בנימין קוסואשוילי נ. מיכאל צביניאשווילי

פסק-דין בתיק ע"א 11045/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 11045/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר המערער: בנימין קוסואשוילי נ ג ד המשיב: מיכאל צביניאשווילי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 11.11.08 בע"א 4151-08-07 שניתן ע"י כב' השופט מ' יפרח בשם המערער: עו"ד יוחנן להב בשם המשיב: עו"ד שלמה גיגי פסק דין השופט ח' מלצר: 1. למערער שני חובות כלפי המשיב, כפי שנפסק בפסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון ב-ת"א 3543/02; ה"פ 129/01 מיום 21.11.04: חוב אחד הוא בגין הלוואה בסך 75,000 דולר שקיבל המערער יחד עם אחר (להלן: השותף) מן המשיב (להלן: ההלוואה), שלהבטחת פרעונה נקבע בהסכם ההלוואה מתאריך 13.5.1997 (להלן: הסכם ההלוואה) כי אם ההלוואה לא תיפרע בתוך שלוש שנים, יוכל המשיב לקבל 33.5% מן הזכויות בחנותם של המערער והשותף (להלן: הבטוחה). חוב שני הוא של 90,000 דולר שהיה השותף חייב למשיב, הומחה למערער בתאריך 4.6.1997, ולהבטחת פרעונו חתם המערער על שטרות חוב לטובת המשיב (להלן: חוב השותף). בשנת 2004 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו המרצת פתיחה (ה"פ 696/04), שבה עתר להצהיר שמכיוון שהמערער והשותף לא פרעו את ההלוואה במלואה, הוא זכאי לממש את הבטוחה שבהסכם ההלוואה ולהפוך לבעל 33.5% מן הזכויות בשתי חנויות של המערער והשותף (שכונו "חנות 17" ו-"חנות 18"). הדיון בבית המשפט המחוזי, ובפסק הדין שם (שניתן בתאריך 10.9.2006 על-ידי כב' השופטת ר' משל) התמקד בשאלה על אילו חנויות אמורה הבטוחה לחול בהתאם להסכם ההלוואה – חנויות 17 ו-18, או שמא חנות אחרת שבה יש למערער ולשותף זכויות (שכונתה "חנות 13"), ונקבע כי הדין עם המשיב. בעקבות פסק הדין נרשמו זכויותיו של המשיב במקרקעין שבהם מצויות חנויות 17 ו-18. המערער והשותף ערערו לפנינו על פסק הדין (ע"א 8488/06), וטענו כי הבטוחה חלה על חנות 13, ולא על חנויות 17 ו-18. במהלך הדיון שקיימנו בערעור בתאריך 30.6.2008 – הגיעו הצדדים להסכמה, אשר ייתרה את הצורך בהכרעה בשאלה האמורה, וסוכמה בפסק הדין שניתן בהסכמה, כדלקמן: "מימוש הבטוחה, נשוא המחלוקת בין הצדדים, יעוכב למשך 90 יום. במהלך פרק זמן זה יהיו המערערים רשאים לפרוע את מלוא החוב למשיב, ובכך יופטרו ממימוש הבטוחה על פי פסק הדין קמא. גובה החוב לצורך פרעון יעמוד על הסכום שנפסק בפסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון בתיק - א 3543/02; הפ 129/01 מיום 21.11.04 (להלן – פסק הדין). מסכום זה ינוכו הסכומים ששולמו על חשבון החוב עד היום על פי אישור ראש ההוצאה לפועל בבית משפט השלום בראשון לציון. המערערים מתחייבים לבטל את הערעור שהגישו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי באיזור המרכז, כחלק מהסכמתם להסדר המפורט בפסק דין זה. תשלום החוב ייעשה במזכירות בית המשפט המחוזי באיזור המרכז". 2. בעקבות השתלשלות הענינים האמורה ניסה המערער להפקיד בבית המשפט המחוזי המחאה על סך של 202,589 ש"ח (75,000 דולר – לפי שער של 3.6 ש"ח לדולר, בניכוי סכום של 5,600 דולר וסכום ששולם במסגרת הוצאה לפועל), אך עקב חוסר נכונות של המשיב לבטל את הבטוחה ואת הרישום במרשם המקרקעין, הגיש המערער (במסגרת תיק הערעור שניהלו הצדדים שם – ע"א (מח'-מרכז) 4151-08-07) בקשה להורות למשיב לבצע את פסק דיננו (כהבנתו של המערער), ולקבוע כי "מלוא החוב" האמור בפסק הדין ב-ע"א 8488/06 הוא ההלוואה של 75,000 דולר, בניכוי הסכומים ששולמו על-ידי המערער. המשיב טען מנגד כי "מלוא החוב" כולל לא רק את ההלוואה, אלא גם את חוב השותף, שהומחה למערער. בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' יפרח) קבע כי אין בידו ליתן פרשנות לפסק דיננו, ובהתאם – איננו יכול להיעתר לבקשת המערער. מכאן הערעור שלפנינו, המתמקד בשאלה האם "מלוא החוב", אשר על המערער לסלקו על מנת לבטל את מימוש הבטוחה, הוא החוב הנובע מן ההלוואה, או שמא הוא כולל בנוסף גם את חוב השותף, שהומחה למערער כאמור. 