הרצל איטח נ. המפקח הכללי של המשטרה

פסק-דין בתיק בג"ץ 11054/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 11054/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר העותר: הרצל איטח נ ג ד המשיבים: 1. המפקח הכללי של המשטרה 2. ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל 3. המחלקה לחקירות שוטרים עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: ה' בניסן התשס"ח (10.04.08) בשם העותר: עו"ד אבני גלעד בשם המשיבים: עו"ד ברלב יעל פסק-דין השופט א' א' לוי: העותר גויס למשטרת ישראל בחודש ינואר 1995, ושירת במשמר הגבול. ביום 28.11.07 הודיע לו ראש אגף משאבי אנוש במשטרה, כי החליט לפטרו על רקע של טיב שרותו, ובמצטבר למעשים ועבירות שיוחסו לו, ופגיעה פוטנציאלית באמון הציבור ובתדמית המשטרה מהמשך שרותו. בעתירה שבפנינו מבקש העותר כי נורה על ביטול ההחלטה לפטרו, ובפיו מספר טעמים: בפיטוריו גלומה פגיעה בזכות הקניין באשר שרותו הופסק בטרם הספיק לרכוש זכויות לגמלה; המשיבים פעלו בעניינו מתוך אפליה הן בהשוואה למשרתים אחרים במשטרה והן בהשוואה לעובדי מדינה; נוכח חוות הדעת אשר ניתנו לעותר במהלך השנים האחרונות, אין בסיס לטענה בדבר הידרדרות שחלה בתפקודו; הליך פלילי שנפתח נגדו טרם הגיע לכלל הכרעה, ואין בראיות המנהליות כדי להצדיק את הפיטורין; ההחלטה בעניינו אינה מדתית, הואיל עמדו לרשות המשיבים דרכי פעולה פחות פוגעניות; החלטת המשיבים לוקה בחוסר סבירות; אף שזומן לשימוע – נפגעה זכות הטיעון שלו, מאחר והוא לא הספיק לקבל את חומר החקירה שנאסף בידי המחלקה לחקירת שוטרים, וכן תיעוד הרפואי שהיה בו כדי להסביר את היעדרותו מן השרות עקב מחלה. עיינו בעתירה על נספחיה בקפידה, והוספנו ועיינו בתגובת המשיבים, ומסקנתנו היא כי לא הוכחה בפנינו עילה המצדיקה את התערבותנו בהחלטה לפטר את העותר מהמשטרה. אכן, מגיליונות הערכת תפקודו של העותר מצטיירת תמונה של שוטר הממלא את תפקידו באופן סביר. ברם, מאותם גיליונות ובמסמכים נוספים אשר צורפו לתגובת המשיבים, עולה בברור כי העותר הרבה להעדר מהעבודה, עסק בעבודה נוספת ללא קבלת היתר, ואף נפתחו נגדו מספר תיקי חקירה בחשד להיותו מעורב באלימות, שאחד מהם אף הוביל להגשתו של כתב אישום. כידוע, הסמיך הדין את המפקח הכללי של משטרת ישראל להורות על פיטוריו של שוטר מן השירות, ובפסיקתו של בית משפט זה נקבע לא אחת כי התערבותו בשיקול דעתן של רשויות המינהל בתחום זה, היא מצומצמת (בג"צ 78/01, טקסירו נ' שר לבטחון פנים ואח', לא פורסם (2001); בג"צ 204/87 בן נעים נ' המפקח הכללי של המשטרה, פ"ד לה (4) 469). עם זאת, נקבע כי על הרשות המנהלת להפעיל את שיקול דעתה בתום לב, בהגינות, בסבירות ושלא מתוך שיקולים זרים (בג"צ 651/86 שמעון מלכה נ' שר המשטרה ואח', פ"ד מ(4)645). אנו סבורים כי ההחלטה לפטר את העותר עומדת במבחנים אלה, הואיל ונראה כי יש ממש בטענה לפיה חלה הידרדרות בתפקודו של העותר. אם תוסיף לכך את אותם מעשים נוספים אשר יוחסו לו, חלקם גובל בעבירות משמעת, וחלקם בעלי גוון פלילי, שוב אין מנוס מן המסקנה כי לא נפל פגם בהחלטה לפטרו מן השרות. העתירה נדחית. ניתן היום, ח' בניסן התשס"ח (13.04.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07110540_O04.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il