פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"א 11062/08

אייל זלמן נ. כספים (מבית גלובס) בע"מ

תביעת עובד נגד מעסיקתו בטענה לרשלנות בשל העסקת עובד אלים שגרם לפציעתו.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 05/07/2010 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"א — ערעור אזרחי.
מספר התיק 11062/08 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה נזיקין - רשלנות מעביד — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור תביעת עובד נגד מעסיקתו בטענה לרשלנות בשל העסקת עובד אלים שגרם לפציעתו.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"א 11062/08

אייל זלמן נ. כספים (מבית גלובס) בע"מ

תביעת עובד נגד מעסיקתו בטענה לרשלנות בשל העסקת עובד אלים שגרם לפציעתו.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער, עובד שנפגע בידו במהלך עבודתו כתוצאה ממגע עם עובד אחר, תבע את מעסיקתו בטענה כי היא אחראית לפציעתו משום שהעסיקה עובד אלים ('שור מועד') ולא סיפקה סביבת עבודה בטוחה. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה לאחר שקבע כי המערער הוא זה שיזם את העימות בכך שמשך את העובד האחר בכוח, וכי המעסיקה לא יכלה לצפות את התנהגות העובד. בנוסף, התברר כי המערער עצמו ביקש מהמעסיקה שלא לפטר את העובד לאחר האירוע. בית המשפט העליון אישר את פסק הדין של המחוזי וקבע כי אין עילה להתערב בממצאים העובדתיים ובמסקנות המשפטיות.

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)
הרכב השופטים א' ריבלין, ס' ג'ובראן, י' דנציגר
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • אייל זלמן

נתבעים

  • כספים (מבית גלובס) בע"מ

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • המעסיקה אחראית לפגיעה שכן העסיקה עובד שהיה בבחינת 'שור מועד' או 'אקדח טעון'.
  • המעסיקה הפרה את חובתה לספק סביבת עבודה בטוחה בכך שלא פיטרה את העובד לאחר אירועים אלימים קודמים.
טיעוני ההגנה
  • האירוע התרחש כתוצאה מהתגרות של המערער עצמו שמשך את העובד בכוח.
  • העובד הפוגע לא היה 'שור מועד' והמעסיקה לא יכלה לצפות את התנהגותו.
  • המערער עצמו ביקש מהמעסיקה שלא לפטר את העובד לאחר האירוע.
מחלוקות עובדתיות
  • האם מדובר בתגרה מכוונת או בבעיטה שלא בכוונה.
  • האם העובד הפוגע היה אלים ומוכר ככזה למעסיקה.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • עדות המערער כי הוא זה שמשך ודחף את העובד האחר.
  • הצהרת המערער בפני המעסיקה לאחר האירוע כי התנהגותו שלו הביאה להתפרצות העובד.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
א 5271-08-07
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי מרכז

תגיות נושא

  • נזיקין
  • רשלנות מעביד
  • יחסי עובד מעביד
  • אחריות מעסיק

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

15000

סכום הפיצוי

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

החלטה בתיק ע"א 11062/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 11062/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: אייל זלמן נ ג ד המשיב: כספים (מבית גלובס) בע"מ ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 24/10/2008 בתיק א 5271-08-07 שניתן על ידי כבוד השופטת: א' דודקביץ תאריך הישיבה: כ"ג בתמוז התש"ע (05.07.10) בשם המערער: עו"ד חגי אברהמי בשם המשיב: עו"ד גיא שחק פסק-דין במהלך עבודתו אצל המשיבה נפגע המערער בידו ממגע רגלו של עובד אחר. ברקע הפגיעה עמדה תגרה שנתפתחה בין השניים – כך על-פי אחת מגרסאות המערער, או בעיטה שלא בכוונה – על-פי גרסה אחרת של המערער. המערער סבור כי המשיבה, מעבידתו, אחראית לפגיעה בשל שהעובד האחר הוא בבחינת "שור מועד", "אקדח טעון", שהיה מעורב בשני אירועים אלימים גם בעבר. העובדה שהמשיבה המשיכה להעסיקו – כך טוען המערער – מהווה הפרה של חובתה לספק לעובדיה סביבת עבודה בטוחה. בית המשפט המחוזי קבע, לאור הראיות שבאו לפניו, כי האירוע התרחש בעת שהמערער לא השלים עם העובדה שהעובד האחר יצא להפסקה, וניסה למשוך אותו בכוח מן המקום שבו היה מצוי. זה האחרון התגונן ושילח רגלו אל על ואילו המערער הניף את ידו לעבר אותו עובד וזו נתקלה ברגלו של זה. המערער עצמו, בחלק מגרסאותיו, הדגיש כי לא נעשה כלפיו מעשה תקיפה מכוון. בית המשפט המחוזי מצא גם כי המשיבה לא הייתה יכולה ולא הייתה צריכה לצפות כי העובד יבצע תנועת הנפה ברגלו, כדי להדוף את המערער, וכי המערער ייפגע כתוצאה מכך. בית המשפט המחוזי לא מצא תשתית ראייתית מספקת לטענה כי אותו עובד היה בבחינת "שור מועד" שהמשיבה הייתה יכולה לצפות את התנהגותו כלפי המערער. יתרה מכך, העובד הפוגע לא נחשב בבחינת "שור מועד" – גם לא בעיני המערער עצמו; בעקבות התקרית נשוא הערעור ביקשה המשיבה לפטר את אותו עובד, אלא שאו-אז פנה אליה המערער והצהיר בפניה כי התנהגותו שלו בעת שמשך ודחף את העובד האחר היא שהביאה להתפרצות מצידו של האחר; המערער ביקש על-כן מן המשיבה שלא לפטר את הפוגע. לא מצאנו כל עילה להתערב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי. אלה גם אלה מעוגנים בחומר הראיות שבא לפניו. הערעור נדחה. המערער יישא בשכ"ט עו"ד המשיבה בסך 15,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ג בתמוז התש"ע (5.7.2010). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08110620_P06.doc מב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il