יעקב סדיק נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 11099/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 11099/05 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס העותר: יעקב סדיק נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה (פורמאלי) 2. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על-תנאי פסק-דין השופטת ד' ביניש: לפנינו עתירה המופנית נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 248/03, שניתן ביום 7.4.05 ואשר דחה את ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת בב"ל 1264/02 מיום 3.6.03. העותר, אשר בשנת 1994 עבד כעצמאי, נפגע בתאונת עבודה ביום 2.5.94, ובעקבותיה נקבעה לו דרגת נכות מעבודה בשיעור 75%. המשיב 2 חישב את הקצבה המגיעה לעותר לפי שומת מס הכנסה שנקבעה לו לשנת 1991. לאחר תום שנת 1994 התברר כי השומה הסופית של המערער לשנה זו גבוהה יותר, ועל כן פנה העותר לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת וביקש לחשב מחדש את קצבת נכותו לפי שומה זו. ביום 23.9.98 דחה בית הדין האזורי את התובענה בהסתמך על תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד-1994 (להלן: התקנות). העותר ערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה, וביום 18.2.02 קיבל בית הדין הארצי את הערעור באופן זה שהורה על השבת עניינו של העותר לבית הדין האזורי בנצרת, על-מנת שיקבע האם השומה הסופית של שנת 1994 הנה פרי דיווח של העותר או מי מטעמו, והאם הדיווח נעשה לפני התאונה או אחריה. בית הדין הארצי לעבודה הורה עוד, כי אם יתברר שהשומה הסופית לשנת 1994 נקבעה מבלי שהעותר או מי מטעמו היו מעורבים בכך, תהווה שומה זו בסיס לחישוב הקצבה. לעומת זאת, קבע כי אם יתברר שהשומה נקבעה בעקבות התערבות העותר או מי מטעמו, יש להותיר את דחיית התובענה על כנה. בית הדין האזורי לעבודה בנצרת קבע, לאחר שמיעת עדויות, כי השומה הסופית לשנת 1994 נקבעה על-פי הסכם בין העותר לבין פקיד השומה, ועל כן העותר היה מעורב בקביעתה. בהתאם לכך, קבע בית הדין האזורי כי יש להותיר את פסק-דינו הקודם על כנו, וכי אין מקום לשינוי הבסיס לחישוב הקצבה. בית הדין האזורי הדגיש, כי מטרת תקנה 11 הנה לעודד עובדים עצמאיים להגיש דיווחים אמיתיים ומדויקים, ולכן, משהעותר לא דיווח נכונה על הכנסותיו טרם קביעת הבסיס לתשלום מקדמות דמי ביטוח לשנת 1994, אין להתחשב בדיווחים המאוחרים. על פסק דינו זה של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת שב העותר וערער לבית הדין הארצי לעבודה, בטענה שהשומה תוקנה בתום לב, וכי לא הייתה לו יד בשינוי. ביום 7.4.05 דחה, כאמור, בית הדין הארצי לעבודה את הערעור, באשרו את מסקנתו העובדתית של בית הדין האזורי כי למערער הייתה יד בהגדלת ההכנסות לאחר תאונת העבודה. על פסק דינו זה של בית הדין הארצי לעבודה הגיש העותר את העתירה שבפנינו. על פני הדברים אין העתירה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה, שכן עניינה התברר בפני הערכאות המוסמכות לכך. כידוע, בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה. התערבות בהחלטותיו של בית הדין הארצי נעשית אך מקום בו מתגלית טעות משפטית מהותית אשר הצדק דורש תיקונה (ראו בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מו(1) 673; בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(6) 810). בענייננו, לא מצאתי כי נפלה בהחלטותיהם של בית הדין האזורי ובית הדין הארצי לעבודה טעות משפטית מהותית המצדיקה התערבות. יתרה מכך, פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה אינו דן בסוגיה עקרונית, ואף בעתירתו שבפנינו נוגעות טענותיו של העותר לעניינים שבעובדה בלבד. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו ממצאים עובדתיים, על סמך הראיות שהוצגו בפניו, ופסק דינו מתייחס בהרחבה לטענותיו של העותר. בית הדין הארצי לעבודה אישר את קביעותיו של בית הדין האזורי. מעיון בעתירה דנא ניכר, כי העותר לא העלה בפני בית משפט זה טענות אשר שונות במהותן מאלו אשר נדונו בפני הערכאות הקודמות. משכך, אין עניינו של העותר בא בגדר אותם עניינים שעל-פי אמות המידה הנקוטות בידינו בא בתחום הביקורת השיפוטית של בית משפט זה, ואין לנו אלא לדחות עתירה זו על הסף. ניתן היום, ד' בטבת התשס"ו (4.1.2006). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05110990_N02.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il