אולנה זריצקייה נ. משרד הפנים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1119/01 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' ריבלין העותרת: אולנה זריצקייה נגד המשיבים: 1.משרד הפנים 2."ידיד בית המשפט" מוקד סיוע לעובדים זרים עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ב בשבט התשס"א (15.02.2001) בשם העותר: עו"ד ישראל קליין בשם המשיב 1: עו"ד חני אופק בשם המשיב 2: עו"ד נעמי לבנקרון פסק-דין הנשיא א' ברק: 1. העותרת היא אזרחית אוקראינה. היא הגיעה לישראל (סמוך ליום 24.8.2000) שלא כדין. עם הגעתה נלקח ממנה דרכונה על ידי מעסיקיה. היא הועסקה כנערת ליווי. היא נעצרה (ביום 26.1.2001) באילת. במהלך מעצרה ניתנה לה האפשרות לגשת למקום מגוריה ולאסוף את חפציה בליווי משטרתי. היא סירבה. היא העדיפה כי האיסוף יתבצע באמצעות אחר מטעמה. בעודה במעצר הוצא נגדה (ביום 28.1.2001) צו גירוש (לפי סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב1952-). צו הגירוש לא בוצע, שכן לא היו בידי העותרת מסמכי נסיעה בני תוקף. נערכה פניה לקונסול אוקראינה בישראל על מנת שיוציא לעותרת מסמכי נסיעה חדשים. בינתיים נידון עניינה של העותרת בפני ערכאת הביקורת המינהלית על החזקת שוהים בלתי חוקיים במעצר עד לביצוע צו גירוש. ערכאת הביקורת החליטה (ביום 8.2.2001) כי "לאחר קבלת הדרכון ניתן להטיס את העותרת". 2. העותרת פנתה (ביום 12.2.2001) באמצעות בא כוחה לבית משפט זה. מבקשת היא לשחררה מהמעצר למשך שבועיים, עד ליציאתה מן הארץ. רוצה היא לנצל תקופה זו לאתר חלק מחפציה, תכשיטיה וכספה. לטענתה, נסיונותיה לעשות כן באמצעות הטלפון לא עלו יפה. לעתירה צורף צילום דרכונה של העותרת. לקראת שמיעת העתירה (שנקבעה ליום 15.2.2001) הודיע לנו המשיב, כי נערכה פניה נוספת לקונסול אוקראינה לשם זירוז הנפקת מסמך נסיעה זמני לעותרת. זאת, לאור צילום הדרכון שצירף בא כוח העותרת לעתירה. הקונסול מסר, כי לצורך הנפקת מסמך הנסיעה הזמני עליו לאמת את זהותה של העותרת. הוא מסר כי תשובתו תינתן בתוך ימים. הערכת המשיב היא, כי אם זהותה של העותרת תאומת, ניתן יהיה לבצע את הגירוש תוך ימים ספורים. 3. לגוף העניין, עמדת המשיב הינה, כי אין לשחרר את העותרת ממעצרה, וכי יש לגרשה מהארץ עם קבלת מסמך הנסיעה מקונסול אוקראינה. לדעת המשיב, צו המעצר הוצא כדין. בהקשר זה מציין המשיב, כי מדי שנה מובאות מאות נשים ממדינות חבר העמים לצורך העסקתן בתעשיית המין והזנות בישראל. נשים אלה שוהות בישראל כזרות בלתי חוקיות. רבות מהנשים האלה חשופות לפגיעות קשות ולהפרת זכויותיהן, ובכלל זה אונס, תקיפות אלימות, שיעבוד והגבלות נוספות על חירותן מצד סרסורים וגורמים אחרים. פעמים רבות חשופות נשים אלו גם לאיומים מצד סרסוריהן, המנסים למנוע מהן להתלונן כנגדם, למסור מידע על מצבן לרשויות השונות או להעיד כנגדם בהליכים משפטיים פליליים. 4. אשר לעותרת מציין המשיב, כי בידו מידע לפיו היא הוברחה לישראל למטרות זנות. היא הועסקה כנערת ליווי בתנאי עבודה קשים, שעות עבודה קשות וארוכות (16 שעות ליום) ללא מנוחה. כן צויין, כי לפי המידע שבידי המשיב, העותרת לא היתה חופשיה לנהוג כרצונה, ויש יסוד להערכה כי אם תשוחרר ממעצרה, אותם גורמים שהביאו אותה ארצה לצורך עיסוק בזנות, יבקשו להמשיך את העסקתה בזנות לאחר שחרורה ממעצרה ועד לגירושה. אשר לטעם המובא על ידי העותרת, לפיה ברצונה לטפל בחפציה, מציין המשיב כי טעם זה אינו מצדיק שחרורה ממעצר. כזכור, הוצע לה להתלוות לשוטר לצורך איסוף חפציה, והיא דחתה הצעה זו. המשיב חוזר על הצעתו כי העותרת תוכל לצאת לדירתה לטפל בחפציה בליווי שוטר. 5. לקראת פתיחת הדיון הוגשה לנו בקשה דחופה מטעם "מוקד הסיוע לעובדים זרים". באת כוח המוקד ביקשה לצרף את המוקד לעתירה כ"ידיד בית