ג'ורג' לזנס נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10932/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10932/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר המערער: ג'ורג' לזנס נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק פ 8225/06 שניתן ביום 12.11.07 על-ידי השופטת ר' ברקאי תאריך הישיבה: כ' באדר ב' תשס"ח (27.3.08) בשם המערער: עו"ד דוד יפתח בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד ירין שגב גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (מפי השופטת ר' ברקאי) בת"פ 8225/06 ביום 12.11.07, והוא מאסר בפועל של שמונה עשר חודשים, מאסר על תנאי למשך שנים עשר חודשים על עבירת אלימות שהיא פשע (לשלוש שנים), ופיצוי למתלוננים – נהג אוטובוס ונוסע בו – בסך 2,000 ₪ כל אחד. זאת לאחר שהורשע לפי הודאתו בהסדר טיעון בעבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה (סעיף 332(2) לחוק העונשין תשל"ז-1977, וחבלה במזיד ברכב (סעיף 413ה לחוק), כפי שיפורט להלן. ב. המדובר בפרשה חמורה ונעדרת פשר. הנה עובדותיה על פי כתב האישום המתוקן בו הודה המערער, שהוא כיום בן 41 ונעדר עבר פלילי. הוא נסע עם בתו באוטובוס "אגד" בערד ביום 1.8.06. משלא הספיק לרדת בתחנת היעד, ביקש מנהג האוטובוס לעצור את האוטובוס שלא בתחנה. הנהג סירב, שכן היה במקום סיבוב מסוכן. המערער דרש בצעקות מן הנהג לעצור, ומשהלה לא עצר תקפו המערער, תפס בחזקה את ידו הימנית שהיתה על ההגה והכהו בפניו. האוטובוס הוטה ימינה ושמאלה אך הנהג הצליח להשתלט עליו ולעצרו. אז התישב המערער על רגלו של הנהג, וכדי להרחיקו משך הנהג בזקנו. הנהג פתח את דלתות האוטובוס, המערער ירד והשליך אבן שפגעה בידו ובמותנו של נוסע, ואבן נוספת שפגעה בנהג וניפצה חלון באוטובוס. לאחר מכן נמלט המערער. לנהג נגרמה חבלה – המטומה במצח, שפשופים בידיים וברגל שמאל, נפיחות קלה ואודם בגב העליון. ג. (1) בית המשפט קמא עיין בתסקירי שירות המבחן, שתיארו אב לשבעה ילדים (כיום שמונה) בעל אורח חיים נורמטיבי – עובד כ-20 שנה במקום עבודה קבוע – ואינטליגנציה גבוהה, ועם זאת – עוצמות רגשיות גבוהות וחוסר יכולת לכבוש את דחפיו. הוא תואר על-ידי רעייתו כאב חם ותומך, שהיה נתון לעת העבירה בלחצים כלכליים ובעומס עבודה במשמרות. המערער הביע חרטה בפני שירות המבחן, ונטל אחריות למעשה – אותו הסביר בהתנהגות אימפולסיבית ללא שיקול דעת בשל לחצים בהם היה נתון. הוא הביע רצון להליך טיפולי ולגישור. שירות המבחן הציע פיקוח לשנה וכן שירות לתועלת הציבור של 360 שעות. (2) הממונה על המערער בעבודתו העיד למענו, וציין כי לא נתקל מעולם בפרץ אלימות כלשהו בשנות היכרותו עם המערער (כ-20 שנה), אותו תיאר כאדם נורמטיבי. (3) בית המשפט ציין כי נסיבות המקרה שונות מאלה המוכרות בפסיקה כ"מכת איזור הדרום" – המרדפים הידועים, אך יש בהן חומרה כשלעצמן, נוכח האלימות כלפי נהג האוטובוס, סיכון הנוסעים והמשך התגובות האלימות על-ידי ידוי האבנים. בית המשפט סבר כי יש מקום להעדיף את האינטרס הציבורי ולהחמיר עם המערער, אף כי בלא מיצוי הדין נוכח נסיבותיו האישיות. נגזרו איפוא העונשים המנויים מעלה. ג. (1) בערעור נטען כי אף שיש חומרה בעבירות, היה מקום להתחשב בכך שהמדובר היה באירוע קצר, שאינו בגדרי "מכת המדינה" המוכרת, ובמיוחד בנסיבות האישיות של המערער - שהיתה זו לגביו מעידה חד פעמית והוא עלול לאבד את מקום עבודתו. ניתן לקבל, כך נטען, את עמדת שירות