דוד טייב נ. אנואר אבו עראר

פסק-דין בתיק ע"א 1112/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1112/05 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס המערער (המשיב שכנגד): דוד טייב נ ג ד המשיבים (המערערים שכנגד): 1. אנואר אבו עראר 2. כלל חברה לביטוח בע"מ 3. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 16.12.04 בת.א. 114/98 שניתן על-ידי כבוד השופט י' אלון תאריך הישיבה: כ"ז בשבט התשס"ז (15.2.07) בשם המערער (המשיב שכנגד): עו"ד צבי ילינק בשם המשיבים (המערערים שכנגד): עו"ד רוני מצנר פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. המערער (המשיב בערעור שכנגד) נפגע בתאונת-דרכים בהיותו כבן 36 שנים, זאת בשעה שטרקטור שהיה נהוג בידיו פגע בעמוד ברזל שפגע כתוצאה מכך בראשו. המערער נפל בעת התאונה על ברכיו. הוא נלקח לחדר-מיון בבית-החולים ושוחרר בו ביום. שבועיים לאחר מכן, התלונן על כאבים בברך רגלו השמאלית. כעבור חמישה חודשים פנה שוב בתלונות המתייחסות לברך, והוא נותח פעמיים במשך תקופה של חודש ימים. על-פי טענתו, הוא החל לסבול מכאבי ראש, סחרחורות, כאבים בברכו, ירידה בשמיעה והתערערות קשה במצבו הנפשי, עד שלא יכול היה עוד לעסוק בעבודתו כקבלן צנרת עצמאי. 2. שלושה מומחים רפואיים נתמנו מטעמו של בית-המשפט בתחומי האורטופדיה, הנוירולוגיה והפסיכיאטריה. המומחה בתחום האורטופדיה העריך את נכותו כתוצאה מהפגיעה בברך רגלו השמאלית בכ-10%, אך ציין בחוות-דעתו כי קיימת אפשרות שהמערער לוקה במחלת ה-F.M.F. שהיא מחלה תורשתית הפוגעת במפרקי הגוף. בפועל הוחלט גם ליתן למערער טיפול תרופתי המתאים למחלה זו. מחוות-דעתו של המומחה בתחום האורטופדיה ניתן היה להבין כי בסופו של יום אין הוא מייחס את הנכות בתחום הזה לתאונה נשוא המשפט. המומחה בתחום הנוירולוגיה סבר כי לא נותרה במערער כל נכות בתחום זה והמליץ בפני בית-המשפט לקבל חוות-דעת ממומחה בתחום הפסיכיאטריה. ואכן, לבקשת הצדדים, נתמנתה גם מומחה בתחום זה. זו מצאה אצל המערער יסודות של תסמונת נפשית פוסט-טראומטית על-רקע של בעיות אישיות עם מרכיב "לא מבוטל", כלשונה, של הגזמה. "בכדי למנוע ספק בלב", כך ציינה, יש לאמוד את נכותו הנפשית בהקשר עם התאונה בכ-10% לצמיתות. בית-המשפט סמך על הקביעות הרפואיות האלה והעריך את נכותו התפקודית של המערער, בשיעור של 15%. את נתוני השכר בדק בית-המשפט על-פי דו"ח שהוגש למוסד לביטוח לאומי. 3. על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מערער המערער מצד אחד, ומבטחי הרכב, שהיה מעורב בתאונה, מן הצד האחר. הנפגע, המערער, מפנה את עיקר טענותיו כנגד חוות-הדעת של המומחים הרפואיים שנתמנו על-ידי בית-המשפט. הוא מציין כי לא ניתן ללמוד מחוות הדעת של הנוירולוג כי נתקיימה למערער בדיקה יסודית, וכי מכל מקום, המומחה לא הפנה אותו לבדיקות נוספות על זו שנערכה על-ידו עצמו. במיוחד מציין המערער את בדיקת ה-Spect שיכלה לאשש או להפריך, לטענתו, את החשש לנזק מוחי. גם התרשמותה של הפסיכיאטרית אינה מקובלת על המערער, במיוחד החשש שהעלתה כי קיימת אצלו מגמה ברורה להפקת רווחים