עירית אור עקיבא נ. שלמה בן נעים

פסק-דין בתיק ע"א 11146/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 11146/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: עיריית אור עקיבא נ ג ד המשיבים: 1. שלמה בן נעים 2. בנק הפועלים בע"מ ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחדרה (השופטת ה' אסיף) מיום 18.12.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 3411-06 בשם המערערת: עו"ד ס' מזרחי בשם המשיב 2: עו"ד י' בויאר פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחדרה (השופטת ה' אסיף), מיום 18.12.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת בת.א. 3411-06. 1. המשיב 1 הגיש בשנת 2006 תביעה נגד המערערת והמשיב 2 לאכיפת הסכם לפיו רשאי הוא להציב דוכן למכירת פלאפל במקום שהוסכם עליו ולפיצויים בגין העיכוב בביצוע ההסכם הנדון. במסגרת קדם משפט הציע בית המשפט לסיים את המחלוקת מחוץ לכתלי בית המשפט. אף לאחר הגשת התצהירים חזר על הצעתו. במועד שמיעת הראיות, 20.1.2008, ניסו הצדדים מיזמתם להגיע לפשרה ולכן לא נשמעו ראיות באותו היום. גם במועד החדש שנקבע, 16.9.2008, ניסו בעלי הדין לסיים את המחלוקת בפשרה. לבקשתם, נקבע התיק לתזכורת פנימית על מנת שיוכלו לגבש באופן סופי הסדר בתיק. חמישה ימים לפני מועד התזכורת הפנימית שנקבע ליום 15.12.2008, הגישה המערערת בקשה לפסול את בית המשפט. 2. בית המשפט דחה את הבקשה. בית המשפט קבע כי אמנם הציע במהלך קדם המשפט לסיים את המחלוקת מחוץ לכתלי בית המשפט, ואולם עשה זו תוך הפניית תשומת לב כל הצדדים לקשיים העומדים בפני כל אחד מהם בתביעה זו, וכדי לסייע להם לסיים את המחלוקת בפשרה. בית המשפט דחה בכל תוקף את טענת המערערת לפיה לחץ על הצדדים להגיע לפשרה כלשהי. 3. בית המשפט דחה את הבקשה גם לאור האיחור הרב בהגשתה, בייחוד כשפסקי הדין שהמערערת הסתמכה עליהם והמוכיחים, לטענתה, כי בית המשפט נוהג משוא פנים כלפי רשויות מקומיות כולל כלפיה, היו בידי המערערת זמן רב לפני מועד הגשת בקשתה ולפני הדיון האחרון שהיה בתיק. מכל מקום, כך קבע, הדרך להשיג על פסקי דין אלה היתה בהליך של ערעור בית המשפט ואין להם כל קשר לתיק הנדון. בית המשפט התייחס במיוחד לפסק הדין שנתן בת.א. 4024/06 שניתן ביום 7.4.2008 ובו היתה המערערת צד. לפיכך קבע כי ככל שיש באמור בו כדי לשמש תשתית לבקשת הפסילה, היה עליה להגיש אותה זה מכבר. בית המשפט הגיע למסקנה כי המערערת נהגה בחוסר תום לב ורק משסברה כי לא ניתן יהיה לסיים את המחלוקת בפשרה העלתה את טענת הפסלות, לראשונה, וזאת במטרה לעכב את הדיון. לגופן של טענות קבע בית המשפט כי קביעות בעניין עדי המערערת בפסק דין זה נגעו לאותו הליך בלבד, וכי הלכה היא כי הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים מצד השופט. עוד קבע כי עצם העובדה שישב במשפט של המערערת בעבר, אין בה, כשלעצמה, להביא לפסילתו. בית המשפט דחה מכל וכל את טענת המערערת כאילו גילה את דעתו כי בפסק הדין תחויב המערערת בסכום הקרוב לסכום שנתבע. כל שעשה בית המשפט הוא להעיר, במהלך המשא ומתן שהתנהל גם בפניו, כי בטרם שמיעת הראיות איש מהצדדים אינו יכול לדעת כיצד יסתיים ההליך. בית המשפט הוסיף כי לא גילה יחס מזלזל כלפי מי מנציגי המערערת או כלפי העדים מטעמה, שאחרת היתה מתבקשת פסילתו לאלתר. לאור כל האמור דחה בית המשפט את הבקשה וקבע את התיק לשמיעת ראיות. מכאן הערעור שלפניי. 4. המערערת טוענת כי קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט על ידי המותב הנוכחי, שכן בית המשפט גילה דעתו באופן נחרץ וברור כי בפסק הדין תחויב המערערת בסכום הקרוב לסכום התביעה. המערערת מציינת את מועד שמיעת הראיות ביום 20.1.2008, בו היא ועדיה הבינו מבית המשפט כי פסק הדין שיינתן יהיה לרעת המערערת וכי מוטב לצדדים להתפשר, וזאת לעומת הסלחנות הרבה בה נקט בית המשפט כלפי המשיבים. במועד שמיעת הראיות הנוסף, 16.9.2008, עת הציעה באת כח המערערת כי ישולם למשיב 1 סכום כלשהו, הגיבה השופטת בתהיה, דחתה את ההצעה ולחצה להגיע להסכמה אחרת, קרובה יותר לסכום שנתבע, בלא שהמשיב 1 הוכיח תביעתו ותוך שהוא יושב שנים במקום ללא היתר כחוק. בית המשפט אף הציע ביזמתו, תוספות לפשרה. לדעת המערערת, בית המשפט גילה יחס מזלזל כלפי נציגיה ועדיה שנכחו בשני מועדי ההוכחות. המערערת טוענת כי מדובר במשחק מכור, שהתחוור לה לאשורו רק לאחר הדיון מיום 16.9.2008 ומשהמשיב 1 סירב לכל פשרה. לפיכך, לדעתה, לא השתהתה בהגשת הבקשה. אפילו קיים שיהוי לא ייגרם כל נזק לצדדים בהעברת הדיון למותב אחר, שכן שמיעת הראיות טרם החלה. 5. המערערת חוזרת על טענתה לפיה משורת פסקי דין שנתן בית המשפט עולה כי הוא נוהג במשוא פנים נגד רשויות מקומיות. אשר לפסק הדין שנתן בית המשפט בת.