3. מבלי להידרש לאספקטים דיוניים שונים של ההתנהלות המשפטית כאן, הרי שלמען היעילות וקידום סיומן של ההתדיינויות המשפטיות נידרש לענין ונבהיר כי "מלוא החוב" שאליו כיוונו בפסק דיננו מתאריך 30.6.2008, בעקבות ההסכמות שהצדדים הגיעו אליהן במעמד האמור, מתייחס אך ורק להלוואה (בניכוי הסכומים ששילם המערער), ולא לחוב השותף. העובדה שלמערער קיימים שני חובות שונים כלפי המשיב אין משמעה שהבטוחה נועדה להבטיח את שניהם, וכעולה מהסכם ההלוואה, הבטוחה נועדה להבטיח את פרעון ההלוואה, ואותה בלבד. המשיב עצמו הוא שטען בתובענה שהגיש (ה"פ 696/04, נשוא הערעור ב-ע"א 8488/06) ובתצהירו שתמך בה כי ההלוואה (להבדיל מחוב השותף) לא נפרעה, וכי זה הטעם המקים לו זכות לדרוש את מימוש הבטוחה. בבסיס הדיון ב-ה"פ 696/04 אכן עמדה ההנחה – שאותה העלה המשיב – כי הבטוחה נועדת להבטיח את פרעון ההלוואה בלבד (כאשר המחלוקת היתה רק בענין זהות החנויות שאליהן מתייחסת הבטוחה). ערעורם של המערער ושל השותף ב-ע"א 8488/06 אף הוא התייחס לבטוחה ככזו הנועדת להבטיח את פרעון ההלוואה, ולא את פרעון חוב השותף. בפרוטוקול הדיון בערעור מתאריך 30.6.2008 צוין שוב ושוב כי ה"חוב" המדובר, שהובטח בבטוחה, הוא 75,000 דולר (בניכוי הסכומים ששולמו), ובא-כוח המערער הבהיר מפורשות לסיום דבריו בעת הדיון בערעור, כדלקמן: "אני מוכן למחוק את הערעור שם. מה שנקבע בבית משפט השלום 75,000$ פחות ה- 5,600$ שנפרעו, ונשאר עוד דבר – הלקוח שילם בהוצל"פ 5,000 ₪ במשך שנתיים. נחזיר לו את החוב ובזה יגמר הסיפור. אני מצהיר שמדובר אך ורק על הלוואה בסך 75,000$ אין לנו שום עניין אחר". הדברים האמורים עמדו בבסיס פסק הדין, שניתן בהסכמה, והמשיב לא חלק עליהם, ולא העלה כל דרישה שה"חוב" שיסולק כתנאי לביטול הבטוחה, יכלול אף את חוב השותף (שהומחה למערער). 4. דרישתו של המשיב כיום כי המערער יסלק את שני החובות כתנאי לביטול הבטוחה, מהווה אפוא ניסיון בלתי ראוי של המשיב לנצל את ההליכים ב-ע"א 8488/06 הנ"ל כדי לייצר יש מאין בטוחה לפרעון של חיוב נוסף, מקום שם הוא לא השכיל לדאוג מראש לבטוחה כאמור ב"זמן אמת". יוזכר בהקשר זה כי לא היה בהגדלת חיובו של המערער כלפי המשיב בדרך של המחאת חוב השותף אליו, כדי להביא כאן להחלת הבטוחה שהבטיחה את החזר ההלוואה, גם על החוב החדש (ראו והשוו: סעיפים 5, 7 ו-8 לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969; סעיף 7(ב) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967; יהושע ויסמן חוק המשכון, התשכ"ז-1967 (1974) 202)). עוד יובהר, כי לטענתו של המשיב כי החוב, שאותו על המערער לפרוע כתנאי לביטול הבטוחה, צריך לכלול גם הפרשי הצמדה וריבית – אין יסוד, לא בהסכם ההלוואה, ולא בפסק דיננו המוסכם ב-ע"א 8488/06, ודבריו של כב' השופט א' אורנשטיין ב-ה"פ 129/01 הנ"ל (סעיף 16, פיסקה ראשונה) יפים אף לעניין הריבית על ההלוואה. 5. נוכח כל האמור לעיל הערעור מתקבל, במובן זה שמובהר ונקבע בזאת כי המערער יוכל להפקיד בקופת בית המשפט המחוזי מרכז, בתוך 30 ימים מהיום, במזומן או בהמחאה בנקאית, את הסכום בשקלים השקול ל-75,000 דולר (לפי שערו היציג של הדולר במועד ההפקדה), בניכוי הסכומים ששילמם על-חשבון ההלוואה עד כה (להבנתנו – 5,600 דולר שאין עליהם חולק, ועוד הסכום שאישר אותו ראש ההוצאה לפועל), ולאחר שהמערער יעשה כן – הוא יהיה רשאי לעתור לביטול הבטוחה והרישומים במרשם המקרקעין שבוצעו מכוחה. למותר לציין שאין בפרעון ההלוואה כאמור כדי להשפיע על קיומו של חוב השותף, שהומחה למערער, ככל שלא סולק עד כה, על ההליכים המשפטיים שננקטו לצורך גבייתו (ככל שננקטו), על ההחלטות השיפוטיות שניתנו בקשר עם האמור, או לשלול מן המשיב את האפשרות לאחוז בכל אמצעי העומד לו לפי דין כדי להבטיח את פירעון חוב השותף. 6. המשיב יישא בשכר טרחת עורך דין של המערער בסך של 10,000 ש"ח, וכן בהוצאות המשפט של המערער. ניתן היום, ט"ז באב התשס"ט (6.8.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08110450_K05.doc אצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il