פלוני נ. פלוני

4 1 בבית המשפט העליון רע"א 1097/19 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקשים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה בת"א 3106-08-17 שניתנה ביום 5.2.2019 על ידי כבוד השופטת ע' אטיאס, ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשים: עו"ד אבו ריא ג'האד בשם המשיבים: עו"ד סמר אבו יונס פסק דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ע' אטיאס) בת"א 3106-08-17 מיום 5.2.2019, בגדרה התקבלה בקשת המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים) לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.12.2018. לצד בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשתם. רקע והחלטות קודמות 2. המשיבים 3-1 והמבקש 3 הם ארבעה מבין חמישה אחים (להלן: האחים), אשר ירשו על פי צו קיום צוואה מאביהם המנוח ז"ל (להלן: הצוואה) את חלקה 1, גוש 19283 בסכנין (להלן: המקרקעין). בהמשך לכך, חתמו האחים על נספח הצוואה שבמסגרתו הורה להם האב "לא למכור ו/או להשכיר ו/או לחלק מה שצווה להם בצוואה ללא הסכמת כולם" (להלן: מסמך ההתחייבות). 3. ביום 10.7.2012 רכשו המבקש 3 ואשתו מהאח החמישי את חלקו במקרקעין, שעליו בנויה דירה (להלן: הדירה), וביום 1.8.2017 נחתם בין המבקש 3 לבין המבקש 1 (להלן: הרוכש) הסכם למכירת הזכויות בדירה. בהמשך לכך, עתרו המשיבים לבית המשפט לענייני משפחה למתן צו מניעה זמני האוסר על המבקש 3 לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין. המשיבים טענו, בעיקרו של דבר, כי נוכח הוראות הצוואה ומסמך ההתחייבות, אין לאפשר למבקש 3 למכור את זכויותיו במקרקעין ללא הסכמת האחים. 4. בהחלטתו מיום 2.8.2017 נעתר בית בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת מ' לוי) לבקשה, והורה על מתן צו מניעה זמני האוסר על המבקש 3 לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין ולרבות בדירה (להלן: צו המניעה). בנוסף, ביום 8.8.2017 הגישו המשיבים תביעה למתן צו מניעה קבוע האוסר על המבקש 3 למכור או להשכיר את חלקו במקרקעין ללא הסכמתם (להלן: התביעה). יצוין כי ביום 31.10.2017 הורה בית המשפט לענייני משפחה על העברת ההליך לבית המשפט המחוזי בחיפה. 5. בהחלטתו מיום 12.12.2017 הורה בית המשפט המחוזי על ביטול צו המניעה שניתן בכל הנוגע לדירה, בכפוף לכך שיירשם צו האוסר על הרוכש לבצע דיספוזיציה "מכל מין וסוג שהוא" בדירה (להלן: הצו השיפוטי). בתוך כך, נקבע כי התביעה מעוררת שאלות כבדות משקל, אשר ראוי שתתבררנה במסגרת ההליך העיקרי, וכן כי מאזן הנוחות נוטה אל עבר ביטול צו המניעה, וזאת, בין היתר, משום שהרוכש, אשר מתגורר בצפיפות עם משפחתו בבית אחיו, שילם את מלוא התמורה בעבור הדירה, ונמסרה לו זה מכבר ההחזקה בה. 6. ביום 1.12.2018 נחתם בין הרוכש לבין המבקשת 2 (להלן: השוכרת) הסכם שכירות (להלן: חוזה השכירות), ובהתאם עברה השוכרת להתגורר בדירה עם ארבעת ילדיה. בהמשך לכך, ביום 9.12.2018 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי את הבקשה מושא בקשת רשות הערעור דנן – להורות לרוכש להימנע מהשכרת הדירה, ובהתאם על פינוי השוכרת מהדירה (להלן: הבקשה). המשיבים טענו, בין היתר, כי השכרת הדירה עומדת בניגוד לצו השיפוטי, כמו גם להצהרתו של הרוכש כי בכוונתו להתגורר עם משפחתו בדירה. 