א. 4024/06, שם קבע כי העדים שהביאה המערערת, אשר הינם עדים גם בתיק דנן, נוהגים בזלזול ובהשמטה באופן מכוון והוסיף דברים לגבי התנהלותה של המערערת, טוענת היא כי לאור קביעה זו, בית המשפט בעל דעה מוקדמת וקיים חשש למשוא פנים נגד המערערת, אשר אינו מאפשר לו להמשיך לדון בתיק. 6. המשיב 2 הגיש תשובתו לערעור. לדעתו, נגועה טענת הפסלות בשיהוי ניכר אשר יש בו כדי להביא לדחייתה על הסף. המערערת ועדיה טענו כי הבינו כבר בדיון מיום 20.1.2008 כי פסק הדין שיינתן על ידי בית המשפט יהיה נגדה וחרף זאת לא העלתה המערערת כל טענת פסלות, גם לא בדיון מיום 16.9.2008. המשיב 2 טוען כי גם לגופו של עניין דין הערעור להידחות, שכן הטענה כי בית המשפט גילה דעתו כי בכוונתו לחייב את המערערת בסכום הקרוב לסכום התביעה, מופרכת. בדיונים בהם נדונו הצעות הפשרה ניסה בית המשפט לסייע לצדדים כמיטב יכולתו בגיבוש פשרה מבלי לחרוג מהמקובל, ולא ניתן היה להבין כי כבר חרץ את גורל התביעה לרעת המערערת באופן בו מומלץ לה להתפשר. בית המשפט לא דחה את הצעת הפשרה של המערערת אלא הצביע על מספר סוגיות שלא באו על פתרונן בהסכמות שהתגבשו. המשיב 2 מוסיף כי אין בהיכרות הקודמת של בית המשפט עם עדי המערערת כדי להביא לפסילתו. 7. לאחר שעיינתי בערעור ובתשובה לו וכן בהחלטת בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 5156/08 שמעון סדגסי נ' כרמלי יהודה בע"מ (לא פורסם, 17.6.2008)). הטעמים שהעלתה המערערת להגשת הבקשה בשלב בו הוגשה על אף שזיהתה, לטענתה, כבר קודם לכן, בדיון מיום 20.1.2008, גילויים המעידים על דעה קדומה מצד בית המשפט אינם מצדיקים את הגשת הבקשה באיחור ומתקבל הרושם לפיו משנואשה להשיג פשרה בתיק, החליטה המערערת לעשות שימוש ב"נשק" בקשת הפסלות, כדי לנסות לעכב את ההכרעה בו. 8. שנית ולגופו של עניין. מעצם היות הבקשה לפסילת שופט בקשה רצינית, המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, נגזרת המסקנה כי הראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות חייבות להיות משמעותיות. חשדות, תחושות והשערות, הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 85-84 (2006)). העובדה שבית המשפט ניסה לעזור לצדדים להגיע לידי פשרה, אפילו ביזמתו, אין בה כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות (ע"א 7386/08 אילת אין בע"מ נ' מיקי חכם (לא פורסם, 26.10.2008); ע"א 2634/07 מיכל זהבי נ' ציפורה היקרי (לא פורסם, 16.7.2007). כאמור בהחלטת בית המשפט, הצעתו לסיים את המחלוקת מחוץ לכתלי בית המשפט, כפי שאכן ניסו הצדדים לעשות, היתה בשים לב לקשיים העומדים בפני כל אחד מהם בתביעה, מתוך מטרה להצביע בפניהם על הסיכונים והסיכויים העומדים בפני כל אחד מהם וכדי לסייע להם לסיים את המחלוקת. מעיון בחומר ובהחלטה מתקבל הרושם שאפשר שהשופטת היתה מעורבת במידה רבה בניסיונות להשגת הפשרה, שכן המשא ומתן התנהל באולם בית המשפט וספק אם הדבר היה רצוי בנסיבות ובשים לב להתמשכות המגעים במשא ומתן, הגם שהצדדים ביקשו מעורבות מסויימת. עם זאת, מאחר וטרם נשמעו הראיות, ובית המשפט עמד על דעתו בהחלטה כי לא רמז דבר באשר לתוצאות ההליך בטרם שמיעת הראיות, נחה דעתי, בנסיבות העניין, כי בית המשפט טרם גיבש עמדה סופית ונחרצת בתביעה, וכי דעתו לא "ננעלה" בפני טענות המערערת. זאת ועוד. העובדה שבית המשפט הביע דעתו על המערערת ועל עדיה בהליך קודם, אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך הנוכחי, שיידון לגופו (השווה: ע"א 4911/08 ד"ר צבי תוהמי נ' עופר גרוץ (לא פורסם, 12.10.2008)). לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות. המערערת תישא בהוצאות המשיב 2 בסך של 10,000 ₪. ניתן היום, כ"ב בטבת התשס"ט (18.1.2009). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08111460_N02.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il