פלוני נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון עפ"ג 1120-11-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט חאלד כבוב המערער: פלוני נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתפ"ח 65277-12-23 מיום 30.9.2025 שניתן על ידי כב' הנשיא אבי לוי וכב' השופטים ערן קוטון ועידית וינברגר תאריך ישיבה: כ"ד כסלו התשפ"ו (14.12.2025) בשם המערער: עו"ד פארס בריק בשם המשיבה: בשם נפגע העבירה: בשם שירות המבחן: עו"ד מיכל קליין עו"ד מונא אבו אל יונס עו"ס יעל כהן פסק-דין 1. המערער שלפנינו היה כבן 16 בעת שביצע עבירות מין חמורות וקשות בשכנו בן התשע (להלן: הילד). ומעשה שהיה כך היה. בחודש נובמבר 2023, כאשר הילד שיחק עם חבריו במגרש כדורגל, הגיע המערער, תפס את הילד בחולצתו והוביל אותו לחדר הנמצא על גג הבית שם נכחו אותה עת שני קטינים נוספים. השלושה סטרו לילד על פניו והמערער הכה אותו בבעיטות ובאגרופים בכל חלקי גופו, וכן חנק אותו. בהמשך, החדיר המערער את איבר מינו לפיו של הילד והכריח אותו למצוץ אותו, תוך שהוא סוטר לו, בעוד הילד בוכה ואומר למערער כי הוא מתקשה לעשות זאת. בהמשך, החדיר המערער איבר מינו אל פי הטבעת של הילד, שלא בהסכמתו, בנוכחותם של שני הקטינים האחרים, השכיב את הילד על רגליו, לפת אותו בחוזקה, הפשיל חלקית את מכנסיו כך שישבנו של הילד היה חשוף, והכה בישבנו מספר פעמים, תוך שאחד הקטינים שנכח בחדר צוחק כשהוא צופה במעשה, והקטין השני הסריט באמצעות הטלפון הנייד שלו את ההתרחשות. בעת הצילום הילד בכה ושאל את הנוכחים מדוע הוא מצולם. 2. בגין מעשים אלה, המערער הורשע במעשה סדום; מעשה מגונה; תקיפה בנסיבות מחמירות; ואיומים – עבירות (בהתאמה) לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1)+345(א)(1)+345(ב)(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1)+345(א)(1)+345(ב)(5) לחוק העונשין; סעיף 379+ 382(א) והכל בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; סעיף 192 לחוק העונשין. עוד הורשע המערער בעבירה של פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(3) וסעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 + סעיף 29 לחוק העונשין. בית המשפט המחוזי (תפ"ח 65277-12-23), לאחר שהביא בחשבון את קטינותו של המערער ואת היותו מונמך קוגנטיבית, השית על המערער, בין היתר, ארבע (4) שנות מאסר לריצוי בפועל, בניכוי תקופת המעצר הממשי מאחורי סורג ובריח ופיצוי לילד בסכום של 100,000 ש"ח. 3. על חומרת גזר הדין נסב הערעור שלפנינו. בתמצית שבתמצית, המערער טוען כי לנוכח קטינותו, היה על בית המשפט ליתן משקל עיקרי למסלול השיקומי, ולאפשר לו להמשיך במסלול זה במסגרת מעון "אחווה" שבו הוא שוהה כיום. המערער לא טוען לקרבה לסייג, אך מציין כי היה על בית המשפט להתחשב גם בעובדה שהוא מונמך קוגנטיבית, וכי שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח עלולה אך להחמיר את מצבו, בניגוד לאינטרס הציבורי. 4. דין הערעור להידחות. התסקירים שהוגשו בעניינו של המערער, כמו גם הדברים ששמענו מפי שירות המבחן בדיון בפנינו, אינם מלהיבים בלשון המעטה. מהתסקירים עולה כי המערער אמנם נקלט היטב במעון וסיים מסלול קדם 8 שנות לימוד, הגם שדווח על רמה לימודית נמוכה מאוד ביחס לבני גילו. יחד עם זאת, המערער עוד נזקק לעבודה טיפולית רבה והשתתפותו בקבוצה טיפולית ייעודית לנערים פוגעים מינית אינה מיטבית, כך שהוא ייזקק לטיפול פרטני גם בנושא המיני. גם בעת שהותו של המערער במעון, ארעו שתי אפיזודות חריגות של הטרדה מינית והתנהגות מינית לא הולמת מצידו, ובשל כך הוא הושעה למשך שבועיים מהקבוצה הטיפולית. בהקשר זה, המערער העיד על עצמו כי תחושת הלחץ מההליך המשפטי גורמת לו לדחפים מיניים חזקים, והוא מרגיש כי הוא מוצף מינית בקלות. בתסקיר האחרון, שנכתב עובר למתן גזר הדין בערכאה קמא, נכתב כי המערער מתקדם בטיפול אך בצעדים מאוד איטיים; הוא נעדר מיומנות וכלים להתמודדות עם מצבי לחץ, ובעל דחפים מיניים חזקים. עם זאת, ולאחר לבטים לא קלים, המליץ שירות המבחן לאפשר לנאשם להמשיך ולשהות במעון "אחווה" בתנאי מגורים עד גיל 20 (קרי, לא בתנאי מעון נעול, כך שאף לא הועלתה האפשרות לנהוג לפי סעיף 25א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971. 