עמותת "תנו לחיות לחיות" נ. היועץ המשפטי לממשלה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1096/01 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש העותרת: עמותת "תנו לחיות לחיות" נגד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. טשינגל אברהם אלעזר עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד דובי סודרי בשם המשיב מס' 1: עו"ד דינה זילבר בשם המשיב מס' 2: עו"ד נ' ורצברג פסק דין השופט י' טירקל: 1. העותרת היא "ארגון למען בעלי חיים", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד - 1994 (להלן - "החוק"). לטענת בא כוח העותרת נראה המשיב מס' 2 בכתבה ששודרה בטלויזיה כשהוא מחזיק יונה, מעל טבורו של אדם שהוצג כחולה צהבת, וחונק אותה. בעקבות תלונה של העותרת הוגש על המשיב מס' 2 כתב אישום בבית משפט השלום בירושלים בשל עבירה של התעללות בבעל חיים, לפי סעיפים 2(א) ו - 17(א) לחוק. לפי בקשתו של המשיב מס' 2 החליט המשיב מס' 1 לעכב את ההליכים נגד המשיב מס' 2. על כך קובלת העותרת. 2. דין העתירה להידחות. כאמור בתגובתו המקדמית של המשיב מס' 1, השתית את החלטתו על כך שהמעשה המיוחס למשיב מס' 2 - במהותו, בנסיבותיו ובתכליתו - אינו בגדר "התעללות" במובן סעיף 2(א) לחוק, ובודאי שלא מבחינתו הסובייקטיבית של המשיב מס' 2 שסבר שהמעשה שעשה יש בו כדי לרפא את חולה הצהבת. עוד סבר "כי מכל מקום השימוש בכלי הפלילי במקרה זה הינו מרחיק לכת מבחינת השיקולים של אינטרס הציבור, ויש בו כדי לחרוג מאמות המידה הנדרשות כתנאי להעמדה לדין פלילי". הודגש כי המשיב מס' 2 העיד על עצמו, בהודעתו במשטרה ובבקשתו לעיכוב ההליכים, "כי הוא איש חרדי, אשר כלל לא התכוון לצער בעלי חיים והאמין בתום לב כי במעשהו הוא מרפא בני אדם", כי התעללות בבעלי חיים היא בעיניו בגדר איסור הלכתי, ו"כי לא היתה לו כל כוונה לפגוע כך סתם בבעלי חיים בהיותו אדם חרדי המקפיד על קיום האיסורים ההלכתיים". בבקשתו לעכב את ההליכים ובתשובתו המקדמית הוסיף המשיב מס' 2 והרחיב בענין האחרון וכן היפנה לספרי מנהגים שבהם הוכר השימוש ביונים לצרכי מרפא. 3. אין אנו רואים צורך לחוות דעה בשאלה אם ניתן לראות בארוע הנדון "התעללות", כמשמעותה בסעיף 2 לחוק, או בשאלה אם נתקיימה אצל המשיב מס' 2 מודעות ליסודות של "התעללות" אסורה לפי החוק. בעינינו השאלה העיקרית היא אם לוקה החלטתו של המשיב מס' 1 על פניה בפגם מן הסוג שיש בו עילה להתערבותנו בשיקול הדעת הרחב שמסור למשיב בכגון דא. (ראו, בין היתר, בג"צ 233/88 שפטל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מ"ג(4) 356; בג"צ 935/89 גנור ואח' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מ"ד(2) 485;; בג"צ 4736/98 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', תקדין-עליון 2000(1) 159). על כך יש להשיב בשלילה. העתירה נדחית. בנסיבות הענין לא ייפסקו הוצאות. ניתן היום, ה' בניסן תשס"א (29.3.01). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת 01010960.M03