החלטה בתיק ע"פ 11160/02
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
11160/02
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט א' א' לוי
המערער:
יואב כהן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר-הדין שניתן בבית-המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו ביום 27.11.02 בת"פ 40025/00 שניתן על-ידי כב' השופט ע'
מודריק
תאריך הישיבה:
ט' בסיון תשס"ג (9.6.03)
בשם המערער:
עו"ד אבי כהן
בשם המשיבה:
עו"ד דפנה ברלינר
פסק-דין
השופט מ' חשין:
ערעור על חומרת העונש. המערער טוען כי
בגוזרו עליו עונש מאסר בפועל חרג בית-המשפט המחוזי מסמכותו, ומכאן עתירתו כי נורה
על ביטול אותו עונש מאסר.
2. עלילות המערער בענייננו פורשות עצמן על
פני כמה וכמה מערכות, וכל מערכה נמשכת מן הקודמת לה ומוסיפה עליה. נפתח בראשית
הדברים ונתגלגל ממערכה למערכה.
3. המערער עמד לדין פלילי לפני בית-המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של שוד מזוין ואיומים. היה זה בחודש ינואר שלשנת 2000
שהמערער נכנס אל סניף של בנק הפועלים בראשון לציון מצוייד בסכין מטבח. המערער שלף
את הסכין, פנה אל כספרית מאחורי דלפק, ודרש ממנה כי תעביר אליו כסף מן הקופה. הכספרית
נענתה לדרישה והמערער נטל את הכסף ונמלט בריצה מן הבנק. בהימלטו נכנס המערער אל
מונית אשר המתינה לו, הצמיד את הסכין לביטנו של נהג המונית והורה את הנהג לנסוע מן
המקום שאם לא כן ינעץ את הסכין בבטנו.
4. לנאשם עבר פלילי מכביד עד-למאוד ולא מעט
שנים מעברו בילה בין כותלי הכלא. במהלך הדברים הרגיל ניתן היה לצפות כי יישלח גם
זו הפעם אל הכלא ולשנים לא מעטות. אלא ששפר עליו על המערער מזלו. בתחילה הגיעו
בעלי-הדין להסדר טיעון באשר לעובדות כתב-האישום (העובדות שתיארנו למעלה הן על-פי
ההסדר), והמערער הורשע בעבירות של שוד מזוין ואיומים. בהמשך הדרך הגיעה המדינה
לכלל מסקנה כי חל "שינוי מהפכני" בחייו של המערער, ועל-כן הסכימה כי
העונש שיוטל עליו יהיה עונש סימלי.
וכך נגזר עונשו של המערער: א) בשל עבירת
השוד, האיומים ועבירה נוספת שהמערער הודה בה (שימוש ברכב בלא רשות הבעלים) הוטל על
המערער פיקוח של שירות המבחן למשך שנתיים ימים; ב) בגין אותן עבירות הוארך בשנתיים
נוספות עונש מאסר על-תנאי שנגזר על המערער בהרשעה פלילית קודמת (נוסיף: בית-המשפט
רשאי היה לצרף הארכת תקופת תנאי למבחן; ראו דנ"פ 5/89 אבנר גריידי נ' המדינה, לא
פורסם); ג) בשל עבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב שהמערער הודה בה נגזרו על
המערער שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות; ד) בגין אותה עבירה של החזקת רכוש
החשוד כגנוב הופעל - בחופף לעונש שישה החודשים האמור בפיסקה ג) לעיל - מאסר
על-תנאי בן שישה חודשים שנגזר על המערער במשפט קודם. לענייננו עתה חשובים בעיקר
שני הרכיבים הראשונים של העונש: פיקוח שירות המבחן והארכת המאסר על-תנאי. עד כאן -
המערכה הראשונה, ומכאן למערכה השניה.
5. לא חלפו אלא חודשים אחדים והמדינה פנתה אל
בית-המשפט בבקשה להפקיע צו המבחן. מסתבר כי המערער לא עמד בתנאי המבחן בהפירו אותם
בשניים אלה: ראשית לכל, המערער נעצר בחשד לביצוע עבירה של סחר בסמים (ביני לביני
הורשע המערער בעבירה זו), ושנית, המערער פסק מהגיע למיפגשים עם קצינת המבחן ונמנע
מעמוד בבדיקה לאיתור שימוש בסמים. בית-המשפט נעתר לבקשת המדינה, הורה על הפקעת צו המבחן,
ולאחר הפקעה זו ניפנה לגזור את עונשו של המערער בגין העבירות שענישתן הושעתה
במערכה הראשונה.
6. בית-המשפט שמע טיעונים מפי באי-כוח
בעלי-הדין לגזר-הדין, ולסוף החליט לגזור על המערער בשל מסכת העבירות שהיתה כלולה
בצו המבחן - בהן עבירת השוד ועבירת האיומים - עונש מאסר בן חמש שנים, מהן ארבע
שנים לריצוי בפועל בניכוי תקופת המעצר ושנה אחת מאסר על-תנאי. בית-המשפט התלבט
בשאלת עונש המאסר על-תנאי שהורה על הארכתו במערכה הראשונה (מאסר על-תנאי בן
שמונה-עשר חודשים), שעה שעיקר ההתלבטות היה בנושא סמכותו להפעילו. לסוף החליט בית-המשפט
כי ינקוט "פרשנות מקלה" ויותיר על כנה את ההחלטה להאריך את המאסר
על-תנאי.
