יומה יחזקאל נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 11/00 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: יומה יחזקאל נגד המשיבה: מגדל חברה לביטוח בע"מ ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 697/95 מיום 22.12.99 שניתנה על ידי כבוד השופטת בילהה גילאור בשם המערער: עו"ד מרי ימין בשם המשיבה: עו"ד אברהם פיגנבוים פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת בילהה גילאור) מיום 22.12.99, שלא לפסול את עצמו מלדון בת.א. 697/95. 1. בין הצדדים נדונה תובענה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. הפלוגתא שבמוקד המחלוקת בין הצדדים, נוגעת להערכת הנזק הפסיכיאטרי שנגרם למערער כתוצאה מהתאונה. 2. לצורך הערכת הנזק שנגרם למערער, מינה בית המשפט מומחה רפואי מטעמו, בתחום הפסיכיאטרי (להלן: המומחה). ביום ה- 7.7.98 נחקר המומחה במסגרת קדם המשפט. במהלך חקירתו על ידי המשיבה, עלתה שאלת מיהמנות המצג שהציג המערער בפני המומחה. בית המשפט הציע לצדדים לשקול אפשרות שהמערער יאושפז להסתכלות. כל זאת, בטרם נחקר המומחה על ידי המערער. לאור הצעה זו, תמך המומחה בהצעת האשפוז. ב- 20.7.98 נתן המערער הסכמתו לאשפוז ובאת כוחו החלה בנסיונות למצוא בית חולים, שיסכים לאשפז את המערער. ניסיונות אלה נתקלו בהתנגדות הגורמים הרפואיים וגורמים משפטיים במשרד הבריאות. כל זאת, לאור שאלת עצם חוקיות אשפוז מכח הסכמת הצדדים במשפט אזרחי, שלא על בסיס אינדקציה רפואית או לפי החוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א - 1991. לבסוף, הודיעה המשיבה כי הגיעה לסיכום על פיו יאושפז המערער בבית החולים גהה. בית המשפט לא פנה לקבל תגובתו של המערער, וקבע בהחלטתו מיום ה- 7.11.99 כי הובן שהאשפוז יבוצע, כפי שהציעה המשיבה. באת כח המערער הגישה לבית המשפט הודעה ובה הסתייגויות מהחלטת בית המשפט, ודרישה לקיים דיון בעניין. ביום ה- 18.11.99 קבע בית המשפט, כי הוא רואה בהודעה זו כסירוב להסתכלות בתנאי אשפוז, ולפיכך קבע מועד לדיון בגמר הוכחות הצדדים. 3. מלבד החלטות בית המשפט בעניין האשפוז האבחוני, מתייחס המערער לשלוש החלטות נוספות של בית המשפט. ביום ה- 1.3.98 נקבעה למערער נכות בשיעור של 50%, על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח הלאומי (במקום שיעור של 5% נכות, שנקבעו לו בהחלטה קודמת). המערער ביקש להעביר למומחה החלטת הועדה וממצאים רפואיים נוספים, כדי ישקול מחדש את הצורך באשפוז. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום ה- 19.4.99. בשתי החלטות נוספות, מיום ה- 7.11.99, לא התיר בית המשפט למערער להמציא למוסד הרפואי, שאמור היה לאשפז את המערער, את אותה החלטה של המוסד לביטוח לאומי. זאת, שעה שפרוטוקול עדות המומחה, שהועבר למוסד הרפואי, מציין את אותה החלטה מוקדמת הקובעת שיעור אחוזי נכות של 5% בלבד. כמו כן, סרב בית המשפט לבקשת המערער לקבל לידו קלטת בה מצולם המערער, שהוצגה על ידי המשיבה במהלך הדיון. 4. המערער הגיש בקשה לפסילת שופט. טענתו הייתה, כי עולה חשש ממשי למשוא פנים ואפשרות כי השופטת נגועה בעניין אישי ובניגוד עניינים, כפי שעולה, לטענתו, מהחלטותיה שפורטו לעיל. לדבריו, במהלך חקירת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, הטילה השופטת דופי במהימנות המצג שהציג המערער לפני המומחה הרפואי. התערבותה בדיון, כך טען המערער, הביאה את המומחה לתמוך באשפוז המערער להסתכלות, בבחינת מי שאינו מתנגד שתינתן חוות דעת נוספת על שלו. עוד נטען, כי השופטת הציעה לאשפז את המערער להסתכלות לאחר שנשמעה חקירת המומחה על ידי המשיבה בלבד, ומבלי שניתנה לבאת כח המערער הזדמנות לחקור את המומחה. ההצעה ניתנה בנוכחות המומחה הרפואי, כך שהיה קל לפרשה כהטלת דופי של בית המשפט במערער. בנסיבות העניין, נוכח מעורבות זו, טען המערער, תתבקש בהמשך השופטת להכריע בעניין שיש לה בו עניין אישי, וכי היא נמצאת בניגוד עניינים. 