ארד, סגן הנשיאה י' פליטמן, השופטת ו' וירט-ליבנה, נציגי העובדים א' פז ור' רבינוביץ, ונציגי המעבידים י' בליזובסקי וי' קאול) קבע שהשביתה שעליה הכריזה ההסתדרות היא שביתה בעלת אופי כלכלי-לגיטימי. נקבע כי תכליתה של השביתה דנן הוא להביא לפתרון הבעיות בתבניות ההעסקה השונות שעליהן היא מלינה, באמצעות ניהול משא ומתן שיביא לחתימה על הסכם קיבוצי מחייב, שיכול שיורחב באמצעות צו הרחבה או בחקיקה. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי מאבק על צמצום היקף מיקור חוץ והעסקה באמצעות קבלני שירותים וחוזים אישיים הוא בגדר מאבק על תנאי עבודה. בצד האמור, נקבע כי השביתה דנן היא בעלת אופי מעין-פוליטי, שכן היא מבקשת להביא לשינוי מדיניות כלכלית מוסדית של המדינה. עם זאת, נפסק כי ההיבט הדומיננטי בסכסוך הוא, כאמור, המאבק על תנאי עבודה. בית הדין העיר כי סכסוך העבודה ועילת השביתה יסודם במאבק של ארגון העובדים לטובת כלל ציבור העובדים ממניעים ענייניים ובתום לב, וכי קיימת הסכמה בסיסית בין בעלי הדין באשר לחשיבות הסוגיה נושא הסכסוך. לאחר שמצא כי מהלכי המשא ומתן שקיימו הצדדים נקלעו למבוי סתום, וכי עילת השביתה היא לגיטימית, קבע בית הדין הארצי כי השביתה שעליה הוכרז עונה על מבחן המידתיות, למרות הנזק הניכר הצפוי למשק, וציין כי ההסתדרות התחייבה כי שירותים חיוניים ימשיכו לפעול במתכונת שבת או במתכונת חירום, וכי שירותי מפתח מסוימים – כמו תחבורה ציבורית – יפעלו במתכונת חלקית. אשר על כן, הוסר צו המניעה הזמני ונקבע כי אין מניעה לקיומה של שביתה כללית במשק ביום רביעי, 8.2.2012, החל משעה 06:00. עוד נקבע כי השביתה בנמל התעופה בן גוריון תוגבל לשעות 06:00 – 12:00 בלבד, וכי ביתר ענפי המשק תהיה מתכונת השביתה בהתאם להודעת ההסתדרות – שעניינה שמירה על פעילות חלקית של שירותים חיוניים ושירותי מפתח מסוימים, והקמת ועדות חריגים. הצדדים הוזמנו להמשך דיון בפני בית הדין הארצי לעבודה ביום רביעי, 8.2.2012 בשעה 14:00. 3. מכאן העתירה שלפנינו. העותרת – לשכת המסחר תל אביב והמרכז – היא ארגון מעבידים שהיה צד להליך בבית הדין הארצי לעבודה. לטענתה, בית הדין הארצי לעבודה טעה בקובעו כי השביתה שעליה הכריזה ההסתדרות היא שביתה כלכלית-מעין-פוליטית מותרת, בעוד שלמעשה מדובר בשביתה פוליטית אסורה. העותרת טוענת כי תכלית השביתה היא הכתבת אופן ניהול המשק ושלילת כל צורות ההעסקה שאינן העסקה ישירה, תוך פגיעה אנושה בחופש הניהול העסקי ובזכות הקניין של המעסיקים בישראל. העותרת טוענת כי המחלוקת בין ההסתדרות לבין ארגוני המעסיקים אינה בגדר "סכסוך עבודה", שכן אין היא עוסקת בשיפור תנאי עבודה, אלא בדרישה גורפת לשנות את מבנה התעסוקה במשק. לדבריה, ארגוני המעבידים והמדינה באו למשא ומתן בנפש חפצה עם הצעות אופרטיביות לשיפור מצבם של עובדי הקבלן, אלא שההסתדרות אינה מוכנה להתפשר על שום פתרון שהוצע למעט הסכמה לקליטתם של כל העובדים במשק בהעסקה ישירה. נטען כי "דרישותיה הקיצונית" של ההסתדרות אינן יכולות להיחשב כניהול משא ומתן בתום לב כפי שקבע בית הדין הארצי לעבודה. לדברי העותרת, מדובר בשביתה פוליטית, האסורה על-פי משפט העבודה, שכן היא מכוונת לכפות שינוי מדיניות כלכלית על המדינה והמשק כולו, בניגוד להכרעות דמוקרטיות של בית המחוקקים. העותרת טוענת כי מטרת השביתה היא פגיעה בחופש העיסוק, זכות הקניין, חופש החוזים והפררוגטיבה הניהולית של המעסיק הפרטי לבחור את מודל ההעסקה המתאים לו. כמו-כן, היא מדגישה כי בית הדין הארצי לעבודה הכיר במספר מקרים שונים בלגיטימיות של מודלי העסקה שונים (כגון העסקה באמצעות קבלן שירותים או מיקור חוץ). בצד האמור, מצביעה העותרת על הנזקים הניכרים הצפויים למשק בעקבות השביתה המתוכננת, בין היתר – פגיעה משמעותית בפעילות הנמלים ובהשלכות פגיעה זו על פעילות המסחר. 4. דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, נוהג ריסון בהתערבותו בהכרעות בית הדין הארצי לעבודה, הפועל מתוקף מומחיותו המיוחדת בעניינים של משפט העבודה. העתירה מכוונת, כאמור, לקביעתו של בית הדין הארצי העבודה כי השביתה שעליה הכריזה ההסתדרות היא שביתה לגיטימית, ויסודה בטענה שמדובר בשביתה פוליטית אסורה. כאמור, בית הדין הארצי סיווג את השביתה דנן כשביתה "מעורבת" – מחד, שביתה כלכלית הנוגעת לתנאי עבודתם של עובדים המועסקים בתבניות העסקה שאינן ישירות; מאידך, שביתה בעלת פן מעין-פוליטי, שמטרתה להביא לשינוי מבני ביחסי העבודה במשק – ופסק כי ההיבט הדומיננטי של השביתה הוא ההיבט הכלכלי שעניינו תנאי עבודה. העקרונות לסיווג שביתה כשביתה כלכלית, פוליטית או מעין-פוליטית ידועים ומוכרים בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה ונסקרו לאחרונה בפסק הדין בבג"ץ 1181/03 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 28.4.2011): "השביתה המוכרת המובהקת היא "השביתה הכלכלית", שנועדה לשפר את תנאיו הכלכליים של העובד. שביתה מסוג זה מוחזקת כאמצעי מקובל ולגיטימי להשגת המטרות העומדות ביסוד יחסי העבודה הקיבוציים. זוהי שביתה "המכוונת דרך כלל כנגד המעביד המבקש לפגוע בזכויות העובדים או המסרב לשפר תנאי עבודתם, שביתה שאפשר שתהיה מכוונת גם כנגד הריבון כשזה פועל במעמדו כמעביד או כאשר הוא מבקש להתערב, תוך ניצול כוחו השלטוני, לשינוי הסדרים קיימים ביחסי העבודה בין העובדים והמעבידים או למנוע הסדרים כאלה" [...] השביתה הכלכלית משמשת אמצעי שנועד, בעיקרו, לאזן פערי כוחות בין העובד למעביד. המאפיין את השביתה הכלכלית הוא תכליתה – שיפור או מניעת פגיעה באינטרסים כלכליים של העובד [...] השביתה הכלכלית מוחזקת כלגיטימית, וזוכה להגנת החוק, בכפוף לקיום התנאים שהדין מעמיד לענין זה. סוג שביתה אחר הוא "השביתה הפוליטית". זוהי שביתה המכוונת כנגד הריבון, ונועדה לשינוי מדיניות שקבע, או לקביעת מדיניות הרצויה לשובתים [...] שביתה מסוג זה מעלה חשש כי הגוף השובת יכפה את רצונו על המוסדות הנבחרים של הרשות, וינסה בדרך של כפייה להשפיע על הליכים דמוקרטיים [...] ההנחה היא כי שביתה פוליטית אינה מוגנת, שכן עניינה אינו כרוך בשיפור מצבו הכלכלי של העובד, אלא תכליתה להשפיע על מוסדות השלטון בדרכי כפייה. בארץ ובמדינות רבות בעולם, אין מכירים בחוקיותה של השביתה הפוליטית [...] על רקע התפיסה כי שביתה פוליטית עשויה בנסיבות מסוימות להיות מונעת גם מרצון העובד לשפר את מצבו הכלכלי ואת רמת חייו, הוכרה "השביתה המעין-פוליטית", המופעלת אמנם כנגד הריבון, אך היא נוגעת בה בעת לתנאים כלכליים של עובדים אשר נפגעו עקב שינוי מדיניות הריבון. שלא כמו בשביתה הפוליטית, בשביתה המעין-פוליטית יש לעניינם של העובדים נגיעה ישירה למדיניות הריבון. לפיכך, שביתה כזו מוכרת כלגיטימית, אך בהיקף מוגבל (שם, פסקאות 79-76 לפסק-דינה של השופטת א' פרוקצ'יה, ההדגשות נוספו – ע' פ'; ראו גם: בג"ץ 1074/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט(2) 485, 501-497 (1995)) 5. בעניין נושא העתירה שלפנינו יישם בית הדין הארצי לעבודה את העקרונות שהותוו בפסיקתנו לעניין סיווגן של שביתות. לא מצאתי כי העותרת הצביעה על טעות מהותית, מהסוג המצדיק את התערבות בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה, שבה נקבע כי השביתה דנן – שתכליתה נוגעת במישרין לאופן העסקתם של מגזרים רחבים במשק – היא בגדר שביתה בעלת תכלית "מעורבת", שתכליתה הכלכלית היא הדומיננטית. גם קביעת בית הדין הארצי כי הליכי המשא ומתן נקלעו למבוי סתום, לאחר שההסתדרות ניהלה משא ומתן בתום לב אינה מגלה עילה להתערבות. אין חולק שהנזקים הצפויים מהשביתה – שעל חלק מהם הצביעה העותרת – הם בלתי מבוטלים, אלא שבית הדין הארצי לא התעלם מכך בציינו כי "זו מהותה של שביתה שעילתה לגיטימית, שהיא גורמת למעסיק נזק, שמטרתו לשכנעו להגמיש את עמדותיו במשא ומתן הקיבוצי". בצד האמור, יש להוסיף כי בית הדין הארצי לעבודה הורה על הצדדים להתייצב להמשך דיון כבר ביום 8.2.2012 בשעה 14:00, וגם לכך יש ליתן משקל בכל שאמור בעילת התערבותו של בית משפט זה בנקודת הזמן הנוכחית. העתירה נדחית אפוא על הסף, משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ד בשבט התשע"ב (‏7.2.2012). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12011200_M01.doc יב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il