נזיה מרעי נ. היועץ המשפטי לממשלה

פסק-דין בתיק בג"ץ 11003/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 11003/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר העותר: נזיה מרעי נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. פרקליט המדינה 3. שיח' סלמאן בדר עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: י' בשבט התש"ע (25.1.2010) בשם העותר: עו"ד עלי סאמר בשם המשיבים: עו"ד רועי שויקה פסק-דין השופטת א' חיות: עניינה של עתירה זו בהחלטת המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים לדחות ערר שהגיש העותר על החלטת פרקליטות מחוז חיפה מחודש אוגוסט 2002, לסגור את תיק החקירה שנפתח בעקבות תלונה שהגיש העותר נגד המשיב 3. העובדות הצריכות לעניין 1. ביום 4.2.2002 הגיש העותר תלונה במשטרה (פ"א 110/02) נגד המשיב 3, בה טען כי המשיב 3, שהיה על-פי הנטען מנהל בתי הדין הדרוזיים במועד הרלוונטי, שיבש הליכי משפט במסגרת הליכי גירושין שהתנהלו בין העותר לבין אשתו לשעבר בבית הדין הדרוזי. לפי הטענה, המשיב 3, שהינו דודהּ של אשתו לשעבר של העותר, התערב בדרכים שונות בהליכים שהתנהלו במסגרת תביעת הגירושין שהגיש העותר לרבות בכל הנוגע להליך השבעת האישה, וגרם לטרפוד הליך של בוררות בין הצדדים, לשיבוש הליכי משפט ולהטעיית בית הדין. ביום 1.8.2002 הוחלט בפרקליטות מחוז חיפה לסגור את תיק החקירה בהעדר עניין לציבור, ולטענת המשיבים 1-2 (להלן: המשיבים) החלטה זו התקבלה בשים לב לכך שהעותר הלין למעשה על החלטותיו של בית הדין הדרוזי והיה באפשרותו להעלות את טענותיו בפני ערכאת הערעור ואף במסגרת עתירה לבג"ץ, ככל שיש צורך בכך. המשיבים טוענים כי דברים ברוח זו נמסרו לעותר כבר בשיחה טלפונית שהתקיימה עימו ביום 12.3.2002 ובמכתב מאותו היום, ועוד הם טוענים כי ביום 7.8.2002 נשלחה לעותר הודעה על סגירת התיק. העותר טוען לעומת זאת כי לא נשלחה לו כל הודעה על סגירת התיק וכי הדבר נודע לו רק לאחר שפנה למשטרה ביום 11.12.2006 וביקש לברר מה עלה בגורל התלונה שהגיש. מכל מקום, בעקבות שיחה זו נשלח לעותר ביום 13.12.2006 מכתב בו הוסבר לו כי התיק נסגר מחוסר עניין לציבור. 2. ביום 10.4.2007, חמש שנים בקירוב לאחר קבלת ההחלטה על סגירת תיק החקירה, הגיש העותר ערר על החלטת הפרקליטות בעניין זה. בעקבות הערר שהוגש, הוחלט בפרקליטות המחוז להורות על השלמת חקירה במסגרתה תיגבה הודעה מן המשיב 3, והודעה על כך נשלחה לבא-כוח העותר ביום 8.7.2007. אולם, טרם שבוצעה השלמת החקירה ונוכח בקשת המשטרה לקבלת הנחיות בעניין על רקע מעמדו של המשיב 3 כעובד ציבור, נדרשה פרקליטות המחוז בשנית לשאלת הצורך בקיום השלמת חקירה. פרקליטות המחוז החליטה שלא להורות על השלמת החקירה והעבירה את תיק הערר לפרקליטות המדינה עם המלצה לדחותו. הערר נבחן בפרקליטות המדינה וביום 26.11.2008 נשלחה לעותר הודעה לפיה המשנה לפרקליט המדינה החליט לדחות את הערר. וכך צוין, בין היתר, באותה הודעה: "נוכח הזמן הרב שחלף מאז סגירת התיק ועד להגשת הערר בחודש אפריל 2007, וכן חלוף הזמן מהאירועים עצמם, האינטרס הציבורי בבירור הסכסוך הינו מוחלש. כמו כן האפשרות לקיום חקירה אפקטיבית שתביא לבירור האמת מוטלת בספק. לא למותר להוסיף כי מדובר בסכסוך על רקע גירושין, אשר ניתן היה לבררו במסגרת ההליכים שהתנהלו בין הצדדים. במכלול נסיבות אלו, לא מצאנו להתערב בהחלטה על סגירת התיק, ואשר על כן הערר נדחה". מכאן העתירה שלפנינו. טענות הצדדים 3. העותר טוען כי דין ההחלטה בערר להתבטל בציינו כי בתי המשפט לא נרתעו בעבר מלהתערב בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה