גנס שניידר-גשימוב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1101/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1101/15 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ע' ברון המערער: גנס שניידר-גשימוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.01.2015 בת"פ 293-04-10 שניתן על ידי כב' השופט א' טובי תאריך הישיבה: ד' בתשרי התשע"ו (17.09.2015) בשם המערער: עו"ד דן גלעד בשם המשיבה: עו"ד אופיר טישלר בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין 1. מונח בפנינו ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין (ת"פ 293-04-10 בית משפט מחוזי חיפה מפי כבוד השופט א' טובי) בעקבות הרשעתו של המערער לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 329(א)(1) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז–1977. המערער נדון לעונש מאסר בפועל של 8 שנים, מאסר מותנה ופיצוי. 2. לב האירוע הוא תקיפה אכזרית של המערער ואלכסנדר בוגוסלבסקי (להלן: אלכסנדר) כלפי הנפגע. כתוצאה מהאירוע נפגע הקורבן קשות. 3. באשר להכרעת הדין, הסניגור העלה בעיקר שני סוגי טענות. הראשון – הסתייגות מהממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. השני – "טיעון חלופי" או "משלים" כלשון הסניגור – שנסוב סביב אפשרויות שונות, שחלקן לא נטען על ידי המערער או הסניגור בהליך קמא. נתייחס לשני קווי ההגנה לפי סדרם. א. כלל הוא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, פרט לחריגים שמקרה זה אינו נמנה ביניהם. המסקנה העובדתית של בית משפט קמא מבוססת על ראיות שונות: עדי ראייה ואף אמרות של המערער בעצמו. בפן העובדתי של הערעור, אין מקום להתערב. אף טענות הסניגור בענין, התייחסו בין היתר לשולי הדברים שאין בהם לשנות התוצאה. ב. הסניגור התייחס בערעור זה לאפשרות לפיה הנפגע נפל קורבן לקטטה נוספת לאחר סיום האירוע נשוא כתב האישום וכן לא ניתן משקל לאפשרות שהמערער היה שתוי – כפי שנקבע לגבי אלכסנדר. בנסיבות העניין, הקושי בקו השני איננו רק עיתוי הטיעון אלא האפשרות לא מצאה עיגון בראיות. כך לגבי טענת השכרות ביחס למערער וכך לגבי "הקטטה" המאוחרת והנוספת. זהו המצב למשל לגבי עדות המערער עצמו בבית המשפט, ואי חקירת עדי ראיה שונים. משמצאנו איפוא כי אין לקבל את שני קווי ההגנה שעומדים ביסוד הערעור על הכרעת הדין – דין הערעור לגביה להידחות. להשלמת ההנמקה, נתייחס בקצרה לטיעון נוסף של הסניגור לפיו בית המשפט המחוזי ביסס קיומה של הכוונה המיוחדת שהיא מרכיב בעבירה לפי סעיף 329 בחוק העונשין רק על פי התוצאה של מעשה אלימות. בעניין זה אין לנו אלא לומר שבית המשפט המחוזי קבע את יסוד הכוונה על סמך מכלול הראיות ולא רק על פי התוצאה – שאף היא עשויה לחזק מסקנה כזו במקרים מתאימים. 4. הערעור לגבי גזר הדין מורכב יותר. נפתח ונאמר כי בהינתן הנזק שנגרם לנפגע – עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער אינו חמור. לו נתון זה היה עומד לבדו לא היינו מתערבים. ואולם התוצאה העונשית של אלכסנדר מקילה בהרבה מהעונש שנגזר על המערער. זאת על אף שגם לפי טיעוני המדינה בהליך האחר, חלקו של אלכסנדר מבחינת העושה ומעשי העבירה עולה על זה של המערער. נכון הוא כי בסופו של דבר אלכסנדר הורשע בעבירה פחות חמורה. ברם בהתחשב בנימוקים לכך – דעתנו היא כי נפגע עיקרון אחידות הענישה. לנוכח כל אלה, ואף האינטרס הציבורי בצורך להחמיר בעבירות אלימות ומעמדו של קורבן העבירה – מצאנו לנכון לתת ביטוי מסוים, אך לא מעבר לכך, לטיעון האמור של הסניגור. 5. סוף דבר, הערעור על הכרעת הדין נדחה. הערעור על גזר הדין מתקבל באופן שעונש המאסר בפועל של המערער יעמוד על 7 שנות מאסר ולא 8 שנים כפי שנקבע. יתר מרכיבי העונש והוראותיו של גזר הדין יעמדו בעינם. ניתן והודע היום, ‏ד' בתשרי התשע"ו (‏17.9.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15011010_Z06.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il