המבחן, ולהטיל גם מבחן טהור. (2) לקראת הדיון עיינו בתסקיר עדכני של שירות המבחן. נמסר כי המערער חושש ממאסר ומאיבוד מקום עבודתו, על התוצאות הכלכליות הכרוכות בכך למשפחתו, ושב ומביע חרטה ורצון להליך גישור. רעייתו חוששת אף היא מן המאסר ומתוצאותיו. שירות המבחן המליץ עתה על מאסר בעבודות שירות וצו מבחן לשנה, לרבות שילוב בקבוצת טיפול ובדיקתו של תהליך "צדק מאחה". (3) בפנינו טען עו"ד יפתח כי המדובר בנסיבות מיוחדות של אדם נורמטיבי לחלוטין, שאיבד עשתונותיו ועשה מעשה נמהר, ללא כל תכנון, ואכן בנס לא אירע נזק של פציעה. המערער שהה שלושה שבועות במעצר ואחר כך במעצר בית; הנזק למשפחתו אם ייאסר יהא גדול, בעיקר אם חלילה יאבד את מקום עבודתו, כפי שדורשת ההנהלה על פי הסכם העבודה, כעולה גם ממכתב ועד העובדים מ-1.12.07; המערער עובד במקום 18 שנה ותיקו האישי נקי. עוד מסר הסניגור, כי המערער פיצה את "אגד" (עוד בטרם גזר הדין) על נזק החלון, וכן פיצה את המתלוננים כפי שהושת עליו. נתבקשה המרה בעבודות שירות שיאפשרו לו גם להמשיך במקום עבודתו, ומידת הרחמים. (4) נציגת שירות המבחן, עם שלא התעלמה מבעייתיות האירוע ומן הכשל, ציינה את הנזק למשפחה במאסר, ומכאן המלצת שירות המבחן לעבודות שירות כאמור. (5) באת כוח המדינה ציינה כי בנס לא הסתיים המקרה בפגיעה בנפש. השילוב של סיכון חיי אדם ואלימות, גם אם אינו המקרה הקלאסי של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הריהו פרץ של אלימות ובריונות המחייב ענישה מרתיעה; יש להעדיף את אינטרס הציבור. ד. מקרה זה העמידנו בפני התלבטות קשה. מחד גיסא, המעשה אכן חמור ובלתי מובן; הכיצד אדם מן היישוב, בעניין של מה בכך ולא כלום, יפעל כמי שנעדר כל שיקול דעת, יסכן את הזולת בהטיית ההגה, ובהמשך יתיישב על הנהג, הכל כמתואר מעלה, ועוד יגדיל לעשות וישליך אבנים. "יש קונה עולמו בשעה אחת" (בבלי עבודה זרה י', ב' מפי רבי יהודה הנשיא), ויש גם – למרבה הצער – להיפך; בהתנהגות נורמטיבית אין להלום "עת להשליך אבנים" (קהלת ג', ה'' ו'). מאידך גיסא, לא נוכל להתעלם מן החלקים האחרים שבתמונת המערער – עברו ללא דופי, עבודתו המסודרת ורבת השנים, משפחתו הגדולה הנזקקת לפרנסה, והבעת החרטה וכן תשלום הפיצוי כמושת. על כן הגענו לכלל מסקנה כי נוכח חומרת העבירה אין מנוס מענישה הכוללת גם רכיב של מאסר מאחורי סורג ובריח; אך עם זאת הנחנו כי המדובר במעידה חד פעמית, שהיא אכן שונה במהותה, ועל כך אין חולק, ממקרי המרדף המסכנים חיי אדם הבאים השכם והערב לפתחנו. המכלול מביא אותנו לאחר ששקלנו בדבר שוב ושוב למסקנה, כי יש מקום להפחית מן העונש שנגזר על המערער, ובאנו לכלל דעה כי העונש ההולם במקרה זה יהא שישה חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר, שבריצוים יחל המערער ביום כ"ג בניסן תשס"ח (28.4.08) ולשם כך יתיצב באותו יום בשעה 10:00 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. עם זאת נהיה מוכנים לשקול כי מחצית התקופה – שלושה חודשים – תרוצה בעבודות שירות, אך בכך נחליט לאחר קבלת חוות דעתו של הממונה, שתוגש בתוך שלושים יום. ה. נחתום בבקשה למעבידו של המערער, כי בהתחשב בכך שהמדובר במעידה יחידה לאחר שנות עבודה רבות ללא דופי, כנמסר, ייעשה מאמץ כי מקום עבודתו של המערער יישמר לו, למען משפחתו מרובת הנפשות. ניתן היום, כ"ד באדר ב' תשס"ח (31.3.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07109320_T02.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il