מדינת ישראל נ. אמל בהותי

החלטה בתיק עש"ם 1116/08 בבית המשפט העליון עש"ם 1116/08 עש"ם 1452/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערערת בעש"ם 1116/08 והמשיבה בעש"ם 1452/08: מדינת ישראל נ ג ד המשיבה בעש"ם 1116/08 והמערערת בעש"ם 1452/08: אמל בהותי ערעורים על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בתיק בד"מ 31/07 מיום 31.12.07 שניתן על-ידי עו"ד ר' גרוס, גב' ח' לידור ומר ע' פאוזי בשם המערערת בעש"ם 1116/08 והמשיבה בעש"ם 1452/08: עו"ד מלי אומיד בשם המשיבה בעש"ם 1116/08 והמערערת בעש"ם 1452/08: עו"ד זכי כאמל פסק-דין 1. לפני ערעור המדינה וערעור שכנגד על גזר הדין שהטיל בית הדין למשמעת של עובדי המדינה על המערערת (בד"מ 31/07), מורה לשעבר במשרד החינוך, בגין רכישת תואר מזויף, וקבלת הטבות שכר על יסודו. 2. המערערת הועסקה כמורה במשרד החינוך משנת 1995, ועבדה כמורה בכירה בבית הספר היסודי ב' בכפר משהד. היא יצרה קשר עם תייסיר ג'רה מחברת "מודום", כי תמורת סכום של 24,000 ש"ח יספק לה תעודת תואר ראשון משלוחת "ברלינגטון", מבלי שהיא תידרש למלא חובות אקדמיות המזכות בתואר זה. תייסיר מסר למערערת מסמכים כוזבים היוצרים מצג לכאורי כי קיימה את כל חובותיה האקדמיים. 3. על יסוד המסמכים הכוזבים, המערערת הגישה למשרד החינוך בקשה להערכת התואר, בה הצהרת כזב כי בשנים 1998-1999 למדה בשלוחת ברלינגטון וקיימה את כל חובותיה לצורך התואר. על בסיס התעודות הכוזבות, קיבלה המערערת תוספות שכר בסך של 629.83 ש"ח לחודש, החל בחודש ספטמבר 2001 ועד חודש ינואר 2006. בסך הכל קיבלה סכום של 29,778 ש"ח, אותו החזירה בשלב מאוחר יותר. המערערת הושעתה מעבודתה מיום 11.5.05. 4. כנגד המערערת הוגש אישום פלילי בגין מעשיה בפרשה הנדונה. היא הורשעה בבית משפט השלום בנצרת, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן בעבירת מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק זה. הוטלו עליה 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, ותשלום קנס בסך של 40,000 ש"ח. בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת הוקטן סכום הקנס ל-25,000 ש"ח. 5. בעקבות הרשעתה בפלילים, הוגש כנגד המערערת הליך משמעתי. בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (עו"ד רינה גרוס – אב"ד, גב' חני לידור ומר ענבוסי פאוזי – חברים) עשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 61ג לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן - חוק המשמעת), המאפשר בהליך משמעת לראות כמוכחים ממצאים ומסקנות בפסק דין חלוט במשפט פלילי שנוהל נגד אדם. הוא הרשיעה בביצוע עבירות המשמעת הבאות: עשיית מעשה או התנהגות הפוגעים במשמעת שירות המדינה; אי-קיום המוטל על העובדת על-פי דין ונוהלים בשירות המדינה; התנהגות שאינה הולמת את התפקיד כעובדת מדינה או התנהגות העלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות המדינה; התנהגות בלתי הוגנת במילוי תפקידה או בקשר אתו; והרשעה בעבירה שיש עמה קלון (עבירות לפי סעיפים 17(1), (2), (3), (4) ו-(6) לחוק המשמעת, בהתאמה). 