7. בהחלטתו מיום 16.12.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, וקבע כי השוכרת כבר מתגוררת בדירה ומשכך מאזן הנוחות נוטה לטובתה (להלן: ההחלטה הראשונה). לצד זאת, צוין כי אין לחדש את חוזה השכירות ללא אישורו של בית המשפט. 8. בהמשך לכך, הגישו המשיבים בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה (להלן: הבקשה לעיון מחדש), במסגרתה שבו על טענתם כי השכרת הדירה היא בבחינת שינוי דיספוזיציה, ומשכך הפר הרוכש את הצו השיפוטי. הרוכש והשוכרת התנגדו לבקשה, וטענו, בין היתר, כי לא חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק עיון מחדש בהחלטה הראשונה. החלטת בית המשפט המחוזי 9. בהחלטתו מיום 5.2.2019 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון מחדש, והורה על פינוי השוכרת מהדירה (להלן: ההחלטה השנייה). בתוך כך, נקבע כי השכרת הדירה על-ידי הרוכש עולה כדי הפרת הצו השיפוטי. עוד צוין, כי בין הטעמים שעמדו ביסוד ההחלטה הראשונה עמדה הצהרת הרוכש כי בדעתו להתגורר בדירה, ומשכך השכרתה כעת לצד ג' עולה כדי חוסר תום לב מצדו. אשר למאזן הנוחות, נקבע כי הנזקים הנגרמים לשוכרת נוכח פינויה מהדירה יובאו בחשבון בקביעת תקופת ההתארגנות לפינוי הדירה, כמו גם בחיוב הרוכש לשאת בהוצאות הפינוי. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי נסבה בקשת רשות הערעור דנן. הבקשה 10. המבקשים שבים על עיקר טענותיהם בפני בית המשפט המחוזי, ומדגישים כי לא חל שינוי בנסיבות המצדיק לקבל את הבקשה לעיון מחדש. לגופם של דברים, המבקשים טוענים כי השכרת הדירה אינה עולה כדי שינוי דיספוזיציה, ומשכך הרוכש לא הפר את הצו השיפוטי. עוד נטען, כי השוכרת לא הייתה מודעת למחלוקת בין האחים כאשר חתמה על הסכם השכירות, ואף משכך יש לקבל את הבקשה. המשיבים 3-1 סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי, ומדגישים כי המבקשים היו מודעים לכך שהצו השיפוטי כולל איסור על השכרת הדירה. דיון והכרעה 11. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), ושוכנתי כי לא תיפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה. אציין כבר עתה כי דין הערעור להתקבל. 12. אמנם נכון כי החלטה בדבר סעדים זמניים היא החלטה דיונית אשר, ככלל, תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בה (ראו למשל: רע"א 26/19 פלוני נ' ג'אבר, פסקה 7 (27.2.2019); רע"א 1219/19 סיונוב נ' סיונוב, פסקה 6 (27.2.2019), רע"א 8670/18 רוטמן נ' מלמד, פסקה 8 (19.3.2019)). יחד עם זאת, אני סבורה כי המקרה דנן בא בגדרם של המקרים החריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. 