חבר הכנסת דוד אמסלם נ' שר הביטחון, סגן ראש הממשלה ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1113/22 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: ח"כ דוד אמסלם נ ג ד המשיבים: 1. שר הביטחון, סגן ראש הממשלה 2. הפוקד ע"פ חוק שירות בטחון 3. היועצת המשפטית לממשלה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד מוטי שמעון בשם המשיבים: עו"ד אבי מיליקובסקי פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו נסבה על טענות הקשורות לאי-גיוסם של ערבים אזרחי ישראל לשירות ביטחון. העותר הוא חבר כנסת, והעתירה הוגשה כנגד שר הביטחון והפוקד על-פי חוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן: חוק שירות בטחון או החוק), המשיבים 2-1, והיועצת המשפטית לממשלה, היא המשיבה 3. 2. בעתירה שהוגשה ביום 14.2.2022 לא נמסרו פרטים הנוגעים לצעדים שנקט העותר בפנייה לרשויות הרלוונטיות עובר להגשתה. על כן, בו ביום הוריתי לעותר להבהיר האם פנה למשיבים בכל הנוגע לנושאים המועלים על-ידו בעתירה. 3. ביום 21.2.2022 הגיש העותר הודעת הבהרה מטעמו, שבה הפנה לפעילותו הפרלמנטרית בנושא העתירה, לרבות הגשתה של הצעת חוק. העותר הוסיף וטען כי ביום 27.1.2022 פורסמה החלטתה של ועדת השרים לענייני חקיקה שהתנגדה להצעת החוק, וכי בהמשך לכך ביום 2.2.2022 התקיים דיון במליאת הכנסת בהצעת החוק, וזו לא עברה בקריאה טרומית. בהודעה הוסבר כי המשיבים פעלו "שלא כדין ובחוסר היענות ליוזמת העותר", ועל כן לא נותרה לו ברירה "אלא לעתור לבית משפט נכבד זה ולבקש התערבותו במושא העתירה שהוא עניין חשוב ומרכזי". 4. ביום 24.2.2022 הוריתי למשיבים להגיש תגובה מקדמית קצרה שתתמקד בסוגיית מיצוי ההליכים. בהמשך לכך, ביום 3.3.2022 הוגשה תגובת המשיבים כאמור, שבה נטען כי דין העתירה להידחות על-הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. לשיטתם, הפעולות הפרלמנטריות שנקט העותר אינן מהוות תחליף הולם למיצוי הליכים מול הרשות המינהלית המוסמכת על-פי המצב המשפטי הנוהג. המשיבים מוסיפים ומבהירים כי הפעולות שעליהן הצביע העותר נועדו לקדם חקיקה עתידית, כך שאינן רלוונטיות ביחס לסעדים שפורטו בעתירה אשר התייחסו לסמכויות מינהליות הנגזרות מהחקיקה הקיימת. 5. לאחר שבחנו את הדברים הגענו לכלל דעה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. כידוע, על המבקש סעד מבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק מוטלת חובה לשטוח את טענותיו בפני הרשות המינהלית המוסמכת לפני הגשת העתירה (ראו למשל: בג"ץ 2030/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר המשפטים, פסקה 15 (18.3.2020); בג"ץ 4753/20 ‏ ‏ארגון מנהלי בריכות שחייה נ' ממשלת ישראל (12.7.2020); בג"ץ 6075/21 אליה נ' משרד הכלכלה והתעשייה, פסקה 2 (9.9.2021)). חשוב להטעים, כי חובת מיצוי ההליכים היא חובה מהותית, שמטרתה לסייע במיקוד המחלוקות ובגיבוש התשתית העובדתית והמשפטית הנדרשת להכרעה בעתירה (ראו למשל: בג"ץ 320/21 בנימין נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 (17.1.2021); בג"ץ 3416/21 ‏‏קוטנגו נ' משרד החינוך, פסקה 11 (11.7.2021)). פעולותיו של העותר במישור הפרלמנטרי אינן מהוות מיצוי הליכים מול המשיבים, שהם חלק מהרשות המבצעת. הדברים אף מתחייבים מעקרון הפרדת הרשויות. בשולי הדברים, יוער כי הסעדים שפורטו בעתירה לא כוונו לקידומה של הצעת חוק זו או אחרת, וטוב שכך, אף זאת בהתחשב בעקרון הפרדת הרשויות (ראו והשוו: בג"ץ 5186/13 מאיר נ' ממשלת ישראל (4.12.2013)). 6. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ז' באדר ב התשפ"ב (‏10.3.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22011130_A03.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il