5. לעניין תגובות בתי החולים והרשויות הרפואיות, המטילות ספק בעצם חוקיותו של אשפוז מכח הסכמת הצדדים בהליך אזרחי, טען המערער, כי השופטת התעלמה מתגובות אלה ומהשאלה העקרונית של חוקיותו של ההליך. גם בקבלת הצעתה של המשיבה לאשפז את המערער בבית חולים גהה, טען המערער, לא מצא בית המשפט לנכון לקבל תגובתו, וקיבל החלטות המניחות כי האשפוז יבוצע כאמור בהודעת המשיבה. יותר מכך, הסיכום האמור הושג עם פרופ' טיאנו, מי שהוצע על ידי המשיבה בשלב מוקדם יותר של ההליך כרופא מומחה, הצעה שהתנגד לה המערער. בכך אפשר בית המשפט למשיבה לבחור לה את הרופא שיבצע את האבחון. המערער טען כי אין הוא מתנגד לאשפוז, אלא הוא מבקש לקיים את האשפוז כדין ובדרך שתבטיח זכויותיו. לפיכך, הוא יצא גם כנגד החלטת בית המשפט, הקובעת כי הודעתו בנדון מהווה סירוב לאשפוז. כמו כן, יצא המערער כנגד החלטת בית המשפט, שלא לאפשר לו להמציא החלטת המוסד לביטוח לאומי למומחה הרפואי ולמוסדות הרפואיים. לבסוף, טען המערער לעניין סירוב בית המשפט לבקשת המערער לקבל לידיו את קלטת הוידאו. לטענתו לא חל חסיון על הקלטת האמורה, משהוצגה הקלטת בפני בית המשפט, ומכאן שזכותו של המערער לבדוק את הראיה. 6. בית המשפט קמא, בהחלטתו מיום ה- 22.12.99, דחה את בקשת הפסלות ולא מצא לה יסוד. החלטתו נומקה באימוץ האמור בתגובת המשיבה, ולפיה אין כל חשש למשוא פנים, ואין בטענות המערער כדי לבסס עילת פסלות. בפני מונח ערעור על החלטה זו. המערער חוזר בפנינו על טענותיו בבקשת הפסלות ומוסיף, כמו כן, כי עצם האימוץ הכולל של דעת המשיבה רק מעמיק את תחושת חוסר הביטחון שהוא חש, כי ייעשה עימו משפט צדק. 7. לאחר שעיינתי בבקשת הערעור, בתגובת המשיבה ובבקשת התגובה של המערער לתגובת המשיבה, נחה דעתי כי דינו של ערעור זה להידחות. המערער מפרט שורה של החלטות, שבהן לדעתו קופח, אך אין הוא מבסס במה יש בהחלטות אלה קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. עיון בטענות המערער מגלה, כי עיקר יהבו יוצא כנגד התערבותה של השופטת בחקירת העד המומחה והצעתה לשלוח את המערער להסתכלות. ההחלטות המאוחרות שנתקפות על ידי המערער הינן רק פועל יוצא של החלטה זו. טענתו כי התנהגותה של השופטת מראה על קיומו של עניין אישי וניגוד עניינים, אינה מבוססת ואינה מצביעה על חשש ממשי למשוא פנים. הצעתה של השופטת באה במטרה לבחון את מהימנות טענות המערער לגבי מצבו הפסיכיאטרי, וזאת לצורך בחינת הפלוגתא הנוגעת להערכת הנזק שנגרם למערער. זאת ועוד: הצעת השופטת האמורה נתקבלה כבר בדיון מיום ה- 7.7.98. המערער נתן הסכמתו לאשפוז. המערער לא ערער על החלטה זו. תקיפת החלטה זו, בדרך של טענת פסלות, יותר משנה לאחר שנתקבלה - לוקה בשיהוי. כך או כך, ממילא הוחלט בסופו של דבר, שלא לאשפז את המערער לאבחון. אכן, רוב רובן של טענות המערער הן דיוניות באופיין. מבלי להכריע בנכונותן של החלטות אלו, הרי שאין בהן חשש למשוא פנים (ראו לדוגמא: ע"פ 77/93 עובדיה נ' מדינת ישראל (לא פורסם). גם בנוסח ההחלטה הדוחה את בקשת הפסלות, ובהסתמכות על תגובת המשיבה, לא מצאתי, בנסיבות המקרה, משום חשש ממשי למשוא פנים. מטעמים אלו נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. המערער ישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, י"ט באדר ב' התש"ס (26.3.2000). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00000110.A01/דז/