די.סי.אל בע"מ נ. די.בי.קיו נתונים איכותיים בע"מ

פסק-דין בתיק בש"א 11042/07 בבית המשפט העליון בש"א 11042/07 בפני: כבוד השופטת א' חיות המערערת: די.סי.אל בע"מ נ ג ד המשיבה: די.בי.קיו נתונים איכותיים בע"מ ערעור על החלטת רשם בשם המערערת: עו"ד ע' שטרן; עו"ד א' רנצלר; עו"ד פ' רוסלר בשם המשיבה: עו"ד ג' ארדינסט; עו"ד נ' אמודאי; עו"ד נ' שגיא פסק-דין זהו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ג' לוין מיום 2.12.2007, לפיה נתקבלה בקשת המשיבה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. 1. בהחלטה מיום 8.7.2007 (להלן: ההחלטה) קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט י' זפט) את בקשת המערערת למתן צווי מניעה זמניים נגד המשיבה וקבע כי תוקף הצווים מותנה בהפקדת עירבון בסך 50,000 ₪. בקשתה של המשיבה לעיכוב ביצוע ההחלטה בה הודיעה כי בכוונתה לנקוט בהליך ערעורי, נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט אלטוביה מגן) בהחלטתו מיום 25.7.2007 בקובעו כי לא מצא בסיס לעיכוב ביצועה של ההחלטה. המשיבה הגישה, ביום 4.9.2007, בקשה לעיון חוזר בהחלטה בעניין צווי המניעה הזמניים, וביקשה את תיקון ההחלטה באופן שבו בנוסף על העירבון בו חוייבה המערערת, וכתנאי להמשך תוקפם של הצווים הזמניים, יפקיד בעל השליטה במערערת, מר יפתח מנקין (להלן: מנקין) התחייבות וערבות אישית ללא הגבלה בסכום, לפיצוי המשיבה בגין נזקים כספיים ואחרים שעלולים להיגרם לה כתוצאה מן ההחלטה, אם בסופו של יום תידחה תביעת המערערת. בהחלטה מיום 9.10.2007, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקובעו כי הטענה שביסוד הבקשה היא טענה ערעורית מובהקת שהדרך הנכונה להעלאתה היא בקשה לרשות ערעור ולא בקשה לעיון חוזר. בהחלטתו, הוסיף בית המשפט כי לו סבר שהדרך הדיונית בה נקטה המשיבה נכונה, היה נעתר לבקשה ומתנה את הצו בערבות עצמית של מנקין. החלטה זו הומצאה למשיבה ביום 10.10.2007. 2. ביום 14.10.2007 הגישה המשיבה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה. בהחלטה מיום 2.12.2007 קיבלה כבוד הרשמת לוין את הבקשה וקבעה כי מתקיים טעם מיוחד להארכת מועד וכי אף אם נקטה המשיבה בדרך דיונית מוטעית בהגישה בקשה לעיון חוזר, הרי שמדובר בטעות כנה וסבירה. עוד קבעה הרשמת כי על פני הדברים, אין זה מובן מאליו כי מאז התקנת תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), לא ניתן היה לברר את טענות המשיבה במסגרת בקשה לעיון חוזר. הרשמת הוסיפה וקבעה כי לא שוכנעה שהמערערת אכן גיבשה הסתמכות כלשהי עקב אי הגשת בקשת רשות ערעור במועד, וזאת משהבקשה לעיון חוזר הוגשה במועד הקבוע בדין להגשתה והיה בה כדי להבהיר שהמשיבה לא השלימה עם שאלת הערבויות לצווי המניעה הזמניים, ואף הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור הוגשה בסמוך לאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר. בנוסף, קבעה הרשמת כי נוכח הקשר בין ההליך נשוא הערעור לבין בקשה נוספת למתן רשות ערעור שהגישה המשיבה על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר (רע"א 9111/07), יש אף בהליך התלוי ועומד בעניין זה כדי לשמש בנסיבות העניין טעם מיוחד להארכת מועד. עוד קבעה הרשמת כי בשים לב להערה בשולי החלטתו של בית המשפט קמא בבקשה לעיון חוזר, על פני הדברים נראה כי סיכויי ההליך תומכים גם הם בהארכת המועד. 3. על החלטה זו מלינה המערערת בפניי. לטענתה, טעתה כבוד הרשמת שעה שסברה כי טעותה של המשיבה בבחירת ההליך לתקיפת הכרעת בית המשפט קמא בסוגיות הבטוחות הינה טעות כנה המהווה טעם מיוחד. בחירתה של המשיבה, כך נטען, לנקוט בהליך של בקשת עיון חוזר לא נבעה מטעות בהבנת הדין, מאחר שהמשיבה ידעה עובר לחלוף המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור כי עיון חוזר אינו ההליך הנכון לבחינת השגותיה, ואף הודיעה במפורש כי בכוונתה לנקוט בהליך של בקשת רשות ערעור. עם זאת, טוענת המערערת, בחרה המשיבה באופן מודע לנקוט בהליך של עיון חוזר במקום להגיש בקשת רשות ערעור. בעשותה כן, נטלה המשיבה את הסיכון שבקשתה לעיון חוזר תידחה ושיחלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. עוד טוענת המערערת כי היה על המשיבה להגיש בקשת רשות ערעור ולו לשם הזהירות, במועד הקבוע בחוק. המערערת מוסיפה וטוענת כי טעתה כבוד הרשמת בסוברה כי בקשת רשות הערעור שהגישה המשיבה על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר מהווה "הליך תלוי ועומד" המצדיק את מתן הארכה. כמו-כן נטען, כי הבקשה להארכת מועד הוגשה כשלושה שבועות לאחר חלוף המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור ובפרק הזמן הזה נוצרו ציפייה והסתמכות אצל המערערת כי תנאי הערובה לא ישונו. המערערת ממשיכה וטוענת כי טעתה כבוד הרשמת שעה שסברה כי אמרת אגב של בית המשפט המחוזי בשולי ההחלטה בבקשה לעיון חוזר מעידה על סיכוי להצלחת בקשת רשות הערעור ומהווה טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד. דברי בית המשפט המחוזי בעניין זה, כך נטען, נכתבו למעלה מן הצורך, לא נומקו ואף התייחסו לסעד אחד. לבסוף, טוענת המערערת כי טעתה כבוד הרשמת בהתעלמה לחלוטין מן העובדה שהבקשה להארכת מועד אינה עומדת בתנאים הקבועים בהנחיית נשיאת בית המשפט העליון מס' 2/05, משלא נתמכה בתצהיר ומשלא צויין בה התאריך המדויק שעד אליו מתבקשת הארכה. 4. בהחלטתי מיום 5.2.2008 נתבקשה תגובת המשיבה להודעת הערעור שהגישה המערערת. בתגובתה, טוענת המשיבה כי גם אם טעתה בהגשת בקשה לעיון חוזר, מדובר בטעות כנה וסבירה המהווה טעם מיוחד להארכת המועד. לטענתה, בקשתה לעיון חוזר בהחלטת בית-משפט קמא בבקשה לצו מניעה זמני, התבססה על החלטות ברורות ומפורשות שיצאו מלפני בית-המשפט, לפיהן בקשה בקשר להעדר קביעת ערבות כתנאי לתוקפו של צו זמני, יש להפנות לבית-המשפט אשר נתן את ההחלטה שהעניקה את הצו הזמני. עוד טוענת המשיבה כי בקשתה לעיון חוזר נסמכה אף על תקנה 368(א) לתקנות סדר הדין האזרחי וכי במקרה דנן, צו המניעה ניתן בניגוד לתקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. עוד טוענת המשיבה כי העובדה שלא הגישה לבית משפט זה בקשת רשות ערעור, "למען הזהירות", מלמדת כי סברה שהדרך הדיונית הפתוחה בפניה בעניין זה היא פנייה לבית המשפט שנתן את ההחלטה וזאת בהסתמך על ההלכה שנפסקה ברע"א 1283/95 עדאל חברה לבניה בע"מ נ' מועלם (לא פורסם, 23.4.1995) ועל לשונה של תקנה 368(א) לתקנות. יחד עם זאת, לאור החלטת בית-המשפט קמא בבקשה לעיון חוזר, ביקשה המשיבה להגיש, למען הזהירות, גם בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשה לצו מניעה זמני, ולפיכך הגישה בקשה להארכת מועד. המשיבה מוסיפה וטוענת כי מההחלטה בבקשה לעיון חוזר עולה כי גם בית-המשפט קמא סבור שאין בידי המשיבה בטוחות נאותות אשר יבטיחו כי תוכל להיפרע את נזקיה אם בסופו של יום תידחה התביעה נגדה. כמו כן, נטען כי סיכוייה הטובים של בקשת רשות הערעור, נשוא הבקשה להארכת המועד, מהווים טעם מיוחד להארכת מועד וכי אין מדובר באיחור ניכר וממילא לא נוצרה אצל המערערת ציפייה כי ההליך הסתיים. 5. דין הערעור להידחות. כבר נפסק כי אין לשלול מניה וביה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר אינה גבוהה ניתן להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד (ע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (לא פורסם, 29.1.2002). בענייננו, סברה המשיבה כי הדרך הנכונה להשיג על החלטת בית-המשפט המחוזי הינה הגשת בקשה לעיון חוזר בהחלטתו, וכך עשתה. משנדחתה בקשתה, הגישה בחלוף ארבעה ימים בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. בהתחשב במשך האיחור וכן בסיכויי ההליך סבורני כי צדקה הרשמת בהחלטתה. זאת ועוד, משהודיעה המשיבה כבר בבקשתה לעיכוב ביצוע כי בכוונתה לנקוט בהליך ערעורי ואף הגישה בקשה לעיון חוזר, הפגיעה בציפיות המערערת היא שולית, אם בכלל. העדר ההסתמכות של המערערת, משך האיחור וסיכוייו הלכאוריים של ההליך תומכים, אפוא, בהחלטת הרשמת. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, י' ניסן, תשס"ח (15.4.2008). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07110420_V03.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il