החלטה בתיק ע"פ 11062/04
בבית המשפט
העליון
ע"פ
11062/04
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערערת:
שני שהם
נ
ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטה בבקשה לפסלות שופטת בית משפט
לתעבורה בפתח תקווה בת"ד 2402/03 מיום 29.9.04
בשם המערערת: עו"ד ניר
ליסטר
בשם המשיבה: עו"ד יאיר
חמודות
פסק-דין
ערעור
על החלטת בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה (כבוד סגנית הנשיא א' וישקין) מיום 29.9.04
שלא לפסול עצמו מלשבת בת"ד 2402/03.
1. כנגד המערערת הוגש כתב אישום המייחס לה
עבירות של אי ציות לתמרור עצור, נהיגה בקלות ראש וגרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם
נזק. המערערת כפרה (ביום 7.10.03) בעובדות כתב האישום. התיק נקבע לשמיעת ראיות
(ליום 15.1.04). בא כוחה הגיש (ביום 14.1.04) בקשה לדחיית מועד הדיון, בה נטען כי
טרם עיין בתיק החקירה. המערערת ובא כוחה לא התייצבו לדיון, אליו הוזמן עד התביעה. בהתייחס
לבקשת הדחייה ציין בית המשפט כי:
"אין לי אלא להתפלא על כך שסנגור המוצא לנכון לפנות לביהמ"ש
בבקשת דחייה, אינו מואיל לכבד את ביהמ"ש ע"י המתנה להחלטתו ועל דעת עצמו
מעמיד את ביהמ"ש בפני עובדה מוגמרת – קרי אי התייצבות."
לאור היעדרותה של המערערת, ומאחר שהוזהרה בדבר חובתה
להתייצב, הוצא צו הבאה כנגדה לצורך הבטחת התייצבותה בדיון שנקבע ליום 22.1.04.
בפתח הדיון שנערך ביום 22.1.04 ביקשה המערערת לבטל את צו ההבאה, תוך שהיא תשלם את
הוצאות ביטול זמנו של עד התביעה. בית המשפט קבע, כי החלטה בבקשה תינתן בישיבה
הקרובה. בא כוח המערערת לא התייצב לישיבה הבאה (שנערכה ביום 5.5.04) ולפיכך נדחתה
הישיבה ביום אחד. ביום 6.5.04 ביקש בא כוח המערערת דחייה של הדיון והוא נדחה,
בעקבות זאת, ליום 28.6.04.
2. ביום 24.6.04 ביקש בא כוח המערערת להיכנס
ללשכת סגנית הנשיא א' וישקין, לאחר שטען בפני פקיד העזר, כי ברצונו להתנצל על אי
התייצבותו בתיק אחר (ת"ד 6191/04) ולמסור לבית המשפט על החלטת בית המשפט
המחוזי בתיק אחר בו הוא מופיע, לפיה עליו להתייצב לדיון בבית המשפט המחוזי ביום
28.6.04. סגנית הנשיא ציינה בפניו, כי עליו להגיש בקשת דחייה מנומקת בכתב. בקשה
כאמור לא הוגשה והמערערת ובא כוחה לא התייצבו לדיון ביום 28.6.04. על כן, בית
המשפט דחה את הדיון ליום 7.7.04. המערערת ובא כוחה לא התייצבו גם לדיון זה. לפיכך,
הוצא צו הבאה כנגד המערערת. כן הוטלו 700 ש"ח הוצאות אישיות על בא כוח
המערערת. התיק נקבע לדיון תזכורת ליום 6.9.04.
3. בפתח הדיון, ולאחר שבית המשפט בירר את
הסיבות לאי התייצבות המערערת ולאי תשלום ההוצאות האישיות שהושתו על בא כוחה,
התבקשה פסילתה של סגנית הנשיא א' וישקין. המערערת טענה, כי במהלך פגישת בא כוחה עם
סגנית הנשיא ביום 24.6.04 הודע לבא כוח המערערת, כי ניהול הוכחות יביא להטלת
הוצאות על המערערת. כן נטען, כי בית המשפט מסר למערערת, במהלך הדיון ביום 6.5.04,
עותק מפסק דין חדש של בית המשפט העליון בסוגייה משפטית דומה לעניינה של המערערת,
אשר מרחיבה את הגדרת אחת מן העבירות בהן היא מואשמת. עוד טענה המערערת, כי הוצאת
צווי הבאה מצביעה אף-היא על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. הבקשה נדחתה. בית המשפט
קבע (ביום 29.9.04), כי מסירת פסק דינו של בית המשפט העליון אינה מצביעה על חשש
ממשי למשוא פנים, באשר מטרת מסירתו היתה להביא לידיעת המערערת את ההלכה הפסוקה
החדשה, בטרם גיבשה האחרונה את עמדתה המשפטית. בהתייחסו לאמירות בדבר ההוצאות
שיוטלו על המערערת אם תנהל הוכחות ציין בית המשפט, כי ביקש להזכיר לבא כוח המערערת
שטרם ניתנה החלטה בעניין חיוב המערערת בהוצאות משפט כפי שפורט בפרוטוקול הדיונים.
