אליהו פחימה (פהימה) נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 11078/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 11078/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות המערער: אליהו פחימה (פהימה) נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהלים בחיפה, מיום 30.11.08, בתיק ע"ו 14231-11-08, שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ש' ברלינר תאריך הישיבה: כ"ד בשבט התשס"ט (18.02.09) הבשם המערער: עו"ד ד' מועלם בשם המשיבה: עו"ד ת' פרוש פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בחודש כסלו התשס"ג קבע בית המשפט המחוזי בירושלים, כי המערער רצח את אליהו אדרי ז"ל, אך הוא נמנע מהרשעתו הואיל ומצא כי בשעת ביצוע העבירה היה המערער חולה נפש. בעקבות כך ניתן צו אשפוז מכח סעיף 15(ב) לחוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991. מאז הוצאת הצו, ומכוח הוראתו של סעיף 28(א) של החוק, דנה הוועדה הפסיכיאטרית פעם אחר פעם במצבו של המערער, ובאפשרות להעניק לו חופשות, כאמור בסעיף 28(ב) לחוק. 2. מצבו של המערער ידע עליות ומורדות, ולאחר תקופה לא קצרה של אשפוז, החליטה הוועדה הפסיכיאטרית, בחודש ספטמבר 2004, להעניק לו את מה שהגדירה כ"חופשה קצרה חד-פעמית ניסיונית", במטרה להעריך את מסוכנותו לעתיד. אולם, מתברר כי בחודש ספטמבר 2004 חלה החמרה במצבו של המערער, ואובחנו אצלו מחשבות שווא לא אקטואליות, חשדנות, רגזנות יתר ותוקפנות. לאותה מסקנה הגיעה הוועדה הפסיכיאטרית גם בחודש מרץ 2005, אולם לאחר חודשיים בלבד, ובעקבות מה שהוגדר "כשיפור במצבו [של המערער] בחודש האחרון", הוחלט לאשר לו חופשה ל-48 שעות עם ליווי. החלטה זו בוטלה בעקבות ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה. עד כמה צדק בית המשפט באותה החלטה, תלמד העובדה כי בחודש נובמבר 2005 מצאה הועדה הפסיכיאטרית כי מצבו של המערער אינו יציב ו"קיימים סימנים פסיכוטיים המשפיעים על התנהגותו. כמו כן בחודשים האחרונים ספטמבר ואוקטובר, דיווחים על התפרצויות של מתח, חשדנות ותוקפנות כלפי הסובבים", ועל כן המסקנה היתה כי "מצבו עדין לא מאפשר יציאה לחופשות". ערעור שהגיש המערער על החלטה זו, נדחה בחודש דצמבר 2005. הוועדה הפסיכיאטרית שבה ודנה בעניינו של המערער בחודש מאי 2006, והיא חזרה ומצאה כי מצבו אינו יציב, ובחודש אפריל 2006 אף היתה החמרה שבאה לידי ביטוי בהתפרצויות כלפי מטופלים והצוות. על ההחלטה שלא ליתן לו חופשות, השיג המערער גם הפעם בפני בית המשפט המחוזי, אולם ערעורו נדחה. 3. בחודש נובמבר 2006 התרשמה הוועדה כי המערער אינו מגלה מחשבות שווא, ומסוכנותו לעצמו ולסביבה נמוכה, ועל כן החליטה לאשר לו "חופשות קצרות עד 48 שעות בליווי פעם בחודש". עם זאת, הוחלט כי ביצוע ההחלטה יושהה עד לבדיקת המערער בחודש פברואר 2007. משהתכנסה הוועדה שוב, היא קבעה כי נוכח כך שתדירות התנהגותו השלילית של המערער פחתה, והעובדה כי במהלך חופשות קצרות שניתנו לו, לא נרשמו אירועים חריגים, ניתן להתיר את יציאתו חופשות. ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי, נדחה, ובעקבות כך היא פנתה לבית משפט זה בבקשת לרשות ערעור. במסגרת הדיון בבקשת המשיבה לעיכוב מתן החופשות, קבעה כבוד השופטת מ' נאור בחודש מרץ 2007, על דעת הצדדים, את אלה (רע"א 2289/07): א) הוועדה הפסיכיאטרית תשוב ותתכנס לבחון את השאלה אם מתחילת האשפוז של המערער חל שינוי יסודי ובסיסי רצוף ולאורך זמן, בעקבות הטיפול במסגרת אשפוזו, שיש בו כדי לשלול ברמת וודאות–גבוהה את מסוכנותו לשלום הצבור. ב) אם תחליט הוועדה כי ניתן לשחרר את המשיב, היא תיקבע גם תנאים לשחרור. ג) אישור הוועדה יהיה לכל חופשה בנפרד, ומנהל בית החולים הוסמך לשלול יציאה לחופשה אם הנסיבות המתהוות יחייבו זאת. נוכח אותה החלטה, שבה הוועדה ודנה בעניינו של המערער, ובסופו של יום החליטה לשוב ולאשר לו חופשה בת 48 שעות בליווי אחותו. גם הפעם מיהרה המשיבה לערער בפני בית המשפט המחוזי. ערעור זה התקבל, לאחר שנקבע כי הועדה לא נימקה את החלטתה ברוח הדברים שנקבעו ברע"א 2289/07. בעקבות החלטה זו שבה הוועדה, בחודש אפריל 2007, ודנה בעניינו של המערער. בממצאיה נקבע, כי במהלך השיחה עם המערער "הורגש מתח ועלייה בסף גירוי נמוך ואפילו רמזים לתוקפנות מילולית". כן נמצא, בהתבסס על דברי הרופא המטפל, כי חלה ירידה ביכולת הקוגניטיבית של המערער. נוכח כל אלה החליטה הוועדה שלא לאשר את יציאת המערער לחופשות. 4. בחודש יולי 2007 חזרה הוועדה ואסרה על מתן חופשות. היא מצאה כי המערער נראה מתוח, כעוס ונוטה לרגזנות. הוא תיאר מערכת של מחשבות שווא, וגם מבאת-כוח המשיבה לא חסך את שבטו תוך שהוא מטיח בה, בהסתמך על שם משפחתה, כי היא קרובת משפחה של אליהו אדרי המנוח. הוועדה מצאה אפוא כי המערער מצוי במצב פסיכוטי פעיל, ועל כן דחתה את בקשתו לחופשה. כנגד החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי, ממנו הוא חזר ביום 5.9.07. בעת שעשה את דרכו עם מלווים לכיוון הרכב שהיה אמור להסיעו לבית החולים, נמלט המערער, והוא נעצר ביום 8.9.07. בעקבות כך חזר עניינו ונדון בחודש ינואר 2008, והפעם מצאה הוועדה כי לא חלו שינויים במצבו, אדרבא, נמצאה עדות להיותו במתח, התנהגותו אימפולסיבית ורגזנית, וסף תסכולו נמוך. עקב כל אלה סורבה בקשתו לחופשות. עניינו של המערער שב ונדון בוועדה בחודש יולי 2008, והפעם הוא נראה רגוע, שיתף פעולה וגילה מודעות למצבו. בעקבות כך, ונוכח בקשת המערער לעלות לקבר אביו, הוחלט לאשר לו חופשה של 24 שעות. הוועדה הוסיפה ואמרה, כי בשלב זה אין היא נענית למתן חופשות סדירות "וזאת מהטעם שטרם חלף מספיק זמן שממנו ניתן ללמוד על רמיסיה יציבה וממושכת". 5. הדיון הבא בעניינו של המערער בפני הוועדה הפסיכיאטרית, התקיים ביום 2.10.08, והפעם הוחלט לאשר לו "חופשות קצרות עד 72 שעות בליווי של אחותו וגיסו". החלטת הוועדה נומקה בכך שהמערער אינו מצוי במצב פסיכוטי, וחל שיפור במצבו בהשוואה לשנת 2007, וזאת בהתבסס על דו"ח של בית החולים, ועדותה של ד"ר לימור שפר, הפסיכולוגית המטפלת אישית במערער. הנמקה זו לא סיפקה את בית המשפט המחוזי, שבתאריך 4.11.08 החליט לבטל את החלטת הוועדה והורה לה לשוב ולבחון את עניינו של המערער. משהוועדה הפסיכיאטרית עשתה זאת, היא החליטה ביום 10.11.08 לאשר למערער חופשות עד לשבוע ימים בליווי, ובכפוף לשיקול הדעת של מנהל בית החולים. החלטה זו של הוועדה זכתה לביקורת של בית המשפט המחוזי אשר הורה על ביטולה, לאחר שראה בה התרסה כנגד החלטות בית המשפט. על אותה החלטה משיג המערער בפנינו. 