המשפט". המוקד הינו עמותה אשר חבריה פועלים בהתנדבות למען עובדים זרים ולמען קורבנות הסחר בנשים. מצוי בידה מידע רב באשר לקורבנות הסחר עם נשים. לטענת המוקד, קורבנות סחר בנשים זכאיות לייצוג משפטי הולם, ושלא על ידי עורכי דין הנשלחים על ידי "סוחריהן". בהקשר זה ציינה באת כוח המוקד, כי אחת השיטות הנפוצות בקרב סוחרי הנשים, המעוניינים לשוב ולהעסיק אשה שנעצרה, היא לשלוח אליה עורך דין, אשר כביכול מייצג אותה, למרות שבפועל מונה על ידי סוחריה. עם שחרורה ממעצר, היא מועסקת בזנות, ולעתים אינה עוזבת את הארץ כלל. 6. בעניינה של העותרת, מציין המוקד, כי היא הועסקה בזנות, ו"נמכרה" מספר פעמים בין בעלי מכונים שונים. עם הגעתה לישראל, נלקח דרכונה על ידי מעסיקיה. המוקד מציין, כי עם הגשת העתירה צורף צילום הדרכון לעתירה, "דבר הבא ללמדנו מי הוא זה אשר שכר את שירותיו" של בא כוח העותרת. אשר לטענת העותרת, כי היא מבקשת להשתחרר על מנת לטפל בחפציה, מציין המוקד כי "לו אמנם חפציה הפרטיים היו נשוא דאגתה, הרי שיכלה לגשת אל דירתה בליווי משטרתי ולאספם". לדעת המוקד, "ישנה סבירות גבוהה כי באם תשוחרר [העותרת] יהיה הדבר החלפת כלא אחד באחר, גרוע יותר". על כן, עמדתו של המוקד הינה שאין להיעתר לבקשתה של העותרת, ויש לדחות העתירה. לטענתה, יש לבצע את גירושה של העותרת מהארץ בכל ההקדם. 7. לאחר שמיעת טענות הצדדים - לרבות טענותיו של המוקד - החלטנו (ביום 15.2.2001) כי "לעת הזו אין מקום לשחרר את העותרת למשך 14 יום עד ליציאתה מן הארץ. רשמנו לפנינו הצהרת בא כוח המשיב, כי העותרת תגורש מהארץ תוך שלושה שבועות... הננו מבקשים לקבל מן המשיב, בתוך שלושה שבועות, הודעה משלימה באשר לעותרת, ובמיוחד נבקש לדעת האם העותרת גורשה מהארץ. על פי תוכן ההודעה נחליט על אופן המשך הטיפול בעתירה". 8. בחלוף שבוע (ביום 20.2.2001) נתקבלה תגובה משלימה מטעם המשיב. נמסר בה, כי קונסול אוקראינה אימת את פרטי העותרת, והנפיק לה מסמך נסיעה זמני. מדור נציגויות זרות הזמין עבור העותרת כרטיס טיסה לאוקראינה לתאריך 22.2.2001. כן הוגשה לנו בקשה מטעם בא כוח העותרת, לעכב את יציאתה מן הארץ עד למתן החלטה סופית בעניינה. דחינו את הבקשה. ביום 22.2.2001 עזבה העותרת את הארץ והודעה על כך מסר לנו המשיב. בהודעה משלימה נוספת נמסר לנו מטעם המדינה כי בהמלצת היועץ המשפטי לממשלה הוקמה ועדה בינמשרדית, הדנה בבעיות השונות הנובעות מהתופעה של סחר בנשים. הוועדה תדון, בין השאר, באופן ההגנה על מתלוננות וסידורי אחזקתן עד גירושן. 9. עניינה של העותרת נסתיים, ואין לנו אלא לדחות את העתירה. אך הבעיה שהעתירה מעלה לא נסתיימה, והרי היא מונחת לפתחה של החברה הישראלית ורשויותיה. העותרת אינה יחידה. מהחומר שהוגש לנו אנו למדים, כי נשים רבות מצויות כיום במצב בו היתה העותרת. על המדינה ורשויותיה לעשות מעשה, ובהקדם: יש לאכוף את החוק בכל הנוגע לאיסור על סחר בנשים (ראו בש"פ 7542/00 חנוכוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); יש להבטיח ייצוג משפטי הולם לנשים דוגמת העותרת; יש למנוע מצב - עליו מלין המוקד - לפיו לעתים קרובות הסוחרים בנשים קובעים מי ייצג אותן בבתי המשפט; יש להבטיח כי זכויותיהן של הנשים - ושל שאר העובדים הזרים - על פי דיני מדינת ישראל לא ישללו מהן. יש להבטיח תנאי מעצר מתאימים, תוך מחשבה על חלופת מעצר הולמת, אשר תבטיח את שלומן של הנשים ואת שלום הציבור. עניין לנו בבעיה חברתית קשה וחמורה. לפתח חטאת רובץ! יש לעשות מעשה - ובהקדם. העתירה נדחית. ה נ ש י א השופט י' אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא. ניתן היום, כ"ב בניסן התשס"א (15.4.2001). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 01011190.A05/דז/ בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444