בג"ץ 11198/04
טרם נותח
יעקב יפרח נ. בית הדין הארצי לעבודה
סוג הליך
עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק בג"ץ 11198/04
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
11198/04
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
העותר:
יעקב יפרח
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין
הארצי לעבודה
2. המועצה האזורית שפיר
3. המועצה הדתית האזורית שפיר
4. מדינת ישראל
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד מ' חכמון
בשם המשיבה 2:
עו"ד י' רייטר
בשם המשיבה 3:
עו"ד י' וייס
בשם המשיבה 4:
עו"ד ד' גילה
פסק-דין
השופט א' גרוניס:
1. העתירה שבפנינו מופנית נגד פסק דינו של
בית הדין הארצי לעבודה (להלן - בית הדין הארצי) מיום 21.10.04. בפסק הדין האמור
התקבל ערעורה של המשיבה 2 (להלן - המועצה האזורית) על פסק דינו של בית הדין האזורי
לעבודה בבאר שבע (להלן - בית הדין האזורי) מיום 8.6.99, שבגדרו נקבע כי צמצום היקף
מישרתו של העותר ממישרה מלאה לחצי מישרה נעשה שלא כדין.
2. העותר הועסק בין השנים 1974 ל-1994 כרב
שוחט ובודק במושב זרחיה ואין חולק כי בתפקידו זה שימש כעובד המשיבה 3 (להלן -
המועצה הדתית). במקביל שימש העותר החל משנת 1970 ועד לשנת 1991 כמזכיר המועצה
הדתית וכעוזרו של הרב האזורי ושכרו שולם על ידי המועצה האזורית. כלומר, העותר
הועסק בו זמנית בשתי משרות ציבוריות. באותה תקופה פעלה המועצה הדתית במסגרת המועצה
האזורית ואותו אדם (שהעותר שימש כעוזרו) כיהן הן כיו"ר המועצה הדתית והן כרב
האזורי. החל משנת 1991, עת נעשתה הפרדה בין המועצה האזורית למועצה הדתית בהקשר
לשירותי הדת, לא כיהן עוד העותר כמזכיר המועצה הדתית, אולם הוא המשיך בתפקידו
כעוזר לרב האזורי. בשנת 1994 פרש העותר לגמלאות מתפקידו כרב שוחט ובודק במושב
זרחיה וקצבתו החודשית בשיעור 40% ממומנת מאז על ידי מישרד הדתות. בחודש נובמבר
1995 הודיע מנהל המנגנון של המועצה האזורית לעותר על צמצום היקף מישרתו כעוזר לרב
האזורי ממישרה מלאה לחצי מישרה. בעקבות זאת, הגיש העותר תביעה לבית הדין האזורי
ובה טען כי קיצוץ היקף מישרתו נעשה שלא כדין וכי הוא זכאי לקבל שכר בגין מישרה
מלאה. תביעת העותר התקבלה, לאחר שנדחתה טענת המועצה האזורית כי היא איננה מעסיקתו
של העותר ומשלא הוצגו על ידה טענות לגוף העניין באשר לקיצוץ המישרה. המועצה
האזורית ערערה על פסק דינו של בית הדין האזורי וערעורה התקבל. יצוין, כי המדינה
צורפה להליך בבית הדין הארצי וטענה כי לא נפל פגם בצמצום היקף המישרה של העותר,
לאחר שזה הועסק שלא כדין בשתי מישרות מלאות בעת ובעונה אחת. דעת הרוב בבית הדין
הארצי (כבוד השופט י' פליטמן ונציגי הציבור ש' גוברמן וד' פרלשטיין) קבעה כי
העסקתו של העותר בשתי מישרות מלאות במשך כ-20 שנה (מחד כרב מושב ומאידך כמזכיר
המועצה הדתית ועוזר הרב האזורי) הייתה בגדר הסדר העסקה פיקטיבי המנוגד לתקנת ציבור
ועל כן נהגה המועצה האזורית כראוי, כאשר החליטה לצמצם את היקף מישרתו של העותר.
לעומת זאת, גרסה דעת המיעוט בבית הדין הארצי (כבוד סגנית הנשיא א' ברק-אוסוסקין
וכבוד השופטת נ' ארד), כי לא הובאו ראיות מספיקות לקיומו של הסדר העסקה פיקטיבי
וכי המועצה האזורית לא הוכיחה שצמצום היקף המישרה של העותר נעשה כדין. בהקשר זה
ציינה כבוד השופטת נ' ארד, כי אין מקום לקבל כראיה פרוטוקול ישיבה מיום 11.8.94,
שלא הוצג בפני בית הדין האזורי, ממנו עולה, לכאורה, כי העותר הסכים לצמצום היקף
מישרתו. על כן, על פי דעת המיעוט, מן הראוי היה לדחות את הערעור על פסק דינו של
בית הדין האזורי.
3. דין העתירה להידחות על הסף. אמנם, המקרה
שבפנינו מציג שאלות שאינן פשוטות, הן בנוגע לסדרי הדין ודיני הראיות על פיהם פועל
בית הדין לעבודה (ראו סעיפים 33-32 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969) והן
בנוגע לבעייתיות שבהעסקת עובד על ידי רשות ציבורית בהיקף של יותר ממישרה מלאה אחת.
עם זאת, כידוע, בית משפט זה איננו משמש כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה
ואינו נוהג להתערב בהחלטותיו כעניין שבשגרה. התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק
בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה מצומצמת למקרים בהם נפלה טעות משפטית מהותית
בפסק דינו של בית הדין הארצי וכאשר הצדק מחייב התערבות בפסק הדין. שני התנאים הללו
הם מצטברים (ראו למשל, בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין
הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693). במקרה דנא איננו סבורים, כי
הצדק מחייב את התערבותו של בית משפט זה ועל כן איננו נדרשים להכריע בשאלה האם נפלה
בפסק הדין נשוא העתירה טעות משפטית מהותית. הכול מסכימים, כי עסקינן במצב בו עובד
הועסק במקביל בשתי מישרות מלאות, כאשר שכרו עבור כפל המישרות מומן מקופת הציבור.
הסדר העסקה זה נראה על פניו בלתי תקין ועצם העובדה כי ההסדר נהג זמן רב אין בה כדי
להכשירו בדיעבד. בנסיבות אלה, צמצום היקף מישרתו של העותר במועצה האזורית, כאשר
במקביל ממשיך הוא לקבל פנסיה מלאה עבור מישרתו במועצה הדתית, איננו נמנה על
המקרים בהם הצדק מחייב התערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי.
4. העתירה נדחית, איפוא, על הסף. העותר יישא
בשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח לטובת המשיבה 2 ובאותו סכום לטובת המשיבה
4.
ניתן היום, י"ט באב תשס"ה
(24.8.05).
ש ו פ ט
ת ש ו פ ט ש ו פ ט
ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04111980_S05.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
חכ/