מירב מלמד נ. כב' השופטת אילתה זיסקינד

החלטה בתיק ע"פ 11089/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 11089/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: מירב מלמד נ ג ד המשיבה: כב' השופטת אילתה זיסקינד ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים מיום 23.12.2007 שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 3640/07 שניתנה על ידי כבוד השופט א' זיסקינד תאריך הישיבה: ח' בשבט התשס"ח (15.1.2008) בשם המערערת: עו"ד נפתלי ורצברגר בשם המשיבה: עו"ד גלי פילובסקי פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת א' זיסקינד) מיום 23.12.2007 שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 3640/07. 1. נגד המערערת, תושבת העיר חברון, הוגש לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום בו יוחסו לה עבירות של הסגת גבול וניסיון לחבלה בנסיבות מחמירות, שתיהן לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי כתב האישום, בצהרי יום 11.2.2007 יידתה המערערת אבנים וקופסאות לעבר חלקת קרקע בתל רומיידה, בעת שבעל הקרקע ואנשים נוספים שהו בה. עוד נטען כי ביום 12.7.2006 נכנסה המערערת לחלקה סמוכה לזו שבבעלותו של מתלונן אחר, על מנת להפחידו ולהקניטו, וכי לאחר מכן שהתה בחלקת הקרקע של המתלונן תוך שהיא מנכשת עשבים ואף זורעת ומעבדת את הקרקע. ביום 26.11.2007 נפתח המשפט נגד המערערת, שהגיעה לבית המשפט כשהיא לא מיוצגת. באותו מועד ביקשה המערערת מבית המשפט קמא כי ימונה לה סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית, אך בתגובה לכך טענה באת-כוח המדינה כי עמדתה העונשית של המדינה אינה מצדיקה מינוי סניגור כאמור. לאחר שבית המשפט הסביר למערערת כי אין חובה למנות לה סניגור מהסניגוריה הציבורית, הוקרא לה כתב האישום. מיד לאחר מכן אמרה המערערת, בין היתר, את הדברים הבאים: "לאחר שבית המשפט שוב שואל אותי אם עובדות כתב האישום נכונות, ומסביר לי שאין חובת מינוי סניגור ציבורי לאור עמדתה העונשית של המאשימה, אני שוב משיבה שאני לא מבינה במשפטים ולכן איני רוצה להשיב ללא נוכחות עו"ד. אני לא זרקתי אבנים, אם זו השאלה! אבל אני כן רוצה עו"ד. לגבי השאלה אם נכנסתי לשטח שאינו שלי וזרקתי אבנים או במקרה השני אם ניכשתי עשבים, אני שוב משיבה שאיני מכירה את ההליך המשפטי ואיני רוצה לענות ללא נוכחות עו"ד". נוכח דברים אלה קבע בית המשפט כי אף שאין חובה למנות למערערת סניגור מהסניגוריה הציבורית ידחה מועד מתן תשובתה לכתב האישום על מנת לאפשר לה למנות לעצמה סניגור. לפיכך, נדחה הדיון. 2. כעבור מספר שבועות, ובטרם התקיים דיון נוסף במשפט, ביקשה המערערת כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון באישומים נגדה. לטענתה, בית המשפט מינה לנאשמים אחרים שנידונו בפניו סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית, ומכאן שבסירובו להיעתר לבקשתה הופלתה היא לרעה, תוך שנפגעו זכויותיה הדיוניות. עוד טענה המערערת כי פרוטוקול הדיון מיום 26.11.2007 אינו משקף את שהתרחש בו. לגרסתה של המערערת, לאחר שביקשה מבית המשפט כי ימונה לה סניגור, דרש ממנה בית המשפט בצעקות להשיב לכתב האישום, וכתוצאה מכך, ותחת לחץ, הכחישה מקצת מן העובדות שיוחסו לה בכתב האישום. כל אלה הצדיקו, לטענת המערערת, את פסילת בית המשפט בטענה שגיבש נגדה דעה קדומה. 