בית המשפט שלל את האפשרות כי הפעיל על בא כוח המערערת לחץ להניא את מרשתו מלנהל
הוכחות. וכך קבע:
"אכן, כנטען הזכרתיו כי טרם ניתנה החלטה בעניין חיוב הנאשמת
בהוצאות משפט כפי שפורט בפרוטוקולים הקודמים. כמו כן אמרתי מפורשות שבמידה ועדים
יוטרחו פעם נוספת, אאלץ לחייב הנאשמת בתשלום הוצאותיהם.
אינני רואה כל טעם לפגם באמירה ולמעשה, המדובר באיזכור פרוצדוראלי של
הנאמר בפרוטוקול."
עוד נקבע, כי בעצם המפגש בין סגנית הנשיא לבין בא
כוח המערערת אין כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. זאת במיוחד לאור הנסיבות בהן נוצר
המפגש.
4. על החלטת בית המשפט לתעבורה הוגש (ביום
5.12.04) הערעור שבפני. המערערת חוזרת על טענותיה בפני בית משפט קמא ובמרכזן מסירת
פסק הדין של בית המשפט העליון וההתבטאות בעניין ההוצאות שייפסקו במידה וינוהלו
הוכחות. המשיבה טוענת, כי יש לדחות את הערעור ומטעמיו של בית משפט קמא. כן היא
טוענת, כי המערערת מנועה מלטעון טענת פסלות שהיא יצרה בהתנהגותה (או בהתנהגות בא
כוחה).
5. לאחר שעיינתי בחומר המונח לפני, הגעתי
למסקנה כי דין הערעור להידחות. טענות המערערת מופנות, בעיקרן, כנגד התבטאויות בית
המשפט - מסירת פסק דינו של בית המשפט העליון ואזכור סוגיית ההוצאות שיושתו על
המערערת. השאלה העומדת לדיון היא, האם יש בהתבטאויותיו של בית המשפט משום גיבוש
עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים. כפי שכבר נקבע בפסיקה, סופיות העמדה נגזרת
מן האופן שבו בוטאה ומן המסגרת הדיונית בה הובעה והוכרעה (ראו: ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608, 625; ע"א
1016/97 פייקוב נ' פייקוב-תמיר (לא
פורסם)). באשר למסירת פסק דינו של בית המשפט העליון, הנני סבור שאין בכך כדי להקים
עילת פסלות. אכן, הלכות חדשות נפסקות, כעניין שבשיגרה, בזמן בו מתנהלים תיקים
בערכאות השונות, אשר עניינם מושפע – במישרין או בעקיפין – מהמציאות הנורמטיבית
החדשה שנוצרה. לא ניתן להתעלם מקיומה של מציאות חדשה זו, בין שהיא לחובת הנאשם
ובין שהיא לזכותו. במצב דברים זה, אין זה חריג כי בית משפט יביא את דבר קיומה של
ההלכה החדשה לידיעת הצדדים, לעיתים אף תוך בקשה להתייחסות מפורשת להשלכותיה על
העניין הנידון בפניו. בנסיבות המקרה, בית המשפט הביא לידיעת הצדדים את דבר קיומה
של הלכה חדשה. זאת בטרם החל דיון בתיק לגופו. בית המשפט סבר, כי יתכן ולהלכה זו
תהיה השפעה על ההליך המתנהל בפניו. איני מוצא בכך משום חשש ממשי למשוא פנים. חזקה
היא כי בית המשפט ידון בעניינה של המערערת בלב פתוח ועל בסיס חומר הראיות שלפניו
בלבד. המדובר בשופטת מקצועית אשר כמתחייב מתפקידה תכריע בתיק על פי התשתית
הרלבנטית שתיפרש לפניה בהליך הנוכחי (ראו, למשל, ע"פ 6537/04 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
6. אף ביחס להתבטאות בית המשפט בעניין
ההוצאות שייפסקו על המערערת באם תבחר לנהל הוכחות בעניינה, דעתי היא כי לא הוכחה
עילה לפסילתו של היושב בדין. כפי שקבע בהחלטתו (מיום 29.9.04), בית המשפט ביקש
לחדד בפני בא כוח המערערת כי אי התייצבות במועד הדיון שייקבע להוכחות יביא לחיוב
המערערת בחיוב הוצאות טרחת עדי התביעה. ואכן, התבטאות זו אינה אלא חזרה על דברי
בית המשפט במסגרת החלטות קודמות שניתנו בעניינה של המערערת. כך קבע בית המשפט
בהחלטתו מיום 15.1.04. זאת, כך צויין בהחלטה מיום 29.9.04, ביקש בא כוח המערערת
בדיון שהתקיים ביום 12.2.04, במסגרת בקשתו לביטול צו ההבאה שהוצא כנגד המערערת.
משכך הם פני הדברים, לא שוכנעתי כי עצם העלאת סוגיית ההוצאות, במהלך המפגש בין בא
כוח המערערת לבין סגנית הנשיא מיום 24.6.04, מקים חשש ממשי למשוא פנים. המערערת לא ביססה תשתית אובייקטיבית המראה, כי דעתו של בית
המשפט "ננעלה" בהתבטאותו זו (השוו ע"פ 1086/04 קטשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ
4568/03 נאפע נ' מדינת ישראל
(לא פורסם)). עוד יוער, כי אין במסקנה אליה הגעתי משום הבעת עמדה
לגופה של סוגיית פסיקת ההוצאות בשל ביטול זמנם של עדי התביעה.
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, ט"ז בטבת התשס"ה (28.12.2004).
ה
נ ש י א
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04110620_A01.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il