בדבר סגירת תיק חקירה משיקולים של העדר עניין לציבור. לטענת העותר, תלונתו מגובה בראיות רבות ומוצקות, הכוללות תצהירים מטעם המעורבים וכן ראיה שנכתבה בכתב ידו של המשיב 3, אשר מוכיחים לטענתו כי המשיב 3 ביצע עבירות של שיבוש הליכי משפט, מרמה והפרת אמונים וכי הוא התערב בהליך השיפוטי תוך משוא פנים, ביודעו שהוא נמצא בניגוד עניינים מובהק ובאופן שאינו עולה בקנה אחד עם חובותיו כעובד ציבור. כל אלה אמורים היו, לטענת העותר, להוביל לבדיקה דקדקנית של התלונה והוא מלין על כך שלא בוצעה כל פעולת חקירה; על כך שהמשיב 3 לא זומן לחקירה כראוי ואם זומן בוצע הדבר "באופן רופף מאוד"; ועל כך שגם בשלב השלמת החקירה לא נחקרו המצהירים והעדים. על רקע זה טוען העותר כי אין כל יסוד לנימוקים שהובילו לדחיית הערר. לטענתו, חלוף הזמן אין בו כדי להקהות את חומרת המעשים שבוצעו והוא מדגיש כי לא שקט לרגע, פנה למשיבים עשרות פעמים וסיפק עדויות וראיות אך רשויות האכיפה הן שהשתהו בטיפול בעניינו. העותר מפנה בהקשר זה אל יומן שניהל בא-כוחו דאז המתעד את פניותיו למשיבים לאחר הגשת הערר. גם הנימוק שעניינו העדר אפשרות אפקטיבית לחקור את התלונה אינו יכול לעמוד לטענת העותר, שכן הוא צייד את רשויות החקירה בכל המידע הדרוש לחקירה. אשר לנימוק בדבר האינטרס הציבורי המוחלש טוען העותר כי העדר פתיחה בחקירה מקיפה נגד עובד ציבור הממלא תפקיד על-פי דין פוגע קשות באמון הציבור ובאינטרס שיש לציבור בשמירה על טוהר המידות בשירות הציבורי. לבסוף טוען העותר כי לא ניתן היה לברר את טענותיו בגדר ההליך המשפטי שהתנהל בין הצדדים שכן בית הדין הדתי אינו מוסמך ואין לו כלים לברר תלונות על עבירות פליליות. על כן מבקש העותר כי המשיבים יתנו טעם מדוע נסגר תיק החקירה נגד המשיב 3 למרות קיומן של ראיות מוצקות המקימות לדבריו חשד לביצוע העבירות; כי המשיבים יורו על פתיחת תיק החקירה ועל חקירת העדים; ולחלופין כי המשיבים יורו על הגשת כתב אישום נגד המשיב 3. 4. עמדת המשיבים היא כי דין העתירה להידחות על הסף וכן לגופה. לטענת המשיבים, על-פי ההלכה הפסוקה נמנע בית משפט זה מהתערבות בשיקול דעתן של רשויות החקירה והתביעה, למעט במקרים נדירים ביותר שהמקרה דנן אינו נמנה עימם בהם לוקה ההחלטה בעיוות מהותי או בחוסר סבירות קיצוני. לגופם של דברים טוענים המשיבים כי לאחר שחלפו כמעט חמש שנים מאז שנסגר תיק החקירה העוסק באירועים שהתרחשו לפני כשמונה שנים, יתקשו גופי החקירה למצות את החקירה ביעילות. המשיבים טוענים כי מעמדו של המשיב 3 יש בו אומנם כדי לעורר עניין לציבור בחקירת התלונה, אך העניין לציבור נחלש נוכח חלוף הזמן מה גם שמדובר בסכסוך על רקע גירושין שניתן היה לבררו במסגרת ההליכים שהתנהלו בין הצדדים. המשיבים מדגישים כי ההחלטה הראשונית להורות על השלמת חקירה נתקבלה בפרקליטות המחוז, עוד טרם שהונח הערר לפתחו של המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים. בנסיבות המקרה ונוכח הזמן הרב שחלף מעת סגירת תיק החקירה, סבור המשנה לפרקליט המדינה כי לא היה לכתחילה כל מקום להורות על השלמת החקירה בתיק. 5. בתשובה לתגובת המשיבים טוען העותר כי ההחלטה בדבר סגירת תיק החקירה נמסרה לו רק ביום 11.2.2006 עקב פנייתו הטלפונית, וכי מכל מקום טענות המשיבים בדבר חלוף הזמן דינן להידחות משניתנה לו האפשרות להגיש את הערר והמשיבים שוכנעו כי לא קיבל את ההודעה על סגירת התיק במועד והם אף החליטו לערוך השלמת חקירה. העותר טוען כי בכל מקרה נוכח חומרת המעשים והאינטרס הציבורי בבירור התלונה יש לדחות את הטענה בדבר חלוף הזמן והוא מוסיף וטוען כי מתגובת המשיבים עולה שלא התקיימה