6. בגזר הדין, הטיל בית הדין למשמעת על המערערת נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר, ופסילה לעבודה בשירות המדינה ובמשרד החינוך עד ליום 1.7.09. כנגד אמצעי המשמעת האמורים מופנים שני הערעורים שלפני. 7. המדינה טוענת בערעורה כי יש להחמיר באמצעי המשמעת שהוטלו על המערערת, ולהורות על פסילתה משירות המדינה לתקופה של חמש שנים, על כל משמעויותיה של הפסילה. בדיון שהתקיים בערעורים הודיעה באת-כוח המדינה כי תסכים להפחתה מסוימת של תקופת הפסילה המבוקשת על ידה, באופן שהמערערת תיפסל מכל תפקיד בשירות המדינה למשך שלוש שנים, וכן תיפסל לשנתיים נוספות מתפקיד במשרד החינוך. לגישת המדינה, טעה בית הדין בקובעו כי למרות חומרת העבירות הפליליות בהן הורשעה המערערת, וחרף הקלון שדבק במעשיה, אין מקום להורות על פסילה ממושכת יותר הן מכל תפקיד בשירות המדינה והן מתפקיד במשרד החינוך. העבירות בהן הורשעה המערערת, כך נטען, פוגעות באמון הציבור בשירות הציבורי ובמיוחד במערכת החינוך עליה נמנתה המערערת. השגת תכליותיו של הדין המשמעתי מחייבת לפסול לאלתר עובד מדינה שביצע עבירות כאלה מכל תפקיד בשירות המדינה לתקופה ממושכת, כדי להגן על דמותו הערכית של השירות הציבורי ועל אמון הציבור במערכותיו. אמצעי המשמעת שהטיל בית הדין מקלים באופן לא מידתי עם המערערת, אינם משיגים את מטרות הדין המשמעתי, וחורגים מאמצעי המשמעת המקובלים המוטלים על ידי בית המשפט בעבירות משמעת דומות. הצורך בהקפדה עם מורים שחטאו הוא גדול אף יותר, בשל תפקידם וחובת הנאמנות המוטלת עליהם כלפי תלמידיהם וכלפי החברה. הדברים יפים במיוחד בעניינה של המערערת, שהיתה מורה בכירה. מוסיפה וטוענת המדינה, כי בית הדין למשמעת ציין בגזר הדין כי תקופת הפסילה שקבע (שנה ושבעה חודשים), נעוצה בעובדה כי המערערת היא אדם נורמטיבי ואם לשלושה ילדים. נימוק זה דינו להידחות, מכמה טעמים. ראשית, יש לתת משקל פחות לנסיבות אישיות של נאשם בהליך משמעת ביחס למסר הציבורי שאמצעי המשמעת אמורים להעביר. שנית, ערעורים שהגישה המדינה על קולת אמצעי המשמעת במקרים בהם נתקיימו נסיבות אישיות דומות, ואף קשות מאלה, נתקבלו. ושלישית, רצונו של בית הדין להקל עם המערערת בהיבט הכלכלי, אינו יכול לגבור על האינטרס הציבורי הגלום בהטלת אמצעי משמעת ראויים המשתקפים בפסילה מכל עבודה בשירות המדינה למשך תקופה מתאימה. 