הליכוד - תנועה לאומית ליברלית נ. ועדת הבחירות המרכזית

פסק-דין בתיק בג"ץ 1094/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1094/06 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות העותרת: הליכוד - תנועה לאומית ליברלית נ ג ד המשיבות: 1. ועדת הבחירות המרכזית 2. מפלגת קדימה 3. קרן קיימת לישראל עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ח' בשבט התשס"ו (6.2.06) בשם העותרת: עו"ד אבי וינרוט בשם המשיבה 1: עו"ד דנה בריסקמן בשם המשיבה 2: עו"ד איתן הברמן, עו"ד ניר נחום בשם המשיבה 3: עו"ד יהודית פסטרנק פסק-דין השופט א' ריבלין: 1. העתירה מכוונת כנגד החלטת יושבת ראש ועדת הבחירות המרכזית. העותרת מלינה על כך שיושבת ראש ועדת הבחירות - היא המשיבה 1, נמנעה מלהוציא צו המונע מן המשיבה 2 – מפלגת קדימה, מלהקים את "יער קדימה". העותרת – תנועת הליכוד, סבורה כי ההסכמה אליה הגיעה המשיבה 2, מפלגת קדימה, עם המשיבה 3, הקרן הקיימת לישראל, להקמת יער שייקרא בשמה של המשיבה 2, נוגדת את הוראת סעיף 2א לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט-1959 (להלן: חוק דרכי תעמולה). לשיטתה, יש בהסכמה זו משום שימוש פסול בנכסי הציבור, והסתייעות במקרקעי המשיבה 3 לצורכי תעמולה. מן העובדות הנטענות בעתירה עולה כי מפלגת קדימה התקשרה עם הקרן הקיימת לישראל בהסכם על-פיו קרן הקיימת תיטע 10,000 עצים בנגב. המשיבה 2, מצידה, התחייבה להרים תרומה למימון הנטיעות בסכום של 10 ש"ח לכל עץ. על-פי הנהוג אצל הקרן הקיימת, כל תרומת עץ מזכה את התורם בתעודת הוקרה על תרומתו, ואילו תרומה לנטיעת 10,000 עצים ומעלה מזכה את התורם בזכות לבחור שם ליער ולהציב שלט הוקרה באתר. היום אין עוד מחלוקת שהתנאים בהם התקשרה מפלגת קדימה עם הקרן קיימת הם התנאים המקובלים מאז ומתמיד, וכי מחיר הנטיעות הוא המחיר המקובל בקרן הקיימת לישראל. העותרת סבורה כי מדובר במקרה זה בשימוש פסול בנכסי הציבור לצורך תעמולת בחירות, ובניסיון לרתום את מקרקעי הציבור ואת מפעל הנטיעות לצורך יצירת תדמית חיובית למשיבה 2. היא מלינה גם על כך שהכספים לצורך הנטיעות נגבו ממתפקדי המשיבה 2 והם יזכו כל אחד מהתורמים בתעודת הוקרה. יושבת ראש ועדת הבחירות המרכזית מאנה להיעתר לבקשת העותרת להוציא צו מניעה כנגד ההתקשרות האמורה, בציינה כי אין במקרה זה ניצול לרעה של מעמד המשיבה, וכי הוראת החוק עליה סומכת העותרת נועדה למנוע שימוש לרעה במשאבים ציבוריים לצורכי תעמולה, ולאסור על מי שנמצא בעמדת שליטה על נכסים וכספים שייעודם הוא לשרת את הכלל, מלנצל את מעמדו לטובתה של מפלגה מסויימת. כנגד החלטה זו מכוונת, כאמור, העתירה. 2. דין העתירה להדחות. סעיף 2א לחוק דרכי התעמולה אוסר שימוש, לצורך תעמולת בחירות, במקרקעין המוחזקים, למעשה, על-ידי גוף מבוקר או תאגיד שהממשלה או רשות מקומית משתתפת בהנהלתו או בהונו. "החוק בא... להרחיב את רשימת דרכי התעמולה הפסולים שנקבעו בו. המטרה היא למנוע שימוש בכספים, במקרקעין ובמיטלטלין של הממשלה ושל גופים ציבוריים..." (הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון) תשכ"א-1961, ה"ח 446, 288). הוראה זו באה למנוע ניצול לרעה של מי שנהנה ממעמד שליטה על נכסים וכספים שייעודם הוא לשרת את הציבור כולו. למשיבה 2 במקרה זה, אין מעמד מיוחד לעניין מקרקעי הייעור של המשיבה 3. ההסכם בו התקשרה עימה נערך בתנאים המוצעים לכל אדם במדינת ישראל. כפי שציינה יושבת ראש ועדת הבחירות, פתוחה הדרך גם בפני הרשימות האחרות המתמודדות ליזום פרויקטים דומים, ואם יעשו כן, יבואו על הברכה. שימוש במקרקעי הציבור כשלעצמו אין בו פסול, כל עוד אין בו כדי שימוש לרעה או ניצול מעמד מיוחד של המשתמש, וכשם שלא יעלה על הדעת לאסור את תעמולת הבחירות בכיכר העיר, אין למנוע פעולה הפתוחה לכל מפלגה פוליטית, ובלבד שלא יתקיים ניצול לרעה כאמור. יושבת ראש ועדת הבחירות המרכזית ראתה להוסיף הוראה בהחלטתה, על-פיה צריך הכיסוי התקשורתי שיינתן לאירוע לעמוד בכללים הקבועים בחוק האוסרים על שידור תעמולת בחירות. הוראה זו באה להסיר את החשש האמור. אשר על כן, העתירה נדחית. העותרת תישא בשכר-טרחת עורכי הדין של המשיבה 2 ושל המשיבה 3 בסכום של 10,000 ש"ח לכל אחת. ניתן היום, ח' בשבט התשס"ו (6.2.2006). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06010940_P02.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il