חקירה של ממש או השלמת חקירה במקרה הנדון ובנסיבות אלו, כך העותר, אין מקום שבית המשפט ינקוט ריסון בכל הנוגע להתערבות בשיקול דעתן של רשויות החקירה. עוד טוען העותר כי החלטת המשיבים להשלים את החקירה מהווה הבטחה מינהלית מחייבת, וכי חלוף הזמן אינו מהווה נימוק להשתחררות מהבטחה זו. גם דיון מחודש בפני המשנה לפרקליט המדינה אינו מצדיק חזרה מן ההבטחה בהתחשב בכך שההבטחה ניתנה על-ידי פרקליטות המחוז אשר הכירה את עובדות התיק על בוריין. דיון 6. עיינו בטענות הצדדים. הוספנו ושמענו את טיעוניהם על-פה והגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. הלכה היא כי בית משפט זה נוקט מידה רבה של ריסון בהפעילו ביקורת שיפוטית ביחס לשיקול דעתן של רשויות החקירה והתביעה בכל הנוגע לחקירה ולהעמדה לדין. ככלל, אף שהחלטות רשויות אכיפת החוק בנושאים אלה אינן חסינות מביקורת שיפוטית, התערבותו של בית משפט זה בהן נעשית במשורה והיא מצומצמת למקרים נדירים, מקום בו נגועות אותן החלטות בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי (ראו: בג"ץ 4128/06 מחלוף נ' משרד המשפטים-פרקליטות המדינה, פיסקה 4 (לא פורסם, 16.11.2006); בג"ץ 5305/08 עמותה לקידום ממשל תקין נ' היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה 9 (טרם פורסם, 24.11.2009); בג"ץ 8007/08 לוין נ' משטרת ישראל, פיסקה 6 (טרם פורסם, 6.4.2009)). זאת ועוד, אכן קיימת בפסיקה אבחנה מסוימת בין החלטה לסגירת תיק חקירה המבוססת על העדר ראיות מספיקות לבין החלטה הנשענת על "העדר עניין לציבור" (ראו בג"ץ 5675/04 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נט(1) 199, 209 (2004)), אך הגישה הכללית בעניין זה הינה כאמור גישה מרוסנת וכפי שנפסק: "התערבות בית המשפט בהחלטת פרקליט המדינה שלא להעמיד חשוד לדין פלילי מהטעם שאין עניין ציבורי בדבר, לא תיעשה בקלות וכדבר שבשגרה... ההתערבות בהחלטתו של פרקליט המדינה אפשרית רק מקום בו השיקולים המובאים על-ידו לביסוס מסקנתו בדבר העדר עניין לציבור או המשקל הניתן להם הינם בבירור מוטעים" (בג"ץ 4190/05 נעים נ' פרקליט המדינה, פיסקה 17 (לא פורסם, 12.9.2006); ראו גם בג"ץ 6702/05 המרכז לפלורליזם יהודי-התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה 2 (טרם פורסם, 16.3.2009)). 7. המקרה שבפנינו אינו בא בגדר המקרים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות התביעה. ההחלטה נשוא העתירה התקבלה לאחר שהגורמים המוסמכים בחנו את התיק ואת הטענות שהעלה העותר והפעילו את שיקול דעתם המקצועי תוך מתן משקל ראוי למכלול השיקולים הצריכים לעניין, לרבות בכל הנוגע לצורך בהשלמת החקירה, והעותר לא הצביע על עילה להתערב בהחלטה זו. אכן, נוכח מעמדו של המשיב 3 ואופי הטענות שהעלה העותר בתלונתו אין לומר שכלל לא קיים עניין לציבור בחקירת המעשים הנטענים. יחד עם זאת, מקובלת עלינו בהקשר זה עמדת המשיבים לפיה עקב חלוף הזמן נחלש העניין לציבור וגובר הקושי בקיום חקירה אפקטיבית. בעניין זה אנו נוטים שלא לקבל את טענת העותר לפיה ההודעה שנשלחה לו בשנת 2002 על סגירת תיק החקירה לא הגיעה אליו, אך גם אילו נתקבלה הטענה לא ניתן להתעלם מן הזמן הרב שחלף מאז בוצעו לכאורה המעשים הנטענים ומקיומו של קושי אובייקטיבי להידרש לעת הזו לתלונת העותר. מכל הטעמים המפורטים לעיל אציע לחבריי לדחות את העתירה בלא לעשות צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות. ניתן היום, ג' באדר התש"ע (17.2.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08110030_V08.doc אא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il