8. בצד ערעור המדינה, טוענת המערערת בערעורה, כי בית הדין למשמעת החמיר עמה יתר על המידה, ולא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיה האישיות. המערערת היא אשת חינוך שעבדה כמורה במשך 12 שנים, בהן גילתה מסירות וחריצות, וזכתה להערכה רבה מצד מנהל בית הספר, ההורים והתלמידים. למעט מעידה חד-פעמית זו, תיקה האישי הוא ללא רבב. לא ניתן משקל ראוי לסבלה הנפשי והפיזי בתקופת ההשעייה, אשר התבטא בכישלון שני הריונות אשר הסתיימו בלידות מוקדמות, טראומטיות וקשות, ובמותם של שני העוברים. עוד היה מקום להתחשב בסבלה הרב, בפגיעה הכלכלית ובפגיעה במעמדה החברתי הנובעים מן ההליכים המתנהלים נגדה, ובעובדת השבת הכספים על-ידה, אשר הביאה לכך שלא נגרם נזק למדינה. כן מתבקש היה לייחס משקל לחרטה העמוקה שהביעה על מעשיה, להודאתה בכתב התובענה המשמעתי, להפנמת חומרת מעשיה, ולחלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירה. בנוסף לכך, נטען, כי בית הדין לא נתן את המשקל הראוי לעדויות שהובאו בדבר תרומת המערערת ליישוב משהד, הן כמורה למופת והן כמתנדבת בבית הספר בתקופת השעייתה. בתקופת ההשעייה אף השלימה בהצטיינות תואר בהוראה במכללה אקדמית. עוד טוענת המערערת, כי פרשת התארים המזוייפים היא רחבת היקף, ורק חלק מהמעורבים בה הועמדו לדין משמעתי. מעטים אף יותר, ביניהם המערערת, הועמדו לדין פלילי. היה על בית הדין להתחשב באכיפה סלקטיבית זו כנימוק לקולא. כמו כן סבורה המערערת כי העונשים שנגזרו עליה בהליך הפלילי מרתיעים דיים, והחמרה נוספת עמה, על דרך פיטוריה לאלתר ופסילתה לכל עבודה בשירות המדינה ולכל תפקיד במשרד החינוך עד ליום 1.7.09, היא מעבר לנדרש ובלתי מידתית. המערערת מציינת מקרים שונים, החמורים, לטענתה, מהמקרה שלה, אשר בהם הושתו על הנאשמים עונשים קלים יותר. טענה נוספת שמשמיעה המערערת היא, כי היה על בית הדין לקחת בחשבון במנין תקופת פסילתה את תקופת השעייתה, בדומה למקובל בהליך פלילי, בו מתחשבים בתקופה מעצר במנין תקופת המאסר. לחלופין, יש לקצר את תקופת הפסילה, מתוך התחשבות בהתמשכות תקופת ההשעייה. המערערת מוסיפה, כי בית הדין קבע לגביה כי חרף מעידתה היא עדיין ראויה לשמש כמורה במשרד החינוך, ומכאן שיש צורך בקביעה מפורשת של בית הדין כי בתום תקופת הפסילה היא תחזור לעבודה, ואין להותיר עניין זה לשיקול דעתו של משרד החינוך. בעניינה, יש מקום ליתן את מלוא המשקל לשיקול השיקומי, על אף היותו רק אחד משיקולי הענישה של בית הדין למשמעת. הכרעה 9. עניינה של המערערת הוא בעל חומרה רבה לא רק בהיבט הפלילי אלא גם בהיבט המשמעתי, שהוא מענייננו בהליך זה. המערערת, מורה בכירה במוסד חינוך בשירות המדינה, השיגה תואר אקדמי כוזב בתמורה לתשלום כסף, והשתמשה בו כבסיס לקבלת הטבות שכר מכספי מדינה שלא הגיעו לה. בהתנהגותה זו פגעה המערערת, בין היתר, בעקרונות המשמעת הבסיסיים ביותר שעובד מדינה חב בהם, והסבה פגיעה קשה לאמונו של הציבור בטוהר השירות הציבורי, ובנקיון הכפיים של עובדיו. במיוחד חמורה הפגיעה עקב היות המערערת אשת חינוך, האמורה לשמש דוגמא ומופת לציבור תלמידיה, ולהבטיח בהתנהגותה את אמונם של הורי התלמידים בכך שחינוכם מופקד בידיים נאמנות של מחנכים אשר לא רק יקנו לילדיהם ידע, אלא גם ערכי מוסר וטוהר מידות. המערערת כשלה במובנים