3. בית המשפט קמא דחה את בקשת הפסלות. בהחלטתו ציין בית המשפט כי בניגוד לנאשמים אחרים שנידונו בפניו, לא היתה כל חובה למנות למערערת סניגור מהסניגוריה הציבורית ולפיכך לא הופלתה היא לרעה. עוד הבהיר בית המשפט כי זכויותיה של המערערת לא נפגעו והדגיש בהקשר זה כי המערערת לא הודתה בעובדות שיוחסו לה, אלא כפרה במקצתן, וכי הדיון במשפטה עוכב על מנת שיתאפשר לה למנות עורך-דין. לעניין טענת המערערת בדבר התבטאויותיו של בית המשפט, נקבע בהחלטה כי בית המשפט לא צעק על המערערת וכי מכל מקום לא הוגשה מטעמה בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון. בהתחשב בכל אלה קבע בית המשפט כי לא קמה כל עילה לפסילתו, ומשכך דחה את בקשת הפסלות. 4. בערעור שלפניי טען בא-כוח המערערת כי בית המשפט התבטא באופן בוטה כלפי המערערת והפעיל עליה לחץ להשיב לאלתר לכתב האישום. עוד נטען כי בית המשפט התעלם מבקשתה של המערערת כי ימונה לה סניגור. כל אלה, על פי הטענה, גיבשו חשש ממשי למשוא פנים שיש בו כדי לפסול את השופטת מלדון בעניינה. בנוסף לכך נטען כי עילת פסילה זו נתמכת בנסיבות אובייקטיביות ולא אך ברגישותה הסובייקטיבית של המערערת. לבסוף טען בא-כוח המערערת כי פרוטוקול הדיון אינו משקף את התבטאויותיו של בית המשפט ואת הטון בו נאמרו הדברים. מנגד טענה באת-כוח המשיבה, כי פרוטוקול הדיון אינו מלמד כי בית המשפט התבטא כפי שנטען ומכל מקום, משעה שלא הוגשה בקשה לתיקון הפרוטוקול יש לדחות את טענותיה של המערערת בדבר התבטאויותיו של בית המשפט. בנוסף נטען כי לא נוצרה כל פגיעה בזכויותיה הדיוניות של המערערת אשר לא הודתה בעובדות כתב האישום ואשר הדיון בעניינה נדחה על מנת שתוכל למנות לעצמה עורך-דין. מטעמים אלה ביקשה המשיבה לדחות את הערעור. 5. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ואף שמעתי את הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. ככל שהדברים נוגעים להתבטאויותיו הנטענות של בית המשפט, הרי לאלה אין כל זכר בפרוטוקול הדיון. כבר נקבע לא אחת בהקשר זה כי טענה בעלמא כי הפרוטוקול אינו נאמן למציאות, מבלי שהוגשה לערכאה הדיונית בקשה לתיקונו, אינה מבססת עילת פסלות (ראו: ע"א 10412/06 כוחיי נ' רשות שדות התעופה בישראל (לא פורסם, 23.4.2007); ע"פ 1368/91 בטיטו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.5.1991)). אף יתר טענותיה של המערערת אינן מבססות כל עילה לפסילת בית המשפט. מהחלטת בית המשפט עולה כי המערערת לא הודתה באישומים נגדה בהליך שהתקיים ללא סניגור וכי הדיון במשפט נדחה על מנת שיתאפשר לה למנות עורך-דין. בנסיבות אלה מקובלת עלי עמדת באת-כוח המדינה כי זכותה של המערערת לייצוג הולם לא נפגעה, והחלטת בית משפט בעניין זה אינה מגלה כל חשש למשוא פנים. טענותיה של המערערת בהקשר זה מופנות נגד החלטה דיונית שניתנה על ידי בית המשפט, במהלך ניהול ההליך. ואולם, כלל הוא כי טענה המכוונת נגד החלטה דיונית שניתנה לגוף ההליך, אינה מקימה, כשלעצמה, עילה לפסילת בית המשפט (ראו, יגאל מרזל דיני פסלות שופט 174-176 (2006)). כלל זה יפה אף לענייננו. לפיכך לא קמה עילת פסלות. אשר-על-כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ' בשבט התשס"ח (27.1.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07110890_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il