מוראד עמירה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 11015/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 11015/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: מוראד עמירה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 13.11.08, בת.פ. 3037/07, שניתן על ידי סגן הנשיא השופט צ' סגל תאריך הישיבה: כ"ז באלול התשס"ט (16.09.09) בשם המערער: עו"ד עבד ג'יג'יני בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד דגנית כהן-ויליאמס הגב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות כך נדון המערער ל-24 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי. הערעור שבפנינו מופנה כנגד ההרשעה, ולחלופין, כנגד העונש. בכתב האישום שהוגש לביתה משפט המחוזי נטען, כי בתאריך 3.3.07 פרץ ויכוח על רקע של תאונת דרכים בין המערער למוהנד עבידיה (להלן: המתלונן), בעקבות כך נקבצו למקום קרובי משפחה של שני הניצים, ומשהתלהטו הרוחות הלם המערער עם "פטיש תפסנים" בראשו של המתלונן. כתוצאה מכך התמוטט המתלונן, פונה לבית חולים, שם אובחן שבר בגולגולתו. המערער לא כפר באירוע התאונה ואף טען כי נפצע במהלכה, אולם הכחיש כל מעורבות באירועים האלימים שבאו בעקבותיה. מנגד, טען המתלונן בביטחון רב כי המערער ולא אחר הוא שתקף אותו. בית המשפט המחוזי נתן אמון בעדותו של המתלונן, הואיל ומצא כי בינו למערער קיימת היכרות מוקדמת, ונוכח תנאי הזירה וקרבתו הפיסית של הפוגע בשעת הפגיעה, שוב אין ספק כי לא חלה טעות בזיהוי. למסקנה זו הובילו גם דברים שמסר אחד מעדי הראיה לאירוע, עאמר אבו-טיר. עד זה מסר בחקירתו, כי כאשר הגיע למקום הקטטה ראה אדם מכה את המתלונן במקל, ולאחר זאת ניגש אליו המערער והלם עם הפטיש על ראשו. בעדותו בבית המשפט שוב לא היה אבו-טיר בטוח בזהותו של הפוגע, ובעקבות כך הוכרז כעד עוין. בית המשפט נדרש בגדרה של הכרעת הדין לדיון ברכיביו של סעיף 10א לפקודת הראיות, ובסופו של יום החליט להעדיף את אמרתו של אבו-טיר על פני עדותו בבית המשפט, ובלשונו: "לפנינו אמרה מפורטת אך עם זאת גם קונקרטית קולחת, קוהרנטית וקונסיסטנטית, שניתנה זמן רב לאחר האירוע הנדון (כעשרה ימים לאחריו), שעה שכוח הזיכרון זוכה ליתרון ולעדיפות ביחס לזה הדהוי קמעא לעתים הנותר בחלוף מספר חודשים מאז. ודוק: האמרה כוללת עובדות חד-משמעיות ברורות לגבי השתלשלות האירועים... כמו גם פרטים מוכמנים שרק הנוכח באירוע, יצפין בזיכרונו (המדובר בפטיש תפסנים... המרחק בין אבו טיר למתלונן בעת שהותקף היה שני מטרים... המיקום של אבו-טיר, שאמנם עמד מאחורי המתלונן דאז, אך עדיין הבחין במתרחש... תנאי התאורה במקום שהיו טובים ואפשרו ראיה ברורה)". כידוע, אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי עובדה אותם קבעה הערכאה הדיונית בעקבות התרשמותה ממהימנות העדים. אכן, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם לא מצאנו כי עניינו של המערער נמנה עמם. אדרבא, השילוב שבין עדותו של המתלונן לאמור בהודעתו של אבו-טיר, שוב אינו מותיר בספק את שאלת זהותו של האדם שהלם עם הפטיש על ראשו של המתלונן. אי-לכך, אנו סבורים כי לא נפל פגם בהרשעת המערער, וזו השקפתנו גם באשר לעונש. המערער הלם עם פטיש בראשו של אדם, וגרם לשבר בגולגולתו. תהיינה הנסיבות אשר קדמו לתקיפה אשר תהיינה, לא היה צידוק לתגובה כה קשה ואלימה, שהיתה עלולה להסתיים גם בתוצאה חמורה פי כמה. נוכח האמור, דינו של הערעור על שני חלקיו להדחות, וכך אנו עושים. המערער יתייצב לשאת בעונשו ביום ט"ז בתשרי התש"ע (4.10.09), עד לשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים. ניתן היום, כ"ח באלול התשס"ט (17.09.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08110150_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il