אלה כשלון קשה (עש"ם 8622/05 נעאמנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.12.06), פיסקה 9; עש"ם 2528/06 מדינת ישראל נ' דראושה (לא פורסם, 24.9.07), פיסקה 9 (להלן – ענין דראושה); עש"ם 5051/06 מדינת ישראל נ' סלאמה (לא פורסם, 17.10.07), פיסקה 9; עש"ם 3666/06 אסדי נ' נציבות שירות המדינה (לא פורסם, 7.11.07), פיסקה 14 (להלן - פרשת אסדי); עש"ם 4875/06 מדינת ישראל נ' אבו זראקי (לא פורסם, 7.11.07), פיסקה 7 (להלן – פרשת אבו זראקי)). בהתנהגותה, פגעה המערערת לא רק במערכת החינוך ובמעמד המורים הנימנים עליה, אלא גם בשירות הציבורי כולו, אשר רמתו ויושרתו הם הבסיס והיסוד עליהם נשען האמון הציבורי ברשויות הציבור. בלא אמון זה נפגעת יכולת תפקודו של השירות הציבורי פגיעה ממשית. 10. אמנם, כלל הוא כי בגזירת אמצעי המשמעת נודע מקום גם לנסיבותיו האישיות של הנאשם (עש"ם 3/80 לוי נ' מדינת ישראל, פד"י לד(4) 137 (1980); עש"ם 10566/02 גרינבוים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.3.03); עש"ם 581/00 בן ארי נ' נציבות שירות עובדי המדינה (לא פורסם, 27.2.00), פיסקה 5; פרשת אסדי, שם, בפיסקה 19). אולם בתחום המשמעת, בדרך כלל נסוג הענין האישי בפני המסר הציבורי הכללי הנדרש, והמשתקף באמצעי המשמעת הראויים, כדי להגשים את תכלית השמירה על מעמד השירות הציבורי, שבלעדיו הוא יתקשה לתפקד. בענייננו, לא מצאתי כי נתקיימו במערערת נסיבות אישיות חריגות שיש לתת להן משקל מיוחד בגזירת דינה המשמעתי. הסבל שנגרם לה בעקבות האירועים וההליכים נגדה הוא מובן, והוא משותף לכל מי שכשל במעשי מרמה כלפי הציבור וכלפי מעסיקו בשירות הציבורי, ואינו מיוחד למערערת. כשרונה ומעמדה כמורה בכירה צריכים היו להביאה להתרחק מכל מעשה המלווה בחוסר תום לב, ובמיוחד כשמשמעותו היא קניית תואר השכלה תוך גניבת דעת, ושימוש בו להשגת טובות הנאה שלא כדין. השבת הכספים שהושגו שלא כדין למדינה היא מעשה מתבקש בנסיבות הענין, ואין לראות בו נסיבה מיוחדת לקולא. בודאי אין בו משום תיקון לפגיעה החמורה בתדמיתם המוסרית של מערך החינוך הציבורי ושל שירות המדינה בכללו. לטענת המערערת בדבר אכיפה סלקטיבית לא נמצא כל ביסוס, והיא נטענה בעלמא. אוסיף, כי עניינה של המערערת הוא מן החמורים שארעו בפרשה הנרחבת של קניית התארים המזוייפים במובן זה שהתואר נקנה על ידה בלא כל השקעה של מאמץ לימודי כל שהוא, ואף נעשה בו שימוש מלא לצורך קבלת תוספות שכר שלא כדין ששולמו למערערת במשך למעלה מארבע שנים. אין לראות במעשיה משום "מעידה חד-פעמית", אלא סטייה קשה מן השורה שנמשכה מספר ניכר של שנים. 11. המערערת ביקשה לתת משקל רב לשיקול השיקומי בעניינה. אין חולק כי שיקול זה בא במנין השיקולים בהליך משמעת, ויש לתת לו משקל ראוי, אולם בצדו יש לתת משקל ניכר לפן ההרתעתי שנועד לתקן את הפגיעה בשירות הציבורי ולהרתיע את ציבור העובדים ממעידות דומות (עש"ם 917/99 מדינת ישראל