7. על עונש המאסר בן ארבע השנים הערעור
שלפנינו. בא-כוח המערער טען כי בהשיתו על מרשו עונש מאסר בפועל בן ארבע שנים חרג
בית-המשפט מסמכותו, אשר-על-כן, כך הוסיף וטען, יש לבטל אותו עונש מאסר. טעם הדבר
הוא, כך טען בא-כוח המערער, שבגוזרו על המערער מאסר בפועל עשה בית-המשפט בניגוד
להוראת סעיף 56 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. כיצד כך? שהוראת סעיף 56 לחוק
העונשין מורה אותנו כי בית-משפט שהרשיע נאשם וגזר עליו עונש מאסר על-תנאי; ולאחר
מכן הרשיע בית-משפט אותו נאשם שוב בשל עבירה נוספת שבגידרי התנאי; יכול בית-המשפט,
בגין העבירה השניה, להאריך את תקופת התנאי של המאסר המותנה שנגזר במשפט הראשון,
והוא אם לא גזר על הנאשם במשפט השני עונש מאסר. ובלשונה של הוראת סעיף 56(א) לחוק
העונשין:
הארכת תקופת התנאי
56. (א) בית-המשפט
שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי ... לצוות
... על הארכת תקופת התנאי.
בענייננו שלנו, כך טען בא-כוח המערער, בעצם הארכתה
של תקופת התנאי במערכה הראשונה (פיסקה ב' לעונש במערכה הראשונה) - הארכת תנאי
שבית-המשפט הותירה במערכה השניה על כנה - וכהוראת סעיף 56(א) לחוק העונשין, מנע
בית-משפט עצמו מהטיל תקופת מאסר בפועל על המערער.
טענה זו אינה מקובלת עלינו, וטעמינו למסקנתנו
נפרש בסמוך.
8. משהפר המערער את צו המבחן מן המערכה
הראשונה, נתעוררה לחיים הוראת סעיף 20(3) לפקודת המיבחן [נוסח חדש],
תשכ"ט-1969. הוראת-חוק זו מלמדת אותנו כי צו מבחן שניתן לאחר הרשעה, והוכח
שהנבחן הפר את צו המבחן, רשאי בית-המשפט להטיל על הנבחן עונש "הכל כפי
שבית-המשפט היה רשאי להטיל על הנבחן אילו זה עתה הורשע בפניו על אותה עבירה".
וכך, משהובא המערער לפני בית-המשפט - במערכה השניה - לאחר שהפר את צו המבחן מן
המערכה הראשונה; וכהוראת המחוקק בהוראת סעיף 20(3) לפקודת המיבחן; הוּשַבְנוּ
לאחור, רכובים על קרן אור, אל המערכה הראשונה, למועד בסמוך לאחר ההרשעה בעבירות
השוד המזוין והאיומים; ומשהוּשַבְנוּ כך, רשאי היה בית-משפט קמא להטיל על המערער
עונש בגין עבירות אלו. ואמנם, בגין עבירות אלו גזר בית-המשפט על המערער חמש שנים
מאסר, בהן ארבע שנים מאסר בפועל. בשים-לב לעברו העשיר אך חסד עשה בית-המשפט עם
המערער בגוזרו עליו עונש שגזר.
9. אשר לטענת בא-כוח המערער כי לא ניתן היה
לגזור על המערער עונש מאסר הואיל ובמערכה הראשונה, וכמותה במערכה השניה, הוארך
מאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו; וכי כהוראת סעיף 56 לחוק העונשין אין לגזור
מאסר בפועל בצוותא-חדא עם הארכת מאסר על-תנאי; דעתנו היא כי אין בטענה זו ולא כלום.
אכן, שאלה היא מה דינו של אותו מאסר על-תנאי שתקופתו הוארכה, ובשאלה זו יש פנים
לכאן ולכאן. כך, למשל, ניתן לגרוס כי הארכת תקופת התנאי מן המערכה הראשונה בטלה
בדיעבד, וכי ניתן עתה להפעיל את המאסר על-תנאי, בחופף או במצטבר לעונש המאסר בפועל
שהוטל על המערער. על רקע זה חככנו בדעתנו אם אין להחזיר את הדיון לבית-משפט קמא,
כדי שיידרש לשאלה זו ויכריע בה. לסוף גמרנו בדעתנו להשאיר את הדברים על מכונם.
אכן, שאלה היא אם המאסר על-תנאי שתקופתו הוארכה במערכה הראשונה קיים עוד ועומד
כיום, ושאלה זו אינה נקיה מספיקות. לא עלינו המלאכה לגמור ושאלה זו תבוא על
פתרונה, אם תעלה להכרעה, בימים יבואו. מכל מקום, אין בה בשאלה זו כדי לפגום
כהוא-זה בעונש המאסר בפועל שנגזר על המערער כסמכותו של בית-המשפט בהוראת סעיף
20(3) לפקודת המיבחן.
10. בא-כוח המערער לא העלה לפנינו אלא טענה
משפטית שנדרשנו לה לעיל, ומשהחלטנו לדחות את הטענה אנו מוסיפים ודוחים את הערעור.
ש
ו פ ט
השופט י' טירקל:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
השופט א' א' לוי:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט מ' חשין.
היום, י"ח בסיון תשס"ג (18.6.2003).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02111600_G01.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il