5. המעשים הקשים והמשפילים שביצע המערער בילד, בנוכחות שני קטינים אחרים, טבעו חותמם בנפשו של הילד ופגעו בו ובמשפחתו באופן קשה. תסקיר נפגע העבירה שהונח בפנינו, מדבר בעד עצמו, ובשל צנעת הפרט, ובהינתן יחסי השכנות שבין משפחת המערער למשפחתו של הילד, איננו רואים להרחיב ונציין כי פגיעתו של האירוע בקטין ובהוריו הייתה קשה ביותר. לכך יש להוסיף את הפגיעה הקשה כשלעצמה בשל העובדה שהמעשים הקשים תועדו בסרטון שהופץ. בית המשפט המחוזי עמד על כך בציינו כי גורמי הטיפול קבעו שהילד זקוק להליך טיפולי ארוך וכי "ניכר כי המערכת המשפחתית של הילד כולה עברה זעזוע עמוק וטלטלה, ולהם השלכות הרסניות על חיי המעורבים [...] הפגיעה המינית האכזרית שחווה הילד בידי שכניו הביאה להשלכות מקיפות בכל תחומי חייו, ואלה משליכים על המישורים הפיזי והנפשי כאחד". 6. ענייננו בתקיפה מינית אכזרית וקשה, בנסיבות מחמירות ביותר, באלימות, בהשפלה, בנוכחות אחרים, תוך ניצול פערי הכוחות והגיל בין המערער לבין הילד, ותוך תיעד המעשים בצילום והפצת הסרטונים על כל ההשלכות הנובעות מכך על הילד ומשפחתו. על אף שהמערער מונמך קוגנטיבית, לא נטען וממילא לא הוכח כי הוא קרוב לסייג של אחריות פלילית (המערער נבדק על ידי ועדת אבחון). גם כיום, ועל אף ההשקעה הרבה במעון "אחווה" ספק אם ועד כמה נוטרלה מסוכנותו של המערער. לא בכדי מצא בית משפט קמא כי אין מנוס מלהשית על המערער מאסר לתקופה ארוכה ומשמעותית. לא רק שיקולי הגמול וההרתעה מונחים לפנינו, אלא גם השיקול של הגנה על הציבור. מנגד, על אף שהותו של המערער במעון קרוב לשנתיים ימים, קשה להצביע על שיקום מרשים שעבר, וכפי שציין בית משפט קמא בגזר דינו, הפרוגנוזה אינה חד משמעית. אל סל שיקולי הענישה ניתן להוסיף שיקול נוסף, אליו הפנתה באת-כוחו של נפגע העבירה. המערער והילד הם שכנים, וכל אימת שהמערער שוהה בביתו, הילד ומשפחתו נמצאים במצב קשה. קבלת עמדת שירות המבחן לנוער, משמעה כי בעתיד לא ניתן יהיה להשית על המערער מגבלות מכוח חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ה-2004 (וראו החלטתי בבש"פ 5591/21 פלוני נ' מדינת ישראל (7.10.2021)). 7. הסניגור המלומד הדגיש את קטינותו של המערער, ולא בכדי. הדילמה לגבי ענישת קטינים מלווה את בית המשפט כל אימת שהוא נדרש לגזור את הדין (על השיקולים השונים ראו המחלוקת בין שופטי הרוב ודעת המיעוט בע"פ 1589/23 פלוני נ' מדינת ישראל (7.8.2023)). הקטינות היא אכן גורם בעל משקל נכבד בשיקולי הענישה, אך לא אחת הודגש בפסיקה כי קטינות כשלעצמה אינה שקולה לחסינות מפני ענישה הולמת. יפים לענייננו דברים שנכתבו במקרה של קטין שהורשע בעבירת מין: "שופט הגוזר את הדין, מתהלך בגן הפנלוגי וקוטף מפירות העצים – עץ ההרתעה על שתי פארותיו (האינדיבדואלית והכללית), עץ הגמול ועץ השיקום. במצב הדברים הרגיל, אין השופט מכניס לסל מפריו של עץ אחד בלבד [...] כאשר בקטינים עסקינן, הגם ששיקול השיקום תופס את הבכורה, הוא אינו ניצב לבדו, ועל כן חזרה הפסיקה והדגישה כי קטינות אינה חסינות. [...] להטלת עונש על נאשם יש לעיתים השלכה על שיקומו של נפגע עבירה, והדברים נכונים במיוחד בעבירות מין. עלול להיווצר מצב בו שיקומו של המערער יבוא על חשבון שיקומה של המתלוננת [...] כליאה בבית האסורים היא תשלום של הנאשם לחברה, מעין כרטיס כניסה שהחברה דורשת ממי שמבקש להשתלב בה, כביכול אומרת החברה לנאשם כי עליו למרק את עוונו טרם יחזור לחיק החברה. אילולא בקטין עסקינן, ואילולא הדרך השיקומית שעשה המערער, ברי כי עונשו היה חמור בהרבה. לכן, המוטיבציה לשיקום, לה תורמת גם חרב המאסר הממושך המתנופפת מעל נערים שלא עברו את ההליך השיקומי, אינה אמורה להתאיין, גם אם ירצה המערער עונש מאסר" (ע"פ 4604/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 1 ו-4 (18.11.2015)). 8. בשורה התחתונה, במכלול הנסיבות, לא מצאנו עילה להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא, ולמותר לציין כי אילו היה מדובר במערער בגיר, העונש שהיה מוטל עליו היה דו-ספרתי וחמור בהרבה. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ד כסלו תשפ"ו (14 דצמבר 2025). יצחק עמית נשיא דוד מינץ שופט חאלד כבוב שופט