6. נוכח ההליכים שהתקיימו בעניינו של המערער בפני הוועדה הפסיכיאטרית ובית המשפט המחוזי, שוב אין לנו ספק כי טרם הגיעה העת להעניק לו חופשות ממושכות. מדובר באדם חולה, שבהיותו במצב פסיכוטי תקף אדם תמים ולא הרפה ממנו עד שגרם למותו. אותו אירוע התרחש לפני שנים לא רבות, ועל כן ההחלטה אם להתיר למערער חופשות צריכה להתקבל לאחר בחינה זהירה ומדוקדקת, ובמטרה לוודא כי שעה שהוא יתהלך חופשי הוא לא יסכן את הציבור. להשקפה זו היו שותפים, ככל הנראה, גם המערער ובא-כוחו בחודש מרץ 2007, ובעקבות כך נקבע בהחלטתה של כב' השופטת נאור, כי מתן חופשה למשיב מותנה "בשינוי יסודי ובסיסי, רציף ולאורך זמן, בעקבות טיפול במסגרת אישפוזו, שיש בו לשלול ברמת וודאות גבוהה אם מסוכנותו לשלום הציבור, לחלק ממנו, או לעצמו". להשקפתנו, "שינוי יסודי ובסיסי" זה טרם התרחש. נהפוך הוא, במצבו של המערער ניכרות תנודות קיצוניות וחריפות הרחוקות מהגדרה של רמיסיה מתמשכת. וכך לדוגמה הוא אובחן לפני כשנה בלבד (ינואר 2008) כמי שנוטה להתנהגות אימפולסיבית ורגזנית, והוא בעל סף גירוי נמוך. יתרה מכך, נמצא כי למערער אין תובנה למצבו הנפשי, ואת זעמו הוא מפנה גם לפרקליטות עקב התנגדותה ליציאתו לחופשות. בעניינו של חולה מסוג זה, ונוכח הסכנה המופלגת הנשקפת ממנו לצבור, יש לנקוט בזהירות רבה, וככל שיימצא שיפור במצבו, ניתן לנקוט בעניינו בצעדים מדודים בדרך של חופשות קצרות, עד שהניסיון המצטבר ילמד כי מחלתו אכן מצויה ברמיסיה מתמשכת. ובאשר להנמקת החלטתה האחרונה של הועדה הפסיכיאטרית, התקשינו להבין מה הניע אותה לקבוע, בהחלטה כללית (ולא קונקרטית!), להעניק למערער חופשות עד לשבוע ימים, כאשר אך לפני תקופה לא ארוכה נמצא כי מצבו אינו מאפשר זאת. מאחר ואנו מתקשים להבחין באותו שינוי יסודי ומתמיד במצבו של המערער, נראית בעינינו החלטתה האחרונה של הועדה כבלתי סבירה, באשר היא מניחה לפתחו של הצבור את סכנתו של מי שעקב מחלתו עלול לנקוט באלימות קיצונית וחסרת רסן, כפי שנחשפה בשנת 2002. נוכח האמור, אנו שותפים לדעתו של סגן הנשיא המלומד של בית משפט קמא, כי דין החלטת הוועדה להתבטל. עם זאת, אין אנו סותמים את הגולל על האפשרות ליתן למערער חופשות, ומקובלת עלינו ההשקפה כי "לחופשה" בשטח בית החולים, עליה הורתה הערכאה קמא, אין משמעות מעשית, הואיל וספק אם ניתן לחזות על פיה את התנהגותו של המערער בקרב הקהילה. לפיכך, אנו מורים כי הוועדה הפסיכיאטרית תשוב ותבחן את עניינו של המערער, ולא יאוחר מסוף חודש מרץ 2009. ככל שתמצא כי נוכח רמיסיה במחלתו ניתן לשלול ברמת וודאות גבוהה את סכנתו לציבור, היא תהיה רשאית לאשר לו חופשה שלא תעלה על 24 שעות, בליווי אחותו וגיסו, ובכפוף לשיקול דעתו של מנהל בית החולים נוכח מצבו של המערער ערב היציאה לחופשה. אנו טורחים להדגיש, כי על אישור החופשה להיות פרטני, וככל שיבקש המערער חופשות נוספות בעתיד, תיבחן בקשתו לאור התבחינים שנקבעו בהחלטתה של כב' השופטת מ' נאור ברע"א 2289/07, ובכפוף להערותינו בפסק דין זה. איננו רואים צורך להידרש לשאלה האם נתונה למערער זכות ערעור או שהיה עליו להגיש בקשת רשות ערעור. יצוין, כי ההליך הוגש תוך המועד הקבוע להגשת בקשת רשות ערעור, ומכל מקום המשיבה לא העלתה כל השגה בעניין. ניתן היום, א' באדר התשס"ט (25.02.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08110780_O02.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il