משניים. המערער מתרעם על-כך שהפסיכיאטרית הסתמכה בחוות-דעתה על מבחנים דיאגנוסטיים שנערכו על-ידי רופא אחר ושתוצאותיהם בוערו בשוגג. בפועל, הרופאים השונים נעזרו, כך טוען המערער, זה בממצאיו של זה ועל-כן חוות-הדעת של שלושתם מוטה. המשיבים, מצידם סבורים כי אין עילה להתערב בקביעותה רפואיות. הם מציינים כי מסקנותיו של הנוירולוג נתמכות בעובדה שבדיקות נוירולוגיות שנערכו למערער בהזדמנויות אחרות נמצאו תקינות, וכי המומחית לפסיכיאטריה קבעה את ממצאיה על-בסיס בדיקה שהיא עצמה ערכה ולא רק בהתבסס על ממצאים דיאגנוסטיים שהועברו לה. המשיבים, בערעור שכנגד מטעמם, סבורים כי לא היה מקום לקבוע כי שיעור הפגיעה התפקודית עולה על שיעור הנכות הרפואית. 4. אכן לא קמה לנו עילה להתערב במקרה זה בממצאים שנקבעו על-ידי בית-המשפט בהסתמך על חוות-הדעת של המומחים הרפואיים. לא נמצאה לנו עילה לשנות מן הממצאים והמסקנות בנושאים הרפואיים. עם זאת, עניין אחד טעון בירור והוא נוגע לשאלת גובה הפיצויים שהיו צריכים להשתלם בגין הפסדי ההשתכרות. בית-המשפט קמא העריך כאמור את הפגיעה בכושר ההשתכרות ב-15% לצמיתות. את ההכנסה החודשית שהיה צפוי לה המערער, אלמלא התאונה, ביקש בית-המשפט ללמוד מתצהירו בדבר הכנסתו החודשית המסתמכת על דוחו"ת שהוגשו לפקיד השומה, מן הצד האחד, ואשר לפיהם שכרו החודשי הממוצע הגיע לסכום של 14,616 ש"ח, ועל מסמכי הביטוח הלאומי המתייחסים לקביעת התגמולים שהגיש המערער בגין התאונה, ואשר לפיהם חושבו התגמולים על-בסיס הכנסה חודשית של 11,014 ש"ח לחודש. אולם, כיוון שנתונים לגבי כושר השתכרות הקובע לא היו ברורים לבית-המשפט דיים, בחר לפסוק למערער פיצויים בגין ראש נזק זה בעבר ובעתיד על-פי אומדן "גלובלי". נראה כי בראש נזק זה של הפסד השתכרות המעיט השופט בפסיקת הפיצויים גם כאשר מביאים בחשבון את נתוני השכר על-פי הנתונים הנמוכים יותר שמתבקשים ממסמכי המוסד לביטוח לאומי וגם כאשר מביאים בחשבון כי החישוב "הגלובלי" אינו עולה כדי החישוב האריתמטי, ותכופות הוא אף נמוך ממנו, בהביאו בחשבון מקדמי הפחתה שונים. גם בהתחשב בכל אלה, הסכום הוא נמוך מהראוי עד כי אין מנוס מאשר להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בראש הנזק הזה ולהוסיף לדמי הנזק בגין הפסדי העבר סכום של 100,000 ש"ח בגין התקופה שראשיתה בחודש נובמבר 1997 וסופה בחודש דצמבר 2004. בגין הפסדי ההשתכרות בעתיד יתווסף הסכום של 175,000 ש"ח - הכל נכון ליום מתן פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי. שכר טרחת עורך-הדין בערכאה הראשונה ישונה בהתאם. הערעור מתקבל לפיכך, כאמור לעיל. המשיבים ישאו בתשלום הוצאות הערעור ובשכר טרחת עורך-דין בסכום של 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ על הסכום הזה. המשנה-לנשיאה הנשיאה ד' ביניש: אני מסכימה. ה נ ש י א ה השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, כ"ד באדר התשס"ז (14.3.07). ה נ ש י א ה המשנה-לנשיאה ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05011120_P11.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il