פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 11119/07
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 11119/07
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט י' דנציגר
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתפ"ח 3070/06 שניתן ביום 26.12.07 על ידי כבוד השופטים נ' אלרון ר' סוקול וכ' סעב
תאריך הישיבה:
כ"ו באדר א' התשס"ח
(03.03.08)
בשם המערער:
עו"ד אניס ריאד
בשם המשיבה:
עו"ד דגנית כהן-וויליאמס
בשם שרות המבחן:
גב' שלומית מרדר
פסק-דין
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
המערער הורשע יחד עם אחרים ונמצא אשם בביצוע עבירות של מעשים מגונים בנסיבות מחמירות של אינוס ובביצוע עבירה של כליאת שווא, והוטל עליו עונש של מאסר בפועל לתקופה של שנתיים וכן עונש של מאסר מותנה. הוא מערער על חומרת העונש.
המעשים בהם הורשע המערער, על פי הודאתו, הם מעשים חמורים. המערער, יחד עם אחרים, כלאו את המתלונן, שהיה כבן 13 וחצי שנים ביום האירוע, בדירה בה התגורר אחד הנאשמים. בבית היו נוכחים המערער ואחרים. הם הפשיטו בכוח את המתלונן וביצעו בו מעשים מגונים. חלק מהם והמערער בתוכם חזרו על המעשים יותר מאשר פעם אחת. הדבר ארע בחודש נובמבר 2005, ומספר ימים לאחר אותו אירוע, באו המערער ושניים אחרים לבית הספר שבו למד המתלונן, לקחו ממנו את ילקוטו וקרעו את ספריו, תוך שהם אומרים לו שאם לא יאפשר להם לבצע בו מעשים מיניים כפי שכבר עשו, לא ישיבו לו את הילקוט. קודם למתן גזר הדין, נתבקש שירות המבחן לנוער לחוות דעתו בעניינו של המערער. בפני קצין המבחן התקשה המערער לקבל אחריות על מעשיו, וקצין המבחן התרשם כי יש לו למערער קושי ממשי להתמודד עם משמעות מעשיו ולהבין את מצוקת הקורבן.
הדיון בבית המשפט המחוזי התקיים במסגרת הסדר טיעון בין המערער לבין התביעה. הסדר הטיעון הושג לאחר שנציגי המאשימה שוחחו עם המתלונן ובשל הצורך שראתה המאשימה לחסוך ממנו מלהיחקר בבית המשפט. מכוח הסדר הטיעון, תוקן כתב האישום שיוחס למערער ולמרעיו, והוסכם כי המאשימה תבקש להטיל עליו עונש של מאסר בפועל למשך שנתיים ומאסר מותנה. הוסכם כי המערער והנאשמים האחרים יוכלו לטעון לעונש קל יותר. בית המשפט המחוזי מצא כי אין מקום לסטות מן המוסכם, אולם במסגרת טווח הענישה שהושאר לשיקול דעתו, מצא בית המשפט לראוי להביא בחשבון את חומרתם הרבה של המעשים ואת היעדרה של חרטה כנה מצד המערער ומקצת משותפיו. כל אלה, כך סבר בית המשפט המחוזי, מצדיקים ענישה ברף העליון המוסכם על הצדדים.
המערער סבור כי בית המשפט החמיר עמו בעונשים שהוטלו עליו, לא נתן משקל די לגילו הצעיר של המערער שהיה קטין בעת ביצוע העבירה ולא נתן משקל די לנסיבותיו האישיות.
דין הערעור להידחות. המערער היה שותף למעשי עבירה חמורים שבוצעו באכזריות תוך התעללות בילד צעיר. בית המשפט המחוזי לא החמיר בעונשו של המערער ואף עשה איתו חסד בהחליטו לכבד את הסדר הטיעון. לא מצאנו כל פגם בגזר הדין המצדיק את התערבותנו.
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ז באדר א' התשס"ח (4.3.2008).
המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07111190_P04.doc /עכב
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il