13. בבסיס ההחלטה השנייה עומדת, כנקודת מוצא, קביעת בית המשפט המחוזי כי הרוכש הפר את הצו השיפוטי בכך שהשכיר את הדירה לשוכרת. על פניו, קביעה זו אינה נקייה מספקות, שכן, השאלה האם צו איסור ביצוע דיספוזיציה בנכס כולל גם איסור על השכרתו לתקופה שאינה טעונה רישום, אינה פשוטה כלל ועיקר (ראו לשם השוואה את הגדרת המונח "העברה" בסעיף 2 לפקודת העברת קרקעות [אשר בוטלה בסעיף 158(4) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969], שלפיה שכירות לתקופה שאינה עולה על שלוש שנים אינה באה בגדר "העברה"). הדברים מקבלים משנה תוקף בענייננו, שעה שהשכירות הנדונה היא לתקופה קצרה. נוכח אי הבהירות האמורה, קיים קושי בקביעת בית המשפט המחוזי כי הרוכש הפר את הצו השיפוטי. אזכיר בהקשר זה את ההלכה הידועה שלפיה אין מקום לנקוט בהליך של ביזיון בית משפט בגין הפרת צו שיפוטי אלא אם הצו ברור וחד-משמעי (ראו למשל: בר"ם 4717/06 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' עירית קרית אתא, פסקה 7 (6.8.2006); רע"א 6858/14 צדוק נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, פסקה 9 (11.1.2015)). אומנם, כאמור, הלכה זו ניתנה בהקשר של הליך על פי פקודת ביזיון בית המשפט, אך נדמה כי ניתן להקיש מכך אף לענייננו. בנסיבות אלה, אני סבורה כי לא היה מקום לבסס את ההחלטה על הפרת הצו השיפוטי על-ידי הרוכש. 14. אשר למאזן הנוחות, בית משפט זה קבע לא אחת כי במקרים בהם מדובר בפינוי בני משפחה מדירת מגורים, שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובת עיכוב הפינוי, וזאת נוכח הנזקים שעשויים להיגרם מכך (ראו: רע"א 2862/17 זק נ' בנק מסד בע"מ, פסקה 7 (23.4.2017); רע"א 2806/18 יקטר נ' אורטנר, פסקה 11 (6.6.2018)). במקרה שלפנינו, השוכרת היא אם חד-הורית המתגוררת בדירה עם ארבעת ילדיה, כאשר בתה סובלת מבעיות רפואיות ואף הייתה מאושפזת בגינן עת נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו השנייה. לפיכך, ולאור ההלכה שנקבעה כאמור, אני סבורה כי גם בשל שיקולי מאזן הנוחות ראוי היה לעכב את פינוי השוכרת מהדירה. 15. המבקשים טוענים עוד כי לא היה מקום לעיין מחדש בהחלטה הראשונה משום שלא חל שינוי נסיבות המצדיק לשנותה. אף שההתייחסות לטענה זו אינה נדרשת נוכח התוצאה אליה הגעתי, מצאתי לנכון להעיר כי אכן, ככלל, בית המשפט לא ייעתר לבקשה לעיון מחדש בצו זמני שניתן אלא אם חל שינוי נסיבות המצדיק את שינוי ההחלטה הנדונה, או אם התברר כי מלכתחילה לא הייתה הצדקה למתן הצו, כאמור בתקנה 368 לתקנות (ראו: רע"א 8019/15 אינדיג נ' חברת טקסס אחזקות בע"מ, פסקה 12 (24.12.2014); רע"א 7025/17 אחים המאם הובלות ומסחר בע"מ נ' מחזור פלדה בע"מ, פסקה 9 (25.3.2018)). אציין כי ספק בעיניי אם התקיימו בענייננו התנאים האמורים, באופן שהצדיק עיון מחדש בהחלטה הראשונה. 16. לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל. ניתן בזאת צו מניעה זמני שלפיו יעוכבו הליכי פינוי השוכרת מהדירה, עד להכרעה בתביעה. מובן, כי אין לחדש את חוזה השכירות ללא אישור מוקדם של בית המשפט המחוזי, כאמור בהחלטה הראשונה. הרוכש יפקיד בקופת בית המשפט המחוזי בתוך 5 ימים סכום של 15,000 ש"ח או ערבות בנקאית צמודת מדד על הסכום הנ"ל, להבטחת הוצאות המשיבים, שאם לא כן יפקע צו המניעה הזמני. בנסיבות, אין צו להוצאות. ניתן ביום, ‏כ"א באדר ב התשע"ט (‏28.3.2019). תוקן היום, כ"ה באדר ב התשע"ט (1.4.2019). ש ו פ ט ת _________________________ 19010970_R03.docx עכב+יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1