נ' חמזה, פד"י נג(3) 77, 81-82 (1999); עש"ם 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב, פד"י נב(5) 87, 93 (1998); עש"ם 1928/00 מדינת ישראל נ' ברוכין, פד"י נד(3) 694, 703 (2000); עש"ם 4503/00 אמין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.9.00), פיסקה 4; עש"ם 3789/04 ציפורי נ' מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה, פד"י נט(1) 721, 725 (2004); עש"ם 8273/05 שרעבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.1.07), פיסקה 8; פרשת אסדי, שם, בפיסקאות 11-12; פרשת אבו זראקי, שם, בפיסקה 12). גם אם אין להתעלם מהשיקול השיקומי בהליך המשמעת, משקלו אינו מכריע. 12. לא ראיתי לקבל את טענת המערערת לפיה יש מקום לכלול במנין תקופת הפסילה את תקופת ההשעייה. ההשעייה והפסילה נועדו למטרות שונות. ההשעייה נועדה להרחיק עובד ציבור מהמשך מילוי תפקידו כל עוד עננה של חשד בעבירת משמעת רובצת על כתפיו, והמשך תפקודו עלול לפגוע בתקינות פעולתו של השירות הציבורי אותן הוא ממלא (פרק רביעי, סעיף 47 ואילך לחוק המשמעת). הפסילה משירות המדינה או מתפקיד מסוים בו היא אמצעי משמעת הננקט כנגד עובד בעקבות הרשעתו בהליך המשמעת (סעיף 34(9) ו-(10) לחוק המשמעת). אין יסוד משפטי לחובה לכלול את תקופת ההשעייה במנין תקופת הפסילה – בהינתן השוני בתכליות שכל אחד מאמצעים אלה נועד להשיג. עם זאת, ניתן להניח כי בקביעת היקף תקופת הפסילה בגזר הדין, מתחשב בית הדין, בין היתר, בעובדת השעייתו של העובד, ובאורכה של תקופה זו. 13. בנסיבות הענין, ולאור חומרת עבירות המשמעת שהמערערת עברה, נראית לי עמדת המדינה לפיה הקל בית הדין הקלה יתירה בקביעת היקפה של תקופת הפסילה שתחול על המערערת מעבודה בשירות המדינה ובמשרד החינוך. היה מקום לקבוע תקופה ארוכה מזו שנקבעה לצורך עניינים אלה, כמסר ראוי לא רק כלפי המערערת עצמה, אלא כלפי הציבור הרחב כולו. 14. לא ראיתי מקום לקבל את בקשת ב"כ המערערת כי בתום תקופת הפסילה, יהא אורכה אשר יהא, יש להורות למשרד החינוך לקבלה בחזרה לעבודה. ענין זה נתון מעצם טיבו, ועל פי דין, לשיקולו של המעסיק בשירות המדינה, אשר בסמכותו לשקול בבוא העת את מכלול השיקולים הרלבנטיים לענין, ולקבל החלטה ראויה. סוף דבר 15. אני מחליטה לדחות את ערעורה של המערערת על חומרת אמצעי המשמעת שהוטלו עליה. אני מקבלת את ערעור המדינה, וקובעת כי במקום תקופת הפסילה שנקבעה בגזר הדין תבוא ההוראה הבאה: המערערת תפסל לכל תפקיד בשירות המדינה למשך שלוש שנים, והיא תפסל למשך שנתיים נוספות לאחר מכן לכל תפקיד במשרד החינוך. חישוב תקופת הפסילה ייעשה ממועד מתן גזר הדין בבית הדין למשמעת ביום 31.12.07. יתר אמצעי המשמעת שהטיל בית הדין למשמעת יעמדו בעינם. ניתן היום, כ"ח בניסן התשס"ט (22.4.09). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08011160_R02.doc בצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il