טלאב בדארנה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10940/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10940/02 בפני: כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת א' חיות המערער: טלאב בדארנה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בבית המשפט המחוזי בנצרת בתיק פ 1035/02 ביום 13.11.02 על ידי כבוד השופט זיאד הווארי תאריך הישיבה: ח' בניסן תשס"ג (00.00.00) בשם המערער: עו"ד סעיד חדאד בשם המשיב: עו"ד מיכאל קרשן פסק-דין השופט י' טירקל: 1. בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את המערער בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, גניבת מקנה, הסגת גבול בכוונה לבצע פשע, היזק לרכוש בזדון, הסתייעות ברכב לביצוע פשע ומעשה פזיזות ורשלנות. כפי שנקבע, בתמצית שבתמצית, הבחין המתלונן כי גדר הדיר שלו נפרצה ומתוכו נגנבו ארבעה כבשים. הכבשים נמצאו ברכבו של המערער, אחרי מרדף של המשטרה אחריו. המרדף נסתיים בכך שניידת משטרתית חסמה את הדרך, המערער כיוון את רכבו לעבר שוטר שאותת לו לעצור ונמלט מן המקום בנסיעה פרועה תוך שניידת משטרה דולקת אחריו, עד שנאלץ להיעצר. בשלב זה ירד המערער מרכבו וכאשר ניגש אליו שוטר תקף אותו בכך שדחף אותו בשתי ידיו וניסה להימלט. בשל כל אלה נגזר על המערער מאסר לריצוי בפועל לתקופה של שלושים חודשים וכן הופעל מאסר מותנה לתקופה של שישה חודשים שהיה תלוי עליו, באופן מצטבר. עוד נגזר על המערער מאסר על תנאי לתקופה של שמונה עשר חודשים וכן נפסל מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של שנתיים מיום שחרורו מהמאסר. המערער מערער על הרשעתו בדין ולחלופין על חומרת עונשו. 2. בנימוקי הערעור המפורטים שהגיש בא כוח המערער וכן בטענותיו בעל פה בדיון לפנינו השיג בא כוח המערער על כך שבית המשפט המחוזי הסתמך על כלל "החזקה התכופה" לצורך הרשעתו של המערער בעבירה של גניבת מקנה, שבה כרוכות גם הרשעותיו בעבירות של הסגת גבול בכוונה לבצע עבירה, היזק לרכוש בזדון והסתייעות ברכב לביצוע פשע. לענין זה טען, בין היתר, כי לא הוכח רצף של האירועים המאפשר הסתמכות על כלל זה; וכי ניתן היה, לכל היותר, להרשיע את המערער בעבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב. עוד הוסיף והעלה סברות בדבר האפשרות שהכבשים הגיעו לחזקתו של המערער על ידי אדם אחר. אין צורך לעמוד על כל פרטי הטענות בענין זה ודי בטעם אחד כדי לדחותן: המערער בחר שלא להעיד בבית המשפט וממילא לא שטח גרסה כלשהי שהיה בה כדי לסתור את ראיות התביעה, או כדי להעלות הסבר שונה לעובדות. במצב דברים זה פועל, אפוא, הכלל לחובתו של המערער. אשר להשגותיו על הרשעתו בעבירות האחרות – הכרוכות בהימלטותו ברכב מפני השוטרים ונסיונו להימלט מידיהם אחרי שדרכו נחסמה – גם בהן לא מצאנו ממש. בית המשפט סמך על עדויותיהם של השוטרים שהיו עדי ראייה למעשיו של המערער ולא מצאנו מקום להתערב בכך; קל וחומר, כאשר המערער לא העלה גרסה משלו, כאמור לעיל. כמו כן שוכנענו כי די היה בראיות שהובאו כדי לקבוע כי המערער ניסה ביודעין, לדרוס את אחד השוטרים ברכבו וכי נתקיימה בו הכוונה המיוחדת הדרושה לצורך הרשעה בעבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. לא מצאנו לנכון להתערב גם בענין העונש. למערער, שהוא כבן 33 שנים, שמונה הרשעות קודמות בעבירות רכוש ואלימות, שהאחרונה נעברה זמן קצר לפני העבירות שבהן הורשע. הטעמים להקלה בעונש שהעלה בא כוח המערער לפנינו – כמו נכותו הפיזית ומצבו הנפשי הקשה – נשקלו היטב על ידי בית המשפט המחוזי ולא מצאנו מקום להמתיק את עונשו עוד. לאור נסיבותיהן של העבירות, שנעברו תוך הסתייעות ברכב, גם לא ראינו לטוב לפנינו לבטל או לקצר את תקופת הפסילה. 3. לפיכך אנו דוחים את הערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין. ניתן היום, ח' בניסן תשס"ג (10.4.03). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02109400_M01.doc- /מפ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il